קטגוריה: ענייני משפחה

בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה הבוקר 3 עתירות דחופות אשר הונחו לפניו וטענו נגד החלטת משרד הבריאות (להלן: המדינה), להסב את המחלקה הסיעודית, מחלקה לגריאטריה תת-חריפה ושתי מחלקות לתשושי נפש שבמרכז הגריאטרי הממשלתי שהם, הנמצא בפרדס חנה-כרכור (להלן: שהם), לטובת אשפוזם העתידי של חולי קורונה במצב בינוני וקשה שאמורים לקבל במסגרת זו טיפול ייעודי בתנאים שימנעו הידבקות. בהתאם לתכנית המדינה ולהחלטה נושא העתירה, הסבה זו (להלן: מהלך ההסבה או המהלך) כרוכה בהעברת המאושפזים במחלקות הללו (להלן: דיירי שהם או הדיירים) למסגרות סיעודיות אחרות: בית החולים הסיעודי הדר כרכור, הנמצא בפרדס חנה, ובית החולים הסיעודי Tender Loving Care אשר נמצא בעיר חדרה, לא רחוק מפרדס חנה. כדי למנוע מהלך זה, מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו על תנאי וצו ביניים, שיעצרוהו באופן ארעי ואחר-כך לצמיתות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון   

לטענת העותרת בבג"ץ 2233/20, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן: המועצה המקומית או המועצה), מהלך ההסבה איננו מידתי מבחינת מכלול האינטרסים המושפעים ממנו; ההחלטה לגביו נתקבלה מבלי לשתף את המועצה; מבלי להתחשב בהשלכותיו על הציבור ברחבי היישוב המנוהל על ידיה; ואף תוך הפרת רישיונו וייעודו של שהם כבית חולים גריאטרי, להבדיל מבית חולים כללי או בית חולים ייעודי אחר.

העותרים בבג"ץ 2255/20 הם שבעה מכלל דיירי שהם אשר אמורים לעבור למסגרות הסיעודיות האחרות שצויינו לעיל. עותרים אלה מיוצגים על ידי האפוטרופוסים שמונו להם ועורכי הדין אשר מונו על ידי האפוטרופוסים. לטענתם, העברתם – על כורחם וללא הכנה מספקת – למסגרות סיעודיות אחרות תפגע בהם קשות עד כדי יצירת סכנה לחייהם. העותרים מפרטים וטוענים בהקשר זה, כי למעבר ממסגרת סיעודית-טיפולית אחת לשנייה יש השפעות קשות על המאושפזים. השפעות אלו, קשורות, לטענתם, לקשיי ההסתגלות של החולה הקשיש מבחינה מנטלית, רגשית ותפקודית-כללית, אשר מתועדים במחקרים רפואיים וידועים היטב בתחום הגריאטריה. עוד נטען, כי לא ניתנה למטופלים ולמשפחותיהם התראה מוקדמת כדי שיוכלו להיערך לקראת המהלך. במישור המשפטי, טוענים העותרים כי מהלך ההסבה, שאותו הם באו לתקוף בעתירתם, פוגע בזכות היסוד שלהם לשלמות נפשית וגופנית וכן בזכותם לאוטונומיה – זכויות שאותן, לדבריהם, יש לכבד ולקיים גם בעתות חירום. כמו כן טוענים העותרים כי המהלך נעשה בלא סמכות שבדין והוא נפגם בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורש העניין.

