עו"ד נועם קוריס: ח"כ יואל חסון – שאילתא לכבוד הפסח
עו"ד נועם קוריס שלח לח"כ יואל חסון במייל את המכתב הבא, בינתיים לא התקבלה תשובה ואנו עדיין מחכים לשמוע ממנו
עו"ד נועם קוריס שלח לח"כ יואל חסון במייל hyoel@knesset.gov.il את המכתב הבא, בינתיים לא התקבלה תשובה ואנו עדיין מחכים לשמוע ממנו.
ח"כ יואל חסון
חג חירות שמח,
פניתי בעבר אל אדוני בעניין שאילתא כוזבת שנחתמה ונשלחה על ידיך ובה הנחות עובדתיות כוזבות, כאשר בסופה נשאלת שרת המשפטים על ידייך מדוע לאחר שנחשדתי במשטרה (ומאז הופרכו החשדות נגדי), עדיין לא הוגש נגדי כתב אישום ואני עדיין משמש כעורך דין מן המניין.
אזכירך, שהח"מ הנו עורך דין פעיל ובעל משרד עורכי דין מאז שנת 2004.
לח"מ אין עבר פלילי או משמעתי אך לח"מ יש רקורד משמעותי של עשייה ציבורית ותרומה לקהילה, שכן לצד ייצוג משפטי של חברות מובילות במשק, דוגמת בזק וניופאן, וידוענים דוגמת אורלי וילנאי וגיא מרוז עוסק משרדי זה שנים בתרומה ועשייה פרטית במסגרת התנדבות בעשרות עמותת חסד, ספורט וסיוע, מאז הקמת המשרד.
לא מיותר לציין, שהח"מ אף פעל בעשייה ציבורית בין היתר כפעיל בתנועת המושבים, וכיו"ר אגודת סטודנטים.
לאור פנייתי אליך לפני מספר חודשים, חזר אלי עוזר פרלמנטרי מטעמך וטען שהשאילתה הכוזבת הוסרה מהאינטרנט ומהבלוג הספציפי של פלוני נגדו ניתנו צווים זמניים וקבועים בנושא על ידי בית המשפט השלום בתל אביב ואף עדיין מתנהלות נגדו תביעות דיבה על סך של כ 2 מיליון ₪.
בפועל, השאילתא לא הוסרה מהבלוג של אותו פלוני ומהאינטרנט- ולהיפך- נעשה בה שימוש ציני ומטעה כאילו אדוני פועל במרץ על מנת לפגוע שלא כדין בח"מ- על לא עוול בכפו.
בהתחשב באמור, לאור שלכאורה אדוני הוטעה על ידי אותו פלוני לפחות פעמיים מחד ומאידך לאור השפעתו של אדוני על דעתם וחייהם של מיליוני אנשים בישראל. אבקש את אדוני למצוא מזור ופתרון לנזקים הנגרמים מהשאילתא הכוזבת ומפירוסמה, שכן גם נכון לרגע זה, לאחר שאדוני הבטיח להפסיק את פרסום השאילתא הכוזבת- עדיין מתנוססת השאילתא כוזבת החתומה על ידי אדוני, אשר בה הנחות עובדתיות כוזבות המוצגות כעובדות, ואשר גורמת לח"מ לנזקים ולעוגמת נפש שלא בצדק.
עו"ד נועם קוריס- מהו מטרד לציבור לפי פקודת הנזיקין ?
מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית
בית המשפט העליון בפס"ד סלע נ' מדינת ישראל אימץ את הגדרתו של חשין, לפיה מעשה שלא כדין הוא מעשה "ללא הצדק בדין". בית המשפט העליון הוסיף כי "ההצדק… יכול שהיא קיים בכל דין שהוא" איון ספק שמעשים רבים מסכנים את החיים של הציבור, את בטיחותו וכו'. מבלי שאיש יחשוב שבעצם ביצועם מבצע אדם עוולה אזרחית. למשל, נהיגה במכונית. מאחר שמדובר במעשה רגיל, שאינו חורג מהמקובל, ואינו יוצר סיכון בלתי רגיל, אין לומר שהמעשה הוא מעשה שלא כדין. לעומת זאת, שימוש בלתי שיגרתי בכביש, המגדיל את הסיכון הכרוך בשימוש הרגיל של הציבור בו, יכול שיהיה מעשה שאינו כדין. היסוד של "שאינו כדין" איננו יסוד נפרד של העוולה, אלא חלק מעצם הגדרת טיבו של המעשה המהווה את ההתנהגות הדרושה להולדת אחריות משפטית. אלמלא הכללת המושג "שאינו כדין" בעצם הגדרת העוולה, היה כל מעשה המסכן את הציבור נחשב, לכאורה, כמעשה של מטרד לציבור, שעה שלא הייתה למחוקק כל כוונה לראות זאת כך. המונח "שאינו כדין" הוא מונח גמיש, ובית המשפט צריך למלאו תוכן. קרצ'מר סבור, כי בית המשפט רשאי לשקול את סבירותו של המעשה לאור נסיבותיו השונות, כולל הסכנות או המכשולים שהוא עלול לגרום. פירוש הדבר, שבמקרים רבים תיווצר הקבלה בין עוולת הרשלנות ובעין עוולת מטרד לציבור, אך אין זאת אומרת ששתי העוולות חופפות. (אמנם כל מעשה רשלני, הגורם לציבור סכנה מן הסכנות המפורטות בסעיף 42, או המעמיד לציבור מכשול להשתמש בזכויות הכלל, יהיה גם "מעשה שלא כדין", לעניין מטרד לציבור, אך לא כל "מעשה שאינו כדין" גורר אחריו גם אחריות בגין עוולת הרשלנות, שכן לא תמיד קיימת חובת זהירות של הנתבע. ולא תמיד צריך בית המשפט לשקול את סבירותו של המעשה (למשל: עבירה על החוק תיחשב "כמעשה שלא כדין" ללא צורך בשקילת סבירות המעשה).
הצורך לבסס תביעה על מחדל ממילוי חובה יתעורר רק כשלא הייתה לנתבע יד ביצירת הסכנה או המכשול, והטענה היא שהוא היה חייב לדאוג למניעתם או להסרתם.
סכנה או מכשול לציבור
עיקר העוולה של מטרד לציבור הוא בפגיעה שגורם המעשה או המחדל לציבור. לכן צריך להוכיח, שהמעשה או המחדל יוצרים סכנה למספר בלתי מוגדר של אנשים, או שהמעשה או המחדל יוצרים סכנה ברשות הרבים, במקום ציבורי. סכנה לציבור אינה חייבת להיות אך בנושאים של איכות הסביבה. אדם המתחזה לרופא, ומעניק טיפולים רפואיים, שעה שאין רשיון לכך – יכול להיתבע במטרד של עוולה לציבור. אין שומעים לטענה, כי המעשה עצמו אין בו כל מטרד, אלא רק תוצאתו מהווה מטרד, למשל: אדם משקה את גינתו, והמים דולפים מגינתו למדרכה. החשיבות היא בתוצאה של המעשה.
אדם יכול לתבוע בעוולה של מטרד לציבור, רק אם נגרם לו נזק ממון, כפי שקובע סעיף 43. סעיף 2מגדיר "נזק ממון" כ"הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים"פרופ' טדסקי סבור, כי זאת הדרך לפירוש "נזק ממון" בעוולה זאת. לעומתו, פרופ' אנגלרד סבור כי אין זה הגיוני לדרוש שכאשר קיימת סכנה לחיים, יוכל אדם לתבוע הסרת הסכנה רק כאשר ייגרם לו נזק ממון. לכן, סבור פרופ' אנגלרד, יש לפנות ל – COMMON LAW האנגלי מכוח סעיף 1, ולכן הפירוש של נזק ממון יהיה "נזק מיוחד", דהיינו נזק המיוחד לתובע ואיננו משותף, לאחרים. פרופ' קרצ'מר מגדיר נזק ממון כנזק גשמי הנובע מגרימת הסכנה או העמדת המכשול, ולא אי הנוחות הטמונה בחשיפה לסכנה או בהיתקלות במכשול. בית המשפט העליון בפס"ד בלומנשטיין נ' המועצה המקומית בת ים(העותרים ביקשו צו מניעה כנגד המשיבות, על שגידרו את חוף הרחצה, וכתוצאה מכך התמעט מספר הלקוחות של העותרים) הגדיר נזק ממון: "מקום שאדם סבל, בעטיו של המטרד, "נזק ממון", היינו נזק מיוחד לו, להבדיל מן הנזק הכללי שבפגיעה בציבור, קנה לו, מחמת נזק מיוחד זה, זכות תביעה אשר אינה קנויה בידי הציבור". בית המשפט הגדיר נזק ממון לפי הגישה של פרופ' אנגלרד, אך הגדרה זאת לא ניתנה בעקבות דיון באפשרויות ההגדרה השונות.
