פורסם ב

עע"מ 3833/17 אייל מכונים מסחר ושירותים בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים

בבית המשפט העליון

 

עע"מ  3833/17 – א'

 

לפני: כבוד השופטת ע' ברון

 

המערערת: אייל מכונים מסחר ושירותים בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבה: מדינת ישראל – רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 24.4.2017 ב-עת"מ 53230-03-17 (כבוד השופטת ר' ברקאי)

 

בשם המערערת: עו"ד משה רביעי
בשם המשיבה: עו"ד עמרי אפשטיין

 

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: בית המשפט המחוזי) מיום 24.4.2017 ב-עת"מ 53230-03-17 (השופטת ר' ברקאי), שבו נדחתה עתירת המערערת לביטול החלטת רשות הרישוי להתלות בפועל את כתב ההרשאה של המערערת להפעלת תחנת בדיקה לרישוי כלי רכב למשך ארבעה חודשים. ביום 26.4.17 עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע פסק הדין ל-30 ימים או עד למתן החלטה אחרת של בית משפט זה.

השתלשלות העניינים בתמצית

המערערת מחזיקה ברישיון מפעיל וכתב הרשאה להפעלת מכון רישוי באזור התעשייה בעיר נתיבות מאז שנת 2009 (להלן: מכון הרישוי); ובתוקף זה, רשאית המערערת, בין היתר, להעניק אישורי כשירות לכלי רכב לאחר שעברו בדיקת רישוי שנתית במכון הרישוי. וזאת בפיקוחו של משרד התחבורה, שקובע את הסטנדרטים לפעולת מכוני הרישוי ומפקח על פעילותם על ידי עריכת בדיקות וביקורות. בעקבות ליקויים שנמצאו בפעולות המערערת, ולפיהם ניתנו אישורי כשירות לכלי רכב על אף פגמים בטיחותיים וכן עיכובים בהעברת תעודות כיול בניגוד לנהלים, נערך למערערת ביום 6.7.2015 שימוע. בעקבות שימוע זה, הוחלט ביום 21.10.2015 על התלייה על תנאי של כתב ההרשאה של מכון הרישוי למשך שלושה חודשים לתקופה של שנתיים, כך שמכון הרישוי ימשיך לפעול, אך התנאי לכך הוא שבמסגרת התקופה האמורה לא יימצאו ליקויים במכון.

גם לאחר ההחלטה האמורה, שבו והתגלו ליקויים בפעולת מכון הרישוי, כאשר החמור שבהם הוא העברת רכב בעל ליקויי בטיחות חמורים את מבחן הכשירות השנתי תמורת כסף (250 ש"ח); דבר שהוביל להרשעתו של בוחן הרכב במקרה האמור, על פי הודאתו, בעבירת שוחד. נוסף על ליקוי זה, נמצאו מספר לא מבוטל של ליקויים פחותים בחומרתם. במצב דברים זה, נערך ביום 8.9.2016 שימוע נוסף בעניינו של מכון הרישוי, וביום 15.2.2017 קיבלה המשיבה החלטה להפעיל את שלושת חודשי ההתליה על תנאי וכן להוסיף על כך התלייה של חודש נוסף; ומשמע שכתב ההרשאה של מכון הרישוי יותלה בפועל, ומכון הרישוי יחדל מלפעול במשך ארבעה חודשים החל מיום 2.4.2017. כן הוחלט על התלייה בפועל של תעודת הבוחן של המנהל המקצועי של מכון הרישוי לתקופה של חודשיים.

על החלטה זו עתרה המערערת לבית המשפט המחוזי מן הטעם שההחלטה אינה מידתית, וכי נפלו פגמים בשימועים שנערכו לה טרם קבלת ההחלטות על התליית כתב ההרשאה. בפסק הדין נושא בקשה זו מיום 24.4.2017 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה מן הטעם שהעתירה הוגשה בשיהוי, וכן דחה את טענות המערערת לגופן.

הבקשה לעיכוב ביצוע

ביום 9.5.2017 הגישה המערערת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשתה טוענת המערערת כי ללא מתן צו המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עלול הערעור להתייתר; שכן סביר כי ההכרעה בערעור תינתן חודשים רבים לאחר סיום תקופת ההתליה – כך שאף אם תזכה המערערת בערעורה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. כן נטען כי לביצוע פסק הדין יהיו השלכות קשות, בין היתר בדמות פיטורי 14 עובדים במכון הרישוי ופגיעה בציבור הלקוחות של המכון, בהיעדר מכון רישוי נוסף בנתיבות. עוד טוענת המערערת כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מהמשך פעילות מכון הרישוי ואין כל צורך ציבורי דוחק בסגירתו; והא ראיה כי ההליכים שננקטו כנגד מכון הרישוי התרחשו מעל לשנה ממועד קרות הליקויים שבגינם ניתנה ההחלטה להתלות את כתב ההרשאה של מכון הרישוי. אשר לסיכויי הערעור טוענת המערערת כי סיכויי הערעור "טובים ומבוססים".

מנגד טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי וסיכויי הערעור נמוכים ביותר. אשר למאזן הנוחות מציינת המשיבה כי אמנם ייתכן שתקופת ההתליה או חלקה יסתיימו טרם שיוכרע הערעור; אך אין בכך כדי להכריע את הכף, שכן מנגד עומד האינטרס הציבורי באכיפת ההחלטה תוך קיום פיקוח על פעילותו של מכון הרישוי, וזאת לשם הגנה על ציבור המשתמשים בכבישים. על כן, לשיטת המשיבה, בשל האינטרס הציבורי באכיפת ההחלטה וסיכויי הערעור הנמוכים, יש לדחות את הבקשה. כמו כן מציינת המשיבה כי בהחלטתה מיום 15.2.2017 התלתה המשיבה גם את רישיון הבוחן של המנהל המקצועי במכון הרישוי לתקופה של חודשיים. עם זאת, ועל אף שהערעור מופנה כלפי ההחלטה כולה, עובדה היא שהמערערת לא טענה דבר בנוגע להתליית רישיון הבוחן; ועל כן גם אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לעניין התליית כתב ההרשאה להפעלת מכון הרישוי, אין לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע להתליית רישיון הבוחן של המנהל המקצועי, שבהתאם להחלטת המשיבה נקבע שתיכנס לתוקף ביום 28.5.2017.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, כלל הוא כי סעד זמני בערעור יינתן בהתקיים שני תנאים: סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש. אמנם מדובר בתנאים מצטברים, אך היחס ביניהם  הוא כשל "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון המבקש ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך; ונפסק לא אחת כי ככלל, מאזן הנוחות הוא העיקר (ראו למשל: ע"א  5191/15 אייזיק נ' מורשת (31.8.2015), בפסקה 6; ע"א 4117/15 בן דוד נ' גדעון (17.8.20155), בפסקה 7). בגדרי בחינת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון אם בהיעדר צו המורה על עיכוב ביצוע יוכל המערער להשיב את המצב לקדמותו במקרה שהערעור יתקבל (ראו: עע"מ  5834/14 ג.ב.ע.ם לוי נכסים והשקעות בע"מ נ' עיריית קריית ים (10.9.2014)). בענייננו, דומה כי לא יכול להיות חולק על כך שביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול בסבירות גבוהה לייתר את הערעור. כך, אף במקרה שיתקבל הערעור, תעמוד המערערת בפני שוקת שבורה, תוך שיגרמו לה ולעובדי מכון הרישוי נזקים כבדים. על כן, ואף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, דין הבקשה להתקבל.