מנגד, טוענת המדינה כי מהלך ההסבה, אשר נועד לביצוע מיידי, הוא כורח בל-יגונה במצב החירום שבו אנו נתונים. מציאותנו כוללת קרוב ל-1500 חולי קורונה, שמתוכם למעלה מ-100 נמצאים במצבי חולי מבינוני עד קשה, לאחר שחמישה מהחולים נפטרו מהמחלה; מספרים אלה עלולים לגדול לממדים של אסון לאומי (כחלק מהפנדמיה העולמית). מהלך ההסבה מהווה חלק ממלחמתה של מדינת ישראל בנגיף הקורונה ומשורה ארוכה של אמצעי חירום אשר ננקטים כדי למנוע את המשך ההידבקות בנגיף ואת התפשטות המחלה בקרב תושבי המדינה. מדובר במאמץ לאומי ממעלה ראשונה, שבמסגרתו המדינה חייבת לדאוג לכך שיימצא בידה מספר רב של מיטות אשפוז עבור חולי קורונה שמצבם בינוני וקשה. מהלך ההסבה אמור לספק למדינה ולחולי הקורונה 128 מיטות אשפוז, ומכאן נחיצותו. המדינה שיתפה את משפחותיהם של דיירי שהם על מהלך ההסבה ובא-כוחה שב והצהיר בפנינו כי דיירים אלה יפונו למסגרות מתאימות, לא הרחק משהם, להמשכו של טיפול נאות בצרכיהם בדרך רגישה ומכבדת. באשר לסמכות לבצע את מהלך ההסבה, המדינה טוענת כי זו נתונה לה בכל הזמנים, ובוודאי בעתות חירום, מכוח הפררוגטיבה הכללית של הרשות המבצעת ומכוח הדינים שעניינם סמכויות חירום וסמכויות עזר נלוות. כמו כן טוענת המדינה, כי שהם הוא בראש ובראשונה בית חולים – כשמו כן הוא – אשר מורשה לספק את כל השירותים הרפואיים עליהם יחליט משרד הבריאות, קרי: המדינה. שירותים כאמור בוודאי יכולים לכלול בתוכם טיפול בחולי קורונה, נוסף לטיפולים סיעודיים-גריאטריים או במקומם, אם כך תחליט המדינה – והמדינה כך החליטה.

בית המשפט העליון ציין, כי נגיף הקורונה איננו מכיר בגבולות המוניציפליים וכי האמת הפשוטה והחשובה נעלמה מעיני המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור. המאמץ לעצור את התפשטות הנגיף הוא מאמץ של כולנו, ואם לא נירתם לו על ידי הגדלת מקומות אשר ייועדו לאשפוזם של חולי קורונה ולטיפול בהם, עלול הנגיף להגיע לכל פינה בארצנו, כולל פרדס חנה-כרכור. לפיכך, הלך הרוח של Not in my backyard, אשר עולה מבין השורות של העתירה של המועצה המקומית, איננו נכון ואיננו ראוי לזמנים הקשים שבהם אנו נתונים (ובכלל).

המדינה, שפועלת באמצעות משרד הבריאות ובאמצעות זרועות ביצוע רבות אחרות, אחראית על המאבק בקורונה. שהם הוא בית חולים ששייך למדינה וזו רשאית לעשות בין כתליו כראות עיניה המקצועיות כדי לטפל בחולים שהיא – המדינה, ולא המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור – תחליט על אשפוזם. סמכות כאמור נתונה למדינה מכוח הפררוגטיבה הכללית שלה כרשות מבצעת, מכוח הוראותיה של פקודת בריאות העם בעניין הקמה וניהול של בתי חולים ומוסדות רפואיים אחרים בשעת חירום, וכן מכוח הוראות חוק הפרשנות בדבר סמכויות עזר (ראו, בהתאמה: סעיף 32 לחוק יסוד: הממשלה; סעיף 20, ובפרט סעיף 20(ט), לפקודת בריאות העם, 1940; וכן סעיף 17 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981) וכן מתוקף היותה בעלים של בית החולים שבו עסקינן.

למועצה המקומית, מאידך, אין שום סמכות להתערב בנעשה בבתי החולים הממשלתיים ובדרך ניהולם על ידי המדינה – וזאת, גם כשבתי חולים אלו נמצאים בתחום שיפוטה. סמכויות המועצה, אשר קשורות לענייננו בקשר עקיף בלבד, מפורטות בסעיפים 142, 249(29) ו-242 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ואינן מתפרסות אל תחומם של בתי החולים הממשלתיים. מוסדות הבריאות של המדינה ממילא אינם חייבים לשמוע את דעתן של רשויות מקומיות בבואם לקבל החלטות בעניין בתי החולים הממשלתיים – שימוע כאמור הוא עניין וולונטרי גרידא, שלעתים רצוי ולעתים אינו דרוש כלל.