מהדברים המצוטטים לעיל מפס"ד בלומנשטיין עולה, כי אמנם יכול אדם לתבוע פיצוי רק אם נגרם לו נזק ממון, אך הסעדים עצמם אינם מוגבלים לפיצויים בלבד, ויכול אדם לבקש גם צווי מניעה.
ההגבלה המצויה בסעיף 43 (1) לפיה כאשר לא נגרם נזק ממון, יכול רק היועץ המשפטי לתבוע צו מניעה, היא ארכאית בתקופה שהציבור רגיש יותר ויותר לנושא של איכות הסביבה. המחוקק היה מודע לעניין זה, ולכן בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) התשנ"ב – 19922, הקנה המחוקק זכות לאגודות ולעמותות הפועלות לשיפור איכות הסביבה לבקש צווי מניעה. בלי קשר אם היה נזק לאדם פרטי, כי שנקבע בתיקון לסעיף 6 משנת 1996. התוספת לחוק קובעת רשימה של שבע עמותות, כמו המועצה לגנים לאומיים, רשות שמורות הטבע ואחרות. השר לאיכות הסביבה רשאי לשנות את התוספת, להוסיף עמותות נוספות. החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) נועד לתת כלים אזרחיים לדאוג לנושא של איכות הסביבה. החוק פועל כנגד "מפגעים סביבתיים" וסעיף 1 קובע הגדרה רחבה למדי "למפגע סביבתי". (זיהום אויר, זיהום מים, זיהום מי ים, זיהום על ידי פסולת, זיהום על ידי חומרים מסוכנים, זיהום על ידי קרינה, והכל כשהם בניגוד לחקוק, לצו, לתכנית, לרשיון עסק או לכל היתר או רשיון אחר, או שיש בהם פגיעה בבריאותו שלא אדם או גרימת סבל ממשי לאדם). מפגעים אלה מהווים עבירות פליליות, אך בשל העומד על רשויות התביעה, מאפשר החוק לאנשים שנפגעו, או לעמותות הנ"ל להגיש תביעות אזרחיות. החוק מסמיך את בית המשפט לתת צו להימנע מעשיית המפגע, להפסיק לעשותו, לתקן את המעוות, ואף לעשות דברים הדרושים כדי למנוע הישנות המפגע (סעיף 2). אכן, סעד הציווי הוא הסעד העיקרי שמעניק החוק. פיצויים יינתנו רק במקרה של "מפגע סביבתי חוזר" (סעיף 9) בכל זאת יש הסבורים כי צו לתיקון המצב כמוהו כפיצוי, ולכן פורת סבור כי בית המשפט לא יטה לתת צו לתיקון המצב, אלא כאשר מדובר במפגע סביבתי חוזר. כמובן, שהנפגע לא יוותר ללא פיצוי, שכן כאמור בסעיף 17 לחוק: "הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל חקוק אחר ולא לגרוע מהן".
היום אני רוצה לספר לכם על נתון קטן, שלדעתי רוב הציבור לא מכיר ושאני מאחל לציבור להכיר כאן מראש ועכשיו, או לא להכיר כלל…
ע' הנו אזרח ישראלי שהועסק מספר שנים בחברה מסויימת אשר לא שילמה לו את שכרו והחוב הלך ותפח.
מאחר והיה מדובר בשכר גבוה ובעוד זכויות שונות נלוות שלא שולמו לע' במשך מספר שנים, פנה ע' לעורך דין העוסק בתחום דיני העבודה וחתם עם עורך הדין על הסכם שכר טרחה "לפי הצלחה".
כאן המקום לומר, שהסכמי שכר טרחה "לפי הצלחה" מקובלים מאוד בתחומים שונים של מקצוע עריכת הדין, למשל בדיני עבודה כאשר במקרים רבים לעובד שלא שולם לו שכרו, אין די כסף לשלם את שכר טרחת עורכי הדין ועל כן נקבע מנגנון "לפי הצלחה", בהתאם לתביעת העובד.
