פורסם ב

מאמר על ניהול עזבון

מקרה שהגיע לפתחי, מחדד  את חשיבות עריכת צוואה אצל עו"ד הבקיא בתחום, על מנת להביא בסופו של יום את רצונו של המנוח לידי ביטוי.

גברת אלמנה, ללא ילדים,  ביקשה להוריש את מלוא רכושה לשני אחייניה, ולאחיה המבוגר ממנה , ביקשה להשאיר סכום קצוב של 200,000 שקלים. לכאורה צוואה לא מסובכת , שנערכה ונחתמה בפני שני עורכי דין. רק שהגברת לא העלה בדעתה שלאחר מותה ייאלץ בית המשפט להתערב בחלוקת עזבונה, על מנת לממש את רצונה.

הגברת נפטרה לאחר 10 שנים ממועד עריכת הצוואה, ואחיה המבוגר ממנה האריך חיים.

עת פנו אלינו שני היורשים, לפי הצוואה – האחיינים – להוציא לפועל את הצוואה, התברר  כי  האח המבוגר ,שהוא דודם של האחיינים, בשנות ה – 90  לחייו , מצבו הבריאותי לא ידוע, אין כל קשר איתו והוא מתגורר בארה"ב, שנים רבות.

בשלב ראשון  פעלנו להוצאת צו קיום צוואה. המדובר בצו פורמלי , הניתן בסופו של  יום, לאחר הגשת בקשה לרשם לענייני ירושה או לבית הדין הרבני (סמכות מקבילה ), לאחר פרסום בעיתון, לאחר מתן זמן להתנגדות.  כבר בשלב הוצאת צו קיום צוואה ניתן לבקש למנות מנהל עזבון, מהרשם לענייני ירושה, בתנאי שכל היורשים נתנו הסכמתם לכך. במקרה כאן , לאור הנסיבות, לא ניתן היה להשיג את הסכמתו של היורש השלישי, המתגורר בחו"ל.

לאחר קבלת צו קיום צוואה, בו הופיעו שלושת היורשים, האחיינים הם היורשים של כל עזבונה של המנוחה, והיורש השלישי, הינו : “ יורש  במנה "  , חלקו בעזבון 200,000  שקלים.

עת הגיעו שני היורשים לבנק על מנת  לשחרר את חלקם , התנגד הבנק נחרצות, ועמד על כך כי  על שלושת היורשים להגיע יחדיו לסניף הבנק, על מנת שכל אחד מהם יקבל, בעת ובעונה אחת, את חלקו.

הנסיבות המיוחדות של המקרה , לא איפשרו זאת, ועדיין הבנק עמד על שלו.

היות ואין הסכמה של כל היורשים למינוי מנהל עזבון, פנינו לבית המשפט על מנת שישתמש בסמכות המוקנית לו על פי חוק למנות מנהל עזבון, לצורך חלוקת עזבונה של המנוחה.

במסגרת תפקידו, מנהל העזבון , מנהל את העזבון כולו עבור כל היורשים, הגם שמי שביקש את המינוי או אחד מן היורשים.

תפקידו של מנהל העזבון הוא לכנס את נכסי העזבון, לשלם את חובות העזבון, ולחלק בין היורשים מה שנותר, בהתאם להוראות הצוואה, ובאישור בית המשפט.

לאור הנסיבות המיוחדות של  המקרה, נעתר בית המשפט  ומינה אותי כמנהלת עזבוונה של המנוחה.

עם המינוי, חתם בית המשפט על צו מינוי מנהל עזבון, באמצעותו פניתי לבנק ופתחתי  חשבון נאמנות ספציפי המיועד לכל כספי עזבונה של המנוחה.

לחשבון זה הועברו כספים שהיו בחשבונות הבנק של המנוחה, ומחשבון זה שולמו חובות העזבון , טרם חלוקת העזבון ליורשים.

באישור בית המשפט חולקו הכספים, בהתאם להוראות הצוואה, לכל יורש, כשסוף טוב שליורש המתגורר בחו"ל נמצא חשבון בנק פעיל בארץ.

כך שאם אתם לא רוצים להשאיר "צרות"  ליורשים שלכם, נא כסו את כל הפינות, ופנו לעו"ד מומחה בתחום.

יפית לוי , עו"ד ונוטריון

דוא"ל: yafitadv@walla.com

אתר המשרד: www.yafit-law.co.il

פורסם ב

חופש המידע- ימסרו נתוני השכר של ראש ועד העובדים

חופש המידע- ימסרו נתוני השכר של ראש ועד העובדים

בית המשפט העליון דן בימים אלו בערעור שהגיש המערער שהנו עובד בעיריית ראשון לציון, המשיבה, ומשמש כיו"ר ועד העובדים בעירייה. ביום 16.4.2019 נעתרה העירייה באופן חלקי, חרף התנגדותו של המערער, לבקשת חופש מידע שהוגשה על-ידי אחד, מאור חמון, במסגרתה נתבקשו פרטים שונים על אודות תנאי העסקתו של המערער בעירייה. המערער הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בבקשה להורות לעירייה להימנע ממסירת המידע. בפסק דין שניתן ביום 22.5.2019 נדחתה עתירתו על הסף, בהעדר עילה להתערב בהחלטת העירייה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

על פסק הדין הגיש המערער ערעור לבית משפט זה, ובצדו הבקשה למתן סעד זמני שהובא לדיון בבית המשפט העליון. בבקשתו ביקש להורות לעירייה להימנע מהעברת המידע המבוקש עד מתן פסק דין בערעור, שאם לא כן יהפוך הערעור שהגיש לתיאורטי. המערער פרט ארוכות את נימוקי בקשתו ועמד על הפגיעה הקשה הצפויה לטענתו, בפרטיותו, אם וכאשר יימסר למר חמון המידע המבוקש, מידע אישי ופרטי הנוגע לתנאי העסקתו והכשרתו המקצועית של המערער. המערער פרט את טענותיו, בהסתמך על הוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ועל תקדימים מן הפסיקה.

בהחלטה מיום 27.5.2019 ניתן צו ארעי, כפי שנתבקש, בתוקף עד למתן החלטה אחרת.

ביום 6.6.2019 הוגשה תגובת העירייה לבקשה למתן סעד זמני, במסגרתה נטען כי דין הערעור כולו להידחות, וממילא גם אין מקום למתן סעד זמני. העירייה טענה על האיזון הראוי בין ערכים מתנגשים. מחד גיסא, האינטרס של המערער בשמירת פרטיותו; מאידך גיסא, האינטרס הציבורי בהגשמת תכלית חוק חופש המידע ובקרה על רשויות השלטון. העירייה פירטה בתגובתה את כל השיקולים הצריכים לעניין, את האיזון שנעשה, ועמדה על התהליך הסדור עד אשר נתנה את החלטתה המפורטת והמנומקת.

בינתיים, הגיש המערער ביום 11.6.2019 בקשה למחיקת הערעור, במסגרתה עדכן כי מר חמון פנה אל הממונה על חופש המידע בעירייה, בבקשה לבטל את בקשתו לקבל מידע בעניינו של המערער. ממילא פג חששו של המערער מפני פגיעה בפרטיותו. לדברי המערער, הפך הערעור לתאורטי, התייתר הצורך לדון בו, ולפיכך ביקש בנסיבות אלו, להורות על מחיקתו.

בית המשפט העליון החליט אפוא לעשות כמבוקש; הערעור, והבקשה למתן סעד זמני שנכרכה עמו – נמחקו.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע שהמערער ישא בהוצאות העירייה בגין תגובתה לבקשה למתן סעד זמני, בסך של 5,000 ₪.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

פורסם ב

אפריקה ישראל תקבל מיליונים ממפעילי הקאנטרי קלאב

אפריקה ישראל תקבל מיליונים ממפעילי הקאנטרי קלאב

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט הבכיר י' פרגו) מיום 1.10.2017 בת"א 5176-06-13, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ונדחתה תביעתה שכנגד של המערערת.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

רקע והליכים קודמים

בין השנים 2006 ל-2010 הפעילה המערערת קאנטרי קלאב בסביון (להלן: הקאנטרי) מכוח הסכמי זיכיון מתחדשים עם המשיבה, כאשר מעת לעת הונפקו לה רישיונות עסק לתקופות קצובות ולפעילויות ואזורים ממוקדים בקאנטרי. ביום 19.12.2010 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות אשר ביטל והחליף את הסכם הזיכיון.

יצוין כי בתקופת השכירות הפעילה המערערת את הקאנטרי באופן שוטף, וכן קיימה מדי קיץ קייטנות לילדים.

בתביעתה בפני בית משפט קמא, טענה המשיבה כי המערערת הפרה את הסכם השכירות, בין היתר בכך שלא שילמה דמי שכירות לשנים 2010 עד 2013, בסך של 2,251,605 ש"ח; לא שילמה את מלוא הארנונה למועצה המקומית סביון; וכן בכך שלא עשתה את הנדרש ממנה לצורך קבלת אישורים לקבלת רישיון עסק.

בגין הפרות אלו, אשר הביאו לסיום ההתקשרות בין הצדדים ולנטישתה של המערערת את המתחם, נאלצה המשיבה לחתום על הסכם שכירות עם שוכר חדש על מנת לאפשר את המשך פעילותו הרציפה של הקאנטרי ומילוי ההתחייבויות למינויים בו.

עוד טענה המשיבה בבית משפט קמא כי לצורך המשך הפעלת הקאנטרי ובשל מצבו התחזוקתי הירוד, נדרש השוכר החדש לבצע תיקונים ופעולות שיפוץ בעלות כוללת של 550,00 ש"ח. בעקבות כך נאלצה המשיבה לפטור את השוכר החדש מדמי שכירות למשך 6 חודשים. בגין רכיב זה תבעה המשיבה פיצוי על אבדן דמי השכירות בסך של 430,106 ש"ח.

בנוסף לאמור לעיל, נטען כי המערערת הותירה חובות ארנונה למועצה המקומית סביון.

סך כל תביעת המשיבה בפני בית משפט קמא עמדה על כ-3,759,164 ש"ח.

מנגד, טענה המערערת כי הייתה זו המשיבה אשר הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, ובכך גרמה למערערת להודיע מיוזמתה על עזיבת הקאנטרי.

לטענתה, המשיבה הסתירה את העובדה כי מספר מבנים מרכזיים בקאנטרי נבנו ללא קבלת היתר בניה כדין בטרם החתימה על הסכם השכירות. עובדה זו, לטענת המערערת, התגלתה רק בשנת 2012, עת הודיעה לה המועצה המקומית סביון כי לא יינתן לה רישיון עסק לקאנטרי מבלי להשיג את היתרי הבניה האמורים.

בנסיבות אלה, וכן בשל הסיכון הצפוי לילדי הקייטנות מהשהייה במבנים נעדרי האישור, נאלצה המערערת, לטענתה, לסיים את הסכם השכירות ולנטוש את המתחם, וזאת לאחר מתן הודעה בת 30 יום על סיום ההתקשרות בין הצדדים.

אשר לחיובי הארנונה שלא שולמו, טענה המערערת כי אלו לא חלו עליה מכוח הסכם השכירות, במסגרתו התחייבה לשאת בתשלומי הארנונה רק בגין "השטח הפעיל של הקאנטרי", המשתרע על 35 דונם, ולא בגין 45 דונם הכוללים את "שטחי הבור" שאינם בשימוש.

בנוסף נטען כי כתוצאה מביטול הסכם השכירות, וכן לנוכח השקעותיה בקאנטרי, נגרם לה אבדן כספי בסך של 9,500,000 ש"ח (בין היתר בגין החזר שווי פעילות עסקית, חיוב יתר בארנונה, השקעה ושימוש בציוד).

