קטגוריה: היועץ המשפטי

הרכב בג"ץ פסק הוצאות שהמדינה תאלץ לשלם בעניין עתירה שהוגשה בבג"ץ  3024/19 נגד יזהר שי שר המדע.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון

בעקבות הודעת שר המדע, על החלטתו למנות את עותרת 1 הפרופ' יעל אמיתי לנגידה במועצת הנגידים של קרן גרמניה-ישראל למחקר ולפיתוח מדעי, העתירה דנן מיצתה את עצמה – והיא נמחקה, אפוא, כמבוקש וכמוסכם.

בנסיבות העניין – לרבות השלב הדיוני אליו הגיעה העתירה, ותרומתה לתוצאה – ולאור עמדת המדינה, אשר הותירה את סוגיית ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט, קבע בג"צ שהמדינה תישא בשכר טרחת ב"כ העותרים ובהוצאותיהם בהליך דנן בסך 10,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון החליט שלא להתערב בערעור פלילי של ניצולת שואה שהועמדה לדין לאור סכסוך חניה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון     

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (סגני הנשיאה ו' מרוז וי' שינמן והשופטת ה' עובדיה) בע"פ 56782-10-19 מיום 2.6.2020, בגדרו התקבל בחלקו ערעור המבקשת על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת ה' רוזנברג שיינרט) בת"פ 58902-11-17 מימים 10.9.2019 ו-16.9.2019 בהתאמה.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 1.5.2017 קיבל אחד משכניה של המבקשת (להלן: השכן) דוח חניה. השכן ורעייתו (להלן: המתלוננת) שסברו כי למבקשת – עמה היו מסוכסכים – היה יד בדבר, עקרו תמרור חניה השייך לה. בהמשך לכך, הגיעה המתלוננת לביתה של המבקשת, התפתח ביניהן ויכוח קולני והמבקשת סטרה למתלוננת. בעקבות זאת, איימו השכן ובנו על המבקשת כי יפגעו בה, תוך שקיללו אותה נמרצות, מתוך כוונה להפחידה ולהקניטה.

כאמור בהכרעת דינו של בית משפט השלום, בטרם הוגש כתב אישום נגד המבקשת, הוכנו גם טיוטות כתב אישום נגד השכן ובנו, אך נוכח אופי העבירות הוצע למבקשת, לשכן ולבנו הסדר מותנה, אשר ימנע את הצורך בניהול הליך פלילי בעניינם. אך בעוד שהשכן ובנו הסכימו לכך, המבקשת סירבה, כך שהוגש כתב אישום והתנהל הליך פלילי רק בעניינה.

לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית משפט השלום את המבקשת בעבירה שיוחסה לה. נקבע, כי בסרטונים שצולמו בזירת האירוע ניתן לראות את המבקשת סוטרת לפניה של המתלוננת; כי עדותו של השכן אודות האירועים, שנתמכה באותם סרטונים, נמצאה מהימנה; וכי גרסתה של המבקשת היתה "גרסה משתנה ומתפתחת, גרסה מתלהמת ומתחמקת, אשר ניכרו בה סתירות מהותיות".

טענתה של המבקשת להגנה מן הצדק, נוכח אי העמדתו לדין של השכן חרף איומיו כלפיה – נדחתה, שכן לא הוכחה אכיפה בררנית פסולה נגד המבקשת. נקבע כי משסירבה המבקשת להסדר מותנה, בדומה לזה שהוצע לשכן ובנו – אין לה אלא להלין על עצמה.

בגזר דינו קבע בית משפט השלום כי מעשיה של המבקשת פגעו "ברף הנמוך" בערכים המוגנים שעניינם תחושת הביטחון ושלמות הגוף של האזרח; כי מדובר "בעבירה מינורית יחסית", שבוצעה ללא תכנון מקדים, מתוך סערת רגשות, לאחר עקירת תמרור חניה השייך לה, כשהאירוע נלווה לצעקות ולגידופים נגדה; וכי הסטירה לא גרמה למתלוננת לנזק גופני.

עוד נקבע, כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם את העבירה, הוא ענישה הצופה פני עתיד בלבד.

בבואו לגזור את עונשה בתוך המתחם, שקל בית המשפט לקולא את גילה המתקדם של המבקשת והיותה ניצולת שואה; היעדר עבר פלילי בעניינה; תרומתה לקהילה בשל עיסוקה במגוון פעילויות התנדבותיות; ולבסוף – כי ההרשעה עצמה מהווה עונש עבורה.