אשר לטענת המשיבה בדבר האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת מכון הרישוי והפיקוח עליו, ייאמר כי אין בטענה זו כדי להטות את הכף לטובתה. אמנם בבקשה למתן סעד זמני שומה על בית המשפט לשקול, נוסף על האינטרסים הצרים של הצדדים בהליך, אף אינטרסים ציבוריים רחבים (ראו למשל: בר"מ 4434/11 פי.ג'י.אל הנדסה ותכנון תחבורה בע"מ נ' נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ (4.7.2011)), אך במקרה דנן לא שוכנעתי כי הפגיעה הנטענת באינטרס הציבורי היא כזו שיש בה כדי להצדיק דחיית בקשת המערערת. עם זאת, מצאתי כי יש ליתן ביטוי מסוים לחשש שהציגה המשיבה בדבר פעילותה של המערערת וזאת באמצעות הפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח (ערבות בנקאית או מזומן) על ידי המערערת, להבטחת ניהולו והפעלתו של מכון הרישוי על פי הנהלים.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת במובן זה שתעוכב התליית כתב ההרשאה של המערערת להפעלת מכון הרישוי עד להכרעה בערעור או עד מתן החלטה אחרת; וזאת בכפוף להפקדת הערובה כאמור. משלא נטען בבקשה שבפניי דבר לעניין התליית רישיון הבוחן של מנהלו המקצועי של המכון, זו תיכנס לתוקפה ביום 28.5.2017.

ניתנה היום, ‏כ"ט באייר התשע"ז (‏25.5.2017).

    ש ו פ ט ת

הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן , עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל ,  עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום, עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg, עו"ד נועם קוריס כותב ב nfc, עו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.il, עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס ביוטיוב, עו"ד נועם קוריס בטוויטר, עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס, עו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץ,  לכתבה בביזפורטל, עו"ד נועם קוריס: 20 אלף ₪ לכל ישראלי.

פורסם ב

ע"א 10154/16 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' יגאל ישינובסקי ואח'

בבית המשפט העליון

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב בחדשות כל הזמן. עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק, עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', בלינקדין נועם קוריס, נועם קוריס  בקפה דה מרקר

 

  ע"א  10154/16 – א'
   
לפני: כבוד השופט י' עמית  

 

המבקש: בנק מזרחי טפחות בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. יגאל ישינובסקי
  2. נירה ישינובסקי
  3. נאור ישינובסקי
  4. ישינובסקי פיתוח והשקעות
  5. שי בצלאל ישינובסקי
  6. נ.י. נכסי השרון בע"מ

 

בקשה למתן סעד זמני ועיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.8.2016 בת"א 2311-06 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' ברון

 

בשם המבקשים: עו"ד יצחק גולדשטיין

 

בשם המשיבה 2: עו"ד גור עמרם

 

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ע' ברון) בת"א 2311-06 מיום 23.8.2016, בגדרו התקבלה בחלקה תביעת המשיבים הנסבה על זכותו של המבקש לממש נכסים לצורך פירעון חובותיהם.

העובדות הצריכות לעניין יובאו להלן בתמצית. המשיבים 1, 3 ו-5 הם אחים שפעלו במסגרת המשיבה 4, שותפות בלתי רשומה העוסקת ביזמות וקבלנות (להלן: השותפות). המשיבה 2 היא רעייתו של המשיב 1 (להלן ובהתאמה: המשיבה ו-המשיב). עסקי השותפות, חשבונו הפרטי של המשיב 3 וחשבונם המשותף של המשיבים 2-1 (להלן ובהתאמה: החשבון המשותף ו-בני הזוג) נוהלו על ידי המבקש (להלן: הבנק), אשר העניק מעת לעת אשראי הן לשותפות והן לשותפים באופן אישי. בתמורה לאשראי שהעמיד הבנק לשותפות שועבדו לטובתו מספר נכסים, ביניהם בית המגורים של בני הזוג ברעננה (להלן: הקוטג').

השותפות נקלעה לקשיים כספיים ובמקביל החלו להצטבר חובות גם בחשבון המשותף של בני הזוג. בשלב מסוים הוגשה על ידי המשיב "בקשת חידוש אשראי בחשבון המשותף" ובסעיף "בטחונות מוצעים" נכתב כי כנגד האשראי ישועבד הקוטג' ברעננה. הבקשה אושרה ובשנים שלאחר מכן המשיב העביר לבנק פוליסות ביטוח של הקוטג' שכללו סעיף שעבוד לטובת הבנק.

בין השותפות לבנק התנהל משא ומתן להסדרת החוב כאשר הצדדים חלוקים אם הבשיל לכדי הסכם מחייב. בחודש מרץ 2004 החל הבנק במימוש הבטוחות, כאשר לשיטתו, כל אחד מהשעבודים שנרשמו מבטיח את יתרת החוב הן בחשבון השותפות והן בחשבונות הפרטיים.

מכאן ההליך שהתנהל בפני בית משפט קמא, אשר נסב על השאלה האם רשאי הבנק לפרוע את החובות שהצטברו בחשבונות העסקיים ובחשבונות הפרטיים באמצעות כל אחד מהשעבודים שנרשמו לטובתו במהלך השנים.

בפסק דינו מיום 23.8.2016 קבע בית המשפט, בהתייחס לקוטג' של בני הזוג, כי אף שמלכתחילה הנכס שועבד לצורך הבטחת הלוואה שניתנה לשותפות, בחלוף השנים השעבוד הוחל בהסכמת המשיב גם על חובות החשבון המשותף. עם זאת, הבנק לא קיבל את הסכמתה של המשיבה להרחבת השעבוד ומשכך הוא לא חל על זכויותיה. נקבע כי הבנק רשאי להיפרע רק ממחצית מהזכויות בנכס, קרי חלקו של המשיב בקוטג', וזאת בכפוף להגנה שבסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

על פסק הדין הגישו הצדדים ערעורים לבית משפט זה. בהמשך, הוגשה הבקשה שבפניי, במסגרתה ביקש הבנק להורות כי המשכנתא הרשומה על חלקה של המשיבה לא תימחק עד להכרעה בערעור שהוגש מטעמו.

בבקשה נטען כי ביום 21.2.2017 המשיבים פנו לבנק בדרישה למחוק לאלתר את המשכנתא ואת צו ניהול הנכסים הרשומים על חלקה של המשיבה בקוטג', זאת למרות שפסק דינו של בית משפט קמא לא הורה על כך במפורש והבנק ניאות לבקשתם לעכב את מימוש דירתו של המשיב 3 עד להכרעה בערעור. נטען כי בבקשתם זו פעלו המשיבים בחוסר תום לב ובמטרה להבריח את הנכס, וכי אם הערעור יתקבל והבנק יהיה זכאי לממש אף את חלקה של המשיבה, יהיה קושי ברישום משכנתא חדשה ובגביית החוב והדבר יסב לבנק נזק רב ובלתי הפיך.

המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה וטענה, בין היתר, כי הוגשה בחוסר תום לב ולוקה בשיהוי כבד; כי הערעור מכוון כנגד קביעות עובדתיות וסיכוייו נמוכים; כי הנזק שיגרם לבנק הוא נזק כספי; וכי המשיבה היא אישה מבוגרת וחולה, וככל שתזדקק לעזרה רפואית או תבקש לעבור לדיור מוגן היא תבקש לממש את זכויותיה בקוטג'. נטען כי הותרת המשכנתא הרשומה על כנה, לא תאפשר למשיבה לשכור מטפלת ולהנות בערוב ימיה מנכסיה, ובכך יגרם לה נזק בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות לטובתה.

איני מוצא לשוב ולהידרש להלכות בדבר עיכוב ביצוע במקרקעין (וראו לדוגמא, ע"א 1237/13 קונין נ' גפני, פסקה 14 (7.4.2013); ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי, פסקה 17 (‏13.4.2014); ע"א 1796/14 חלילה נ' נשר, פסקה 11 (17.4.2014); ע"א 6360/15 אבו זהרייה נ' עזבון המנוחה סילביה חליל סלאמן, פסקה 8 (30.11.2015)). בהינתן שמחצית מהזכויות בקוטג' משועבדות לבנק ובהינתן הקושי במכירתו במצב זה, איני רואה במה יגרע חלקה של המשיבה אם עד להכרעה בערעור תימנע מלבצע דיספוזיציה בחלק שלה בנכס (מחצית). חזקה על הבנק כי ימנע ממימוש חלקו של המשיב בנכס, ומשכך, במהלך תקופה זו זכויותיה בנכס ישמרו לה והיא תוכל להנות מפירותיו בדרך שאינה כוללת את מכירתו. לכאורה, מכירת הזכויות על ידי המשיבה אינה מהווה כשלעצמה נזק בלתי הפיך, שהרי מדובר בעניין כלכלי הניתן לפיצוי כספי (ע"א 1612/11 עזבון המנוחה איטה ברנהולף נ' אוחנה, פסקה 8 (8.5.2011)). ברם, נוכח גובה החוב של המשיבים לבנק, העומד על כמעט תשעה מיליון ₪, קיים חשש כי הבנק לא יוכל להיפרע מהמשיבה אם יזכה בערעורו ולא יוכל לגבות את מלוא החוב (ראו והשוו: רע"א 10487/07עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי, פסקה 6 (3.1.2008) וע"א 8582/08 בן-יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ סניף הגדוד, פסקה 11 (20.11.2008)).