לאחר שמיעת ראיות ממושכת ובכלל זה חוות דעת מומחים שהונחו בפניו, בית משפט קמא קיבל את עיקר התביעה ודחה את התביעה שכנגד. בפסק הדין נקבע כי בדין בוטל הסכם השכירות על-ידי המשיבה; כי על המערערת לשאת בחיובי הארנונה עבור התקופה בה החזיקה במקרקעין; וכן כי המערערת אינה זכאית להחזר שווי הפעילות העסקית שאיבדה לטענתה.

על כן, קבע בית המשפט כי על המערערת לשלם למשיבה סך של 1,829,778.5 ש"ח בתוספת הצמדה בגין חוב דמי השכירות, וסך של 275,000 ש"ח בתוספת הצמדה, המגלם מחצית הסכום אשר נדרש לתיקון הליקויים בקאנטרי לאחר עזיבת המערערת.

עוד קבע בית המשפט, כי מהסכומים שנפסקו לטובת המשיבה כמפורט לעיל יקוזז סכום של 826,190 ש"ח המגלם את שוויו של הציוד שנותר בקאנטרי, וזאת על פי חוות הדעת של השמאי המוסכם.

טענות הצדדים בערעור

מכאן הערעור שנדון בבית המשפט העליון, במסגרתו טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא משקבע כי האחריות להפרת הסכם השכירות נופלת על כתפיה, וזאת לאחר שהתברר כי למבנים בקאנטרי לא היה היתר בניה, ולמרות שהמשיבה לא תיקנה הפרה זו.

כן נטען כי שגה בית משפט קמא בחישוב דמי השכירות ושווי הציוד שנותר בקאנטרי; בחיוב המערערת בסך 275,000 ש"ח בגין אחזקה לקויה של הקאנטרי; בחיוב המערערת בתשלום ארנונה על שטח של 45 דונם; וכן שגה בקביעתו כי השגת היתר הבניה לא היה תנאי למתן רישיון עסק.

לבסוף נטען כי בית משפט קמא חישב באופן מוטעה את סכום הקיזוז, שכן לא כלל את הסך של 11,950 ש"ח בגין פריטי הציוד השייכים למערערת על פי חוות הדעת של השמאי.

המשיבה לעומתה סמכה את ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא, וטענה כי הערעור מופנה כלפי ממצאים שבעובדה ומהימנות אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. נטען כי המערערת לא הצביעה על כל נסיבה מיוחדת או פגם היורד לשורש העניין המצדיק את קבלת הערעור.

לגופו של עניין דחתה המשיבה את טענות המערערת בדבר חיובה של זו האחרונה ביתר בגין תשלומי הארנונה; תשלומי ריבית והצמדה; וכן חיובה במחצית הסכום עבור השיפוץ התחזוקתי של הקאנטרי.

לבסוף, המשיבה לא חלקה על כך שהסך של 11,950 ש"ח בגין פרטי הציוד לא נכלל בחישוב שערך בית משפט קמא אך טענה כי הסכום לא נתבקש על-ידי המערערת בתביעתה בבית המשפט קמא.

דיון והכרעה

לאחר שההרכב בעליון בחן את פסק דינו של בית משפט קמא, את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה בפניו, הוחלט לדחות את הערעור ולאמץ את פסק הדין של בית משפט קמא, מטעמיו, בהתאם לסמכות שהוקנתה לנו בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שופטי העליון ציינו כי שוכנעו שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא, כי ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע, וכי לא נפלה בהחלטתו המפורטת והמנומקת טעות שבדין.

בפסק הדין, אשר משתרע על לא פחות מ-80 עמודים, נבחנה התשתית הראייתית שעמדה לפני בית המשפט קמא לעומקה, תוך מתן התייחסות מפורטת וממצה ביותר לראיות שהניחו בפניו הצדדים, ונקבע באופן חד משמעי כי המערערת הפרה את הסכם השכירות בין הצדדים "הפרות יסודיות ועיקריות", וכי בדין ביטלה המשיבה את הסכם השכירות.

בהתייחס לטענת המערערת לפיה היא "איננה מקבלת 'רישיון עסק' בשל קיומם של מבנים לא חוקיים" וכן טענותיה בדבר "הסכנה" בהפעלת הקאנטרי ללא קבלת היתרי בניה קבע בית המשפט קמא כדלקמן:

"אין לי כל ספק ש'מיכל ויוסף בנימין' (המערערות – י' א') ידעו היטב שהשגת 'היתרי הבנייה', אינה מהווה תנאי לקבלת 'רישיון העסק', וכי טענותיהם בנושא הסכנה בהפעלת ה'קאנטרי קלאב' ללא קבלת 'היתרי הבנייה' הן ניסיון להשתחרר בדרך זו מהתחייבויותיהם על פי 'הסכם השכירות' ואי עמידה בתנאיו; וכ'תירוץ' לסיום ההתקשרות עם "אפריקה ישראל".

בית המשפט העליון סבר כי ממצאים עובדתיים אלו מבוססים היטב, וטענותיה של המערערת מופנות כלפי קביעות שבעובדה ובמהימנות בהן לא מצאו שופטי העליון מקום להתערב.

לצד הדברים הוסיפו, כי אף המערערת לא חלקה על הצורך בחיובה בגין הנזקים שנגרמו לקאנטרי בפרק הזמן בו החזיקה במושכר ובמתקניו, אם כי חלקה על מחצית הסכום שבו חויבה בחוות דעת אשר לטענתה לא הוגשה כדין.

בית משפט קמא סבר בעניין זה, לאחר ששמע את העדויות ועיין בראיות שהונחו בפניו לרבות עדותו של השוכר החדש ובתמונות של המושכר, כי הנזקים והליקויים במושכר אף עולים על הסכום בו חייב את המערערת, ואף בקביעה זו לא מצאנו מקום להתערב.

עם זאת, ומאחר שהמשיבה לא חלקה בדיון שנערך בעליון על השמטת סך של 11,950 ש"ח בגין פרטי ציוד כפי שהופיעו בחוות דעת השמאי, הוחלט על חיובה של המשיבה בסכום זה.

ומנגד, הערעור נדחה. נקבע עוד שהמערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

פורסם ב

התעכב שנתיים ולא יוכל לערער על שומת המס

התעכב שנתיים ולא יוכל לערער על שומת המס

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.3.2019 בע"מ 21972-01-19 (סגן הנשיא, השופט ר' סוקול), בגדרה נדחתה בקשתו של נסים גנאים (להלן:גנאים), להאריך את מועד הגשת הערעור על שומות המס שהוצאו לו בגין השנים 2013-2011.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזק לייב

בחודש ינואר 2017, הוגשו על-ידי גנאים שתי הודעות ערעור: האחת בגין שומות המס שהוצאו לו לשנים 2012-2011; השניה בגין שומת המס לשנת 2013. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.4.2017 נקבע, כי הדיון בשני הערעורים יאוחד. הזמן חלף, ההליכים התקדמו, ומועדים להגשת תצהירים ושמיעת ראיות – נקבעו. אלא שבהגיע המועד לא הגיש גנאים תצהירים מטעמו, ופעם אחר פעם נאלץ בית המשפט לדחות את מועד הגשת התצהירים, ואת מועד שמיעת הראיות. לבסוף, כלתה מידת הרחמים, ובפסק דין מיום 9.10.2018 קבע בית המשפט המחוזי, כי נוכח התנהלותו של גנאים – ימחקו הערעורים. גנאים לא אמר נואש, וביום 4.12.2018 הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.12.2018 נדחתה בקשתו, "שכן אין לתת יד למחדל כה מתמשך של בעל דין".

נועם קוריס

ביום 9.1.2019 הגיש גנאים הודעת ערעור 'חדשה-ישנה' בגין אותן שומות מס. אולם, משהמועד להגשתה חלף-עבר כשנתיים קודם לכן, קבע בית המשפט, כי על גנאים להבהיר מדוע לא הגיש בקשה להארכת מועד, ולחלופין להגישה כעת. גנאים הגיש בקשת ארכה, ובמסגרתה טען כי יש להאריך את המועד להגשת ערעורו, שכן מחדליו בערעור הראשון נבעו מהתנהלותו של עורך-דינו, תוך שהוא עצמו כלל לא היה מודע אליהם. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.3.2019 נדחתה בקשתו, שכן הלכה היא בידוע, כי משעה שנמחק או נדחה ערעור – אין עוד אפשרות להגישו בשנית. אשר לטענות בדבר כשל בייצוג קבע בית המשפט, כי קיים קושי לקבל את הטענה, לפיה "ההליך התנהל בבית המשפט למעלה משנה ללא כל קשר בין עורך הדין למבקש [גנאים]". בית המשפט הוסיף, כי מצופה היה ממי שערעורו נמחק, שיתמוך את טענותיו באשר לסיכויי הערעור באסמכתאות, ולא יסתפק בטענות כלליות.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שהוכרעה עתה. בבקשתו חוזר גנאים וטוען, כי בא-כוחו בערעור הראשון לא עדכן אותו באשר לנעשה בתיק, ולגבי בקשות הארכה הרבות שביקש. גנאים מדגיש, כי כל בקשות הארכה שהוגשו, נומקו בנסיבותיו האישיות של בא-כוחו – לא שלו. משכך סבור המבקש, כי יש להאריך את המועד להגשת הערעור, ולאפשר את בירורו.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה, ונתן דעתו על נימוקיה, בא לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים  שיירשמו". המועד להגשת ערעור נקבע בחיקוק, והארכתו מותנית אפוא ב'טעמים מיוחדים שיירשמו'. במצב דברים שבו הבקשה מוגשת בחלוף כשנתיים-ימים, ולאחר שערעור אחד כבר נמחק, נדרשים טעמים מיוחדים שבמיוחדים. כפי שהראה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, טעמים שכאלו לא נמצאו. גנאים טען את טענותיו בעלמא, ובלא אחיזה של ממש: "צפוי היה כי מי שמבקש ארכה לאחר שערעורו נמחק בשל אי הגשת תצהירים, ידאג לצרפם כעת ולפרט את טענותיו. המבקש [גנאים] מסתפק באמירות כלליות, אין בפיו הסברים להפרשים שהתגלו בין הרישומים בקופה הרושמת לבין המחברת שנתפסה אצלו ובה פירוט ההכנסות, אין התייחסות לחישוב הרווח הגולמי וכדומה" (פסקה 15 להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.3.2019). גנאים גם לא יוכל להיבנות מן הטענות שהעלה באשר להתנהלותו של עורך-דינו. בצדק, תהה בית המשפט המחוזי, "היכן היה המבקש בכל ההליכים? מדוע נמנע מלברר מה אירע בהם?". טענות מן הסוג הזה כלפי עורך הדין, אינן מעניינה של הבקשה דנא, וככל שיש בהן ממש, הרי שאפשר להעלותן במסגרת המתאימה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

פורסם ב

בית המשפט לא יתערב ועיריית תל אביב תסגור לתנועה את שדרות ירושלים

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 22.5.2019 (עת"ם 46009-05-19, סגן הנשיא ק' ורדי). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגישו המבקשים למתן צו ביניים שעניינו מניעת סגירתו לתנועה של רחוב שדרות ירושלים ביפו במסגרת העבודות להקמת תוואי הרכבת הקלה, אשר אמורה להיכנס לתוקף היום, 23.5.2019. הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 20.5.2019, בד בבד עם העתירה בנושא.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזק לייב

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי בהגשת העתירה והבקשה למתן צו ביניים חל שיהוי ממשי, לנוכח העובדה שהמידע על העבודות והשינויים המתוכננים בתנועה בגינן פורסם ביום 16.4.2019 ואילו העתירה והבקשה הוגשו יותר מחודש ימים לאחר מכן, שלושה ימים בלבד לפני המועד שנקבע לתחילת ביצוע העבודות. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לשיהוי זה משקל של ממש בהתחשב בדחיפות הפרויקט, חשיבותו והיקפו, כמו גם בפוטנציאל הנזק העצום שעלול להיגרם למשיבות ולציבור בכללותו אם ביצוע העבודות יידחה. בהמשך לכך, נקבע כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לעבר דחיית הבקשה. כמו כן, בית המשפט המחוזי הוסיף כי נראה שסיכויי העתירה אינם גבוהים, וכי למעשה הסעד המבוקש במתכונת של צו ביניים זהה לסעד העיקרי המבוקש בעתירה.