לנוכח האמור, עונשה של המבקשת נגזר על הרף התחתון, כך שחויבה לחתום על התחייבות בסך 2,500 ש"ח, לבל תעבור כל עבירת אלימות במשך שנתיים.

בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו את ערעור המבקשת.

נקבע כי בחירתה של המבקשת לנהל הליך פלילי ולסרב להצעת המשיבה לסגירת תיק בהסדר מותנה, הובילה לאפשרות שתורשע בדין חרף נסיבותיה האישיות.

עם זאת, נוכח הסכמת המשיבה – אותה מצא בית המשפט המחוזי "מתיישבת עם תחושת הצדק" – בוטלה הרשעתה של המבקשת.

מכאן הבקשה לעליון, בה נטען כי נסיבות המקרה מעוררות "שאלות משפטיות עקרוניות בעלות השלכה רחבה" באשר לשיקול דעתה של התביעה להעמיד לדין "באופן אוטומטי" את מי שמסרב להצעה לסגירת תיק בהסדר, בניגוד להוראות סעיף 67ז(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982.

עוד נטען, כי העמדתה של המבקשת לדין בנסיבות העניין לקתה בחוסר סבירות; וכי היה על בית המשפט להורות על זיכויה, בין היתר, נוכח הגנת "זוטי דברים" והגנה מן הצדק.

בית המשפט העליון קבע, שהלכה ידועה היא כי רשות לערער בגלגול שלישי לא תינתן אלא במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או כאשר מתעורר חשש כי למבקש נגרם עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני (רע"פ 6478/18 מדינת ישראל נ' קמארי, פסקה 11 (23.1.2019)).

הבקשה דנן אינה נמנית עם מקרים חריגים אלו. חרף ניסיונותיה של המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני, עיון בה מעלה כי היא נטועה כל כולה בעניינה הפרטני של המבקשת ובנסיבותיה האישיות.

חרף האמור, נאמר כי ההחלטה על העמדת המבקשת לדין פלילי בנסיבות העניין, מוקשית לפי דעתו של העליון. זאת, בשים לב לנסיבות האירוע, ובהן סערת הרגשות בה היתה נתונה המבקשת בשל צעקות וגידופים שהושמעו כלפיה, עקירת תמרור החניה שלה ונטילת הטלפון הנייד שלה בכוח על ידי השכן, כעולה מעדותו בבית משפט השלום (עמ' 71 להכרעת הדין), והיעדר נזק גופני שנגרם למתלוננת; כמו גם לנוכח נסיבותיה האישיות של המבקשת – קשישה ניצולת שואה, ללא עבר פלילי, אשר לא נשקפת ממנה סכנה כלשהי לביטחון הציבור.

ואולם, חרף האמור, לא מצא העליון כי נסיבות המקרה בכללותן מצדיקות מתן רשות ערעור. בפרט, בשים לב לביטול הרשעתה של המבקשת, בהסכמת המשיבה, בבית המשפט המחוזי; ונוכח שיקול הדעת הרחב הנתון למשיבה בהחלטותיה להעמיד לדין (והשוו לרע"פ מדינת ישראל נ' רותם (5.5.2020)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון דחה עתירה בגדרה התבקש לבטל את החלטתו של השופט א' שטיין בבש"פ 3686/20 מיום 6.7.2020 (להלן: ההחלטה) בהתאם להוראת סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, וליתן החלטה בבקשה שהגיש העותר ולחילופין, להעביר את הבקשה למותב אחר למתן החלטה. זאת משלשיטתו, בית המשפט לא קיים את חובת ההנמקה בהחלטה שניתנה בעניינו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון     

ביום 8.6.2020 הגיש העותר בקשה להעברת מקום הדיון בת"פ 8395-08-19 מדינת ישראל נ' גרוסמן ואח' לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כך שהדיון יועבר מבית המשפט המחוזי תל-אביב לבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: הבקשה). לבקשה צורפה חוות דעת רפואית על פיה קיומו של משפט בעיר מרוחקת עלול להוות סיכון בריאותי משמעותי לעותר. ביום 6.7.2020 דחה השופט א' שטיין את הבקשה, זאת לאחר קבלת תגובת המשיבה ותשובת העותר לתגובה, בקבעו כי "המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו. הקושי שעליו הוא מצביע, על אף שאין להקל בו ראש, אין בו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת בירור ההליך בבית המשפט המחוזי בירושלים." עוד ציין בית המשפט כי בקשתו של העותר אינה נמנית על אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן בגדרם יועבר מקום דיון ללא הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום. 