בנסיבות אלה שיקולי מאזן הנוחות מצדיקים להיעתר לבקשה, להותיר את המצב על כנו ולהימנע ממחיקת המשכנתא על חלקה של המשיבה. משהגעתי למסקנה זו איני מוצא להידרש לסיכויי הערעור.

על כן, ניתן בזה צו המורה למשיבים שלא לפעול למחיקת המשכנתא הרשומה לטובת הבנק על חלקה של המשיבה בקוטג' ברעננה הידוע כגוש 6581 חלקה 577/2 וכן שלא לפעול למחיקת צו ניהול על ידי כונס הנכסים על הנכס.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח באייר התשע"ז (24.5.2017).

    ש ו פ ט
פורסם ב

הרשות השופטת- בתי המשפט המחוזיים

  בישראל שישה בתי משפט מחוזיים: בירושלים, בתל אביב-יפו, במחוז מרכז, בחיפה, בבאר שבע ובנצרת. מכהנים בהם כיום כ-‏90 שופטים.
.
  סמכות: בית המשפט המחוזי יושב כבית משפט של ערכאה ראשונה וכבית משפט לערעורים על פסקי הדין של בית משפט השלום. כן יושב הוא בערעורים על החלטות שיפוטיות ומעין שיפוטיות שונות של בתי דין מינהליים ושל גופים שונים, על פי סמכות מיוחדת בחוקים המקימים אותו.
  כערכאה ראשונה, יש לבית המשפט המחוזי מעין סמכות שיפוט שיורית. הוא דן בכל עניין שאינו בסמכותו של בית המשפט השלוםושאינו בסמכותו הייחודית של בית דין אחר.
  בעניינים פליליים, דן בית המשפט המחוזי בעניינים שאינם בסמכות בית משפט השלום. עיקרם – משפטים בשל עבירות שעונשן מוות או משפטים בעבירות שדינן מאסר העולה על שבע שנים, בכפיפות לאמור בעניין סמכות בית משפט השלום.
  בעניינים אזרחיים, דן בית המשפט המחוזי בעיקר בתביעות כספיות שסכום התביעה או שווי הנושא בהן עולה על 2.5 מיליון ש"ח.
 בית משפט לעניינים מינהליים, בשנת 2000 התקבל בכנסת חוק בתי המשפט לעניינים מינהלים. מכוח חוק זה מכהנים בתי המשפט המחוזיים גם כבתי משפט לעניינים מינהלים ודנים, בין היתר, בעתירות של הפרט נגד הרשות, בערעורים מינהלים על החלטות של גופים שונים בשורה של נושאים הקבועים בתוספת לחוק וכן בתובענות מינהליות.
שאר הנושאים שלא פורטו בתוספת לחוק, ממשיכים להיות נדונים לפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ).
  בית המשפט המחוזי דן גם בעניינים אחרים. בכללם: עתירות אסירים, ערעורים בענייני מיסים וערעורים בעניין פנקס הבחירות לכנסת. ערעורים על תוצאות הבחירות לכנסת נדונים לפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי בחיפה יושב גם כבית משפט לימאות. שופטי בית המשפט המחוזי, שנתמנו לכך, מכהנים כאבות בתי הדין לחוזים אחידים ולהגבלים עסקיים.
  עד לשנת ‏1951 דן בית המשפט המחוזי ברוב ענייני המעמד האישי שאינם בסמכותם הייחודית של בתי הדין הדתיים. סמכות זו הועברה לאחרונה לבית משפט השלום בשבתו כבית משפט לענייני משפחה. העברה זו מסמנת מהפיכה בשיפוט בתי המשפט. תכליתה – להפוך בהדרגה את בית המשפט המחוזי לערכאת ערעור בעיקרה.
רוב סמכויות בתי המשפט המחוזיים בשבתם כערכאה ראשונה, לבד מפשעים חמורים ולבד מעניינים אזרחיים מסוימים, אמורות לעבור לבתי משפט השלום.
  יש כוונה להעביר בהדרגה לבתי המשפט המחוזיים גם סמכויות מבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ). בשנת ‏1997 הוגשה לכנסת הצעת חוק המסמיכה את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים מסוימים שהיו עד עתה בסמכות בג"צ. יישבו בהם שופטים שיתמחו בכך. הם יידונו על פי הסמכויות, העילות, סדרי הדין והסעדים הנוהגים בבג"צ.
  כבית משפט לערעורים – יושב בית המשפט המחוזי בערעורים על פסקי דין של בתי משפט השלום. כן יושב הוא בערעורים על פסקי דין של בתי דין מינהליים על פי סמכות מיוחדת בחוקים המקימים אותם ועל החלטות של ראשי ההוצאה לפועל.
  הלכה מנחה – הלכה שפסק בית משפט מחוזי מנחה את בתי משפט השלום.
  שופטים – בכל בית משפט מחוזי מכהנים מספר שופטים שקובע שר המשפטים. בראש בית המשפט המחוזי – עומד נשיא, ולידו – סגן נשיא אחד או יותר.
.
  הרכב – ברגיל דן בית המשפט המחוזי בשופט אחד. בשבתו כבית משפט לערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום, דן בית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה שופטים. כך גם בדונו, כערכאה ראשונה, בפשעים חמורים במיוחד (כגון: רצח, ניסיון לרצח, אונס, עבירות מין במשפחה ועבירות נגד ביטחון המדינה), ובכל עניין אחר שנשיא בית המשפט המחוזי או סגן הנשיא הורו שיידון בשלושה.
  אב בית הדין – בית משפט מחוזי הדן בשלושה ונשיא בית המשפט ביניהם – הנשיא הוא אב בית הדין; אם סגן הנשיא ביניהם ואין נשיא ביניהם – סגן הנשיא הוא אב בית הדין; אם אין סגן נשיא ביניהם – הוותיק שבהם. את הוותק קובעים לפי תאריך המינוי של השופט לבית המשפט המחוזי.
  ערעור – פסקי דין של בית משפט מחוזי ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון. הערעור הוא בזכות – על פסקי דין של בית משפט מחוזי בשבתו כערכאה ראשונה; ברשות – על פסקי דין של בית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים. הרשות ניתנת בפסק הדין עצמו, או מאת שופט של בית המשפט העליון. החלטות ביניים של בית משפט מחוזי בעניינים אזרחיים ניתנות גם הן לערעור ברשות לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית המשפט העליון.