לעניין עתירתם של דיירי שהם, הרי שמצוקת האוכלוסייה הקשישה אשר זקוקה להשגחה ולטיפול גריאטריים היא מצוקת אמת. במצוקה זו אין להקל ראש, ובית המשפט ציין כי הוא רחוק מלעשות כן מרחק שנות אור.

דא עקא, מצוקה זו היא רק אחת המצוקות שבהן מוטל על המדינה לטפל בימים קשים אלה. הסכנות הקיומיות והמצוקה היומיומית שאליהן נחשפנו בעקבות פנדמיית הקורונה אף הן אמיתיות. במקרה שלפנינו, המדינה קיבלה החלטה שמאזנת בין זכות הדיירים לטיפול ולסיעוד, אשר מהווה חלק חשוב מזכויות הרווחה שלהם, לבין הספקת צרכים רפואיים קיומיים לחולי קורונה והצורך לבלום את התפשטות הנגיף מהר ככל שניתן. במסגרת זו, החליטה המדינה, על כורחה, להסב נזק קטן יחסית לדיירי שהם, אשר יפונו – בלית ברירה, בהתראה קצרה – למסגרות סיעודיות אחרות ויקבלו שם טיפול נאות, כדי למנוע נזקים חמורים הרבה יותר ובכללם התפשטות מחלה מסוכנת, פגיעה בבריאות תושביה, ואף תמותה.

ברי הוא, כי החלטה זו מקשה עד מאד על הדיירים המפונים ועל יקיריהם אשר דואגים לשלומם. ברם, איש מהדיירים לא ניסה להוכיח לנו – וממילא לא הוכיח – כי בריאותו עלולה להינזק באופן חמור וחסר תקנה עקב מעברו המיידי למוסד אחר. מהלך ההסבה של המדינה הוא בלי ספק מהלך לא פשוט, ואפילו קשה. אולם, מהלך זה עודנו רחוק מלהגיע כדי "בחירה טרגית" מן הסוג שמדינות נאורות נאלצות לעשות בצוק העתים (ראו Guido Calabresi & Philip Bobbitt, Tragic Choices (1978)); ועל זאת נברך. בהחליטה על מהלך זה, הפעילה המדינה שיקול דעת מקצועי והחלטתה בוודאי איננה בלתי מידתית (ראו בעניין דומה את דבריו של השופט ע' פוגלמן בבר"ם 2199/20 פשה נ' משרד הבריאות, פסקה 6 (24.3.2020)).

הדיירים מוסיפים וטוענים כי מהלך ההסבה והאופן שבו הוא עתיד להתבצע אינם תואמים את נוהלי משרד הבריאות מבחינת שלבי ההיערכות של בתי החולים הממשלתיים לתרחישי התפשטות הקורונה. בטענה זו אין ממש: נוהלי עבודה פנימיים של רשות שלטונית אינם בגדר כללים נוקשים אשר מופיעים בחוקים ובתקנות ואותם יש חובה לקיים במדויק; ובוודאי שאין בהם כדי להצר את סמכויות המדינה אליהן הפניתי בדוני בעתירתה של המועצה המקומית. כך הוא גם לגבי הטענה אשר באה להטיל ספק בתקפותם של תרחישי התפשטות המחלה עליהם מתבססת המדינה: תרחישים כאמור מצויים בליבת שיקול הדעת המקצועי של משרד הבריאות, שבו אין אנו נוהגים להתערב (ראו, למשל: בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 19 (‏26.8.2019)). למעלה מן הנדרש, אציין כי הסתברות נמוכה לקרות נזק רב-ממדים  מצדיקה נקיטת פעולות מנע יקרות ואף קשות.