כך למשל, אם נקבע שכר טרחת עורכי דין של 20% + מע"מ לפי הצלחה ומתקבל בסופו של תיק פסק דין על סכום של 500,000 ₪, על הלקוח לשלם לעורך הדין סך של 100,000 ₪ + מע"מ.
נשמע טוב ונוח לכולם ? אז זהו שלא… נראה לי מניסיוני, שכאשר לקוח דוגמת ע' חותם עם עורך דין על הסכם שכר טרחה לפי הצלחה, הוא בעצם מתכוון שאין לו כסף לשלם לעורך הדין עכשיו ולאחר שהנתבע ישלם את פסק הדין ורק אז, יוכל הלקוח לשלם את שכר טרחת עורכי הדין.
מנגד עורך הדין הנסמך על כללי לשכת עורכי הדין יסביר, שתפקידו של עורך הדין הינו "להביא פסק דין" בתחום מומחיותו ולא לגבות את פסק הדין, שכן לשם כך יש משרדי עורכי דין העוסקים בגבייה ובהוצאה לפועל.
כך קרה לע', וכך קורה לא פעם, בית המשפט פסק לטובת ע' פסק דין של למעלה ממיליון ₪, בתוספת ריביות בגין הלנת שכר ועוד הוצאות מרובות אחרות, אך בינתיים החברה שהעסיקה את ע' חדלה מלפעול והפסיקה לשלם את חובותיה, שכן לא נותרו לה משאבים לשלם את חובותיה, לרבות את פסק הדין כאמור.
אז מה נשאר לנו? עורך הדין מנופף בהצלחתו בבית המשפט ודורש מע' את שכר טרחתו שהנה נגזרת
בשנת 2004 כאשר רק הקמתי את משרד עורכי הדין שבבעלותי, אחד מלקוחותיי היה ח', בעל עסק בינוני שהיה מעביר אל משרדי את כל השיקים החוזרים שהתקבלו אצלו בעסק, לצורך גבייתם באמצעות ההוצאה לפועל.
יום אחד, במסגרת ישיבות העבודה ביננו, משך ח' את אחד מהשיקים החוזרים בחבילה אותה הביא אל משרדי לצורך הטיפול המשפטי בהם, ואמר לי: "את השיק הזה חבל לתת לך, זה שיק של שוכר בדירה שלי ואגש עליו בעצמי, חבל לשלם שכר טרחה…"
לא היה מדובר בשיק גדול, אלא בשיק בגין שכר דירה לחודש אחד בדירה קטנה בפריפריה ואחרי שהבעתי את תמיהתי מה ההבדל בין שיק זה לבין יתר השיקים שח' קיבל במהלך עסקיו הרגיל בעסקו, התראתי בחצי פה בפני ח' שחבל שיסתבך ועדיף לו לגבות את סכום השיק באמצעות משרדי ולאחר שהתעקש לגבות בעצמו את השיק הספציפי הזה, המשכתי בשגרת יומי.
כמה שעות לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת, התקשר אלי ח' מספר פעמים ולבסוף שעניתי סיפר לי ח' שהוא עצור בתחנת המשטרה מסובים, שכן ויכוח קולני בינו לבין השוכר החייב הביא את השכנים להזעיק משטרה, כאשר הבירור הראשוני שערכה המשטרה במקום, הצדיק לטעמה את הובלתו של ח' לעיכוב ולחקירה בתחנת המשטרה.
אז לא היה לי נעים לומר לח' "אמרתי לך" ולמרות שלא עסקתי בדין הפלילי כלל, נסעתי עוד באותו הלילה לתחנת מסובים של משטרת ישראל, שכנעתי את הקצינה האחראית לשחרר את ח' לדרכו, ונאלצתי לחייב את ח' בשכר טרחה המצדיק יציאת חירום של עורך דין באמצע הלילה ונסיעתו לתחנת משטרה…
אני לא זוכר בדיוק את הסכום של שכר הטרחה שדרשתי, אבל אני בטוח שהוא היה גבוה יותר מסכום השיק או מחודש שכירות של דירה קטנה בפריפריה (זה גם היה בשנת 2004, כשמחירי השכירות של הדירות היו פחות גבוהים), אבל מה שבטוח, הסיפור הזה הוא מהות המקצוע שלי וגם היום, כאשר משרדי מייצג חברות ענק כניופאן, בזק ואח', אני תמיד מזכיר את הסיפור הזה.