 
פורסם ב

בית המשפט העליון – מתוך אתר הרשות השופטת

בית המשפט העליון
מעמדו
שופטים
בית משפט לערעורים סמכויות:
בית משפט גבוה לצדק
"דיון נוסף"
"משפט חוזר"
הרכב
אב בית הדין
בית המשפט העליון
ראו: חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-‏1984,
סעיפים ‏32‎-25.
.
  מעמדו: בית המשפט העליון עומד בראש מערכת השיפוט במדינה. מקום מושבו בירושלים. תחום שיפוטו – המדינה כולה. הלכה שפוסק בית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון. זה עקרון התקדים המחייב הנוהג בישראל.
  שופטים: את מספר שופטי בית המשפט העליון קובעת הכנסת בהחלטה. ברגיל, מכהנים בבית המשפט העליון חמישה עשר שופטים.
היום מכהנים חמישה עשר שופטים. בראש בית המשפט העליון ובראש מערכת השיפוט בכללה עומד נשיא בית המשפט העליון. לידו – המשנה לנשיא.
  סמכויות: בית המשפט העליון יושב כבית משפט לערעורים וכבית משפט גבוה לצדק.
  כבית המשפט לערעורים, דן בית המשפט העליון בערעורים (פליליים ואזרחיים) על פסקי דין ועל החלטות אחרות של בתי המשפט המחוזיים. כן דן הוא בערעורים על החלטות שיפוטיות ומעין-שיפוטיות שונות, שעניינן, למשל, חוקיות הבחירות לכנסת, שיפוט משמעתי של לשכת עורכי הדין, עתירות אסירים, ומעצר מינהלי.
  כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ), דן בית המשפט העליון כערכאה ראשונה, בעיקר בטענות נגד החוקיות של החלטות שלטוניות:
החלטות של הממשלה, של רשויות מקומיות וכן של גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין.
  "דיון נוסף" בית המשפט העליון יושב גם ב"דיון נוסף" על פסקי-דינו. עניין שפסק בו בית המשפט העליון – בין בשבתו כבית משפט לערעורים ובין בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – בשלושה שופטים או יותר, רשאי הוא לדון בו דיון נוסף במספר גדול יותר של שופטים. דיון נוסף אינו מתקיים אלא במקרים מיוחדים ומעטים, בהם נודעת, לדעת בית המשפט, חשיבות מיוחדת לפסק הדין.
  משפט חוזר: בית המשפט העליון רשאי להורות גם על קיום משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית. משפט חוזר יכול להיערךבתנאים שנקבעו לכך בחוק, בעיקר, אם נתגלו עובדות חדשות או התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין לנאשם. בפועל משפטים חוזרים נדירים ביותר.
  הרכב: בית המשפט העליון, הן בשבתו כבית משפט לערעורים והן בשבתו כבג"צ, יושב ברגיל בהרכב של שלושה. שופט אחד דןבבקשות ביניים, בצווים זמניים ובבקשות למתן צווים על תנאי, וכן בערעורים על החלטות ביניים של בתי המשפט המחוזיים או על פסקי דין של דן יחיד בבית משפט מחוזי שדן בערעור, על פסק דין או על החלטה של בית משפט שלום. בית המשפט העליון יושב בהרכב של חמישה שופטים או יותר בדיון נוסף. בית המשפט העליון יכול לדון במספר בלתי זוגי גדול יותר משלושה שופטים בעניינים שכרוכות בהם שאלות יסוד משפטיות או חוקתיות.
  אב בית הדין: עניין שיושב בו בדין נשיא בית המשפט העליון – הנשיא הוא אב בית הדין; יושב בדין המשנה לנשיא ואין הנשיא יושב בו – המשנה לנשיא הוא אב בית הדין; בהרכב אחר – הוותיק שבשופטים הוא אב בית הדין. את הוותק קובעים לפי תאריך מינוי השופט לבית המשפט העליון.
פורסם ב

נועם קוריס – כל מה שחשוב לדעת עליו

עו"ד נועם קוריס | כל הזמן

www.kolhazman.co.il › דעות

עו"ד נועם קוריס – תודה לגולשים ותגובות כייפיות. חוץ מהבלוג שלי באתר המשרד עו"ד נועם קוריס יצא לי לכתוב כאן באתר כל הזמן מקבוצת קו עיתונות, עוד מספר מאמרים על הוצאה לפועל, …

נועם קוריס

kurislaw.com/

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים L.L.M מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב …

נועם קוריס

noam-kuriss.blogspot.com/

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה … עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט …

נועם קוריס – כל מה שחשוב לדעת עליו

נועם קוריס פורטל עורכי דין – Home | Facebook

https://www.facebook.com/נועם-קוריס-פורטל-עורכי-דין-191220034258261/

נועם קוריס פורטל עורכי דין . 19696 likes · 51 talking about this. https://twitter.com/izraelface https://www.youtube.com/user/kurislaw.

עו"ד נועם קוריס

odnoamkuris.blogspot.com/

עו"ד נועם קוריס כותב על אקטואליה ועולם המשפט, משרד עו"ד נועם קוריס נוסד בשנת 2004 ….. עו"ד נועם קוריסבעל תואר שני במשפטים L.L.M מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס …

פורסם ב

עו"ד נועם קוריס – על הימורים, פשיטות משטרה ויעוץ משפטי

עו"ד נועם קוריס –  על הימורים, פשיטות משטרה ויעוץ משפטי

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

השבוע פנה אלי לקוח קבוע שלי והתייעץ איתי לגבי איזה עניין, הוא אמר לי שהוא "רוצה לוודא" שמותר לו לעשות איזה משהו שלדבריו "כולם עושים".

לאור חיסיון של יעוץ עו"ד לקוח, בואו נאמר, שהוא התייעץ איתי לגבי סוג של פרסום באינטרנט, ולא אכנס כאן יותר לעומקו של יעוץ, רק אציין שמייד הסברתי לו את האיסור, ואחרי שניסה להתעקש גם שלחתי לו בווטסאף, גם את נוסח החוק הרלוונטי.

תקשיבו, זה עדיין לא שכנע אותו, הוא התקשר אלי ונתן לי דוגמאות של אחרים שמפרסמים בצורה שבה הוא רוצה לפרסם, לדבריו.

הוא אפילו שלח לי בווטסאף, פרסום קצת דומה למה שהוא תיאר, של מישהו אחר.

בכל מקרה, ההתעקשות שלו פתאום הזכירה לי לקוח אחר, שבשנת 2005 הפעיל את אחד מאתרי האינטרנט הגדולים והמובילים בישראל וביקש "רק לוודא" איתי, שגם לו מותר לפרסם הימורים בחו"ל, כמו בוואלה, נענע ו MSN.

אז דרך אגב, באמת בכל האתרים הגדולים היו המון פרסומים ובאנרים שהובילו לאתרי הימורים גדולים בחו"ל, בעיקר בארה"ב.

אז מכוון שלא הכרתי היטב את התחום, עשיתי קצת בדיקות של החוקים השונים, וראיתי שחוק העונשין, בסעיף 224 וב סעיף 227, שאומר כך:

 "השתתפות בעריכת הגרלות והימורים

המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים, או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור, וכן המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינו–מאסר שנה אחת כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(33)."

אוסרים על פרסום הימורים בישראל, למיטב הבנתי ללא קשר למיקום הגיאוגרפי של הימורים אלו, זה גם מה ששלחתי לו.

אני זוכר שהוא ממש התאכזב, אולי הוא אפילו כעס, לאתרים כמו וואלה, נענע, MSN היה כבר אז יעוץ משפטי מהמשרדים הנחשבים בישראל. "איך הם מפרסמים?" הוא הקשה אלי.

"אתה עו"ד, תעשה שגם אני אוכל לפרסם כמוהם!"

זה היה מאוד מתסכל, הרי לאתרי הענק האלו, שבבעלות מיקרסופט וואלה תקשורת ונענע יש יועצים משפטיים ידועים, והנחתי שמפעילי האתרים התייעצו עימם, ואפילו הלקוח שלי התעקש ושאל אותי, מה הבעיה "לשעות כמו כולם", ורק אני לא מצאתי איך לאפשר ללקוח שלי לפעול לפי שאיפותיו העיסקיות, ובמסגרת החוק.

אני זוכר שחפרתי וחפרתי וממש ניסיתי למצוא פתרון חוקי ואז פתאום אחרי כמה ימים הלקוח שלח לי סמס עם המילה "תודה!" ועוד כתבה על כך שמשטרת ישראל פשטה על משרדי וואלה, וחקרה חשודים, ותפסה חומרים- והכל בגלל פרסום הימורים לא חוקיים ובדיוק אותם הבאנרים.