בג"צ קבע אם כן, שבמהלך ההסבה לא נפל שום פגם מהותי או פרוצדורלי, ושלא נותר אלא לדחות גם את עתירתם של דיירי שהם. לצד זאת, איחל הרכב השופטים לעותרים ולשאר דיירי שהם בריאות טובה ואריכות ימים, תוך הבעת תקווה כי סירתנו – הסירה של כולנו – תגיע בקרוב אל חוף המבטחים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

במסגרת עתירת כן לזקן ואח' נגד כנסת ישראל ואח', קבע בית המשפט העליון הוראות בדבר מסירת נתונים לצורך ניהול העתירה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון

כבוד הנשיאה א' חיות, כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר, כבוד השופט ע' פוגלמן, קבעו במסגרת דיון בעתירת כן לזקן – לקידום זכויות הזקנים ואח',   כי המשיבים 3-2 שהיו אריה דרעי שר הפנים ומשרד הפנים, יגישו הודעת עדכון, שבה תימסר השלמת נתונים הנוגעים לשאלות המתעוררות בעתירה, כדלקמן:

(א) מתוך כל אחת מקבוצות הזכאים לקצבת סיעוד ברמות 6-5, כמה מהזכאים הם בעלי היתר להעסקת עובד זר לצורך טיפול סיעודי? כמה מבעלי ההיתר האמור לא מעסיקים כיום עובד זר?

(ב) כמה מטופלים, מהקבוצה שעליה חל סעיף 3א(ב1)(1א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 הם בעלי היתר להעסקת עובד זר לצורך טיפול סיעודי?

(ג) מה היה מספר הבקשות שהוגשו לוועדה ההומניטרית, בחלוקה לפי גילאי הפונים, בכל אחת מהשנים 2017-2015 ובשנת 2018, עד לתחילת תיקון מס' 32. בנוסף, נדרש פילוח של מספר הבקשות בתקופה האמורה, לפי בקשות שהוגשו על ידי זכאים לקצבת סיעוד בכל אחת מהרמות 6-5 ובקשות שהוגשו על ידי סוג המטופלים המפורטים בסעיפים קטנים 3א(ב1)(1א)(א)-(ד) לחוק הכניסה לישראל.

(ד) כמה בקשות הוגשו לוועדה ההומניטרית לאחר חקיקת תיקון מס' 32, ועומדות בתנאי הסף שנקבעו בהסדר זה?

(ה) מתוך הבקשות שעונות על סעיף ד, כמה מתוכן הוגשו על ידי זכאים לקצבת סיעוד בכל אחת מהרמות 5 ו-6? כמה מתוך הבקשות הוגשו מכוח החריג המנוי בסעיף 3א(ב1)(1א) לחוק?

נקבע גןם, שהודעת העדכון תוגש תוך 60 יום.  העותרות רשאיות להגיב תוך 30 יום ממועד המצאת הודעת העדכון. בהיאסף החומר לתיק, יוחלט בדבר המשך הטיפול בעתירה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון בפסק דינו של כבוד השופט מ' מזוז, הכריע בימים אלו בעתירה המכוונת נגד החלטות של המשיבים 2-1, בית הדין הרבני הגדול בירושלים ובית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי), מיום 14.2.2019 ומיום 12.11.2018 בהתאמה, בהן נקבע כי העותר חייב בגט לאשתו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

בין העותר לבין אשתו מתנהל הליך גירושין בבית הדין האזורי בעקבות תביעה שהגישה האישה על רקע התנהלותו של העותר במהלך חיי הנישואין במישור האישי ובמישור הכלכלי וגילויה כי העותר אינו נאמן לה. לאחר שמיעת הצדדים וחקירתם, קבע בית הדין האזורי ביום 12.11.2018 כי "יתכן מאוד שהבעל חפץ היום בשלום בית. ביה"ד מתרשם שהוא מעוניין להמשיך וליהנות מכספי האישה, בפרט מכספים שבאו לה בירושה מהוריה, ובכך להמשיך את מסכת החיים. הוא מצפה שהאישה תמחק את פגעי העבר, כפי שאולי עשתה במהלך הנישואים, כאשר לא היו לה את הכוחות להתמודד מול הבעל. אין ספק שלאור מעשיו, כפי שהתגלו לאשה, וכפי שאף נוכח ביה"ד, צודקת האישה שאינה מעוניינת בשלום בית, לאחר כל מעשיו הנ"ל". לפיכך, הורה בית הדין על חיוב העותר בגט לאשתו, ואף קבע כי בנסיבות העניין, מחמת התנהגותו הבלתי מוסרית של הבעל, "זכאית האישה לכתובתה ולתוספת כתובה", ששיעורם ייקבע בהתדיינות נפרדת בנושא הרכוש.