בבקשה דנן, שהונחה על שולחנו של בית המשפט העליון לפני זמן קצר, דהיינו ביום שנקבע לתחילת העבודות, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספיק לאינטרס של תושבי יפו ובעלי העסקים בסביבה, שצפויים להיפגע מהסדרי התנועה החדשים, ועל כן החלטתו שגויה. המבקשים טוענים כי, לכל הפחות, יש מקום להורות על כך שבשני כיווני התנועה יישמר נתיב אחד שבו לא יבוצעו עבודות הריסה בשלב זה, כך שאם תתקבל העתירה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה נמצא כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הנסבות על בקשות למתן צו ביניים (ראו למשל: בר"ם 8325/14 בן רז השקעות ופיתוח בע"מ נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה – מחוז צפון, פסקה 15 (29.12.2014); בר"ם 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פסקה 11 (18.11.2015)). בית המשפט לא סבר כי יש מקום לחרוג מהכלל האמור במקרה דנן. בהחלטתו המפורטת נדרש בית המשפט המחוזי למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה הדגיש את הנזק המשמעותי שעשוי להיגרם לאינטרס הציבורי מעיכוב ביצוע העבודות שהם חלק מפרויקט ייחודי ורחב היקף. בית המשפט המחוזי אכן התייחס לקשיים שצפויים להיגרם לעסקים שברחוב ולתושבי הסביבה, אולם הדגיש כי ניתן יהיה למצוא לכך פתרונות במישורים שונים. ממילא, עניין זה יכול להתברר בדיון בעתירה לגופה, והוא אינו מצדיק בשלב זה את עיכוב העבודות המתוכננות. הדברים אמורים בפרט בשים לב למועד שבו הוגשה הבקשה למתן צו ביניים, כפי שאף ציין בית המשפט המחוזי. למעשה, במועד שבו הוגשה הבקשה התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, וממילא אף בית המשפט העליון, היא תוצאה בלתי נמנעת.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

פורסם ב

למה האירנים גנבו לי ? תל אביב, זכויות יוצרים וגוגל

למה האירנים גנבו לי ? תל אביב, זכויות יוצרים וגוגל

אמצעי התקשורת פרסמו שנסגרו מספר אתרי פייק ניוז איראנים אשר שילבו כתבות אוטנטיות שנגנבו מאתרי החדשות הישראלים יחד עם שינויים מושתלים בכתבות מסויימות.

באותו אתר אירני שגנב כתבות שונות מאתרי חדשות שונים מצאתי שנגנב לפחות אחד המאמרים שפרסמתי באחד מאתרי החדשות, ברשת קו עיתונות.

אותו מאמר שפרסמתי ברשת קו עיתונות ושנגנב והועתק לאתר האירני שנחשף מאז tel-avivtimes.com עסק בהבדלים בין המדיניות והרגולציה שבאירופה ביחס לזכות הפרטיות של הציבור כלפי המידע שניתן לקבל על כל אחד מאיתנו מאת גוגל לבין המצב בדיוק באותן סוגיות של פרטיות מפני גוגל, או ליתר דיוק העדרן- בישראל.

זה די מדהים, כי אפילו מאמר שפרסמתי על גוגל, בביקורת על גוגל שהיא לא שומרת על זכויות הישראלים כמו שהיא שומרת על זכויות האזרחים באירופה לדוגמא- אפילו מאמר כזה שפורסם, נגנב באמצעות גוגל- ושוב פורסם באמצעות גוגל, והכל מבלי שבפועל ניתן למצות את הדין נגד האירנים, בגין הגניבה והפרת זכויות היוצרים שלי במאמר שהועתק, בנסיבות העניין.

מ"קלירסקיי" חברת מודיעין הסייבר נמסר בקשר לאותו אתר מעתיק, כי שיטת הפעולה של מערך ההתחזות האיראני היא גניבה של כתבות מאתרי חדשות לגיטימיים מכל העולם, כולל מישראל, שינוי תוכן של חלק מהידיעות באזורים קריטיים, והוספה של ידיעות מומצאות בצירוף ידיעות תמימות ללא שינוי כלשהו, על מנת לייצר אמינות. גם אפליקציית האתר, שהוסרה מגוגל פליי, מקושרת לאתרים אחרים בתשתית שזוהתה על ידי "קלירסקיי" ושואבת מידע מפוברק ומועתק.

באורח אירוני, ניתן למצוא באתר גם מאמר (גנוב) של פרשן "ישראל היום" ד"ר חיים שיין, מתומכיו הגדולים של נתניהו.
לא מעט כתבות מועתקות מאתרים אחרים, ועוברות שינויים שנועדו להקצין את מסריהן.
בסוף אוגוסט, למשל, פורסמה באתר כתבה שהועתקה ממעריב כאשר הכותרת המקורית
שונתה מ"על ישראל להיות ערוכה למלחמה כדי למנוע את התעצמות איראן בסוריה"
ל"ישראל צריכה לצאת למלחמה כדי למנוע את התעצמות איראן בסוריה".

התשתית המכוונת לישראל נתמכת ע"י 14 פרופילים מזויפים בפייסבוק ו- 11 פרופילים מזויפים בטוויטר, כולם עדיין פעילים. התשתית כוללת הפעלה של עמודי פייסבוק עם עשרות אלפי עוקבים לכל אחד מהם, חשבונות בטוויטר ובאינסטגרם. לאתר עצמו יש כ- 65 אלף כניסות בחודש, רובן מישראל, זאת על פי נתוני סימילאר ווב.

בינתיים ועד שהאירנים יפסיקו לגנוב לי מאמרים ועד שענקיות האינטרנט ישמרו בצורה סבירה גם על זכויות הפרטיות של הישראלים, אני מזמין אותכם לקרוא מאמר נוסף של מהעת האחרונה על פייק ניוז.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזק לייב

פורסם ב

נתפס עם 2 ק"ג קנאביס ותועד בעשר עסקאות סמים אך לא ילך לכלא

נתפס עם 2 ק"ג קנאביס ותועד בעשר עסקאות סמים אך לא ילך לכלא

בהכרעת הדין מיום 13.5.18 הרשיעה כבוד ה שופטת איילת השחר ביטון פרלה את הנאשם בהתאם להודאתו בעשר עבירות סחר בסם מסוכן – לפי סעיף 13 וסעיף 19 (א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג 1973 (להלן: הפקודה) ובעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – לפי סעיף 7 (א) וסעיף 7 (ג) רישא לפקודה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עוד במסגרת הכרעת הדין ועל פי הסכמות הצדדים, נקבע כי הנאשם הוא סוחר סמים.

הסכמות שבין הצדדים: ביום 6.5.18 הציגו הצדדים ההסכמות שביניהם ובהם הסכמה לתיקון כתב האישום והודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן המונה אחד עשר אישומים כ פי שיפורט בהמשך; עוד הוסכם בין הצדדים כי המאשימה תעתור באשר לרכיב המאסר למאסר בפועל בן 36 חודשים ואילו ההגנה תהא חופשית בטיעוניה. הוסכם בין הצדדים כי הנאשם יוכרז כסוחר סמים ויתר רכיבי הענישה יוותרו להכרעה שיפוטית בהתאם לטיעוני הצדדים; בנוסף, הוסכם כי ההגנה תעתור לזימון תסקיר והמאשימה לא תתנגד לזימונו, אם כי המלצותיו לא יחייבוה לנוכח כוונתה לעתור למאסר בפועל.

ביום 13.5.19 חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בכתב האישום המתוקן; כן הורשע הנאשם בהתאם להודאתו ונקבע, בהתאם להסכמות, כי הנאשם הוא סוחר סמים. לאחר שקילת עתירת ההגנה הורה בית המשפט על עריכת תסקיר.

ביום 19.12.18 השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעונש וכן ונקבע דיון נוסף בבקשת המאשימה לחילוט הרכוש שנתפס מידי הנאשם: רכב מסוג קיה מ.ר. 7627274 (להלן: הרכב), 16,300 ₪ ו-200 אירו (להלן: כסף מזומן ) וטלפונים ניידים (הרכב, הכסף המזומן והטלפונים הניידים יכונו להלן: הרכוש).

לפי העובדות שהנאשם הודה בהן, במועדים הרלוונטיים לעבירות, החזיק הנאשם בטלפון נייד ובאמצעותו עשה שימוש ביישומון 'טלגרם', שבו הציג עצמו בשם 'RICO' לצורך מסחר בסם מסוכן.

כך, ביום 13.8.17 בסמוך לשעה 20:25, תיאם עם ע.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום שלישי).

ביום 18.9.17, בשעה מדויקת שאינה ידועה למאשימה, תיאם עם ע.י., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.י. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום שמיני).

ביום 20.9.17, בסמוך לשעה 17:45, תיאם עם ע.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם מסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום רביעי).

ביום 1.10.17, בסמוך לשעה 19:22, תיאם הנאשם עם ש.א. באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לש.א. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל גרם תמורת 100 ₪ (אישום ראשון).
ביום 4.10.17, בסמוך לשעה 23:01, תיאם הנאשם עם ד. ס. באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לד.ס. 'שלושה גוינטים' שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 3.78 גרמים בתמורה ששיעורה לא ידוע למאשימה (אישום שני) .

בין החודשים נובמבר לדצמבר 2017, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם י.ע., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לי.ע. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 5 גרמים תמורת 500 ₪ (אישום תשיעי).

בין החודשים דצמבר שנת 2017 לינואר שנת 2018 , במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם נ.פ., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לנ.פ. סם מסוכן מסוג גראס במשקל ובתמורה שאינם ידועים למאשימה (אישום עשירי).

בין החודשים דצמבר שנת 2017 לפברואר שנת 201 8, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם ב.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לב.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 1-5 גרמים תמורת 100 ₪ לכל גרם סם מסוכן (אישום חמישי) .

ביום 4.1.18, בסמוך לשעה 22:41, תיאם הנאשם עם ר.ו., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לר.ו. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 5 גרמים תמורת 480 ₪ (אישום שישי) .

ביום 6.1.18, בסמוך לשעה 23:31, תיאם הנאשם עם א.ק., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לא.ק. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל גרם תמורת 100 ₪ (אישום שביעי) .

ביום 26.3.18, בסמוך לשעה 16:45, בדירה שברחוב קרית עשור 513 שבנהריה, החזיק הנאשם ב- 2 שקיות שהכילו סם מסוכן סוג קנבוס במשקל 1,743.11 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 815.44 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 56.84 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 10 גרם נטו; 2 שקיות שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 20.4 גרם נטו; 2 שקיות שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 16.56 גרם נטו . הנאשם החזיק הסמים המסוכנים האמורים שלא לצריכה עצמית ולצד זאת, החזיק הנאשם בדירה שקיות אטומות ומשקל אלקטרוני (אישום אחד עשר) .

ראיות לעונש:

הנאשם שהה במעצר מיום 26.3.18 ועד ליום 17.5.18.

לנאשם אין עבר פלילי והמאשימה הצהירה כי אין בידה ראיות לעניין העונש.