אחרי זמן קצר גם פורסם, שהמשטרה פשטה על משרדי נענע, MSN, וספורט און ליין. הנה זה עדיין מופיע כאן: 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3194450,00.html

אז לא עקבתי אחר כך על הפרשה של ההימורים בוואלה, ולא בדקתי האם העמידו מישהו לדין בעניין, אבל אין לי ספק שהיום כבר אף אתר גדול לא מפרסם הימורים בצורה לא חוקית.

עכשיו מה שנשאר לי זה לחזור שוב אל הלקוח שלי מעכשיו 2017, ולהסביר לו את דעתי על "כולם עושים" ו"כמו כולם".

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות באינטרנט

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, וואלה, הימורים, משטרת ישראל, כמו כולם

פורסם ב

עו"ד נועם קוריס – על גביית חובות, הסתבכות בפלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס –  על גביית חובות, הסתבכות בפלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

בשנת 2004 כאשר רק הקמתי את משרד עורכי הדין שבבעלותי, אחד מלקוחותיי היה ח', בעל עסק בינוני שהיה מעביר אל משרדי את כל השיקים החוזרים שהתקבלו אצלו בעסק, לצורך גבייתם באמצעות ההוצאה לפועל. 

יום אחד, במסגרת ישיבות העבודה ביננו, משך ח' את אחד מהשיקים החוזרים בחבילה אותה הביא אל משרדי לצורך הטיפול המשפטי בהם, ואמר לי: "את השיק הזה חבל לתת לך, זה שיק של שוכר בדירה שלי ואגש עליו בעצמי, חבל לשלם שכר טרחה…"

לא היה מדובר בשיק גדול, אלא בשיק בגין שכר דירה לחודש אחד בדירה קטנה בפריפריה ואחרי שהבעתי את תמיהתי מה ההבדל בין שיק זה לבין יתר השיקים שח' קיבל במהלך עסקיו הרגיל בעסקו, התראתי בחצי פה בפני ח' שחבל שיסתבך ועדיף לו לגבות את סכום השיק באמצעות משרדי ולאחר שהתעקש לגבות בעצמו את השיק הספציפי הזה, המשכתי בשגרת יומי.

כמה שעות לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת, התקשר אלי ח' מספר פעמים ולבסוף שעניתי סיפר לי ח' שהוא עצור בתחנת המשטרה מסובים, שכן ויכוח קולני בינו לבין השוכר החייב הביא את השכנים להזעיק משטרה, כאשר הבירור הראשוני שערכה המשטרה במקום, הצדיק לטעמה את הובלתו של ח' לעיכוב ולחקירה בתחנת המשטרה.

אז לא היה לי נעים לומר לח' "אמרתי לך" ולמרות שלא עסקתי בדין הפלילי כלל, נסעתי עוד באותו הלילה לתחנת מסובים של משטרת ישראל, שכנעתי את הקצינה האחראית לשחרר את ח' לדרכו, ונאלצתי לחייב את ח' בשכר טרחה המצדיק יציאת חירום של עורך דין באמצע הלילה ונסיעתו לתחנת משטרה… 

אני לא זוכר בדיוק את הסכום של שכר הטרחה שדרשתי, אבל אני בטוח שהוא היה גבוה יותר מסכום השיק או מחודש שכירות של דירה קטנה בפריפריה (זה גם היה בשנת 2004, כשמחירי השכירות של הדירות היו פחות גבוהים), אבל מה שבטוח, הסיפור הזה הוא מהות המקצוע שלי וגם היום, כאשר משרדי מייצג חברות ענק כניופאן, בזק ואח', אני תמיד מזכיר את הסיפור הזה.

מוסר השכל: מסתבר שבישראל כמעט תמיד תצטרך עורך דין, ועורך דין ששוכרים לפני הבעיה תמיד יעלה פחות מעורך דין ששוכרים אחרי הבעיה. 

תחשבו על זה. 

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, חובות, פלילים

פורסם ב

עו"ד נועם קוריס – חברות הביטוח צריכות לפצות מבוטחים גם בגין נזקי המע"מ

עו"ד נועם קוריס – חברות הביטוח צריכות לפצות מבוטחים גם בגין נזקי המע"מ

די ידוע, שחברות הביטוח מנסות להימנע מתשלום המע"מ על הנזקים המכוסים בפוליסות הביטוח.

הסיפור הוא סיפור פשוט שלצערנו קורה יום-יום, יש תאונת דרכים, בעל הרכב הנפגע מזמין שמאי ומתקן את רכבו, ואז שולח את החשבון לחברת הביטוח, במקרה בו אני נתקלתי,  חברת הביטוח שירביט.

חברת הביטוח בודקת את החשבון ואז קובעת שאת רכיב המע"מ בקשר לתיקון היא לא צריכה לשלם, כי המדינה תשלם אותו במקומה, לפחות אם מדובר בעוסק מורשה או בחברה בע"מ.

חברת הביטוח גם תעמיס קשיים, תדרוש אישור רואה חשבון לאי קיזוז המע"מ, תדרוש הסבר, ותמשיך ותתעקש גם כשהמחלוקת תגיע לבית המשפט.

כך, להערכתי מיליארדים של שקלים, שהינם רכיב המע"מ בנזקי רכבים בתאונות דרכים לא משולמים למבוטחים על ידי חברות הביטוח, אלא שהנפגעים מופנים לקבל את רכיב המע"מ באמצעות החזרי מע"מ, בדיווח העוסק שלהם לשלטונות.

חברת הביטוח שירביט המורגלת כל כך בנוהג של לא לשלם את רכיב המע"מ לנפגעים ומבוטחים, הרהיבה טיעונים בדיון בתיק בו טיפלתי בבית המשפט,  ואף הסבירה שעל מבוטח לקחת יעוץ מקצועי בתחום המיסים בכדי שהיא לא תשלם את רכיב המע"מ, והמדינה תשלם במקומה.

לתפיסתי, לא ניתן לחייב אדם לפנות לקבל את החזרי המע"מ על נזקיו דווקא מרשויות המס ולא נכון לאפשר לחברת הביטוח לדרוש ממבוטח אן מצד שלישי 'להתגושש' מול רשויות המס, בגין נזק מבוטח ברכיב המע"מ.

לציין, שגם מהצד השני, בשאלה האם יש לשלם מע"מ בגין פיצוי, התשובה המסתמנת היא שאין חובה לשלם מע"מ בגין פיצוי על גניבה או תאונה, כך שנראה שרשויות המס גם הן אינן מקבלות את הטענה השיגרתית של חברות הביטוח, בעניין המע"מ.

כך למשל, סעיף 2 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") קובע אימתי יוטל מס ערך מוסף, כדלקמן: 
"על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין, כפי שקבע שר האוצר בצו לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת." 
סעיף 1 לחוק מע"מ מגדיר "עסקה" כך: 
"1.מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו…; 
2.מכירת נכס אשר נוכה מס התשומות שהוטל על מכירתו למוכר או על יבואו בידי המוכר; 
3.עסקת אקראי;" 


יוצא, שאם הפיצוי מחברת הביטוח נתקבל בגין נזק הגניבה, ולא בעבור "עסקה" כהגדרתה לעיל, אזי הפיצוי אינו חייב במע"מ, ולפיכך החברה או האדם אינם חייבים להוציא חשבונית מס בגין הפיצוי. 

שופט אמיץ אחד בבית המשפט בנתניה קיבל את טיעוני והסביר בפסק דינו לשירביט ואולי גם לשאר חברות הביטוח, שגם לדעתו, אי אפשר לכפות על נפגע בתאונה להתחיל להתדיין עם שלטונות המס בשביל לחסוך לחברת הביטוח כספים, וכדבריו בפסק הדין: "לא מקובלת עלי הגישה לפיה מי שניזוק בין היתר בתשלום מע"מ (להבדיל מעסקה רצונית שהובילה לתשלום מע"מ) צריך לנסות לשכנע את מע"מ לקזז את המע"מ ששילם במסגרת עיסקו…"

אומנם פסק הדין ניתן נגד חברת הביטוח שירביט, אבל נראה שהחלטת בית המשפט בהחלט יכולה להתאים גם למקרים הקשורים ליתר חברות הביטוח ואולי עוד תובעים נחושים ושופטים אמיצים יביאו להפסקת הסבסוד של חברות הביטוח מכספי משלמי המיסים ומקופת מע"מ והמדינה.