העותר הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטת החיוב בגירושין, במסגרתו טען כי בית הדין האזורי נמנע מלדון בבקשתו לשלום בית ולא אפשר לו להביא ראיות לטענותיו. ביום 14.2.2019 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור, לאחר שהתרשם מעיון בפרוטוקולים ובמסמכים בתיק כי "בית הדין האזורי הקדיש זמן רב לשמיעת טענות הצדדים. לאחר התרשמותו על הקשר בין האיש לנטענת ולפי תגובות הבעל לשאלות לא מצא בית הדין לנכון צורך להביא ראיות נוספות והכריע כי במקרה זה חייב הבעל בגט".

עתה הונחה בפני בג"צ עתירה במסגרתה חוזר העותר על טענותיו שנדחו בבית הדין הרבני הגדול – כי בית הדין האזורי התעלם מבקשתו לשלום בית ואף "לא התייחס לזכותו המהותית של הבעל להביא ראיות מטעמו ולהביא ראיות הזמה".  בנוסף, נטען בעתירה כי בית הדין האזורי פסק בנושא הכתובה מבלי שזו הוצגה לו ובלא שקיים כל דיון בנושא.

בג"צ קבע שדין העתירה להידחות על הסף.

כפי שנפסק לא אחת, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים שבהם נפל בהחלטות פגם ממשי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (בג"ץ 580/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים(31.1.2011); בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (6.4.2006); בג"ץ 5488/18 פלוני נ' פלונית (19.7.2018)). העתירה שלפנינו אינה באה בגדריה של אמת מידה זו. העותר לא הצביע על עילה כלשהי העשויה להצדיק את התערבות בג"צ בהחלטה הפרטנית לחייבו בגט לאשתו, שעל פניה בדין יסודה.

אשר לטענות סביב חיובו של העותר בכתובה, הרי שמדובר בעתירה מוקדמת. כפי שעולה מההחלטות מושא העתירה, מלאכתו של בית הדין האזורי בעניין זה טרם נשלמה, שכן נקבע כי "גובה הכתובה והרכוש ידונו לאחר הגט" (החלטת בית הדין האזורי מיום 6.3.2019). על העותר למצות את ההליכים בבית הדין האזורי עד למתן החלטתו הסופית, אשר תהא נתונה לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול ככל שתקום עילה לכך.

סוף דבר: בג"צ קבע שהעתירה תדחה ושהעותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשה להעברת דיון מבית המשפט בנצרת לבית המשפט בחיפה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

במסגרת הבקשה מכוח סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 להעברת הדיון בתמ"ש (משפחה נצרת) 40717-12-19 (להלן: ההליך) מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת למחוז שיפוט אחר. הבקשה הוגשה על-ידי הנתבע בהליך העיקרי שעניינו אכיפת הסכם פשרה ויחסי ממון בין הצדדים (להלן: הסכם הפשרה). הסכם הפשרה נוסח על ידי בא כוח התובעת דאז, המכהן כיום כסגן הנשיא לענייני משפחה בבתי משפט השלום במחוז צפון – השופט א' זגורי – והוא אושר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בנצרת. בעת הזו התובעת מיוצגת על-ידי אשתו של סגן הנשיא א' זגורי. על רקע זה ומטעמים של מראית פני הצדק, ביקש הנתבע כי ההליך יועבר לבית משפט לענייני משפחה במחוז אחר. בהתאם להחלטה מיום 19.1.2020 הודיעה התובעת בהליך כי היא מסכימה להעברת מקום הדיון בהליך ומבקשת כי הוא ינוהל בבית משפט במחוז חיפה.

