בשנת 2014 המשיב שימש מנהל אגף תרבות ומנהל אולם "זוהר" במועצה המקומית קריית טבעון (להלן: המועצה). המבקש שימש בעבר כראש המועצה, ובשנת 2014 כיהן כחבר מועצה וכיו"ר ועדת הביקורת של המועצה. המבקש ערך בדיקה בנושא תפקודו של אולם "זוהר", והעלה על הכתב את הממצאים תחת הכותרת "סכום עקרי ממצאים מבדיקת פעילותו השוטפת של אולם זוהר" (להלן: הדו"ח). הדו"ח מתאר ליקויים קשים, לרבות התנהלות בעייתית של המשיב. בהמשך לכך, המבקש העלה את הנושא בפני מליאת המועצה, שבה נכחו עיתונאים, ואף הציע להעביר את הנושא לחקירה משטרתית. בגין התנהלות זו הגיש המשיב תביעה נזיקית נגד המבקש על סך 150,000 ₪, בטענה שהדו"ח נערך ברשלנות, בחוסר תום לב, ומתוך כוונה לפגוע במשיב ממניעים פוליטיים בלבד. להגנתו, ביקש המבקש להכיר בחסינות הנתונה לו כעובד ציבור ולדחות את התביעה נגדו, מכוח הוראת סעיף 7א(א) לפקודה:
"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".
מנגד טענו המשיב והמועצה כי המבקש אינו זכאי לחסינות, מפני שהבדיקה והדו"ח לא נעשו במסגרת תפקידו כעובד ציבור, אלא מתוך כוונה לגרום למשיב נזק או בשוויון נפש לאפשרות של גרימת נזק.
בהחלטתו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף) מיום 28.6.2016, נדחתה טענת החסינות (ת"א 31089-07-15). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט (השופט מ' רניאל) קיבל את הבקשה וקיבל את הערעור באופן חלקי. בפסק דין מיום 29.1.2017 נקבע כי המבקש פעל במסגרת תפקידו השלטוני, והתיק הוחזר לבית משפט השלום לברר את השאלה העובדתית אם המבקש פעל "מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו" (ע"א 28303-09-16). בהמשך לכך ניתנה החלטתו של בית משפט השלום מיום 10.9.2017 אשר במסגרתה נקבע פעם נוספת כי המבקש אינו זכאי לחסינות. על סמך בירור עובדתי, אשר כלל גם חקירה נגדית וקביעת ממצאי מהימנות נחרצים, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי המבקש לא פעל ממניע תמים אלא "ממניעים שאין דבר בינם ובין רצון אמיתי לבירור, ותוך שהוא מודע היטב לכך שמזרחי ייפגע מהתנהלותו" (ההדגשה במקור). בין היתר, צויין כי המשיב הסתיר בכוונה פרטים רלוונטיים, פעל בחוסר תום לב, הודה שהדו"ח לא היה שלם ומאוזן, והתנהלותו מלמדת כי הוא פעל "אם לא מתוך כוונה לפגוע במזרחי […] אזי לכל הפחות מתוך אדישות ושיוויון נפש לאפשרות של פגיעה כזו". לאור האמור, בית המשפט העליון קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
עו"ד נועם קוריס – על סמכויות בתי המשפט, עניינית ומקומית
חוק בתי המשפט קובע את סמכויותיהם השונות של בתי המשפט השונים בישראל. מלבד בתי דין מקצועיים למשל בתחום דיני העבודה או דיני המשפחה, מחולקים בתי המשפט האזרחיים לפי מחוזות השיפוט ולפי סוג העניין הנדון.
ישראל נחלקת לחמישה מחוזות שיפוט נפרדים, אשר בכל אחד מהם בית משפט מחוזי אחד ומספר בתי משפט שלום, הפזורים בכל מחוז.