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, שירביט, מע"מ

פורסם ב

רע"א 3301/17 בדיחי נ' משה

בבית המשפט העליון

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן , עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל , עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום, עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg, עו"ד נועם קוריס כותב ב nfc, עו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.il, עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס ביוטיוב, עו"ד נועם קוריס בטוויטר, עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס, עו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץ, לכתבה בביזפורטל, עו"ד נועם קוריס: 20 אלף ₪ לכל ישראלי 

 

רע"א  3301/17

 

לפני: כבוד השופט מ' מזוז

 

המבקשים: 1. שושנה בדיחי
  2. דבורה בדיחי

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. יהודית משה
  2. אפרים אופיר משה

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.4.2017 בע"א  36102-10-16 (ע"י השופטיםמ' י' הכהן, ע' כהן ו-א' דורות)

בשם המבקשים:                     עו"ד עומר נירהוד

בשם המשיבים:                     עו"ד תומר שניאור

 

החלטה 
  1. בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים מ' י' הכהן, ע' כהן, א' דורות) מיום 4.4.2017 בע"א 36102-10-16, בגדרו התקבלו חלקית ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' אייכנשטיין שמלה) מיום 31.8.2016 בת"א 28235-09-11 ובת"א 24204-09-12.
  2. עסקינן בסכסוך בין שכנים הנובע מעבודות בניה שביצעו המבקשות בקומה שמעל דירת המשיבים בירושלים בין חודש ספטמבר 2009 לחודש ספטמבר 2010. לטענת המשיבים, נגרמו להם נזקים שונים כתוצאה מעבודות אלה, ומשכך הגישו תביעה נגד המבקשות על סך כולל של 530,398 ש"ח, בעילות שונות: נזקים למבנה ולמיטלטלין; ארבעה חודשי שכירות "אבודים" בשל הנזק ליחידת דיור המושכרת על-ידם; עגמת נפש; עלות חוות דעת המומחה מטעמם; פיצוי בגין דיור חלופי לו יזדקקו במהלך השיפוץ; ופיצוי על שימוש המבקשות ביסודות ובגג דירתם לצורך הבניה.

המבקשות טענו כי חלק מהנזקים הנטענים נגרמו כתוצאה מבלאי טבעי של המבנה, ואף הבהירו כי הציעו לתקן את הנזקים על חשבונן, אך הצעתן נדחתה על-ידי המשיבים. המבקשות גם הגישו מצדן תביעה נגדית שעיקרה פגיעה ברכוש המשותף, אך במהלך דיון ההוכחות הן ביקשו למחוק את התביעה ולברר את טענותיהן לפני המפקח על הבתים המשותפים

  1. במסגרת ההליך מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר קבע כי עלות התיקונים של הנזקים הנטענים מסתכמת ב-34,000 ש"ח. בית המשפט אימץ במלואה את חוות דעת המומחה מטעמו וקבע כי המשיבים זכאים לפיצוי בשיעור זה בגין הנזקים שנגרמו להם, וכן פסק לטובתם פיצויים בגין עגמת נפש בסך 7,500 ש"ח.
  2. על פסק דינו זה של בית משפט השלום הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט המחוזי, והמשיבים הגישו מצדם ערעור שכנגד. ביום 24.1.2017 הגישו המשיבים עיקרי טיעון מטעמם, וזאת טרם ששילמו אגרה והפקידו עירבון, ולאחר חלוף המועד האחרון לכך. ביום 19.2.2017 קבע בית המשפט המחוזי (הרשם א' רון) כי "בהיעדר עירבון ובחלוף המועד, נדחה הערעור שכנגד". עם זאת, באותו יום קיבלה מזכירות בית המשפט את סכומי האגרה והעירבון מבא-כוח המשיבים, ולאחר מכן התנהל דיון לגופם של הערעור והערעור שכנגד. למחרת, ביום 20.2.2017, הגישו המבקשות "בקשה לדחיית הערעור שכנגד" בהתבסס על החלטת הרשם האמורה. בית המשפט (השופט מ' י' הכהן) קבע כדלקמן:

"בפתח הדיון שהתקיים אתמול 19.2.17 הציג ב"כ המערערים שכנגד קבלה על הפקדת העירבון בקופת בית המשפט שנעשתה אתמול. זאת לאחר שהוסבה תשומת ליבו להחלטת כבוד הרשם על דחיית הערעור בשל אי התשלום.

המשיבה שכנגד 2 הייתה ערה למהלך זה ולא התנגדה לשמיעת הערעור שכנגד. לפיכך, מוצע לה לשקול אם היא עומדת על הבקשה וזאת עד ליום 22.2.17.

במידה ותעמוד על הבקשה, יגיב עליה ב"כ המערערים שכנגד עד ליום 27.2.17."

ביום 22.2.2017 הוגשה תגובת המבקשות, לפיה לא הוסבה תשומת ליבן במעמד הדיון ביום 19.2.2017 לנושא העיכוב בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון, כמו גם להחלטת הרשם הדוחה את הערעור שכנגד על בסיס כך. המבקשות טענו כי לא נדרשו להביע עמדתן בנושא, וכי בהתאם גם אין כל ביטוי בפרוטוקול לחלק זה בדיון. בתגובת המשיבים לטענות אלה מיום 2.3.2017, נטען כי בטרם החל הדיון, ובמעמד שני הצדדים, הוצגו בפני המותב אישורים בדבר תשלום האגרה והפקדת העירבון על-ידי המשיבים, ואף הובהרה סיבת העיכוב בהסדרתם.

ביום 6.3.2017 ניתנה החלטת השופט הכהן, לפיה בנסיבות אלה אין מקום להמשיך ולהיזקק לערעור שכנגד, ואולם "מאחר שהערעור שכנגד נדון לגופו, הרי ככל שתבוטל ההחלטה על מחיקת הערעור שכנגד, יחודש ההליך". בהמשך לכך, הגישו המשיבים "תגובה" מטעמם, בה הסבירו את פשר העיכוב בהסדרת תשלומי האגרה והעירבון, ביקשו לקבוע כי הם "עמדו בכל תנאי הסף, הפקידו את העירבון הנדרש ואף שילמו מלוא האגרה לטובת קיום ההליך בפני ביהמ"ש הנכבד", ועתרו לרשם "שידחה החלטתו מיום 19.2.2017 וזאת בכדי שיוכלו לקבל החלטות ביהמ"ש הנכבד בהליך שהתקיים בפניהם".

ביום 7.3.2017 ניתנה החלטת הרשם, לפיה "בגבול שורת הדין, ובהינתן שמלוא העירבון מופקד, ותוך שאזכיר שברקע להחלטה זו גם החלטת כב' השופט הכהן מיום 6/3, תבוטל מחיקת הערעור שכנגד".

בהמשך לכך, ניתן ביום 4.4.2017 פסק דינו של בית המשפט המחוזי שעיקרו בחיוב המבקשות לשלם למשיבים סכום נוסף של 20,053 ₪, בגין עגמת נפש ופיצוי על שימוש ביסודות של דירת המשיבים. כן חויבו המבקשות בהוצאות המשיבים בערעור בסך 3,000 ש"ח

  1. כעת פונות המבקשות בבקשה כי תינתן להן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי לא היה מקום לדון, לא כל שכן לקבל חלקית, את ערעורם שכנגד של המשיבים, לאחר שזה נדחה מחמת אי הפקדת עירבון, ומשההחלטה ל"החייאתו" ניתנה מבלי שהוגשה כל בקשה מתאימה לכך מטעם המשיבים ובלא שניתנה למבקשות ההזדמנות להציג עמדתן ביחס לכך. המבקשות סבורות כי עניינן מעלה סוגיות משפטיות כלליות, וטוענות כי ייגרם להן עיוות דין אם לא תתקבל בקשתן.
  2. המשיבים טוענים מצדם כי יש לדחות את הבקשה, ומציינים כי החלטות בית המשפט המחוזי מבהירות כי המבקשות היו מודעות לכל השתלשלות האירועים בתיק ונתנו את הסכמתן לכך. המשיבים טוענים כי ביום 19.2.2017, יום הדיון בערעור ובערעור שכנגד בבית המשפט המחוזי, התייצב בא-כוח המשיבים במזכירות בית המשפט והסדיר את נושא העירבון והאגרה ללא כל קושי, וזאת כמדומה משום שהחלטתו של הרשם על דחיית הערעור שכנגד טרם הוקלדה ונחתמה בשלב זה. נטען כי המבקשת 2 העלתה את טענת הדחייה עוד בטרם תחילת הדיון, ואז הציג בא-כוח המשיבים את האישורים בענין האגרה והפיקדון והסביר את פשר העיכוב בהסדרתם, ולאחר מכן הסכימה המבקשת 2 לנהל את הדיון בערעור ובערעור שכנגד. משכך, טוענים המשיבים כי אין למבקשות זכות להביע כעת את התנגדותן לעצם מתן פסק הדין.
  1. ביום 4.5.2017 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 4.4.2017 עד למתן החלטה אחרת.
  2. לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה, משכל כולה נטוע בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה.