בנסיבות העניין, מטעמים של מראית פני הצדק ולנוכח הסכמת הצדדים, הורה בית המשפט העליון כי הדיון בהליך יועבר לבית משפט לענייני משפחה במחוז חיפה, בהתאם להחלטת נשיא בתי משפט השלום במחוז זה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון מחק בימים אלו עתירה שהגיש ח"כ אביגדור ליברמן בעתירות שהסוגיה הראשונה בהן הייתה בירור יהדות מחדש על ידי בית דין רבני של מי שכבר הוכר ונרשם כיהודי.

הסוגיה השנייה שעלתה היא עריכת בדיקות גנטיות כדרך להוכחת יהדות. גם כאן, העותרים אינם חולקים על סמכות בית הדין לתת צו לבדיקה גנטית כאשר ישנה הסכמה מצד הנבדק (סעיף 28יד לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000), אלא מתמקדים בהעדרם של נהלים ברורים בעניין ההצעה לערוך בדיקה ומשמעות הסירוב לערכה. כן נטען כי בפועל הפכה האפשרות של עריכת בדיקה גנטית למעין "ברירת מחדל" ביחס לציבור מסוים. יצוין עוד כי העותרים שמו דגש על השילוב בין שתי הסוגיות – עריכת בדיקה גנטית במסגרת בירור יהדות מחדש. כן הוצגו מספר מקרים פרטניים המדגימים, לשיטת העותרים, את נכונות טענותיהם

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

המשיבים טענו כי בניגוד לטענות העותרים, קיימים כללים ברורים לדרישה לבירור יהדות מחדש, שעיקרם: בירור יהדותו של אדם – ולו אדם שכבר נקבעה יהדותו בהקשר אחר – בהתחשב באופן שבו נישאו הוריו או קרובי משפחתו בדרגה ראשונה. כך, ולא לפי מדינת המוצא. אשר לעריכת הבדיקה הגנטית, נטען כי זו מוצעת לאדם רק כאשר יתר החומר אינו מספיק, כשלעצמו, לקביעת היהדות, ללא קשר לשיוך קבוצתי כלשהו. המשיבים הוסיפו כי אין מקום לקבוע הנחיות לעניין הבדיקות הגנטיות, שכן מדובר בסוגיה ראייתית שבה יש להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות. לבסוף, נטען שבית הדין הרבני פונה מיוזמתו לאדם לשם בירור יהדות רק אם בן משפחה של אותו אדם ערך בירור יהדות, ועלה ספק לגבי יהדותו. במקרה כזה, נערכת פניה גם לבני משפחה אחרים – שעשויים להיות מושפעים מההכרעה – להצטרף להליך, ככל שהם מעוניינים בכך.

עולה כי יש מחלוקת בין הצדדים בדבר הכללים שמיישמים כיום בתי הדין הרבניים, כאשר עיקר המחלוקת נגע למשמעות ההצעה לערוך בדיקה גנטית ונפקותו של סירוב. עוד עולה כי אין כיום נהלים מפורשים בעניין זה. המשיבים טוענים אמנם כי אין מקום לקבוע נהלים בנושאים אלה, אך גם לשיטתם ישנם כללים, ולא הוצג טעם טוב שלא לקבוע כללים אלה באופן גלוי. זאת, בין היתר, כדי להבהיר את הכללים ובראי הטענות בדבר כללים שונים מאלה שהוצגו. נציין בהקשר זה כי גם מטיעוני המשיבים עצמם עולה חוסר בהירות בדבר הכללים המיושמים בבתי הדין הרבניים. כך, למשל, בתגובה המקדמית נטען כי ההצעה לערוך בדיקה גנטית מוצעת רק כאשר יתר החומר שהוצג אינו מספיק, דהיינו במקרים שבהם ללא הבדיקה לא תוכר היהדות. על פי קו זה, ההצעה לערוך בדיקה יכולה רק להועיל לנבדק, בין אם יקבלה ובין אם יסרב לערוך את הבדיקה. מנגד, במקום אחר בכתב הטענות נאמר כי סירוב לבצע בדיקה עשוי להיות בעל "משקל נוסף" ו"חיזוק" לראיות, ובמהלך הדיון שנערך בפנינו טען נציג בית הדין הרבני כי סירוב לערוך בדיקה יכול להיות "חיזוק מסוים" לקביעה כי לא הוכחה יהדותו של אדם. חוסר בהירות זה, בדבר הבדיקה הגנטית ומעמדה, מחדד את הצורך בקביעת הנחיות ברורות בדבר הצעה מטעם בית הדין לערוך בדיקה גנטית, ונפקות הסירוב לערכה.