מטעם הנאשם הוגשו כראיות לעונש אישור הלוואה מבנק פועלים (ענ/1) ממנו ניתן ללמוד כי לחובת הנאשם הלוואה שיתרתה לתשלום היא 19,387 לפירעון חודשי בסך 452 לחודש; מכתב התראה מיום 16.10.18 (ענ/2) בגין חוב של הנאשם לבנק מזרחי בסך 16,442 ₪; אישור בעלות לרכב מטעם משרד התחבורה (ענ/3) ולפיו הנאשם נרשם כבעלים של הרכב מיום 12.1.17 ועד ליום 17.5.17; זיכרון דברים לגבי רכישת הרכב (ענ/4) ולפיו הנאשם רכש את הרכב ביום 9.11.17 בעלות של 20,000 ₪; אישור מהמוסד לביטוח לאומי באשר לתקופות שבהן הועסק הנאשם (ענ/5) וממנו עולה כי בשנים 2012- 2016 עבד הנאשם במרבית התקופה; העתק של גיליון ציונים ע"ש הנאשם המעיד על סיום 12 שנות לימוד משנת 2015 (ענ/6) והעתק של הודעת נאשם במשטרה מיום 20.2.18 (ענ/7).

יוער כי הראיות לעונש מטעם הנאשם הוצגו בטרם הוסכם בין הצדדים באשר לחילוט הרכוש ולאחר הצגת ההסכמות חלקן התייתר.

בנוסף למסמכים, העידה ההגנה את אמו של הנאשם, הגב' אנה שאול; אמו של הנאשם ציינה כי ההליך 'ניער' את בנה וכיוונו לדרך חיובית. עוד ציינה כי במהלך ניהול ההליך שימשה ועודה משמשת כמפקחת וחשה בשינוי שחל ב נאשם, שנמצא כיום בתהליך של סדר בחייו, מכיר בטעות שעשה, משתף פעולה עם שירות המבחן וכולה תקווה כי תינתן לו ההזדמנות לשנות מדרכו.

תסקירי שירות המבחן:

בעניינו של הנאשם הוגשו שלושה תסקירים; בתסקיר מיום 19.8.18 צוין כי הוא מבוסס על שיחה עם הנאשם, עם אמו, מסמכים שהוצגו וממצאי שלוש בדיקות שתן שמסר הנאשם ; כמו כן נעזר שירות המבחן בחומר שנאסף במסגרת הליך המעצר שבמהלכו ניתן צו לפיקוח שירות המבחן על מעצר הנאשם באיזוק .

שירות המבחן ציין כי הנאשם התקשה בעברו להשתלב במסגרות החינוך הפורמאלי ואף קיבל פטור משירות צבאי על רקע אי התאמה; נכנס למעגל העבודה בהיותו כבן 15, עזב את בית הוריו בגיל 17.5 וכלכל עצמו ללא סיוע. עוד עלה כי הנאשם החל להשתמש בסם מסוג קנביס מעת היותו כבן 14 ובגיל 17 החל שימוש בסם מסוג קוקאין ו'סמי מסיבות'.

ברקע לביצוע העבירות, כך עולה מהתסקיר, התקשה הנאשם לנהל את חייו ואף לא תפקד מבחינה תעסוקתית מזה תקופה עד למעצרו . צוין בתסקיר כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו ומסביר את מעורבותו בעבירות לנוכח מצוקה כלכלית אליה נקלע; לפי דבריו הצליח באמצעות מעורבותו בפלילים כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן לממן את הוצאותיו החודשיות אך עם מעצרו הפסיד כספים רבים ושילם מחיר גבוה . שירות המבחן תיאר את הקושי של הנאשם להכיר בהתמכרותו לסמים לצד הסכמתו להשתלב ביחידה לטיפול בה תמכרויות בכדי שיתאפשר לו המשך עבודה וכלכול עצמי לצד השתלבותו בטיפול . הנאשם דיווח על שימוש באלכוהול תחת השימוש בסם המסוכן.

שירות המבחן העריך את מצבו של הנאשם ככזה שאינו בעל מאפיינים עברייניים מושרשים וכבעל כוחות לניהול אורח חיים נורמטיבי; צוין כי הנאשם חווה את מעצרו כמרתיע ואף היה שרוי במצב נפשי ירוד ביותר. דווח בתסקיר כי בשל רשימת המתנה, החל הנאשם השתלבות בהליך הכרות ראשוני ביחידה להתמכרויות רק בחודש אוגוסט 2018, הליך שנמשך כשלושה חודשים ולאחריו אמורה להתכנס וועדה לתכנון טיפול שתקבע את ה תוכנית הטיפולית ארוכת הטווח בעבור הנאשם . צוין כי בדיקות השתן שמסר מעידות על העדר אינדיקציות לשימוש לעת הרלוונטית בסמים.

הערכת שירות המבחן כי הנאשם התקשה בעברו לשמור על מסגרת יציבה לאורך זמן וכן ישנו סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, זאת לנוכח הכחשתו את דבר היותו מכור לחומרים ממכרים ושלילת הצורך בהשתלבות בטיפול משמעותי וארוך טווח בקהילה; יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם מיכולתו של הנאשם לקחת אחריות מלאה על מעשיו וכן מקיומן של רתיעה מההליך המשפטי ושל מוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי – כפי ש באו לידי ביטוי ברצונו לחזור להשתלב במעגל התעסוקה , להשתלב בטיפול ולהמשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי.

לאור כך הומלץ על דחיית הדיון בעניינו של הנאשם בשלושה חודשים שבמהלכם ימשיך הנאשם בתהליך האבחוני ביחידה לטיפול בהתמכרויות תחת פיקוח שירות המבחן.

בתסקיר מיום 13.12.18 צוין כי במהלך תקופת הדחיה, סיים הנאשם את התהליך האבחוני ביחידה לטיפול בהתמכרויות בנהריה, שלאחריו הוחלט על המשך טיפול קבוע ביחידה וכן על הפנייתו לתוכנית הפועלת להשגת איכות חיים מיטבית עבור צעירים במצבי סיכון; השתלבותו של הנאשם בתוכנית זו, כך צוין, תתאפשר לאחר מתן גזר דין בעניינו. עוד צוין כי עם כניסת הנאשם לטיפול הפסיק את שתיית האלכוהול וכיום הוא נקי מכל סוגי החומרים הממכרים.

התרשמות שירות המבחן מהנאשם היא כי הוא מעוניין לערוך שינוי באורחות חייו ולנהל אורח חיים פרודוקטיבי ותקין וכי ישנו הפוטנציאל בנאשם למימוש השינוי. לאור כך, הומלץ על העמדת הנאשם במבחן למשך 18 חודשים שבמהלכם ימשיך הטיפול במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות בנהרייה וישולב בתוכניות שיקומיות שונות המתאימות לצרכיו הטיפוליים ולמצבו הרגשי. לצד זאת, הומלץ לכלול בין רכיבי ענישתו רכיב מוחשי של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לצורך חידוד חומרת המעשים ומשמעותם.

ביום 7.4.19 הוגש תסקיר משלים ביוזמת שירות המבחן ולפיו הנאשם ממשיך הטיפול במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות, משתף פעולה באופן מלא ונמנע משימוש בחומרים ממכרים; עוד התקבל הדיווח כי ניכר שינוי שחל בעמדותיו ובתפיסותי ו לגבי שימוש בסמים בפרט והתנהלותו בחיים בכלל.

דווח על התקדמות חיובית בטיפול והמשך שיתוף פעולה מלא. התרשמות שירות המבחן כי הטיפול בנאשם יעיל בעבורו ומניב שינוי בתפי סותיו והתנהלותו וב יכולתו להפעיל את שיקול דעתו ולקבל החלטות .

לאור האמור שב שירות המבחן והמליץ על העמדת הנאשם במבחן למשך 18 חודשים לצד הטלת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי.

טיעוני הצדדים:

המאשימה הגישה טיעוניה בכתב (ע/1) והוסיפה עליהם בציינה את חומרת המעשים המיוחסים לנאשם, הן לנוכח ריבוי עבירות הסחר – 10 במספר והן לנוכח כמות הסמים המסוכנים המשמעותית שנתפסה בביתו – כ 2,660 גרם.

המאשימה בטיעוניה שבה וציינה את החומרה שיש לייחס לעבירות סמים שנעברות תוך שימוש באפליקציה ובאמצעים טכנולוגיים – המאפשרים זמינות סם לכל דורש מחד גיסא וקושי בחשיפת ביצוע עסק אות הסם מאידך גיסא.

בטיעוניה הצביעה המאשימה על הערכים שבהם פגע הנאשם – הם שלום הציבור ובריאותו ושלום הציבור במובן הרחב בהיות הסם בגדר מחולל פשיעה על כל גווניה ובכלל זאת בתחום הרכוש, האלימות והתעבורה.

עתירת המאשימה בנסיבות ביצוע העבירות היא לקביעת מתחם עונש הולם באשר לרכיב המאסר לכל אחד מאישומי הסחר (הראשון עד העשירי), כך שקצהו התחתון יהא 6 חודשי מאסר בפועל שניתן לשקול ריצויים בדרך של עבודות שירות וקצהו העליון יהא 12 חודשי מאסר בפועל; ובאשר לאישום החזקת הסמים שלא לצריכה עצמית (אחד עשר), קביעת מתחם מאסר כך שקצהו התחתון יהא 10 חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון יהא 24 חודשי מאסר בפועל; לחילופין, קביעת מתחם מאסר כולל באשר לכלל האישומים כך שקצהו התחתון יהא 3 שנות מאסר וקצהו העליון יהא 6 שנות מאסר.

בהתייחס לתסקירים, נטען מפי המאשימה, כי עולה מהם שהעבירות בוצעו על רקע בצע כסף וכי הנאשם דחה האפשרות לקליטתו בטיפול אינטנסיבי והעדיף השתלבות בטיפול ביחידה להתמכרויות, למרות שהוא בהליך שלא אמור לתת ביטוי לרצונותיו. אמנם, כך נטען, מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי ואולם עולה כי מאפייניו האישיים מצביעים על סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד.

נטען כי בנסיבות כפי שפורטו בתסקיר אין כדי להניח בסיס לסטייה ממתחם העונש ההולם שמחייב השתת ענישה של מאסר לריצוי בפועל לצד השתת מאסר על תנאי, קנס ופסילה.

מנגד, הוגשו טיעוניו הכתובים של הנאשם באמצעות בא כוחו (ענ/8) ועליהם הוסיף וטען כי אין המדובר בעבירות שבוצעו על רקע בצע כסף כי אם מצוקה כספית ו מצב רגשי קשה שבו היה שרוי הנאשם, בהעדר תמיכת קרובים ובניסיונותיו לכלכל עצמו עצמאית ללא הצלחה. מאז החל ההליך הפלילי, כך נטען, נרתם הנאשם להליך הטיפולי שהוצע לו ועבר כברת דרך עד לקבלת המלצה שבמהותה היא שיקומית לצד הטלת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

באשר לאפשרות שילובו של הנאשם ביחידה להתמכרויות על פני שילובו בקהילה סגורה , הרי שהוצעו לו שתי האפשרויות וניתנה בידו הבחירה שאם לא כן שירות המבחן היה מביע דעתו בתסקיר בעניין זה.

ב"כ הנאשם הציג פסיקה וממנה ביקש ללמוד כי במקרים דומים, לא פעם בית המשפט קבע מתחמים המתחילים ממאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות כך שניתן לטעון שאין צורך בחריגה מהמתחם לצורך אימוץ המלצות שירות המבחן.

בטיעוניו הכתובים הוסיף וטען כי הנאשם נטל אחריות ללא שמיעת ראיות; כן נטען שאמנם מדובר במספר עסקאות לא מבוטל אך בכמויות קטנות של סם שנמכרו ובסכום כולל ששלשל הנאשם לכיסו שלא עולה על 2,000 ₪.

ב"כ הנאשם ביקש לחדד כי הגם שמדובר בשימוש באפליקציה ובאמצעי טכנולוגי, העבירות שהנאשם ביצע נעדרות תחכום והם פרי פרשה אחת מצערת, שהרקע להן דומה והן נפרשו על פני תקופה קצובה שבסופה נתפסו הסמים בביתו – כמתואר באישום האחד עשר; לפיכ ך המדובר באירוע אחד ויש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות. לשיטת ההגנה, בהסתמך על הפסיקה שהגיש, יש לקבוע את מתחם עונש המאסר ההולם כך שקצהו התחתון יהא מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות וקצהו העליון יהא שנת מאסר בפועל.

