קטגוריה: אינטרנט

עו"ד נועם קוריס –  על האזנות סתר, קלטות ובתי משפט

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות' עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

בעידן בו אנחנו נמצאים, כל אחד מחזיק בידיו לפחות סמארטפון אחד, כך שלכל אחד מאיתנו יש מכשיר הקלטה צמוד. הקלטה של שיחת טלפון שביצענו או הקלטה של בן שיחנו בשיחה בארבע עיניים, יכולה מהר מאוד להגיע אל בית המשפט כראיה, גם אם אנחנו לא רוצים.

חוק האזנות סתר מחייב שלפחות אחד מהנוכחים בשיחה ידע על קיום ההקלטה ולפעמים, לצערך, זה לא תהיה אתה.

מה בכל זאת צריך בכדי להגיש הקלטה כראיה לבית המשפט ? "פסיקת בתי המשפט הכלליים קובעת כי ניתן להגיש הקלטה כראיה כפוף לשלושה תנאים: תנאי טכני – הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי – המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי – הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט – 1979 (י' קדמי, על הראיות – חלק שני, להלן – קדמי, עמ' 1141).

מטרתו של התנאי הטכני הנה להבטיח " כי המדובר במתקן הקלטה תקין ואמין, כי ההקלטה גופה שלמה, ברורה וניתנת לפענוח, וכי לא נעשה דבר לעוות האמת, לא על ידי התערבות פסולה בהליך ההקלטה ולא על ידי התערבות פסולה בסרט ההקלטה לאחר מכן" ( קדמי, בעמ' 1143). התנאים שנקבעו בפסיקה ושיש להוכיחם כדי להכשיר את קבילות סרט הקלטה מטרתם   להבטיח, כי הסרט משקף נכונה את האירוע שהתרחש והוקלט וכי הוא מציג נכונה בצורה חוזרת ומדויקת את האירוע כפי שהתרחש. לצורך זה יש חשיבות להוכיח, כי המכשיר היה תקין בטרם ובעת ההקלטה, וכי לאחריה לא נעשו בסרט שינויים טכניים או אחרים שיש בהם לפגום באמיתות המוקלט וברציפותו. דיוק בכל אלה עשוי לרוב גם ללמד, אם האירוע היה טבעי והשיחה שהוקלטה נתקיימה מרצונם החופשי של משתתפיה.

על מנת לוודא זאת נקבעו בפסיקה אמות מידה, הבאות לבחון כי מכשיר ההקלטה בו בוצעה ההקלטה היה תקין; כי המקליט היה מיומן; כי ההקלטה מהימנה; כי קולות הדוברים מזוהים בבירור; וכי הקלטת נשמרה כדבעי, ללא חשש ל"עיבוד" מאוחר כלשהו ( ע"פ 869/81 שניר נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169 (1984); ע"פ 323/84 שריקי נ. מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505 (1985); ראו גם נ' זלצמן, סליל הקלטה כמסמך  והדרישה הראייתית לכתב, עיוני משפט י"ב (1987) 77).

עם זאת המבחן, גם בהליכים פליליים ומכוח קל וחומר בהליכים אזרחיים, הנו תמיד מהותי ולא טכני, היינו – " השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה" ( ע"פ 639/79 אפללו נ. מדינת ישראל, פ"ד לד (3) 561 (1980)).

ההלכות הנ"ל ועל אף הגמישות בדיני הראיות בבית המשפט לענייני משפחה , חלות כמובן גם בבית המשפט לענייני משפחה. עולה מהן כי דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.

האמור לעיל הנו כאמור דרך המלך. בעניינו אין חולק כי "קלטת הלקט" אינה עומדת במבחן הטכני והמהותי שנקבע בהעדר המקור / סליל ההקלטה המקורי ממנו ועפ"י הנטען הועברו הועתקו השיחות לקלטת הלקט.

בע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מ"י נפסק  ע"י כב' השופט ע. פוגלמן:

"הכלל שגובש בשיטתנו זה מכבר, הינו כי לשם הוכחת תוכנו של מסמך, יש להציג בפני בית המשפט את המסמך המקורי, שהינו 'הראיה הטובה ביותר' להוכחת האמור בו (ראו למשל עניין הולין, סעיף 25; ע"א 118/63 ראש העיר הרצליה נ' פישמן, פ"ד יז(4) 2805 (1963); ע"א 495/82 עמל הנגב בע"מ נ' מזור, פ"ד לט(3) 97 (1985)). מקורו של הכלל בחשש כי הוכחת טענה באמצעות ראיה משנית, אינה נהנית מרמת הדיוק ומרמת האותנטיות הגלומה במסמך המקורי. אכן, כוחו של מסמך נעוץ בהיותו "כתוב", וכל "חציצה" בין המקור לבין בית המשפט מקימה את האפשרות לשיבוש תוכנו של המסמך, לאי דיוקים או להצגה של התוכן לפי נקודת ההשקפה והאינטרסים של הדובר (ראו יעקב קדמי על הראיות 589 (2003)). כלל זה רוכך, אמנם, עם השנים, עד כי כיום מדובר בכלל של העדפה המתמקד במשקל הראיות ולא בקבילותן (עניין הולין, שם; ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 224 (1984); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5)"

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה 

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, האזנות סתר, בית משפט, הקלטות

עו"ד נועם קוריס –  על פשיטת משטרה, וואלה וכמו כולם

השבוע פנה אלי לקוח קבוע שלי והתייעץ איתי לגבי איזה עניין, הוא אמר לי שהוא "רוצה לוודא" שמותר לו לעשות איזה משהו שלדבריו "כולם עושים".