מוסר השכל: מסתבר שבישראל כמעט תמיד תצטרך עורך דין, ועורך דין ששוכרים לפני הבעיה תמיד יעלה פחות מעורך דין ששוכרים אחרי הבעיה.
ח"כ יצחק הרצוג תתפטר! את זה עדיין לא שמענו מיואל חסון, חבר הכנסת מטעם המחנה הציוני, שבין היתר מתהדר בתואר יו"ר הוועדה לביקורת המדינה.לא מזמן פנה ח"כ יואל חסון אל שרת המשפטים אילת שקד בשאילתא ישירה ודרש הבהרות, הכיצד עו"ד שנחקר במשטרה באזהרה ממשיך לשמש כעו"ד ?!
הכיצד מישהו שעלו נגדו חשדות, אפילו עדיין לא הובררו חשדות אלו, או אפילו הובררו והופרכו, יכול להמשיך לעסוק במקצוע עריכת הדין ?
לאחר שראיתי את השאילתה של חסון פניתי אליו במייל ושאלתי אותו איך אדם כמוהו שמעשיו משליכים על מיליוני אנשים במדינת ישראל מבקש משרת המשפטים לפגוע בחופש העיסוק של אנשים כה רבים ולהתעלם לחלוטין מחזקת החפות.
מטעמו של ח"כ חסון ענה לי אור קשת, היועץ הפרלמנטרי החביב של חבר הכנסת, והסביר שח"כ חסון "לא הכריע" בשאלה שהעלה בשאילתא, "הוא רק שאל".
אז אני רק שואל, ח"כ הכנסת יואל חסון, אחרי שבוז'י נחשד בפלילים ונחקר במשטרה באזהרה, למה אתה לא שואל את שרת המשפטים האם עליו להתפטר ?
למה הבוס שלך במפלגה זכאי לפריבילגיות פליליות על פני האזרחים וכלל עורכי דין בישראל ?
למה נציג ציבור, כאשר הוא מהמפלגה שלך, זכאי להתחשבות שאחרים לא ?
אז אני לא מכריע, אני רק שואל ?
עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004
כתבתי כאן לפני כמה ימים על פסיקה תקדימית בבית המשפט בנתניה בעניין יבוא רכב מקביל.
העירו את תשומת ליבי בנוגע לאותו פסק הדין, שניתן למצוא בו אפילו עניין מעניין יותר בקשר לחברות הביטוח, בעניין קיזוז המע"מ.
הסיפור הוא סיפור פשוט שלצערנו קורה יום-יום, יש תאונת דרכים, בעל הרכב הנפגע מזמין שמאי ומתקן את רכבו, ואז שולח את החשבון לחברת הביטוח, במקרה הזה חברת הביטוח שירביט.
חברת הביטוח בודקת את החשבון ואז קובעת שאת רכיב המע"מ בקשר לתיקון היא לא צריכה לשלם, כי המדינה תשלם אותו במקומה, לפחות אם מדובר בעוסק מורשה או בחברה בע"מ.
כך, להערכתי מיליארדים של שקלים, שהינם רכיב המע"מ בנזקי רכבים בתאונות דרכים לא משולמים למבוטחים על ידי חברות הביטוח, אלא שהנפגעים מופנים לקבל את רכיב המע"מ באמצעות החזרי מע"מ, בדיווח העוסק שלהם לשלטונות.
חברת הביטוח שירביט המורגלת כל כך בנוהג של לא לשלם את רכיב המע"מ לנפגעים ומבוטחים, הרהיבה טיעונים באותו דיון ואף הסבירה שעל מבוטח לקחת יעוץ מקצועי בתחום המיסים בכדי שהיא לא תשלם את רכיב המע"מ, והמדינה תשלם במקומה.