באשר לעונש המתאים לנאשם בנסיבותיו, התבקש ליתן ביטוי לתקופת מעצרו של הנאשם ולתקופות שהייתו במגבלות חירות עם מעצרו באיזוק; עוד התבקש לתת ביטוי להודאתו ונטילת אחריות מלאה על מעשיו- תוך שנטען כי ההליך הפלילי אפשר לנאשם להתקרב למשפחתו לאחר נתק ולעבור הליך של התבוננות וביקורת עצמית לצורך עריכת שינוי.

אחרון הדוברים, הנאשם ציין בעצמו כי השתמש בסמים מסוכנים מהיותו כבן 14 ועד למעצרו, מהסמים הקלים ועד לסמים הקשים; עוד ציין כי התנהלותו זו גרמה לו לנתק הקשר עם משפחתו ולהידרדרות במצבו הכלכלי וכך 'התגלגל' לביצוע המעשים שבגינם נשפט. הנאשם ציין כי כעת מנתב דרכו לשיקום, לא עושה שימוש בסמים ולא באלכוהול ובכוונתו לצאת לדרך חדשה כשהוא מלווה באמו.

מתחם העונש ההולם:

בית המשפט בחן את האישומים שבהם הרשיע את הנאשם, והאם יש מקום לראותם כאירועים נפרדים או המדובר במספר מעשים המהווים אירוע אחד. לאור הלכת ג'אבר (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14) ), ובראות האישומים בראי "מבחן הקשר ההדוק" מבחינת סמיכות הזמנים, היות האישומים פרי תוכנית עבריינית אחת המאופיינות, כך עולה מנסיבות ביצוע העבירות במחשבה פלילית אחת ובתכנון פלילי אחד – מצא בית המשפט כי הם מהווים אירוע אחד שלגביו אקבע מתחם עונש הולם כולל.

לאחר שקילת הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה והנסיבות הקשורות בעבירות שאותן ביצע הנאשם קובעה כבוד השופטת  כי מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם הולמים הטלת ענישה הכוללת מאסר, מאסר על תנאי, חיובים כספיים ופסילה. על בסיס שקילת השיקולים האמורים, נקבע מתחם העונש המאסר ההולם כך שקצהו התחתון יהא 18 חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון יהא 30 חודשי מאסר בפועל.

כפי שבית המשפט כבר ציין במקרים דומים, עבירות הסחר בסם מסוכן וכך גם החזקת סם שלא לצריכה עצמית – פגיעתן קשה וחולשת על מספר תחומי חיים: החל מבריאות הציבור ושלומו הגופני, עבור לביטחונו האישי וזכותו של הפרט לרכושו – בהיות הסם משנה תודעה ומהוה אחד ממחוללי הפשיעה; וכלה בזכותה של המדינה להסדיר מערכת כלכלית מדווחת ושקופה ולמגר כלכלה 'שחורה' שאינה מדווחת ולא מאפשרת נשיאה צודקת ושוויונית בנטל המס.

הענישה בעבירות סחר בסם מסוכן ובהחזקת סם שלא לצריכה עצמית מושפעות מכמות הסם הנסחר והמוחזק, סוגו והנסיבות של ביצוע העבירות (ראו לדוגמה: ת"פ 40639-10-17 (קרית שמונה) מדינת ישראל נ' בובו (28.5.18) ; ת"פ 50774-11-15 (רמלה) מדינת ישראל נ' אורסולה (2.4.17) פסקה 14; ת"פ 49401-08-15 (רמלה) מדינת ישראל נ' לוי יהל (22.5.16); ת"פ 9787-04-14 מדינת ישראל נגד ואפי ג'בר (9.5.16) ; רע"פ 7996/12 אליהו יוסף נגד מדינת ישראל (23.1.13) . יוער לפניי 10 עסקאות שונות ולצידן עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית; ת"פ 31236-09-14 (נתניה) מדינת ישראל נ' רקיבי (24.12.15); כן ראה מתחם העונש שנקבע והפסיקה המוזכרת שם בהבחנות הנדרשות בת"פ 42932-07-18 מדינת ישראל נ' פלביץ (26.2.19), כאשר יוער כי לעת הזו תלוי ועומד ערעור הנאשם על גזר הדין כנגד חומרת העונש שהוטל ואי ניכוי ימי מעצר).

נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על תכנון מוקדם לצורך השגת הסם והפצתו; שימוש באמצעי טכנולוגי הוא ביטוי מובהק לשימוש קלוקל בקדמה ובטכנולוגיה בהפיכתה לכלי להנגשת סם שבעבר לא ניתן להשיגו אלא באמצעות נטילת סיכון לקשר עם גורמי פשיעה. עולה מנסיבות ביצוע העבירות כי הנאשם פעל לבדו וכמות הסם שהחזיק מלמד על 'הפעלת עסק' עם פוטנציאל ליצירת רווח המגיע לסכום של כ-226,235 ₪ בהינתן שהנאשם מכר כל גרם סם מסוכן בכ-100 ₪.

העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה:

הנאשם יליד 1997, ללא עבר פלילי שנטל אחריות בהזדמנות הראשונה והחל בהליך טיפולי עם פתיחת ההליך במסגרת צו פיקוח מעצרים. מנגד, ביצע הנאשם 10 עסקאות סחר בסם מסוכן החל מחודש אוגוסט 2017 ועד לחודש ינואר 2018 ובחודש מרץ נתפס מחזיק בכ- 2,662.35 גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס שלא לצריכתו העצמית, כשהוא מחולק וכן החזיק שקיות אטומות ומשקל אלקטרוני.

השאלה שעל הפרק, לנוכח מתחם עונש המאסר ההולם שנקבע, האם עניינו מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם למטרות שיקום?

חריגה ממתחם העונש ההולם לצורך שיקום, אפשרית לפי חוק אף במידה ניכרת, כעולה מסעיף 40ה לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וזאת אם הנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם.

התסקירים שהונחו מלמדים כי מעת שילובו של הנאשם בצו פיקוח מעצרים, החל בהליך טיפולי – אשר אמנם רחוק מסיום ואולם מאפשר לקבוע כי ישנו סיכוי של ממש לשיקום הנאשם.

מתן אפשרות לשיקום אין משמעה בהכרח זניחת שיקולי הענישה האחרים ואף לא זניחת עקרון ההלימה שמשמש כעקרון מנחה ומהווה אחת משלוש הרגליים שעליהן עומד מתחם העונש ההולם.

בנסיבותיו של הנאשם הושקעו משאבים שהובילו לניצני שינוי בעמדותיו והתנהלותו כפי שמשתקף בתסקירי שירות המבחן. התעלמות מפוטנציאל השיקום בנסיבותיו של הנאשם עלול לייצר מצב שבו בשם עקרון ההלימה יוזנח העתיד בעל הסיכוי ל יחסים תקינים של הנאשם עם החברה, עד כדי דחיקתו של הנאשם חזרה לשולי החברה.

יחד עם זאת, כחלק מההליך שיקומי – יש מקום לבטא את רכיב ההלימה בעונשו של הנאשם בהשתת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ולצדו הארכת תקופת המבחן שהומלצה בתסקיר, בהיותה כשמה משקפת את זמן המבחן שבו ניתן יהיה לשוב ולגזור את עונשו של הנאשם אם יסטה מדרך השיקום; זאת לצד השתת רכיבי ענישה נוספים צופי עתיד.

בית המשפט ציין, כי לא מצא בנסיבות אלה לנכות מעונש המאסר המושת על הנאשם לריצוי בדרך של עבודות שירות את ימי המעצר שהיוו אף הם לשון מאזניים לתוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט לצד זמן הגבלת חירותו באיזוק אלקטרוני.

בהטלת קנס, כמתחייב מסעיף 40ח לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם. הובא מצבו הכלכלי של הנאשם כשעולה שהרקע לכתחילה לביצוע העבירות היא מצוקה כלכלית . בהינתן האמור ומתוך גישה שנותנת משקל וביטוי להליך השיקום בכלל רכיבי הענישה ו כן לאור התנהלותו של הנאשם בהליך החילוט מצא בית המשפט להורות על חיוב כספי לתשלום בפועל באופן מדוד שיאוזן בחתימה על התחייבות – אם ישוב הנאשם ויבצע עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים.

סוף דבר,

נגזרו על הנאשם העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

המאסר ירוצה בעבודות שרות במועצה הדתית – עכו שברח' יהושפט 29, עכו.

על הנאשם להתייצב לריצוי עבודות השרות בתאריך 2.6.19.

במועד זה, בשעה 08:00 יתייצב הנאשם, תחילה, במפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות השרות, מתחם תחנת משטרת טבריה, רח' דרך הציונות 14, טבריה – לפני הממונה על עבודות השרות, לשם קליטה והצבה.

הנאשם מוזהר שלא להגיע לעבודה כשהוא בגילופין או בהשפעת סמים; עוד מוזהר הנאשם שלא לשתות אלכוהול או לצרוך סמים במהלך העבודה שכן, התנהגויות מסוג זה הן עילה להפסקה מנהלית של עבודות השרות וריצוי העונש במאסר בפועל.

הנאשם מוזהר שמדובר בתנאיי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלו, יש בה כדי להפסיק את עבודות השרות ולהוביל לריצוי העונש במאסר בפועל.

3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שנתיים, עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בה.

6 חודשי מאסר על תנאי , שלא יעבור בתוך שלוש שנים, עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בה.

קנס בסך 7,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 14 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 15.6.19 ובכל 15 לחודש שלאחריו.
אי תשלום אחד משיעורי הקנס במלואו ובמועדו, יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪ להימנע, במשך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירת מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים. אם הנאשם לא יחתום על ההתחייבות כאמור, ייאסר לכפיית חתימת ההתחייבות למשך 7 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

הנאשם יעמוד בפיקוח שירות המבחן למשך 24 חודשים מהיום. מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד במבחן, יוחזר עניינו לדיון בבית המשפט ודינו ייגזר מחדש.

הנאשם נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת חצי שנה ופסילה על תנאי של שנה וחצי לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים בתוך שנתיים מהיום ויורשע בה.

הרכוש והמשקל האלקטרוני יחולטו לטובת קרן החילוט של האפוטרופוס הכללי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

פורסם ב

מירב קריסטל פייק ניוז – הסרה מ ynet

מירב קריסטל פייק ניוז – הסרה מ ynet

מסתבר שלהסיר כתבה מ Ynet זה אפשרי. פייק ניוז באתרי החדשות, כתבת צרכנות בשם מירב קריסטל עם הרשעה בבית הדין של מועצת העיתונות בגין פרסום כתבה לא הוגנת לעיני כל המדינה, והאיזון בין החופש לפרטיות מול שלמות הארכיון של ynet – למישהו שם אכפת מעקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו?

פרסמתי ברשת קו עיתונות ובעוד כמה מקומות טור על הפיברוקים של מירב קריסטל בקשר לפרוטוקולים של הכנסת ועל איך היא פרסמה בכתבה במדור הצרכנות של ynet ציטוטים בוטים ומבזים שהיא המציאה נגדי- כנראה שלא היה לה מה לכתוב.

הזכרתי שם גם שמאז ההרשעה של מירב קריסטל (לפסק הדין) לפני כמה שנים בגלל שפרסמה כתבה מוטה ולא הוגנת- נראה שאותה כתבת עדיין כותבת בצורה תדירה ושיטתית במדור הצרכנות של ynet- – כאילו בית הדין לא אמר את דברו.