בעתירה לפני לבג"צ טוען העותר כי נגרמה לו פגיעה "בעיקרי הצדק הטבעי" משההחלטה ניתנה בלא כל הנמקה תוך התעלמות מקיומה של חוות הדעת הרפואית על אף קביעותיה לפיהן קיום הדיון בבית משפט מרוחק מהווה סיכון בריאותי לחיי העותר; כי חוות הדעת הרפואית שצירף לבקשתו לא נסתרה על ידי המשיבה; כי תשובת העותר לתגובת המשיבה לא קיבלה ביטוי בהחלטה; וכי "הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי ירושלים". כאמור, העותר מבקש לבטל את ההחלטה, וליתן החלטה בבקשה במותב אחר משלטענתו אין בהנמקה מאוחרת כדי להביא לריפוי הפגם המהותי.  

בג"צ קבע שדין העתירה להידחות על הסף. 

הלכה מושרשת היא כי בית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שניתנו בו בהליכים אחרים (ראו למשל בג"ץ 4894/20 אדם טבע ודין נ' דוד מינץ בית המשפט העליון, בפסקה 2 (19.7.2020); בג"ץ 6964/19 לורי שם טוב נ' בית המשפט העליון, בפסקה 2 (‏27.10.2019)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה המכוונת נגד תקנות ההתייעלות הכלכלית (כללי חלוקה לרשויות הסמוכות לנמל התעופה בן-גוריון) (הוראת שעה), התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או  תקנות החלוקה), אשר הותקנו מכוחו של סעיף 25א לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (להלן: החוק, או  חוק ההתייעלות 2016).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון 

העותרות, עיריית ראשון לציון ועיריית חולון, מבקשות לבטל את התקנות, ולחלופין – לתקנן, וזאת בנימוקים שונים, שעיקרם אי-סבירות כללי החלוקה שנקבעו בתקנות והשיקולים שביסודם. בקשת העותרות למתן צו ביניים למניעת חלוקת הכספים בהתאם לתקנות עד להכרעה בעתירה נדחתה (החלטת השופטת י' וילנר מיום 12.2.2019).

להלן בתמצית רבה רקע הדברים. בחוק ההתייעלות 2016 כוננה "קרן לצמצום פערים בין רשויות מקומיות", אשר כספיה אמורים להיות מחולקים בכל שנה לפי כללי חלוקה שייקבעו בתקנות על ידי שר האוצר ושר הפנים, בהתאם לאמות מידה שנקבעו בחוק (פרק ד' – סעיפים 25-21 לחוק).

בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2019), התשע"ח-2018 תוקן חוק ההתייעלות 2016 והוסף סעיף 25א, הקובע הסדר ספציפי לחלוקת כספים שיוקצו בכל שנת כספים לתשלום לרשויות המקומיות הסמוכות לנמל התעופה בן גוריון (להלן: נתב"ג). סעיף 25א לחוק קובע כי כספים אלה יחולקו בהתאם לכללי חלוקה שיקבע בתקנות שר הפנים בהסכמת שר האוצר, בהתאם לעקרונות אותם מונה סעיף 25א לחוק.

בהתאם לאמור, הותקנו ביום 31.12.2018 תקנות החלוקה מושא העתירה. תקנות אלה הותקנו כהוראת שעה לשנים 2019-2018 בלבד, והן קובעות כללים לחלוקת הכספים לרשויות המקומיות הסמוכות לנתב"ג לשנים 2018-19, בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 25א לחוק, המבוססים בעיקרם על מידת הקרבה לנתב"ג, האיתנות הכלכלית של הרשות המקומית וגודל האוכלוסיה של הרשות המקומית.

תקנות החלוקה הותקנו כאמור כהוראת שעה לשנים 2018-19, ותוקפן נקבע עד ליום 31.12.2019 (תקנה 8). ואולם בשל התפזרות הכנסת והבחירות מועד פקיעתן נדחה, בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת, עד "לתום שלושת החודשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת", היינו עד ליום 16.6.2020.

העותרות קובלות על כך שבהתאם לתקנות החלוקה הן אינן נמנות על הרשויות הזכאיות לקבל מכספי החלוקה, בהיותן "עירייה איתנה", כהגדרתה בפקודת העיריות. לטענתן, כללי החלוקה שנקבעו בתקנות לוקים בחוסר סבירות בכך שהם מתעלמים משיקול רלבנטי – אף שאינו נמנה על העקרונות הקבועים בסעיף 25א לחוק – והוא  עוצמת הפגיעה הנגרמת לרשות המקומית מפעילות נתב"ג. לצד זאת הועלו על ידי העותרות טענות המתייחסות לעיתוי התקנת התקנות ערב הבחירות וכן להעדר הליך שימוע מספק.