אכן אין להקל ראש באיחורו של מערער לשלם אגרת בית משפט או להפקיד עירבון לטובת הבטחת הוצאותיו של המשיב. עם זאת, אין הדבר מצדיק בהכרח התערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא. מהחלטתו של השופט הכהן מיום 20.2.2017 עולה כי דבר העיכוב בהסדרת האגרה והעירבון הובא לידיעת המבקשות בפתח הדיון בערעור ובערעור שכנגד לגופם, והן מצאו שלא להתנגד לקיומו של הדיון. אמנם דומה כי השתלשלות האירועים בבית משפט קמא לא הצטיינה בהקפדה יתירה על סדרי הדין, ובפרט יש להצטער על כך שלא צוינו בפרוטוקול חילופי הדברים האמורים בפתח הדיון, אולם איני סבור כי יש בהשארת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו כדי להביא לעיוות דין – לא כל שכן לעיוות דין חמור – למבקשות ברמה המצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה; קל וחומר משהמבקשות אינן מעלות כל טענה לגופו של פסק הדין.

  1. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל בזאת. בנסיבות הענין לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"ז (‏24.5.2017).

    ש ו פ ט
פורסם ב

החלטה על עיכוב ביצוע ע"א 3381/17 אשכנזי נ' בן שלמה

בבית המשפט העליון

עו"ד נועם קוריס הוא מייסד משרד נועם קוריס ושות' בשנת 2004. משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס בעל תואר מאסטר במשפט, מאוניברסיטת בר אילן. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

 

ע"א  3381/17 – א'

 

לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשים: 1. שאול אשכנזי
  2. ש.א פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. ציון בן שלמה
  2. אבי בן שלמה

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.2.2017 בת"א 9663-06-12 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' מקובר

 

בשם המבקשים:                     עו"ד עופר צור

בשם המשיבים:                     עו"ד בעז בן צור, עו"ד אברהם אברהמוף

 

החלטה
  1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 27.2.2017 (ת"א 9663-06-12, השופטת א' מקובר).
  2.        לצורך הדיון בבקשה דנן אין צורך להידרש לכל פרטי הסכסוך בין הצדדים. אין חולק על כך שהצדדים פעלו בעבר במשותף והתקשרו ביניהם בחוזה שעניינו רכישת מניות. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי השאלה האם בהמשך לכך התקשרו בחוזה נוסף שמכוחו חייב המבקש כספים למשיב.
  3.        המבקש החזיק באמצעות חברה בשליטתו, ש.א. פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ (להלן: חברת האחזקות), בכ-31.5% ממניותיה של חברת אס. פי. אל. תוכנה בע"מ (להלן: אס. פי. אל.). 62.5% ממניותיה של אס. פי. אל. הוחזקו על-ידי מר צבי (צביקה) בארינבוים (להלן: בארינבוים) באמצעות חברה אחרת בשליטתו. יתר מניות החברה הוחזקו על-ידי בעלי מניות אחרים.
  4. בשנת 2004 התגלע סכסוך בין המבקש ובין בארינבוים, אשר במסגרתו הביא בארינבוים לפיטוריו של המבקש מתפקיד מנכ"ל החברה, ופעל לדילול מניותיו בה.
  5. בשנת 2005 פנה המבקש למשיב, ציון בן שלמה, ולבן דודו, אורן סקיזדה (להלן: סקיזדה), והציע להם לרכוש מניות בחברת האחזקות לנוכח הסכסוך בינו לבין בארינבוים. המשיב וסקיזדה נענו להצעה וביום 2.10.2005 נחתם הסכם בין חברת האחזקות לבין סקיזדה, הן בעצמו והן כנאמן עבור המשיב, שלפיו נמכרו להם 5% מהון המניות של חברת האחזקות תמורת סכום של 1,875,000 שקל, וכן אופציה לרכישת 10% נוספים תמורת סכום של 3,750,000 שקל (להלן: הסכם המניות). ביום 14.2.2006 המחה סקיזדה את כל זכויותיו על פי הסכם המניות לבנו של המשיב.
  6. על-פי הנטען על-ידי המשיב, בשלב מאוחר יותר, בדצמבר 2005, נעשה בין המבקש למשיב הסכם נוסף, שעל-פיו התחייב המבקש לשלם למשיב 15% מכל סכום שיקבל בעבור מכירת מניותיו ב-אס. פי. אל. במחיר שיהיה מקובל על המבקש (להלן: הסכם הייזום). בסופו של דבר, ביום 29.12.2006, המניות של חברת האחזקות ב-אס. פי. אל. אכן נמכרו בסכום של 52,180,000 שקל למר איתן אלדר (להלן: אלדר).
  7. בחודש יוני 2012 המשיב ובנו הגישו אפוא תביעה לבית המשפט המחוזי שנועדה לאכוף, כך נטען, את זכותם לפי הסכם הייזום.
  8. הסכם הייזום, שעל-פי הנטען נעשה בעל-פה, מוכחש על-ידי המבקש.
  9. ביום 27.2.2017 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו ובו קיבל בעיקרו של דבר את התביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת התובעים (שיכונו כאן גם המשיבים, הגם שמלכתחילה הבקשה הוגשה כנגד המשיב בלבד) וקבע, בניגוד לעמדת המבקש, כי המשיב והמבקש אכן התקשרו בהסכם הייזום כפי שנטען, וכן כי המשיב היה מי שפנה לאלדר והיה גורם דומיננטי ומעורב ביותר במשא ומתן למכירת המניות של חברת האחזקות ב-אס. פי. אל.. כתוצאה מכך נפסק כי על המבקש לשלם למשיב 15% מסכום העסקה של מכירת המניות – סך של 7,827,000 שקל שממנו נוכו וקוזזו סכומים שונים והתווספו סכומים אחרים, ובכלל זה החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין (להלן: הסכום הפסוק). בבקשה צוין כי סכום זה עומד כעת על כ-10 מיליון שקלים, ובתגובת המשיב אף צוין שהסכום מתקרב ל-11 מיליון שקלים.
  10.  בערעור שהוגש על פסק הדין על-ידי המבקש וחברת האחזקות נטען כי אין יסוד לחיובו של המבקש בסכום כלשהו כלפי המשיב. בעיקרו של דבר, נטען בערעור כי קיומו של הסכם הייזום המוכחש לא הוכח כדבעי. כמו כן, נטען כי ביום 9.1.2007 חתם המשיב על כתב ויתור גורף בכתב כלפי המבקש וחברת האחזקות, שלפיו אין ולא יהיו לו כל טענות או תביעות כלפי המבקש או חברת האחזקות (להלן: כתב הוויתור), ושגה בית המשפט המחוזי כש"התעלם" מכתב הוויתור.
  11.      בד בבד עם הערעור הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. יצוין כי הבקשה הוגשה בשם המבקש בלבד. לטענת המבקש סיכויי הערעור טובים מאד, בעיקר בשים לב לכך שקיומו של הסכם הייזום לא הוכח כדבעי, וכן לנוכח כתב הוויתור אשר שומט את הבסיס לחיוב לפי הסכם הייזום, ככל שזה יוכח. באשר למאזן הנוחות נטען כי אם לא יעוכב פסק הדין ייגרמו למבקש ל"נזקים בלתי הפיכים", בהתחשב בכך שפסק הדין מחייב אותו בתשלום סכום עתק שאותו לא יוכל לגבות בחזרה בשים לב, בין היתר, לכך ששווי נכסיו של המשיב נמוך מהסכום הפסוק. מנגד, המבקש טוען כי לא ייגרמו למשיב כל נזק או חסרון כיס אם יעוכב הסכום הפסוק, שאינו נדרש לו לצורך מיידי חיוני כלשהו כדוגמת פירעון חוב או למחייתו. בהמשך לכך, המבקש מצהיר כי הוא מוכן להפקיד ערבות בנקאית על מלוא הסכום הפסוק, ואף להפקיד את מלוא הסכום בקופת בית המשפט.
  12.      ביום 25.4.2017 הוריתי על הגשת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, וביום 27.4.2017 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן החלטה אחרת.
  13.      ביום 10.5.2017 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה. לשיטת המשיב, הבקשה אינה אלא ניסיון סרק לדחות את הקץ ולהימנע מתשלום של הסכום הפסוק. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי מדובר בערעור עובדתי מובהק על פסק דין שהתבסס על ראיות חפציות וממצאי מהימנות, ועל כן, כך נטען, סיכוייו "קלושים שבקלושים". המשיב מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי אימץ את גרסתו שנתמכה בגרסאותיהם של שמונה עדים מטעמו, ולעומת זאת דחה את גרסתו של המבקש בציינו כי זו אינה נתמכת בעדויותיהם של העדים מטעמו. כמו כן, נטען כי הטענה בעניין כתב הוויתור לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי. באשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי הוא אדם אמיד ובעל ארבעה נכסי מקרקעין באזור המרכז, לרבות נכס מסחרי בעיר גבעתיים  ששוויו כחמישה מיליון שקל (להלן: הנכס המסחרי), וכן טוען כי המבקש לא הציג תשתית ראייתית באשר למצבו הכלכלי של המשיב. לחלופין, המשיב מציין כי על בית המשפט להורות למצער על תשלום סך של 7,646,000 שקל שהוא הסכום שנפסק בגין דמי הייזום, בעוד יתרת הסכום תופקד בחשבון נאמנות ייעודי שייפתח לצורך כך.
  14.      בתגובה נוספת שהוגשה מטעם המבקש ביום 16.5.2017 הועלו טענות כנגד גרסתו של המשיב כי הוא אדם אמיד. בהקשר זה נטען בין השאר כי רבים מן הנכסים שצוינו בתגובתו של המשיב אינם רשומים על שמו, וכי לכאורה שווי הנכסים נופל מן החוב הפסוק, כן צוין כי המשיב כלל לא טען שייגרם לו נזק לנוכח קבלת הבקשה. בנוסף, המבקש הוסיף וחזר באריכות על טענותיו באשר לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות.