במקום אחר כתבה אותה מירב קריסטל פייק ניוז ללא שום ביסוס, פייק ניוז כאילו שהיה לי מניות בחברה מסויימת ובעוד כתבה אחרת היא טענה בתוקף מירב קריסטל פייק ניוז זה, שנשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, כבוד השופט ד"ר אליהו וינוגרד ז"ל, היה שכיר בחברה זו. היא שכחה לציין את מה שבלט כהפרעה פיזית לחופש הביטוי, הפעילו לכבוד השופט בדימוס ד"ר וינוגרד אזעקה על המיקרופון באמצע הדיון בוועדת הכנסת ואחרי 28 שניות בסרטון שצולם בכנסת ישראל, וזה – מה שאולי צריך לעניין את הציבור יותר. בכל זאת הציבור יסכים שככה לא אמורים לסתום את הפה לנשיא בית משפט בדימוס- בדיון שנערך בכנסת ישראל

למרות הכוח הבלתי נתפס של מירב קריסטל לפרסם כתבות ב ynet  , כתבות שמהר מאוד יגיעו וישפיעו על מיליוני אנשים, אני מקבל שכמעט כל טעות אפשר לתקן ולפחות לשנות את הכתבות שעוד יישארו בגוגל, בגלל שבכל מקרה הן כנראה יופיעו בתוצאות הראשונות של גוגל גם לעוד הרבה מאוד זמן, וכנראה גם יהיו התוצאה הראשונה בכל חיפוש במנוע החיפוש של גוגל לגבי שמו של כמעט כל אדם המוזכר בהן.

בטח גם יסכימו איתי שלא על כל טעות של מירב קריסטל הגיש כל מי שנפגע או הרגיש עצמו נפגע תלונה נגד הכתבת (וכנראה מוטב שכך), ועדיין מועצת העיתונות היא גוף שמצוי בעיקר בשליטת אותה קבוצת התקשורת, ולמרות זאת הרשיע- ולאחר מכן אף דחה את הערעור בהרכב שיפוטי נוסף, בפסק הדין מנומק נגד ynet ונגד מירב קריסטל בתיק 179/2010

כן ראיתי, לא מעט אנשים שאיזה כתבה ישנה ב ynet מפריעה להם בשגרת חייהם, למשל פנתה אלי מישהי שהייתה בעבר עובדת במקום עבודה מסויים- שהסכימה להתראיין ל Ynet נגד המעסיק שלה לשעבר בעת שהייתה בסכסוך משפטי אמוציונאלי עימו – וכעת למעלה מעשר שנים לאחר מכן- בכל פעם שמישהו, מעסיק פוטנציאלי, מכר או בכלל מחפשים את שמה במנוע החיפוש של גוגל- התוצאה הראשונה המופיעה לעיני כל היא אותה כתבה ובה אותו הציטוט האמוציונאלי שפורסם אז מפיה.

לא מיותר לציין, שערך שלמות הארכיון של ynet מוביל כנראה את ynet לסרב להסרת כתבה מסוג זה, למרות הפגיעה שבפרסום באינטרנט וחלוף השנים הרבות, ודווקא לאור הכוח הרב והתוצאות הראשונות במנוע החיפוש של גוגל להן זוכות כתבות מ ynet.

זה עניין אותי לדעת לפי אילו קריטריונים מחליטים שם ב ynet  איזה כתבה להסיר ואיזה כתבה להשאיר, כי מצד שני, קראתי כתבה של איתמר ב"ז באתר העין השביעית, שמספרת שלא רק ש ynet  מסירים כתבות מהארכיון שלהם, ynet אפילו מסירים כתבות של מירב קריסטל מהארכיון, ולא עד כדי כך מקפידים על שלמותו במקרים מסויימים שב Ynet עוד לא פורסמו את הקריטריונים לגביהם.

באותה כתבה באתר העין השביעית מצאתי טענה שהעורך הראשי של ynet, באותה העת, הורה למחוק מהאתר כתבה שהציגה באור שלילי רשת סופרמרקטים גדולה. אותו עורך לפי הפרסום בעין השביעית סירב לנמק מדוע החליט למחוק את הכתבה, ובחר גם שלא למסור ל"העין השביעית" אם עשה זאת משום שהגיע למסקנה כי נפל גם פגם כלשהו בכתבה זו שפרסמה מירב קריסטל…

את הכתבה של מירב קריסטל על רשת הסופרים הסירה ynet  לפי העין השביעית בתוך שעות בודדות אבל מנגד במקרה אחר ראיתי איך Ynet  נלחמים עד לבית המשפט העליון

כאשר עו"ד יונתן מילר מבאר שבע מצא את עצמו במאבק ממושך ויקר נגד הארכיון לאחר  שכל חטאו היה שאדם אחר, מבוגר ממנו בהרבה ושכבר אינו עורך דין, קרוי בשם זהה לשלו. בשנת 2005 הורשע עורך דין בעל שם זהה לשמו של עו"ד יונתן מילר ב-7 עבירות של גניבה בידי מורשה, נגזר עליו עונש מאסר בפועל וקנס כספי, ונשללה חברותו בלשכת עורכי הדין בסיקור שנעשה בעיתון דה מרקר אומנם ניתן המידע שעו"ד שהורשע הינו עו"ד בן 62 דאז, אך ביתר אתרי החדשות המובילים, ובעיקר בעמוד התוצאות של מנוע החיפוש של גוגל- לא ניתן שום תנאי מזהה, שיוכל להפריד מעו"ד יונתן מילר הצעיר את הכותרות הפליליות, שבדקו בשם המשותף לשלו ולשל זה המבוגר. בשנת 2014 או בסמוך לכך, גילה הצעיר, כי מבין הקישורים הראשונים שמתקבלים בביצוע חיפוש של צירוף המילים 'עו"ד יונתן מילר' בגוגל, ישנם קישורים לכתבות שהתפרסמו באתריהן של אתרי החדשות החזקים בישראל, המתארות את הליכי המשפט שהתנהלו נגד עוה"ד המורשע. בכיתוב על גבי קישורים אלה, שהוא למעשה ביטוי לכותרות הכתבות כפי שהן מופיעות באתרי החדשות, נכתב באתר בין היתר כך "עו"ד ישראלי שנחשד בהונאה הוסגר מדרא"פ" (כותרת הידיעה

עו"ד מילר פנה בדואר ובדוא"ל, וביקש להסיר את הכתבות מהאתרים ומגוגל, מכיוון שקישור שמו למעשים פליליים פוגע בשמו הטוב ובפרנסתו. כאשר תשובת אתר ynet הייתה כי: "מטעמים עקרוניים ובשל החשיבות של שלמות הארכיון" אין בדעת ynet  – להסיר את הכתבות.

אבל מה לעשות שבמציאות, לא מעט מאיתנו מבצעים חיפושי גוגל לגבי שמותיהם של אנשים מסוימים הנקרים בדרכנו, במסגרת יחסי עבודה או יחסים אישיים והעדפות החיפוש שלנו בגוגל לעיתים, קובעות הרבה לגבי ההחלטות שאנחנו מקבלים.

כתבתי גם בכמה מקומות על י’ שהגיעה אלי להתייעצות בנוגע לסיפור ישן מלפני 15 שנים אשר עדיין רודף אותה יום-יום, שעה שעה, והיא במצוקתה לא יודעת מה לעשות.

מסתבר שבעבר, לפני 15 שנים, נחשדה י’ בנושא פלילי מסויים. היא נחשדה, נחקרה במשטרה והחשדות נגדה במלואם הופרכו כבר אז, שכן האמת הייתה שהיא לא עשתה שום דבר רע.

עוד מסתבר, שבזמנו כאשר היא נחשדה ונחקרה, סוקר העניין על ידי אתר חדשות מוביל, כאשר בכותרת הכתבה באותו אתר התנוסס שמה המלא בליווי כיתוב מאוד לא מחמיא, על כך שהיא חשודה בפלילים ונחקרה במשטרה.

אין לי’ שום טרוניה כמובן כנגד משטרת ישראל, שכן המשטרה אז עשתה את עבודתה, בדקה טענות ועד מהרה הגיעה למסקנה שהטענות כנגד י’ הינן עורבא ופרח ואין בהן כלום.

בזמנו גם, ובזמן אמת, היה סביר לפרסם את דבר החשדות והחקירה של י’, והחקירה באמת התקיימה, כך שבעצם לא היה בכתבה שום הוצאת דיבה.

אתר חדשות מוביל זה שכולנו מכירים, הוא אתר אינטרנט חזק במיוחד, הכי חזק בישראל נכון לכתיבת שורות אלו. גוגל שכולנו מכירים, מאוד אוהב את הפרסומים באתר החדשות הזה ונותן לו גם עדיפות משמעותית בכל חיפוש שמתבצע באמצעותו.

יוצא מכך, שהיום, 15 שנים אחרי שי’ נחשדה, 15 שנים אחרי שהחשדות נגד י’ הופרכו, עדיין כאשר מקישים את שמה של י’ בגוגל התוצאה הראשונה שגוגל מפנה אליה, היא איך לא, הכתבה באתר החדשות שבה מופיעה שמה של י’ ועובדת החשדות נגדה.

את גוגל וגם את אתר החדשות לא מעניין שהחשדות נגד י’ נגנזו כבר מזמן וגם את אף אחד לא מעניין שהדברים מפורסמים בלשון הווה ולא בלשון עבר והתוצאה החד משמעית היום היא, שכאשר ילידה של י’, תלמידיה של י’ בתיכון, הורי תלמידיה וכל אחד אחר שמקיש את שמה בגוגל- נחשף דבר ראשון ועיקרי לכותרת- כאילו י’ חשודה- עדיין.

אז נכון שלפי החוק היבש אין חובה על אתר החדשות להסיר כתבה שהייתה “אמת לשעתה”, ונכון שי’ יכולה לפנות לאתר החדשות לפי חוק איסור לשון הרע, ולדרוש שתפורסם כתבה נוספת לפיה החשדות נגנזו, אבל בפועל ברור, שהכתבה הראשונה תמיד תמשוך יותר עניין ושתמיד בגוגל תשאר התוצאה הראשונה- תוצאה כאילו י’ בחקירות משטרה.

אני מניח שהבעיה של י’ היא בעיה של רבים ובאירופה למשל נחקקו חוקים בדבר “הזכות להישכח” מגוגל בעוד בארץ הייתה הצעת חוק דומה, שלא התקבלה.

האינטרנט הוא מקום חדש יחסית, אבל אני מניח גם, שזה רק עניין של זמן, עד שיבינו גם בישראל, שאין שום היגיון שעל עבירות חמורות ונוראיות מסוג פשע יש התיישנות לפי חוק, כך שהמשטרה למשל מנועה מלמסור מידע על פשע שביצע עבריין מורשע אם עברו 10 שנים מאז העבירה, ואילו כאשר יש רק “כתבה” באתר החדשות המוביל ולא צריך אפילו לפנות לרשויות בשביל המידע- אז לעולם אין התיישנות ולעולם המידע יוצג כנגד י’, בתור המידע הראשון שכל אדם ידע עליה.

אני מזמין אותכם לקרוא מאמר נוסף שלי מהעת האחרונה על מירב קריסטל ופייק ניוז…

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

פורסם ב

תביעה ייצוגית? כל אחד יכול להיות מיליונר

תביעה ייצוגית? כל אחד יכול להיות מיליונר

מנגנון התביעות הייצוגיות במשפט הישראלי נותן אפשרות לכל אחד ואחת מאיתנו לפעול במסגרת תביעה ייצוגית לתיקון עוולות שונות, ולהיות זכאי לתגמול של מיליוני שקלים, בעבור הנכונות לנהל תביעה ייצוגית לטובת ציבור רחב.

תביעה ייצוגית יכולה להיות מוגשת על ידי אדם אחד שמבקש לייצג גם מיליוני אחרים אפילו בלי לשאול לדעתם על כך ובמקרים רבים אף מבלי שידעו על כך.