שופט אמיץ אחד בבית המשפט בנתניה, הסביר בפסק דינו לשירביט ואולי גם לשאר חברות הביטוח, שלפחות לדעתו, אי אפשר לכפות על נפגע בתאונה להתחיל להתדיין עם שלטונות המס בשביל לחסוך לחברת הביטוח כספים, וכדבריו בפסק הדין: "לא מקובלת עלי הגישה לפיה מי שניזוק בין היתר בתשלום מע"מ (להבדיל מעסקה רצונית שהובילה לתשלום מע"מ) צריך לנסות לשכנע את מע"מ לקזז את המע"מ ששילם במסגרת עיסקו…"
אומנם פסק הדין ניתן נגד חברת הביטוח שירביט, אבל נראה שהחלטת בית המשפט בהחלט יכולה להתאים גם למקרים הקשורים ליתר חברות הביטוח ואולי עוד תובעים נחושים ושופטים אמיצים יביאו להפסקת הסבסוד של חברות הביטוח מכספי משלמי המיסים ומקופת מע"מ והמדינה.
במשרד עורכי הדין נועם קוריס ושות' שבבעלותי והנושא את שמי נוהלו משך השנים, בערך 200,000 עניינים משפטיים שונים, עבור לקוחות רבים.
אם מישהו מצפה מצד אחד שאכיר באופן אישי כל אחד ממאות אלפי העניינים שעברו אצלי במשרד משך השנים, או מאידך אם מישהו חושב שאפשר לנהל מערכת גדולה מהסוג הזה ולעשות הכל תמיד מושלם, אז אני אפנה אותו לסיור של פאבלו פיקאסו, שהיה אחד האומנים הגדולים במאה העשרים.
פאבלו פיקאסו, השאיר אחריו אלפי יצירות אומנות ותרבות שלמה לגבי קוביזם ובכלל ציור ופיסול מודרני. קראתי איפשהו, שאחד הסממנים של עבודתו האומנותית של פיקאסו, הייתה שמירת עבודות שהיו מעין טיוטה, בדרך אל היצירה המושלמת, וכך למעשה ובדיעבד, ייצר פיקאסו אלפי יצירות אומנות נפרדות, שכל אחד ראויה כשלעצמה לתואר יצירת אומנות ומנגד כל אחד מיצירותיו הינה יצירה נפרדת, שונה מרעותה.
אמנים אחרים, סירבו לחשוף את עבודותיהם לפני שהיו מושלמות, והעדיפו להשמיד את הטיוטות, שלא היו מושלמות לטעמם וההיסטוריה מדברת בעד עצמה, לפחות לגבי נוהגו של פיקאסו, שהשאיר לנו אלפי יצירות אומנות יחודיות, לא מושלמות לחלוטין לדעת האומן שייצר אותן, אך בעלת חותם מיוחד.
זה כנראה לא סוד, שבתחומים מסויימים טעויות ואגירת טיוטת עלולה להיחשב ליותר רע מאשר טוב, אבל נראה לי שכל יזם מודרני יכול לפעמים להזדהות עם פיקאסו, לגבי יוזמות או רעיונות שלא יצאו מושלמים, אבל עדיין ניתן לראות בהם כחלק מהדרך שנעשתה, עד ליצירה מושלמת.
אני כשלעצמי מוצא השראה בדרכו של פיקאסו, שכן ראיה בריאה היא ראיה, המצליחה לראות במשהו שנעשה בדרך בצורה לא מושלמת, רק חלק מהדרך אל ההצלחה אבל בשום מקרה לא כישלון.
אחד הנרטיבים הקובעים אצל כל האנשים שעשו בחייהם דברים גדולים וזכו להצלחות רבות הוא, שכל עוד ממשיכים לנסות אז לא באמת נכשלנו, וזוהי למעשה כל תורת ההצלחה כולה לתפיסתם של רבים.
משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004. עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן.
עו"ד נועם קוריס: איגוד האינטרנט, לשון הרע והוצאת דיבה
כתבתי כמה טורים על איגוד האינטרנט הישראלי שעוסק במגוון תחומים הקשורים לאינטרנט בישראל, מסתבר שבמקרים מסויימים חברות מסחריות שעוברות שיימינג ברשת יכולות לפנות בעתירה למוסד הבוררות של איגוד האינטרנט שיסייע בידיהן.