בתי משפט השלום מוסמכים לעסוק בתביעות אזרחיות בסכומים שלא יעלו על 2,500,000 ₪ (שתיים וחצי מיליון ₪) ואילו בתי המשפט המחוזיים עוסקים בתביעות בסכומים גבוהים יותר, או בערעורים על החלטות מבית המשפט השלום ועל נושאים דוגמאת בעלות במקרקעין או קניין רוחני, ללא קשר לסכום התביעה.
לבתי המשפט תביעות קטנות יש בדרך כלל סמכות מקבילה לזו של בתי המשפט השלום, בתביעות שסכומן אינו עולה על 33,000 ₪ (שלושים ושלוש אלף ₪), ובתנאי שאין מדובר בתביעה מורכבת או בתביעה שמוגשת על ידי חברה בע"מ.
בית המשפט העליון הממוקם בירושלים עוסק בערעורים על בתי המשפט המחוזיים וכן בנושאים הנדונים בבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, בית המשפט הגבוה לצדק.
הסמכות המקומית הנתונה לבתי המשפט השונים נקבעת לפי המחוזות, כך שלבתי המשפט השלום בכל מחוז ישנה סמכות מקבילה ומשעה שקיימת סמכות מקומית במחוז מסויים, הרי שכל בתי משפט השלום מוסמכים לדון בעניין.
תקנות סדר הדין האזרחי קובעות, שסמכות מקומית תקום לבית המשפט כאשר מקום מגוריי הנתבע או בית העסק של הנתבע מצויים בתוך מחוז השיפוט של בית המשפט השלום, או שמקום קרות האירוע בגינו מוגשת התביעה מצוי בתוך שטח השיפוט המחוזי.
במקרים מסויימים, יכולים צדדים להסכם לקבוע תניית שיפוט מקומית הקובעת שלבית משפט מסויים תהיה סמכות מקבילה או בלעדית לדון בסכסוך עתידי, אף אם יתר התנאים לא מתקיימים בנושא.
הסכמות המקומית הקבועה בתקנות נועדה למנוע טרטור סרק של נתבעים על ידי תובעים, באמצעות הגשה של תביעות בבתי משפט מרוחקים, ללא הצדקה.
סוגיה מעניינת עולה בשנים האחרונות לאחר התפתחות האינטרנט, שכן רבות מהתביעות הנדונות בישראל עוסקות בסוגיות הקשורות לפרסומים באינטרנט (למשל לשון הרע או זכויות יוצרים), כאשר האינטרנט לכאורה נמצא בכל מקום, ובהתאם תובע יכול לטעון שההפרה נגדו נעשתה בכל מקום שבו יש אינטרנט.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.
עו"ד נועם קוריס – ישראל 2017, מחשב לכל ילד אבל מה עם המדינה ?
מדינת ישראל נחשבת מדינה מובילה מבחינה טכנולוגית, מכל העולם מקדשים את הקדמה הטכנולוגית וההמצאות בתחום הטכנולוגיה המגיעה מישראל. לעיתים נראה שהתדמית המתקדמת של ישראל בנושאי הטכנולוגיה והמחשוב פסחו ודילגו על היכולות הטכנולוגיות של הרשויות, לפחות בכל מה שקשור לשירות לאזרח.
כך למשל, בשבועות האחרונים התפרסם, שהארכיון הציבורי של מדינת ישראל מפרסם באינטרנט מסמכים רבים שכלל אסור היה לו לפרסם וביניהם פרטים אישיים של גורמים שונים, רשימת העולים החדשים שעברו ברית מילה מאוחרת, פרטים אישיים של משת"פים של ישראל ביהודה ושומרון, פרטים אישיים של קורבנות עבירה ועוד נתונים רבים שמפורסמים דווקא על ידי המדינה באינטרנט, בניגוד לחוק.
בצורה דומה, פורסם לפני מספר שנים על נסיעות של חברי כנסת לחו"ל למטרה תמוהה במיוחד- לצורך בדיקה והשוואה של אתרי אינטרנט במדינות שונות, לפני הקמת אתרים דומים בישראל, וכאילו ששכחו שכל הרעיון של אתרי אינטרנט הוא שניתן לצפות בהם מכל מקום בעולם ואין צורך לחצות יבשות בשביל לעיין למשל באתר האינטרנט של אוסטרליה.