נועם קוריס

החוק מאפשר להגיש תובענה נגד עסקים וגם נגד רשויות ציבורית, למשל כדי להשיב  סכומים שהרשות גבתה שלא כדין, כמס, כאגרה או כתשלום חובה אחר. אולם נקבעו לכך סייגים שונים. בנוסף, בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית נגד רשות אם הרשות הודיעה כי לא תגבה עוד את התשלום שבגללו הוגשה הבקשה ואם הוכח לבית המשפט כי היא אמנם עשתה כך .

בנושאים אחרים, החוק מאפשר מספר עניינים בהם רשאי אדם להגיש תביעה ייצוגית והבולטים שבהם הינם עניינים שבין צרכנים לעסקים, בין לקוחות לבנקים, בין חברות הביטוח וקרנות הפנסיה לבין המבוטחים, ובשנים האחרונות גם בין נמעני הודעות פרסומיות בלתי רצויות- לבין המפרסמים באותן הודעות.

בתביעה שהוגשה נגד מפעל הפיס וגופים נוספים ושעדיין מתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה, אישר בית המשפט לשני תובעים ייצוגיים לייצג קבוצה לכאורה של מאות אלפי נמעני פרסומים מטרידים, בגדר תביעה שאושרה על סך של חמישים מיליון ₪.

אותם שני תובעים קיבלו מספר הודעות פרסומיות בלתי רצויות מגורמים שונים שפרסמו את הגרלות מפעל הפיס ועתה במידה וההליך המשפטי יסתיים בניצחונם המלא בתביעה, הם צפויים יחד עם עורכי דינם לזכות בפיצוי של עד כעשרה מיליון ₪.

בתביעה אחרת שמתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אישר לאחרונה בית המשפט את התביעה שהוגשה כבר לפני חמש שנים כתביעה ייצוגית, בסכום של 380 מיליון שקל. בתביעה נטען כי הראל אינה משלמת את כל התגמולים המגיעים למבוטחים בפוליסות ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה וככל והתביעה תתקבל במלואה, צפויים התובע ועורך דינו בתביעה לקבל עד 76 מיליון ₪ כתגמול וכשכר טרחת עורכי דין, למרות שהמבוטח שהגיש את התביעה ניזוק לכאורה ממחדליה של הראל באופן אישי- רק באלפי שקלים בודדים.

בשנת 2016 למשל, במסגרת 10 התביעות הייצוגיות הגדולות ביותר שהסתיימו, הושבו לציבור 433 מיליון שקל; והגמול הממוצע ששולם לתובעים הייצוגיים עצמם עמד על-סך של 738 אלף שקל – 1.7% מסכום הזכיות.

במסגרת תביעה ייצוגית שנוהלה נגד חברות "מאגרי-בנייה" ו"מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה", ניתן פיצוי בסך של כ-25.3 מיליון שקל לחברי הקבוצה מהציבור, ושולם גמול של כ-1.7 מיליון שקל לתובעים הייצוגיים – גמול מהגבוהים שנפסקו לתובע ייצוגי יחיד בארץ עד כה.

באמצעות התגמול לאדם שנוטל על עצמו ומצליח כתובע ייצוגי, החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים את אותה האכיפה האזרחית.

מנגנון התביעות הייצוגיות פועל כך, שהתובע המבקש לייצג את ציבור הנפגעים (התובע הייצוגי) מגיש את תביעתו האישית, ובמקביל  הוא מגיש בקשה לאשר את תביעתו כתביעה ייצוגית. על התובע הייצוגי להראות כי העילה  לתביעה מתאימה לקבוצה גדולה של אנשים שיש להם  מכנה משותף עם תביעתו שלו (שאלות משותפות של עובדה או משפט). הוא נדרש להוכיח כי הוא מתאים לשמש תובע ייצוגי, וכן חלים עליו תנאים נוספים שנקבעו בחוק.

במסגרת פשרה שאושרה לאחרונה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד רשת יינות ביתן בגין שקילת האריזה יחד עם המוצר, הוביל בית המשפט לפשרה לפיה הרשת תפחית 25 גרם ממחיר עוף ובקר ארוזים כף שתוספת המשקל שהרשת תספק לצרכניה, תגיע לשווי של 2.5 מיליון שקל שיחולקו לצרכנים

התובעים הייצוגיים, הצרכנים שהגישו את התביעה, קיבלו 87,750 ₪ ואילו עורכי דינם קיבלו כתגמול עוד 225 אלף שקל בתוספת מע"מ.

חשוב לומר, שלא כל עוולה צרכנית מקימה עילת תביעה ייצוגית וחשוב לא פחות לומר שמרבית התביעות הייצוגיות לא מתקבלות על ידי בתי המשפט.

בתחילת השנה גם, הוכנסה לחוק הוראה לפיה על התובע הייצוגי לשלם אגרת בית משפט שנעה בין חמשת אלפים ₪ ל חמש עשרה אלף ₪, וזאת בעיקר בכדי למנוע את הצפת בתי המשפט בתביעות שגויות ורשלניות שמפריעות להתנהלות הנתבעים ולא מביאות תועלת לצרכנים.

כדאי לשים לב, שבכל תביעה משפטית בית המשפט רשאי לפסוק הוצאות ותשלום שכר טרחת עו"ד לנתבע נגד התובע במקרה של דחיית התביעה. במקרה של תובענה ייצוגית סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד עלול  להיות עשרות אלפי שקלים: בין 10,000 ₪ ל-50,000 ₪.
לפעמים התובע הייצוגי מבקש  לסגת מהתביעה לאחר שעיין בתגובת הנתבע והבין שאין סיכוי כי יזכה בתביעתו. במקרה זה התובע מבקש מבית המשפט למחוק את התביעה מבלי לפסוק הוצאות נגדו. לעתים הנתבע מסכים לבקשת התובע ואף מוותר על פסיקת הוצאות ושכ"ט.

בינתיים, תעשיית התביעות הייצוגיות ממשיכה לפרוח בישראל, כך שביהמ"ש המחוזי בעיר לוד אישר לפני כשבועיים ניהול תביעה ייצוגית שהוגשה נגד ארבע חברות הביטוח הגדולות בישראל בהיקף כ-100 מיליון שקל, וזאת בגין גבייה לא חוקית של "הוצאות ניהול השקעה"

בית המשפט העליון גם המליץ בימים אלו לאשר תביעה ייצוגית נגד עיריית תל אביב מאחר והתובעים שילמו מראש את חשבון הארנונה השנתי שלהם ולא קיבלו את ההנחה המובטחת.

אותה בקשת אישור תביעה ייצוגית בעשרות מיליוני שקלים שמתנהלת עדיין בשם כל תושבי תל אביב קובעת שב-2012-2014 אזרחים ששילמו את הארנונה באמצעות הוראת קבע בבנק ציפו לקבל הנחה של 2%, כפי שלטענתם הבטיחה העירייה בפרסומים, אך הופתעו לגלות שלא קיבלו אותה בפועל.

כל תביעה ייצוגית שמוגשת בישראל גם נרשמת בפנקס התביעות הייצוגיות שפתוח לציבור ונועד בכדי למנוע הגשת תביעות זהות ומקבילות על ידי אנשים שונים בעניינם זהים.

בשנים האחרונות גם קמו גופים צרכניים שונים ללא מטרות רווח, המסייעים בהוצאות המימון הנדרשות לצרכנים ולעורכי הדין העוסקים בתביעות הייצוגיות עוד בטרם בית המשפט מאשר את ניהול התביעה הייצוגית, להגיש ולנהל תביעות ייצוגיות שיביאו תועלת לציבור צרכני רחב.

השבוע בעקבות תביעה ייצוגית שהגיש תייר בשם שון פירברג לבית המשפט המחוזי בירושלים—יחסכו מתיירים שבאים לישראל החל מהשנה מיליוני שקלים במצטבר. שכן בעקבות בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש פירברג ביולי 2018, שינתה רשות המסים את ההנחיות הנוגעות להחזרי מס לתיירים שרכשו מוצרים בעת ביקורם בישראל.

לפי ההנחיות, שנכנסו לתוקף בינואר 2019, סכום הרכישה המינימלי לקבלת החזר מע"מ לתיירים ירד מ–400 שקל ל–125 שקל, הבדל שישקף כאמור הפרש של מיליוני שקלים שבמקום להישאר בקופת רשות המיסים יוחזרו מעתה לתיירים, בצורה דומה למקובל במרבית מדינות העולם.

כל אחד יכול להרים את הכפפה, לפנות לעורך דין מתאים ולתקן יחדיו עוולות כלפי הציבור או חלקים מהציבור, ואולי בכלל להפוך להיות מזה מיליונר.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

פורסם ב

שדד 200 ₪ מקשישה ויישב במאסר 38 חודשים

שדד 200 ₪ מקשישה ויישב במאסר 38 חודשים

בית המשפט העליון דחה ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע בת"פ   57357-12-17 (השופט ד' בן טולילה) מיום 14.6.2018, אשר השית על המערער, בעקבות הרשעתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין),עונשים כדלקמן: 38 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירות רכוש או אלימות מסוג עוון בתוך 3 שנים מיום שחרורו מבית הכלא; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורו מבית הכלא; פיצויים לטובת נפגעת העבירה (להלן: המתלוננת) בסך של 7,000 ש"ח; וכן קנס בגובה 1,500 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

ביום 8.3.2018 הגישה המשיבה לבית משפט קמא כתב אישום מתוקן נגד המערער. כתב אישום זה ייחס למערער שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. לפי האמור בכתב האישום, ביום 17.12.2017, בסביבות השעה 9:10, רכשה המתלוננת, קשישה בת 90, מצרכי מזון במרכז מסחרי בבאר שבע. לאחר סיום הרכישה העבירה המתלוננת את כל המצרכים שרכשה ואת ארנקה שהכיל 200 ש"ח לשקית, והחלה לחזור בהליכה לביתה. המערער, שהבחין במתלוננת ובתכולת השקית, משך אותה מידי המתלוננת וברח מהמקום. כתוצאה ממעשה זה נפלה המתלוננת ארצה, נחבלה בראשה, ונזקקה לטיפול רפואי.

נועם קוריס

בישיבה שקיים בית משפט קמא ביום 8.3.2018 הודה המערער בעובדות כתב-האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון שעשה עם המשיבה. בית משפט קמא הרשיע אפוא את המערער בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. ביום 14.6.2019 גזר בית המשפט את דינו של המערער. בגזר הדין נקבע כי המערער פגע בערכים החברתיים המוגנים של קניינו של האדם, בטחונו האישי, כבודו וכן שלמות גופו ונפשו. בית המשפט עמד על הנזק הנפשי החמור שנגרם למתלוננת עקב ביצוע העבירה – ניכור ותלישות, פגיעה בתפקוד, וכן ייאוש ותסכול רב – וזאת לצד הנזק הפיזי שנגרם לה; על החומרה המיוחדת שבמעשי אלימות נגד קשישים וחסרי ישע; על הצורך למגר מעשים אלו באמצעות ענישה מרתיעה; ועל מגמת ההחמרה בענישה בגין עבירות דוגמת שוד.

בית משפט קמא הביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה, תוך שהוא מתייחס לכך שהעבירה לא בוצעה בצוותא, ולא בבית המתלוננת; שלא קדם לה תכנון כלשהו; שלא נעשה במהלכה שימוש בנשק; שלא נגרמו למתלוננת חבלות פיזיות קשות; ששוויו של הרכוש הגנוב נמוך; ושהאלימות בה נקט המערער כלפי המתלוננת הייתה קלה יחסית. ואולם, בעניין נסיבה אחרונה זו צויין כי כשמדובר באלימות נגד קשישים די בהפעלת כוח מועט כדי לגרום לפגיעה פיזית קשה ואף למוות. בשים לב לכל אלה, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של המערער נע בין 24 ל-50 חודשי מאסר בפועל. בבוחנו את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי העשיר של המערער, אשר כולל 21 הרשעות קודמות בעבירות סמים ורכוש. בית המשפט נדרש גם לנסיבות חייו הקשות של המערער; להליך השיקום העצמאי שעבר; וכן להימנעותו מביצוע עבירות במהלך שש השנים שקדמו לביצוע העבירה נשוא כתב האישום. בית המשפט הסביר כי לנסיבות אלה יש לתת משקל נמוך יחסית נוכח הסתבכויותיו החוזרות והנשנות של המערער בפלילים, נוכח אי-יכולתו לעבור הליך שיקום משמעותי וכן נוכח העובדה שהמערער לא הביע חרטה מלאה על מעשהו.