בתגובה מפורטת מטעם שר הפנים ושר האוצר (המשיבים 2-1, להלן: המשיבים) הם עמדו על הרקע וההליכים שקדמו לחקיקת סעיף 25א לחוק ההתייעלות 2016 ולהתקנת תקנות החלוקה, וכן ניתן מענה מפורט לטענות השונות שהעלו העותרות, ובכלל זה הובהר כי הכללים שנקבעו בתקנות לחלוקת הכספים לרשויות הסמוכות לנתב"ג  לשנים 2018-19, משקפים את העקרונות שנקבעו בחוק גופו.

גם המשיבות האחרות לעתירה, עיריות ומועצות מקומיות אחרות שבקרבה לנתב"ג, הגישו תגובותיהן – הרשויות אשר בהתאם לתקנות נהנות מכספי החלוקה – התנגדו לעתירה, ואילו אחרות שמצבן דומה לזה של העותרות – תמכו בעתירה.

להשלמת התמונה נציין כי בפני בית משפט זה תלויה ועומדת עתירה אחרת, שהוגשה קודם לעתירה דנן, התוקפת את חוקתיותו של סעיף 25א(ב) לחוק ההתייעלות 2016. בעתירה זו ניתן צו-על-תנאי, והיא קבועה לדיון בחודש יולי שנה זו בפני הרכב מורחב (בג"ץ 2600/18 מועצה מקומית בית דגן נ' כנסת ישראל). שתי עתירות נוספות, שהוגשו לאחר העתירה דנן, המכוונות גם כן נגד הוראת סעיף 25א לחוק וכן נגד התקנות, ממתינות לתגובות המשיבים וטרם נקבעו לדיון (בג"ץ 1675/19 המועצה המקומית סביון נ' כנסת ישראל, ו- בג"ץ 1702/19 עיריית קרית אונו נ' כנסת ישראל).

ביום 3.3.2020 התקיים דיון בעתירה, במסגרתו נשמעו באריכות טיעוני באי כוח הצדדים. בסיום שמיעת טיעוני באי כוח העותרות והמשיבים המליץ בית המשפט לעותרות לחזור בהן מן העתירה תוך שמירת זכויות, וזאת בין היתר מאחר שמדובר בתקנות העומדות בפני פקיעה, וממילא תידרש בחינה מחודשת של כללי החלוקה קודם להתקנת התקנות לשנת 2020. בהמשך לכך ניתנה החלטה לפיה יודיעו העותרות עד ליום 11.3.2020 אם הן עומדות על עתירתן.

ביום 11.3.2020 הודיעו העותרות כי הן עומדות על עתירתן, ולצד זאת הן ביקשו להשהות את ההכרעה בעתירה עד להכרעה בעתירות האחרות הנזכרות לעיל.

המשיבים  התבקשו להגיב לעמדת העותרות. בתגובה מטעמם התנגדו המשיבים להשהיית ההכרעה בעתירה, וזאת מאחר ותוקף התקנות יפקע קודם לדיון ולהכרעה בעתירות האחרות. כן צוין כי לקראת התקנת תקנות החלוקה לשנה הנוכחית יוכלו העותרות, אם רצונן בכך, להציג עמדתן בפני השרים, וכן בפני ועדת הכספים של הכנסת אשר אמורה לקיים דיון בסעיף 25א לחוק. נוכח האמור נטען כי העתירה הנוכחית בנוגע לחלוקת הכספים לשנים 2018-19 אינה עוד אקטואלית, ואילו התקנות לשנת 2020 טרם הותקנו, ועל כן אין טעם בהותרת העתירה תלויה ועומדת.

לאחר עיון הגיע הרכב בית המשפט למסקנה כי הדין עם המשיבים, וכי דין העתירה להידחות, תוך שמירת זכותן של העותרות להעלות טענותיהן בנוגע לכללי החלוקה שיש לקבוע במסגרת התקנות לשנת 2020.