הסוגיות של בדיקה גנטית, אפשרות הסירוב ומשמעותו – רגישות ביותר. קיומו של נוהל שלא הועלה על הכתב מוסיף רובד של קושי על הקושי. העדרו של נוהל כתוב עלול להביא להעדרו של נוהל בלתי כתוב. נציג בית הדין הרבני שמע את הערות בית המשפט ביחס לאמור לעיל, והסכים להביא את סוגיית קביעת הכללים במסגרת הנחיות בכתב בפני מועצת הרבנות הראשית. בנסיבות אלה, נראה כי נכון יהיה לאפשר לבית הדין הרבני לפעול לגיבוש הכללים על גבי הכתב. לנוכח הנכונות לשקול זאת, נראה כי בשלב זה העתירה, כפי שהוגשה, מיצתה את עצמה. זאת, תוך קביעת תקופה של שנה, שאם לא ייכתב במהלכה נוהל – יוכלו העותרים להגיש עתירה חדשה, תוך שמירה על זכויות וטענות הצדדים.

להשלמת התמונה, העותרים הציגו אמנם מספר מקרים קונקרטיים להמחשת טענותיהם, אך בכולם ניתנה החלטה בבית הדין הרבני האזורי, מבלי שהוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. עולה כי אין מקום, במסגרת העתירה הנוכחית, להידרש למקרים אלה, שממילא הובאו רק לשם הדגמה ולא נדרש כל סעד ביחס אליהם.

לאחר הדברים האלה עיין ההרכב בחומרים שהוגשו לפניו וקבע כי מן הדברים שהוצגו לפניו עולה כי בית הדין הרבני מציע לעיתים לערוך בדיקה גנטית כדי להכיר ביהדותו של אדם. שאלה אחת היא האם יש חובה לערוך בדיקה כזו. שאלה שנייה היא מהו המשקל שיש לתת לסירוב לערוך אותה. שאלה שלישית היא מהן ההשלכות של פתיחת פתח זה ביחס לתיקים נוספים. נציג בית הדין הרבני הציג, בהגינותו הרבה, את עמדתו, לפיה אין מקום לקבוע נהלים בעניין זה, פרט לכך שאין לחייב אדם לערוך בדיקה גנטית. ועדיין נותרו שתי השאלות הנוספות – משקל הסירוב ואילו מקרים נכון לבקש לערוך בדיקה. סבורני כי מוטב שיהיה נוהל ברור. כאמור, הן נציג בית הדין הרבני והן בא כוח המשיבים מפרקליטות המדינה הציגו עמדה שאינה עקבית ביחס לכללים הקיימים. לצד טענה כי לא ניתן לקבוע כללים, הוצגה מעין "תורה שבעל פה", ואף גרסאות סותרות של אותה תורה. בנסיבות אלה, לנוכח הגישה של ההלכה והמשפט הישראלי לגבי בדיקות של גוף האדם במסגרת הליך משפטי והשלכותיה של בדיקה כזו, דעתי היא כי מוטב שיהיה נוהל כתוב. גם חברי, השופט סולברג, הכיר במסגרת נימוקיו בחשיבות של קביעת כללים כתובים, אלא שלשיטתו עדיפה בהקשר זה הגמישות בהפעלת שיקול הדעת. הקושי הוא כי גמישות בהקשר זה עלולה להגיע לגמישות יתר, או העדר כללים. יש לזכור כי לא מדובר בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול, שאז הביקורת של בית משפט זה הייתה מנותבת למסלול של ביקורת על פסק דין מסוים. בית הדין הרבני הציג כללים – עניין לגיטימי כשלעצמו. ואולם, דווקא מפני שהכללים נועדו לכוון את בתי הדין השונים בעשיית מלאכתם, חשוב כי יהיה נוהל ברור, וממד הכתב מסייע לכך. זאת ועוד, לא כל נוהל עומד באותה שורה. לעיתים הנוהל אמור להתייחס לכל המקרים, לעיתים לחלקם, ולעיתים ישנם מרכיבים כאלה ומרכיבים כאלה.