דיון והכרעה

  1.      לאחר שבחנתי את הדברים החלטתי, לא בלי התלבטות, שדין הבקשה להתקבל.
  2.      כידוע, צד הזוכה במשפטו זכאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו בסמוך למועד שבו הוא ניתן, והגשת ערעור עליו אינה טעם ראוי לעיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); ע"א 6359/14 קרויס נ' פרידמן, פסקה 10 (16.11.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להוכיח כי סיכוייו של הערעור להתקבל הם טובים וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה בבירור לטובתו. כידוע, שני התנאים האמורים הם מצטברים, ומתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו למשל: ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 22 (18.2.2014) (להלן: עניין נעמן); ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ' יו.בי.אמ. טרוול בע"מ, פסקה 17 (‏9.4.2017) (להלן: עניין מעוז); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן, פסקה 17 (‏26.4.2017)).
  3. במקרה שמעורר סכסוך מסחרי מורכב מסוג זה ראוי לפתוח בבחינתו של מאזן הנוחות. בהקשר זה, הצדדים האריכו בטענותיהם בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, שלו חשיבות מכרעת מבחינת האפשרות של המבקש להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. הצדדים העלו בעניין זה טענות רבות ומפורטות, לרבות כאלה שהטילו דופי זה בזה. לאחר "נטרול" רעשי הרקע דומה שניתן לומר שקיים ספק מסוים ביחס ליכולתו של המשיב לתת מענה מלא להבטחת האינטרסים של המבקש ככל שיתקבל הערעור, בין היתר בהתחשב בעובדה שחלק מהנכסים המוזכרים בבקשה אינם רשומים על שמו, כפי שציין אף המשיב בעצמו. מנגד, המבקש נתן מענה מלא לאינטרסים של המשיב בהציעו להפקיד את מלוא הסכום הפסוק בקופת בית המשפט. אמנם מדובר בפסק דין כספי, והכלל שלפיו אין לעכב את ביצועו של פסק דין חל לגביו ביתר שאת (ראו למשל: ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 8 (‏9.5.2017) וההפניות שם;בן-נון וחבקין, בעמ' 372-371). עם זאת, יש להתחשב גם בכך שמדובר בסכום חיוב משמעותי ביותר ולכן החשש כי המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום הפסוק במלואו מקבל משנה תוקף (ראו למשל: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור, פסקה 10 (24.10.2014); ע"א 7116/14 הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' יהודה, פסקה 7 (‏19.1.2015)).
  4. במקרה מסוג זה שבו מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו של המבקש יש לתת לעובדה זו משקל רב (ראו למשל: עניין נעמן, פסקה 22; ע"א 5120/14 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (20.8.2014); עניין מעוז, פסקה 17; בן-נון וחבקין, בעמ' 371-370). לא ראיתי לנכון לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי. הדברים מקבלים משנה חיזוק בהתחשב באופיו של הסכסוך בין הצדדים שהוא סכסוך מסחרי מורכב, אשר מקשה על הערכת סיכויי הערעור. הערעור הוא עובדתי במידה רבה, ויש בעובדה זו כדי להשפיע על סיכוייו, אך אין בכך בהכרח כדי להכריע את הכף. לא למותר לחזור, בהקשר זה, על דבריו של בית המשפט המחוזי בציינו כי "ההכחשות ההדדיות הגורפות כמעט בכל דבר ועניין לא עוררו אמון רב בשני הצדדים. מתברר כי שני הצדדים אינם טלית שכולה תכלת" (פסקה 219 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
  5.      בבואי לאזן בין כלל השיקולים שפורטו, אני סבורה שיש לתת משקל לצורך להגן על האינטרסים של המבקש נוכח נכונותו להבטיח באופן מלא את האינטרסים של המשיבים.
  6. לקראת סיום, לא ניתן להימנע מהתייחסות לתגובתו הנוספת של המבקש לתגובת המשיב. ביום 10.5.2017 הוריתי למבקש להגיש תגובה קצרה לתגובת המשיב, שבה יבהיר את עמדתו לגבי עניין אחד בלבד – האם הוא מסכים לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי כפי שהוצע על-יד המשיב. תחת זאת, המבקש הגיש "בקשה בהולה" למתן ארכה להגשת תגובה, והגיש בסופו של דבר תגובה מפורטת בת 13 עמודים (בתוספת נספחים המשתרעים על פני 24 עמודים) שהתייחסה שוב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות. הדעת אינה יכולה להיות נוחה מכך, ובמקרים אחרים חריגה מסוג זה מגדרי החלטה עשויה לשמש בסיס לחיוב בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.
  7.      סוף דבר: אני מורה בזאת על עיכוב ביצועו של פסק הדין, בכפוף לכך שעד יום 4.6.2017 יופקד הסכום הפסוק בקופת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. אם לא כן, יתבטל צו עיכוב הביצוע ללא צורך בהחלטה נוספת של בית משפט זה. במכלול נסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"ז (‏24.5.2017).

                            ש ו פ ט ת