עתירת העותרות מכוונת כאמור נגד תקנות החלוקה, שהן הוראת שעה לשנים 2018-19. כמצוין לעיל, בעתירת העותרות לא ניתן צו ביניים וחלוקת הכספים בהתאם לתקנות מוצתה, והתקנות צפויות לפקוע בימים הקרובים. בנסיבות אלה העתירה אינה אקטואלית עוד, והיא מיצתה עצמה ועל כן אין מנוס מדחייתה (בג"ץ 5027/17 פורום יצרני חשמל פרטי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (‏4.7.2018)). עם זאת, שמורות לעותרות טענותיהן בנוגע לכללי החלוקה שייקבעו בתקנות שיותקנו לשנת 2020.

גם בעתירות התלויות ועומדות, שעיקרן כאמור בתקיפה חוקתית של הוראת סעיף 25א לחוק, אין כדי להצדיק הותרת העתירה דנן תלויה ועומדת.

בית המשפט ציין עוד, כי גם בטענות העותרות לגופן של התקנות לא מצאנו הצדקה להותרת העתירה תלויה ועומדת, ולענין זה נוסיף כי אין אנו סבורים גם כי נפל פגם בהתקנת התקנות כנטען, עקב כך שהן הותקנו "בתקופת בחירות". בהתאם לחוק מדובר בחלוקת כספים ביחס לכל שנת כספים, ומפירוט ההליכים שהוצג לפנינו עולה בבירור כי הליכי גיבוש כללי החלוקה והכנת התקנות על ידי הדרגים המקצועיים במשרדי האוצר והפנים, בוצעו עוד קודם להחלטה על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות, וללא כל זיקה אליהן. בנסיבות אלה לא הייתה כל הצדקה לעכב את התקנת התקנות וחלוקת הכספים לרשויות הזכאיות.

העתירה נדחתה אפוא, תוך שמירת זכויות וטענות העותרות בנוגע להתקנת תקנות החלוקה לשנה הנוכחית.  בנסיבות הענין לא נקבע צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון דחה בימים אלו את בקשתו של ממונה לשעבר ברשות המסים לאפשר לו משפט חוזר לאחר שהורשע בהסדר טיעון בשורת עבירות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון     

ההכרעה בבקשה לפתוח מחדש בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בעניינו של המבקש, מר בנימין ינאי, ניתנה בימים אלו תוך דחיית האפשרות למשפט חוזר.

 

המבקש הועסק כממונה בכיר (מבצעים חקירות) באגף המכס והמע"מ ברשות המיסים והורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק שירות המדינה), זאת לאחר שנמצא כי מסר פרטים כוזבים – ביחס לעברו התעסוקתי וההשכלה שרכש – בקורות החיים שהגיש במסגרת מועמדותו במכרז לאיוש משרת סמנכ"ל בכיר (מינהל ומשאבי אנוש) ברשות המיסים.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעניין אמצעי המשמעת שיינקטו נגד המבקש, קבע בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: בית הדין המשמעתי) בתאריך 11.01.2016 כי על המבקש יושת עונש משמעתי של נזיפה חמורה והפקעת משכורת אחת. כמו כן ציין בית הדין המשמעתי בגזר דינו את הודעת המבקש בפניו, לפיה הוא עתיד לעזוב את תפקידו ברשות המיסים בתוך תקופה קצרה לאחר מתן גזר הדין.

המבקש לא ערער על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הנ"ל, אלא הגיש בתאריך 26.02.2018 בקשה למשפט חוזר בפני בית משפט העליון, בגדרה ביקש להשיג על הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו.

בתאריך 24.01.2019, דחה בית המשפט העליון את הבקשה וזאת מן הטעם שהליך בקשה לקיום משפט חוזר בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק בתי המשפט – איננה האכסניה המתאימה לדון בהשגותיו של המבקש, שכן במסגרת בקשה לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט – אין הסמכות נתונה להורות על קיום משפט חוזר בהליכי משמעת שאינם הליך פלילי. כך נפסק מבלי להכריע בשאלה האם קיימת סמכות כזו, לאב בית הדין המשמעתי, לאור ההסדרים הקבועים בסעיפים 60-56 לחוק שירות המדינה.

המבקש פנה איפוא לאב בית הדין המשמעתי, ובקשתו נדחתה על ידי כב' אב בית הדין א' כהן בתאריך 12.08.2019, וזאת עקב לשונו של סעיף 56 לחוק שירות המדינה, המאפשר, לשיטתו, להורות על קיומו של משפט חוזר רק על פי בקשתו של מי שנגזר עליו עונש של פיטורין או פסילה, ולא העונשים שנגזרו על המבקש.