לאחר ששקל שיקולים אלה, קבע בית משפט קמא כי יש למקם את עונשו של המערער בחלקו התחתון של השליש העליון של מתחם הענישה, וגזר את דינו כפי שפורט לעיל.

מכאן הערעור.

המערער טען כי בית משפט קמא חרג בעניינו ממדיניות הענישה הנוהגת וקבע מתחם ענישה שאינו פרופורציונלי למעשהו. לטענתו, פסקי הדין שנסקרו בפסק דין קמא עוסקים במעשי שוד שבוצעו בנסיבות חמורות יותר מאלו של המקרה דנן: בחלקם קדם תכנון למעשה השוד; בחלקם ניטלו סכומים גבוהים יותר; ובחלקם האלימות אשר ננקטה כלפי המתלונן הייתה קשה הרבה יותר. המערער גם הציג פסקי דין בהם נגזרו על מבצעי השוד עונשים קלים יותר משלו בשל נסיבות מקלות שונות.

עוד טען המערער כי שגה בית משפט קמא בגזירת עונשו בתוך המתחם שנקבע והחמיר עמו יתר על מידה. לטענתו, בקביעת העונש ניתן משקל מופרז לשיקולי ההרתעה ולעברו הפלילי, ולא ניתן משקל ראוי להליך השיקום העצמאי שעבר ולהימנעותו מלעבור עבירה פלילית בשש השנים שקדמו לביצוע השוד. כמו כן הלין המערער על כך שבית המשפט החמיר את עונשו בשל התרשמות שגויה כי העבירה בוצעה למען בצע כסף. המערער טען כי מעשהו היה מונע על ידי מצוקה כלכלית ונפשית אליה נקלע אחרי מות בת-זוגו. זאת ועוד: לדברי המערער, בית משפט קמא שגה בקבעו כי הוא לא מתחרט על מעשהו באופן מלא ולא לוקח אחריות עליו. המערער הבהיר לנו כי הוא מתבייש במעשהו ולוקח אחריות מלאה עליו; וכי חרף מצוקתו הכלכלית הוא קיבל על עצמו את תשלום הפיצויים שכאמור נפסקו לטובת המתלוננת.

המערער הוסיף וטען כי בית משפט קמא שגה גם בחייבו בקנס כספי בנוסף לפיצויים שפסק לטובת המתלוננת. לשיטתו, בית המשפט לא נתן משקל ראוי לכך שהמערער ביצע את העבירה בהיותו דר-רחוב הרעב ללחם; לכך שהמערער הפיק תועלת כספית מועטה מביצוע העבירה; ולכך שהיחס בין הנזק אשר נגרם למתלוננת כתוצאה מביצוע העבירה לבין סכום הפיצויים והקנס איננו מידתי. בהקשר זה, טען המערער כי הקנס ממילא לא ישרת את תכליתו, שכן הוא לא יוכל לפרוע אותו במועדו ולהימנע ממאסר – זאת, בשל מצוקתו הכלכלית והקדימות הניתנת בדין לגביית הפיצויים המגיעים לנפגע העבירה.

המשיבה מצדה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 31.3.2019 טענה המשיבה כי עונש המאסר שנגזר על המערער הולם את נסיבות המקרה: העבירה בוצעה נגד קשישה, דבר שיש בו אכזריות מיוחדת; למתלוננת נגרמו נזקים גופניים ונפשיים; ולמערער עבר פלילי מכביד הכולל 21 הרשעות. המשיבה טענה גם כי בניגוד לתמונה שהמערער ביקש לצייר לפנינו, הוא איננו נוטל אחריות למעשהו ואף לא מביע חרטה אמיתית על ביצועו. לעניין הקנס נטען כי אין מקום לבטלו, שכן מדובר בקנס בשיעור נמוך יחסית אשר מהווה רכיב חיוני בעונש על עבירה שבוצעה בשל תאוות בצע בלבד.

תסקיר שירות המבחן

ביום 25.3.2019 התקבל תסקיר עדכני בעניינו של המערער. תסקיר זה מבוסס על דיווח גורמי הטיפול בכלא בו מרצה המערער את עונשו. מהתסקיר וכן מדברי נציגת שירות המבחן בדיון שהתקיים ביום 31.3.2019 עולה כי המערער מביע חרטה על מעשיו באופן חלקי בלבד, תוך מזעור חומרת מעשיו ותוך הטלת האחריות עליהם על נסיבות חייו הקשות. שירות המבחן אמנם התרשם כי למערער יש מוטיבציה לצאת ממעגל הפשיעה, אך לצד זאת ציין כי המערער מסרב להשתלב במסגרת הטיפולית שהוצעה לו חרף חיוניותה לשיקומו.

בידוע הוא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית – התערבות כאמור תוצדק במקרים חריגים בלבד (ראו ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל(29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (12.5.2009)). כפי שיוסבר להלן, עניינו של המערער דכאן לא נמנה עם אותם מקרים חריגים אשר מצדיקים התערבות.

אין צורך להכביר במילים על חומרת מעשהו של המערער. פגיעה בקשישים ובחסרי ישע נמנית עם המעשים הנקלים והבזויים ביותר שידעה החברה. מעשים אלו פוגעים באופן חמור בביטחונם האישי של הקורבנות – ושל אוכלוסיות שלמות – ובזכותם להתקיים בכבוד וללא מורא. מעשים אלו אף משקפים דפוס התנהגות אנטי סוציאלי אשר מגלם בתוכו אכזריות ואדישות לנזק הנגרם לקורבן העבירה (ראו ע"פ 3307/08 מדינת ישראל נ' טועמי (4.3.2009)). לא אחת עמד בית משפט זה על תפקידו בהגנה על חסרי ישע ועל קשישים, שמטבע הדברים מהווים טרף קל ונוח לעבריינים. תפקידנו זה מחייב גזירת עונשים מחמירים ומרתיעים. אמנם הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ושומה על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, אפילו מדובר בעבירה שקורבנה הוא קשיש (ע"פ 6202/10 מדינת ישראל נ' ישראילוב(15.3.2011)). ואולם, בעבירות המבוצעות נגד אוכלוסיות חלשות עיקרון הענישה האינדיבידואלית לרוב ייסוג אל מול אינטרסים כבדי משקל ושיקולי ענישה אחרים, שבמרכזם עקרונות הגמול וההרתעה. היטיב לנסח זאת השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז) בפסק הדין בענייןאלייב (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל, פסקה ו(1) (12.12.2005)):

"לא אחת הנאשמים באים עצמם מרקע קשה המצדיק התחשבות; אך המחוקק והפסיקה רואים לנגד עיניהם גם את הקרבנות, קרבנות בפועל וקרבנות פוטנציאליים, את היחיד שאיתרע מזלו להיות קרבן, ואת כלל החברה החוששת כי ירבו קרבנות […] גזירת הדין היא מן הקשות שבמטלות השיפוטיות, כי עניינה דיני נפשות לנאשמים – אך דיני נפשות הם גם לקרבנות ולזולתם […]".

אין תמה אפוא שהפסיקה דהאידנא מצביעה על מגמת ענישה מחמירה ומרתיעה: מגמה זו היא חלק מהמאבק לעקירת התופעה של פגיעה בקשישים ובחסרי ישע מן השורש (ראו ענייןאלייב, פסקה ו; ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל, פסקה 19-18 (22.10.2013); וכן ע"פ 5063/10 מדינת ישראל נ' איסאקוב, פסקה י"ב (29.5.2011)). ענישה כאמור היא כורח המציאות בימים שבהם מעשי שוד קשישים הולכים ופושים במקומותינו (ראו ע"פ 304/85 תורג'מאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 74 (1985)).

המקרה דכאן הוא דוגמא אחת מיני רבות לנזקים החמורים שנגרמים לגופו ולנפשו של קשיש כתוצאה מביצועו של שוד גם כשהשוד איננו אלים במיוחד. למרות שהאלימות שננקטה כלפי המתלוננת הייתה בעוצמה נמוכה יחסית, ולמרות ששוויו הכספי של הרכוש שניטל ממנה היה לא גבוה, הנזק הנפשי שנגרם לה הוא חמור. תסקיר נפגעת העבירה מעלה כי עובר לביצוע העבירה המתלוננת חיה בבדידות ובעוני קשים: מדובר באלמנה בת 91, שמתקיימת מקצבת זקנה של ביטוח לאומי ומתגוררת בגפה בדירה מוזנחת ללא אמצעי קיום בסיסיים. לאחר ביצוע העבירה חלה החרפה משמעותית במצבה, שכללה גם ירידה בתפקודה היומיומי. המתלוננת החלה להאמין כי סביבת מגוריה לא יכולה עוד להוות מקום מוגן ובטוח עבורה, ועל כן היא ממעטת לצאת מביתה. תחושות הניכור והתלישות שהמתלוננת חשה בעבר התעצמו, וחוסנה הרגשי נסדק ללא תקנה.

בית המשפט העליון לא מצא שום פגם בגזר דינו של בית משפט קמא: לא בקביעת מתחם הענישה ולא במיקום עונשו של המערער בתוך המתחם. בית משפט קמא נדרש לכל השיקולים הרלבנטיים לקביעת העונש, ונתן את דעתו, בין היתר, לחומרת מעשהו של המערער, לנזק שנגרם למתלוננת, לצורך בהרתעה כללית ואישית, לנסיבות חייו הקשות של המערער, לעברו הפלילי, ולתחזית השיקום שלו. העונש שבית המשפט השית על המערער איננו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות שוד המבוצעות נגד אוכלוסיית קשישים. המערער הצביע אמנם על מקרים כאלה או אחרים בהם הוטלו עונשים קלים יותר מזה שנגזר עליו, אולם המגמה העכשווית בפסיקתו של בית משפט זה היא להחמיר עם עבריינים שבוחרים לפגוע בקשישים. כפי שכבר ציינתי, מגמה זו הינה חיונית למיגור התופעה.

בית המשפט העליון דחה גם את טענת המערער כי יש להקל בעונשו משום שהאלימות שנקט כלפי המתלוננת לא היתה קשה במיוחד ומשום שסכום הכסף שנטל ממנה היה נמוך. אל לנו להמעיט בנזק הנפשי החמור שנגרם למתלוננת וכן בפגיעה בביטחונה האישי וביכולתה להלך ברחוב ללא מורא (ע"פ 5213/06 וונדמו נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (9.5.2007); ע"פ 1334/08 ללוש נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (3.9.2008)). יתירה מכך: כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, די באלימות בעוצמה נמוכה כדי לגרום לנזקים קשים לאדם קשיש. בהקשר זה חשוב שנזכור כי בעקבות מעשה השוד שבוצע על ידי המערער המתלוננת נפלה ארצה ונחבלה בראשה. לדידי, העובדה שנזקי המתלוננת לא היו קשים היא רק עניין של מזל, שבגינו לא מגיע למערער שום הקלה בעונש.

הוא הדין לגבי הקנס שהושת על המערער. המערער טוען כי מצבו הכלכלי רעוע וכי לא יספיק לשלם את הקנס במועדו, אך בכך לא סגי. בית משפט קמא שקל את נסיבותיו האישיות של המערער בהטילו עליו את הקנס. לזאת אוסיף כי מדובר בקנס בשיעור נמוך, וגם מסיבה זו לא ראה בית המשפט כל סיבה לבטלו או לשנותו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.