עוד ציין בית המשפט העליון, כי המדינה הציגה נתונים סטטיסטיים בדבר מספר בירורי היהדות שערכה הרבנות הראשית בשנים האחרונות, וכמה אישורים ניתנו בשנה לביצוע בדיקות גנטיות; ברם, נתונים אלה אינם נוגעים ללב העתירה, שכן טענות העותרים מופנות כלפי מקרים שלא הובאו נתונים לגביהם: מספר הגורמים שהרבנות פנתה אליהם מיוזמתה לשם עריכת בירור יהדות (לצד הטענה כי פניות כאלה לא נערכות באופן שוויוני), וטענות לפיהן ביחס לאוכלוסיות מסוימות סירוב לערוך בדיקה גנטית נושא משקל שלילי. ואולם לא הוצגו מספרים בדבר המקרים שבהם הוצע לערוך בדיקה גנטית, או נתונים ביחס למקרים שבהם סירב אדם לבצע בדיקה. התמונה אינה ברורה אפוא, ויש לתור אחר שלמותה.

יש לזכור כי בדיקה גנטית היא עניין רגיש, ודאי לגבי האדם שצריך לעבור אותה. הנושא חדש ומורכב, ונראה כי טרם התגבשה הנחיה ברורה. כדי למנוע חוסר ודאות וחוסר עקביות בסוגיה, הוצע, כאמור, כי ההנחיה תועלה על גבי הכתב. יש לזכור כי בתי הדין הרבניים פועלים על פי דברי חקיקה, תקנות והנחיות למיניהם, ובכך אין כל חידוש. פסק דין זה נועד לאפשר לבית הדין הרבני לשקול את הדברים. בראי זה, אין ספק בעיני כי העותרים תרמו תרומה לליבון העניין. כך עלה גם מתשובת נציג בתי הדין הרבניים. כך עלה עוד מהחלק האופרטיבי בנימוקיו של חברי, שביסס את הכרעתו בדבר מחיקת העתירה על נכונותו של נציג בית הדין הרבני להביא את הסוגיה לפני מועצת הרבנות הראשית: "גבי דידי, דיינו בכך בשלב זה" (פסקה 8 לחוות דעתו). לפיכך מצא בית המשפט העליון לנכון להטיל הוצאות שאינן גבוהות. בית המשפט העליון אף הוסיף כי הטלת הוצאות בעתירה לבג"ץ לא רק שאינה בגדר "עונש", אלא אף אינה בגדר ביקורת. לעיתים מדובר בהכרה בכך שעתירה מסוימת קידמה את הסוגיה, ולו בכך שהעניין ייבדק בצורה רחבה על ידי הרשות או בית הדין.

סוף דבר, נקבע שיש למחוק את העתירה. זאת, בין היתר, בראי עמדת נציג בית הדין הרבני, לפיה יביא לפני מועצת הרבנות הראשית את הערות בית המשפט לעניין הצורך בקביעת נהלים כתובים, המתייחסים לסוגיה של הצעה לערוך בדיקה גנטית ומשמעותו של סירוב להיבדק. ברם, היה ולא ייקבע נוהל כתוב בתוך תקופה של שנה מהיום, יהיה נכון לאפשר הגשתה של עתירה חדשה עקב כך. כמובן, אין בהעלאת הנוהל על גבי הכתב, כשלעצמה, כדי למנוע בחינה שיפוטית של הנוהל שייקבע. זכויות וטענות הצדדים שמורות להם.

העתירה נמחקה בהחלטת בית המשפט העליון. אך לנוכח תרומת העותרים בהליך זה, משיבי המדינה חויבו בהוצאות העותרים בסך של 4,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.