בבקשתו לבית המשפט העליון, מבקש המבקש להשיג על ההחלטה הנ"ל של בית הדין המשמעתי, וזאת משורה של טעמים:

ראשית, לטענת המבקש, אי הסדרה של האפשרות להגיש בקשה למשפט חוזר, למי שהורשע בדין משמעתי, אך נגזר עליו עונש שאינו פיטורין או פסילה, הינו בבחינת חוסר, ("לקונה"), בהוראות החוק, אותו היה על אב בית הדין המשמעתי למלא.

שנית, לטענת המבקש, פרשנות תכליתית של סעיף 56 לחוק שירות המדינה תומכת בעמדתו כי יש לבית הדין המשמעתי סמכות להורות על קיומו של משפט חוזר גם למי שנגזר עליו עונש קל מפיטורין או פסילה.

לבסוף, המבקש טוען, כי בנסיבות העניין יש לראות בעונש שנגזר עליו, ובהודעה שמסר בדבר פרישתו משירות המדינה, כאילו מדובר למעשה בעונש של פיטורין, אף שלא נגזרו עליו פיטורין כעונש פורמלי.

לאחר שבית המשפט עיין בבקשה שבפניו – נמצא כי דינה להידחות על הסף, וזאת מבלי להידרש לטענותיו של המבקש ואף מבלי להזדקק לתגובתה של המשיבה.

להלן בתמציתיות את הנימוקים למסקנה זו.

הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר בדין המשמעתי, נתונה לאב בית הדין המשמעתי, כפי שקובע סעיף 56 לחוק שירות המדינה:

"על פי בקשתו של נידון לפיטורים או לפסילה או של היועץ המשפטי לממשלה, רשאי אב בית הדין, להורות על קיום דיון חוזר בענינו של הנידון"

(ההדגשה שלי – ח"מ)

גם אם נפלה שגגה בהחלטתו של אב בית הדין, ובית המשפט העליון לא קבע כך, הרי שההליך של משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט – איננו ההליך המתאים לערער או להשיג על החלטתו בנושא.

 

כפי שצוין בהחלטה מתאריך 24.01.2019 הרי שבמסגרת בקשה לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט – לא ניתן לבקש, או להורות על קיום משפט חוזר בהליכי משמעת שאינם הליך פלילי, ובוודאי שלא ניתן להשתמש בנתיב זה גם כדי לערער או להשיג על החלטותיה של הערכאה המוסמכת לכך.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בג"צ דחה בימים אלו את עתירת מורה בדבר התגמול לעובדי ההוראה בעבור הלמידה מרחוק.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון     

העתירה הוכוונה בעיקרה כלפי ההחלטות שהורו על פעולה של מערכת החינוך במתכונת של "עבודה מרחוק" במהלך חלק מן התקופה שבה אירע משבר הקורונה, ובאופן ספציפי על הפחתת שכרם של עובדי ההוראה כתוצאה מכך. כמפורט בהמשך, העתירה נדחתה בשל פגמים בעתירה כפי שהוגשה, כמו גם שינוי הנסיבות המשמעותי שחל בינתיים במערכת החינוך.

 

בתמצית, במרכז הטענות שעליהן נסבה העתירה עמדה החלטת ממשלה מס' 4910 שעניינה "היערכות המגזר הציבורי לעבודה במתכונת חירום בתקופת משבר נגיף הקורונה" מיום 20.3.2020, כפי שתוקנה בהחלטת ממשלה מס' 4996 מיום 19.4.2020. החלטה זו קבעה, בין היתר, כי בתקופה זו יעמוד היקף משרתם של עובדי ההוראה ככלל (ככל שלא חל בעניין הסכם קיבוצי מיוחד ובנתון לחריגים) על 50%.

 

העותרת, שלטענתה מייצגת אלפי עובדים במערכת החינוך (מבלי שהוסיפה פרטים בקשר לכך), גרסה כי הסדר זה (שאותו הגדירה כ"תקנות שעת חירום"), מגלם פגיעה כלכלית קשה בציבור עובדי ההוראה, שרובו נשים. לשיטתה, ההחלטה בעניין זה הייתה "מחטף" שנעשה ללא סמכות בדין ותוך פגיעה בזכויות יסוד, ובהן זכויותיהם של העובדים לקניין, לחופש העיסוק ולכבוד. כמשיבים לעתירה צירפה העותרת את ראש הממשלה ואת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (שיכונו להלן יחד: המדינה), כמו גם את כנסת ישראל (להלן: הכנסת).