השבוע פנה אלי למשרדי נועם קוריס ושות', לקוח במייל וביקש לקבל שירותים משפטיים ממשרדי בכדי להסיר מהאינטרנט פרסומים לא מחמיאים שפורסמו בפייסבוק, באמצעות אתר הנושא את שמו ובמקומות נוספים, זה הזכיר לי את הסיפור האישי שלי כשיום בהיר אחד בתחילת שנת 2016 רשמה חב' דומיין דה נט, שמחזיקה ברישיון מטעם איגוד האינטרנט, ולבקשת פלוני את שם המתחם המורכב משמי באנגלית עם סיומת ישראלית, ואפשרה לו לנהל אתר ובו פרסומים נגדי, גם לאחר שפניתי מספר פעמים לשירות הלקוחות הבעייתי שסיפקו לי בחברת דומיין דה נט, לא הופסקה ההפרה של זכויותיי.
יחד עם זאת, הגשתי עתירה עניינית לאחד ממוסדות איגוד האינטרנט הישראלי, שהינו מוסד ישוב הסכסוכים החלופי של האיגוד, ה IL-DRP, הפועל תחת כללי ה – IL-DRP הישראלי אשר אמורים להיות תואמים גם לכללי -DRP COM העולמיים.
גוף יישוב סכסוכים זה של איגוד האינטרנט עוסק במחלוקות לגבי שמות מתחם (url) המוכרים גם כשמות דומיינים, ובסמכותו להורות לרשם הדומיינים לבטל רישום של דומיין מסויים או להעביר את הבעלות בו, לגורם שעתירתו להעברת הבעלות בדומיין נמצאת מוצדקת.
בעשור האחרון פאנל IL-DRPהישראלי הכריע בעשרות עתירות שעניינן היה בעיקר ניסיונות לתפוס דומיינים הנושאים שמות של חברות מסחריות גדולות לצורך מכירתם תמורת כופר לאותן חברות, למשל עתירות של חב' פייסבוק וגוגל שהתבררו והוכרעו על ידי הפאנל הביאו לתוצאה שעל מחזיקי הדומיינים היה למסור את השליטה בדומיינים לחברות, ללא תנאי.
בעניינה של פייסבוק למשלקבע מוסד הבוררות של איגוד האינטרנט שיש להעביר את הדומיין לשליטת פייסבוק, אף ללא תשלום הכופר שהציעה פייסבוק לשלם אז, בסך של 3,000 דולר
לאחרונה (26.7.2017) הכריע פאנל ה IL-DRP הישראלי בעתירה לשחרור שם הדומיין noam-kuris.co.il, ההכרעה שהינה תקדימית בישראל, איגוד האינטרנט קיבל את העמדה, שגוף מסחרי שמוכיח את זכותו והכרתו בשם מסויים הנכלל בשם שנרשם כמתחם מסויים (דומיין), תחת הסיומת co.il רשאי להגיש עתירה לשחרור או העברת בעלות בשם המתחם.
בהחלטת הפאנל נקבע עוד ובצורה תקדימית בישראל, שכאשר האתר המפורסם בשם המתחם עוסק בביקורות ובטרוניות כנגד הגוף המסחרי, הרי שיש בכך עוד ראיה שרישום שם המתחם מלכתחילה נעשה בחוסר תום לב ובצורה פסולה.
התקדים בהחלטת הפאנל מותח קו גבול לתופעת השיימינג נגד גופים מסחריים בישראל, ואף מצרף קביעות משמעותיות לכך שבמקרים כפי שנעשו לעניין noam-kuris.co.il, נעשה הרישום ופרסום האתר בצורה פסולה, מטעה וחסרת תום לב, בהתאם לכללים שנקבעו בנושא בעולם.
קנית רכב מיבואן מקביל? בטח תשמח לקרוא שרק השבוע, קיבל בית המשפט בנתניה את הטענות שהצגתי וניתן פסק דין הקובע בין היתר, שהטענה שברישיון הרכב נרשמים בעלים קודמים, עלולה להפוך לטענה פורמלית בלבד.
פסק הדין ניתן במסגרת תביעה נגד חברת הביטוח שירביט, אשר ניסתה להפחית מהתשלומים שעליה לשלם למבוטח, בטענה שרכבו שווה פחות משהעריך השמאי, לאור בעלויות קודמות ברכב.
בית המשפט דחה את טענות שירביט וקבע שמדובר בטענה פורמלית בלבד, במקרה הספציפי נקבע שעל שירביט לשלם לפי מלוא שווי הרכב, ובהתעלמות מהבעלויות הקודמות הרשומות ברישיון הרכב.