זה די עצוב, כי המדינה עצמה לא כל כך אוהבת לדבר על הטעויות והכשלים שלה ואם מדובר בכשלים טכנולוגיים, אז למה בכלל פרסם זאת ? והנה למשל בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת מיום 16.11.2011, אפילו יושבת ראש הועדה דאז הגב' רונית תירוש הלינה בעניין קריסת מערכות המחשוב במשרדי הממשלה, כי "בעקבות אותה קריסה שהיתה במשרדי הממשלה של כל מערכת המִחשוב, אמרתי לעצמי שהכול כל-כך בשו-שו, הכול כל-כך סודי, אני לא יודעת על מה אנחנו נדבר פה היום. "
מערכת ממשל זמין כידוע קרסה עוד יותר מפעם אחת, וגם בינואר 2014 ובאוקטובר 2015 עוד פורסם על תקלות וקריסות במערכת ממשל זמין, שכשמה היא אמורה להיות זמינה תמיד.
אז גם בלי מתקפות זדוניות זרות יוצא שמדי פעם גם "שער הממשלה" הממוקם ב gov.il קורס, נופל ונעלם ושלא יהיו טעויות, לא רק גנזך המדינה וחברי הכנסת בישראל פועלים לעיתים בנושא המחשוב בדרך חלם, והשבוע היה זה תורה של הרשות השופטת או ליתר דיוק מערכת בתי המשפט להפגין במפגן חלם שהסתיים רק לאחר התערבותו של היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט.
במערכת בתי המשפט, מאז קום המדינה ובמשך שנים, עבדו בתי המשפט ומזכירויות בתי המשפט במתכונת של 3 פגרות במהלך השנה, כאשר הפגרה הארוכה מכולן הינה פגרת הקיץ.
במהלך פגרת הקיץ למשל, לא היה ניתן אפילו להגיש מסמכים לבית המשפט, ולמעשה משך כמעט חודשיים בשנה לא היה ניתן אפילו להגיש מסמכים לבית המשפט.
לפני מספר שנים השתדרגו מערכות בתי המשפט בישראל, באמצעות מערכת נט המשפט המאפשרת לכל בעל דין ו/או עורך דין להיכנס לתיקים הרלוונטיים אליו און ליין, לצפות בהחלטות ובמסמכים שהגיש הצד שכנגד ואף להגיש בקשות ותביעות חדשות און ליין מהבית או מהמשרד- באמצעות מערכת נט המשפט.
למרות מערכת נט המשפט, שגרת הפגרה נותרה בעינה ולהבדיל מההיגיון ששרר קודם לכן בדבר החופשה לה זכאים גם עובדי בית המשפט, הרי שבשנים האחרונות הופסקה בצורה יזומה האפשרות להגשת מסמכים במערכת נט המשפט, בתקופת הפגרה.
יצא, שלמרות שהגשות מסמכים במערכת בית המשפט לא דורשות בעצם שום התערבות של פקידי בית המשפט, עדיין נמנעה מהציבור האפשרות להגיש מסמכים במערכת, ועוד החסימה המדוברת אף נעשתה בצורה יזומה.
אחרי כמה שנים כאלו, בימים האחרונים הוגשה בסוף פנייה טרום הגשת עתירה לבג"ץ בנושא, ואכן עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של מערכת בתי המשפט הרים את הכפפה, הבין את מדיניות החלם לכאורה ואישר שהמערכת האוטומטית לא זקוקה לחופשת קיץ כמו הפקידים בשר ודם, כך שהחל ממחר לא תיסגר עוד המערכת האוטומטית, ושוב יהיה ניתן להגיש און ליין מסמכים לבתי המשפט, באמצעות מערכת נט המשפט.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.