 

ביום 3.5.2020, בסמוך לאחר הגשת העתירה, ניתנה החלטה שהורתה לעותרת לפרט מה היו הצעדים שנקטה עובר להגשתה. בהתאם לכך, ביום 6.5.2020 העותרת הגישה הודעה שבה ציינה, בין היתר, כי ביום 28.4.2020 וביום 30.4.2020 פנתה במכתבים למשרד ראש הממשלה, ובהם הציגה את "טענות המורים לעניין החזרה ללימודים של מערכת החינוך" וכי פניותיה אלה לא זכו במענה. כמו כן, היא צירפה מכתב ששלחה יושבת-ראש סיעה בהסתדרות המורים למנכ"ל משרד החינוך ביחס למכסת ימי החופש של ציבור עובדי ההוראה.

 

ביום 21.5.2020 הגישה המדינה את תגובתה המקדמית לעתירה, ובגדרה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מכמה טעמים, ובהם העובדה שהעותרת לא מיצתה הליכים כנדרש. המדינה טוענת כי עיון במסמכים שצירפה העותרת מלמד כי מרביתם הם פניות ששלחו ארגוני המורים לציבור עובדי ההוראה וכלל לא הופנו אל מי מהמשיבים או אל גורמי ממשלה אחרים הנוגעים בדבר. יתר על כן, הפנייה היחידה שנעשתה למנכ"ל משרד החינוך וצורפה לעתירה לא הייתה מטעם העותרת עצמה. עוד נטען כי המכתבים שהעותרת כן שלחה מלמדים כי לא העלתה בפני הגורמים הרלוונטיים את טענותיה הספציפיות ביחס לתיקון בהחלטת ממשלה 4910, ואף לא המתינה למענה להם, אלא מיהרה להגיש את העתירה דנן.

 

טענות סף נוספות שמעלה המדינה נוגעות לאי-בהירות באשר לזיקתה של העותרת לנושא העתירה ולאי-צירופם של משיבים רלוונטיים, אשר נגזר למעשה מהתשתית המשפטית החסרה שהונחה בבסיסה של העתירה. המדינה מטעימה בהקשר זה כי הטענות בעתירה כוונו כנגד ההוראה בדבר הפחתת שכר שנטען כי היא תקנה לשעת חירום, הגם שלמעשה נקבעה בהחלטת ממשלה. בהמשך לכך, נטען כי עקב הנחתה השגויה של העותרת בדבר הבסיס המשפטי להחלטות שהתקבלו היא צירפה את הכנסת כמשיבה לעתירה, אף שזו אינה נוגעת בדבר כלל. טענה זהה הועלתה בידי הכנסת עצמה. לצד זאת, נטען, העותרת נמנעה מצירופם של משיבים רלוונטיים מבין משרדי הממשלה, כמו גם מצירופם של ארגוני המורים.

 

יוער כי בצד דברים אלה המדינה מציינת כי היא נכונה לבוא בדברים עם ארגוני המורים הרלוונטיים באשר להשלכות שהיו למשבר הקורונה על עובדי ההוראה בגין מתכונת עבודתם במהלך משבר הקורונה.

 

בשים לב לאמור לעיל, ביום 21.5.2020 ניתנה החלטה שהורתה לעותרת להודיע אם היא מוסיפה לעמוד על העתירה, וביום 25.5.2020 היא הודיעה שאכן כך הוא. בהודעה זו העותרת חזרה על טענותיה ואף גרסה כי עמדת המדינה כי אין מדובר בתקנות לשעת חירום נגועה בחוסר תום לב.

 

לאחר שבית המשפט עיין בעתירה, בנספחיה ובתגובות לה, מצא הרכב השופטות כי דינה להידחות על הסף. העתירה אינה מעלה טענות משפטיות ההולמות את הביסוס הנורמטיבי להחלטה שאותה היא תוקפת – החלטת ממשלה. בהמשך לכך, וכפי שציינו המשיבים השונים, נפלו פגמים בצעדים למיצוי הליכים כמו גם בצירופם של הצדדים המתאימים לעתירה. די היה בכך לדחיית העתירה.

 

על כך ניתן להוסיף, גם אם למעלה מן הצורך, כי בהתחשב בצעדים שננקטו להפעלתה מחדש של מערכת החינוך, אף השתנתה באופן מהותי התשתית העובדתית שעמדה ביסוד העתירה, ואף מטעם זה אין מקום לדון בה.