בית המשפט אף מצא לנכון לחייב את שירביט בהוצאות משפט, ואפילו בעוגמת נפש לאור הניסיונות להתחמק ולהפחית את התשלומים שעליה לשלם.
בשנים האחרונות הארץ גועשת וקוצפת על האישור שניתן למספר חברות ליסינג להפוך ליבואניות רכב מקבילות, לצד יבואני הרכב הותיקים. המהלך נועד על מנת לייצר תחרות גם בשוק הרכב ובכדי להוזיל את מחירי הרכבים החדשים, עבור האזרחים.
מנגד וככל הנראה בניסיון להקשות על היבוא המקביל וככל הנראה בהשפעת יבואני הרכב הוותיקים, נקבע כי רכבים הנמכרים על ידי יבואניות הרכב המקבילות יירשמו ברישיון הרכב, כאילו כיד שניה.
המנגנון הנו פשוט, המדינה דורשת לרשום ברישיון הרכב את היבואן המקביל כבעלים ראשון ברכב ולאחר מכירת הרכב לרוכש, נרשם הרוכש כבעל הרכב ברישיון, אבל נרשם ברישיון שלרכב היו בעלים קודמים. ( היבואן המקביל)
בתיק המדובר, ניסתה שירביט לטעון שרכב שנקנה מחב' אלדן בכובעה כיבואן רכב מקביל (להבדיל מחברת ליסינג), לא יכול להיחשב רכב חדש, יד ראשונה, למרות שהרכב נקנה עם אפס קילומטראז', ואפילו ב'ניילונים'.
אומנם פסק הדין ניתן נגד חברת הביטוח שירביט, אך נראה שהבשורה האמיתית הינה לטובת יבואני הרכב המקביל, כאשר עכשיו גם בית המשפט נתן גושפנקא לכך שאין הבדל בין רכישה מיבואן ותיק או רכישה מיובאן מקביל, למרות הרישום השונה ברישיון הרכב.
עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004
שאלה: מדי שנה אני בונה סוכה בשטח המשותף בבניין, השנה הודיע ועד הבית שרוב הדיירים החליטו שאסור לבנות סוכות באזור המשותף ושכל דייר בבניין יוכל לבנות את הסוכה רק בשטח הפרטי שלו. לכל הדיירים חוץ ממני יש אזור פרטי מתאים לבניית סוכה ולכן ההחלטה פוגעת רק בי, איך מתמודדים עם החלטה כזו?
תשובה: סעיף 71(ב)(ז) לחוק המקרקעין, התשכ"ט 1969 (בתים משותפים) עוסק בשינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבנייה ברכוש המשותף בבתים משותפים וקובע שלא יכולה להתקבל החלטה המונעת מדייר לבנות סוכה בשטח הרכוש המשותף, ובלבד שעד לאותה ההחלטה אכן נהג הדייר לבנות סוכה ברכוש המשותף.
שאלה: אני ומספר חברים רוצים לקדם רעיון חברתי מסוים ומתלבטים האם להקים לשם כך עמותה או תנועה, מהו ההבדל?
תשובה: עמותה הינה תאגיד לכל דבר ועניין, לצורך הקמת עמותה יש לשלם אגרה לרשם העמותות ובקשה לרישום עמותה שתוגש לפחות על ידי שבעה בני אדם, מייסדי העמותה. להבדיל מעמותה, לצורך הקמת תנועה לא נדרש לשלם כל אגרה ואין צורך להגיש בקשה לרשם העמותות או לגייס מינימום של חברים בתנועה.
שאלה: איך ניתן לחייב הפעלת מעלית בבניין כמעלית שבת בבניין שבו כל הדיירים חילוניים?
תשובה: סעיף 59ז. לחוק המקרקעין, התשכ"ט 1969 (בתים משותפים) עוסק בעניין הפעלת מעלית כמעלית שבת וקובע כך: "בבית משותף שבו דירות המשמשות למגורים, כולן או חלקן, ושבו מותקנת יותר ממעלית אחת ובאחת המעליות הותקן מנגנון פיקוד שבת, רשאי כל בעל דירה לדרוש כי המעלית שבה הותקן המנגנון תופעל כמעלית שבת; דרש בעל דירה כאמור, תופעל המעלית כמעלית שבת."