 

סוף דבר: העתירה נדחתה. לפנים משורת הדין לא חוייבה העותרת בהוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון (כבוד השופט עופר גרוסטקוף) הכריע בימים אלו בעתירה שהוגשה בעניין שידור ההליכים מתוך אולם הדיונים בו מואשם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון     

ההחלטה עוסקת בערעור על פי סעיף 70ד(א)(2) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, אשר הוגש על ידי שני עיתונאים (המערערים 1 ו-2) ופורום נאמני ארץ ישראל בליכוד (המערער 3). עניינו של הערעור בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם), מיום 21.5.2020 במסגרת ת"פ 67104-01-20 מדינת ישראל נ' נתניהו, שלא להתיר את צילום דיוני בית המשפט בהליך הפלילי המתנהל בתיק זה.

עובר להחלטה מושא הערעור, ביום 10.5.2020 הורה בית המשפט קמא כי נוכח הנחיות משרד הבריאות לאור התפרצות נגיף הקורונה, יוגבלו מספר האנשים שיוכלו להיכנס לאולם הדיונים. עוד נקבע כי הדיון יוקרן בטלוויזיה במעגל סגור בשני אולמות נוספים, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, וכי הוא לא יצולם ולא ישודר בשידור ישיר (להלן: "ההחלטה מיום 10.5.2020").

המערערים טוענים כי צילום הדיונים מתבקש לצורך שמירה על "תיעוד מדויק ומלא של הדיונים [למערערים], לצדדים ולבית המשפט מחד, וכדי לפרסמם לציבור כצרכני התקשורת של המבקשים, מאידך" (פסקה 9 לערעור). לטענת המערערים, מההחלטה מיום 10.5.2020 ניתן ללמוד כי בית המשפט קמא לא אסר את צילום הדיונים בהליך הפלילי ושידורם לציבור, אלא אך ורק את שידורם באופן ישיר. על כן, אין מניעה, לשיטתם, לפרסם את הצילומים בשלב מאוחר למועד התקיימות הדיונים. עוד טוענים המערערים כי החלטת בית המשפט קמא פוגעת באופן קשה בחופש הביטוי של המערערים ושל ציבור קוראיהם ומאזיניהם. יתרה מכך, המערערים גורסים כי אי התרת שידור הדיונים יביא לפגיעה בעקרון פומביות הדיון, בעקרון השוויון בפני החוק וכן לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט ואכיפת החוק, בשים לב לעניין הציבורי הרב בהליך הפלילי בענייננו.

בית משפט העליון נדרש לסוגיה מושא הערעור אך בתחילתו של השבוע במסגרת בג"ץ 3072/20 גרינצייג נ' בית משפט המחוזי בירושלים (17.5.2020) (להלן: "עניין גרינצייג"), שם נדחתה עתירתם של שני עיתונאים ושל עיתון גלובס התוקפת את ההחלטה מיום 10.5.2020. משהערעור שלפנינו מעלה טענות בעלות אופי דומה, אשר נדונו והוכרעו על ידי מותב תלתא, לא ראה כבוד השופט גרוסטקופף כל הצדקה להידרש לכך בשנית (וראו גם עניין גרינצייג, פסקה 7). ויובהר, אין בטענת המערערים כי בקשתם "אינה ל'שידור ישיר' כבקשת העותרים הנ"ל בבג"ץ, אלא לשמירת התיעוד של הדיונים ופרסומם שלא 'בשידור ישיר'", כדי להביא למסקנה שונה מזו שאליה הגיע המותב שדן בעניין גרינצייג.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

קורונה: המדינה תשיב לעתירת גני האירועים

ממשלת ישראל, ראש ממשלת ישראל, שר הבריאות, מנכ"ל משרד הבריאות והמשנה למנכ"ל משרד הבריאות יאלצו להגיש את תשובתם לעתירה ב בג"ץ 3432/20.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון

כבוד השופט מני מזוז הורה למדינה להשיב לעתירה שהוגשה על ידי טרקלין אולמות ואירועים – אולמי מונדיאל, י.ג. היכלי מלכות, כליל מלכות, נאות שש אולמי קונקורד ונאות ירושלים, יוסקוביץ גרופ אירועים – אולמי דימול פלטינום, טעמים בכתום – אולמי נוף ירושלים, מרכז אירועים שירה חדשה, דוד רוטמן – אולמי פאבליון, בראשית אירועים – אולמי בראשית, יחדיו אירועים – אולמי רמת רחל, שירותי מזון יואב – ארמונות חן

בהתאם להחלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית תמציתית לעתירה, וזאת עד ליום 4.6.2020 שעה 12:00.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.