לאור חיסיון של יעוץ עו"ד לקוח, בואו נאמר, שהוא התייעץ איתי לגבי סוג של פרסום באינטרנט, ולא אכנס כאן יותר לעומקו של יעוץ, רק אציין שמייד הסברתי לו את האיסור, ואחרי שניסה להתעקש גם שלחתי לו בווטסאף, גם את נוסח החוק הרלוונטי.

תקשיבו, זה עדיין לא שכנע אותו, הוא התקשר אלי ונתן לי דוגמאות של אחרים שמפרסמים בצורה שבה הוא רוצה לפרסם, לדבריו.

הוא אפילו שלח לי בווטסאף, פרסום קצת דומה למה שהוא תיאר, של מישהו אחר.

בכל מקרה, ההתעקשות שלו פתאום הזכירה לי לקוח אחר, שבשנת 2005 הפעיל את אחד מאתרי האינטרנט הגדולים והמובילים בישראל וביקש "רק לוודא" איתי, שגם לו מותר לפרסם הימורים בחו"ל, כמו בוואלה, נענע ו MSN.

אז דרך אגב, באמת בכל האתרים הגדולים היו המון פרסומים ובאנרים שהובילו לאתרי הימורים גדולים בחו"ל, בעיקר בארה"ב.

אז מכוון שלא הכרתי היטב את התחום, עשיתי קצת בדיקות של החוקים השונים, וראיתי שחוק העונשין, בסעיף 224 וב סעיף 227, שאומר כך:

 "השתתפות בעריכת הגרלות והימורים

227. המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים, או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור, וכן המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינו–מאסר שנה אחת כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(33)."

אוסרים על פרסום הימורים בישראל, למיטב הבנתי ללא קשר למיקום הגיאוגרפי של הימורים אלו, זה גם מה ששלחתי לו.

אני זוכר שהוא ממש התאכזב, אולי הוא אפילו כעס, לאתרים כמו וואלה, נענע, MSN היה כבר אז יעוץ משפטי מהמשרדים הנחשבים בישראל. "איך הם מפרסמים?" הוא הקשה אלי. 

"אתה עו"ד, תעשה שגם אני אוכל לפרסם כמוהם!"

זה היה מאוד מתסכל, הרי לאתרי הענק האלו, שבבעלות מיקרסופט וואלה תקשורת ונענע יש יועצים משפטיים ידועים, והנחתי שמפעילי האתרים התייעצו עימם, ואפילו הלקוח שלי התעקש ושאל אותי, מה הבעיה "לשעות כמו כולם", ורק אני לא מצאתי איך לאפשר ללקוח שלי לפעול לפי שאיפותיו העיסקיות, ובמסגרת החוק.

אני זוכר שחפרתי וחפרתי וממש ניסיתי למצוא פתרון חוקי ואז פתאום אחרי כמה ימים הלקוח שלח לי סמס עם המילה "תודה!" ועוד כתבה על כך שמשטרת ישראל פשטה על משרדי וואלה, וחקרה חשודים, ותפסה חומרים- והכל בגלל פרסום הימורים לא חוקיים ובדיוק אותם הבאנרים.

אחרי זמן קצר גם פורסם, שהמשטרה פשטה על משרדי נענע, MSN, וספורט און ליין. הנה זה עדיין מופיע כאן:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3194450,00.html

אז לא עקבתי אחר כך על הפרשה של ההימורים בוואלה, ולא בדקתי האם העמידו מישהו לדין בעניין, אבל אין לי ספק שהיום כבר אף אתר גדול לא מפרסם הימורים בצורה לא חוקית.

עכשיו מה שנשאר לי זה לחזור שוב אל הלקוח שלי מעכשיו 2017, ולהסביר לו את דעתי על "כולם עושים" ו"כמו כולם".

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, וואלה, הימורים, משטרת ישראל, כמו כולם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  1951/16

 

לפני:	כבוד השופט ח' מלצר
	כבוד השופט נ' סולברג
	כבוד השופט מ' מזוז

 

העותרים:	1. איגוד חברות הנפט בישראל
	2. פז חברת נפט בע"מ
	3. סונול ישראל בע"מ
	4. "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ
	5. דור אלון אנרגיה בישראל 1988 בע"מ
	6. טן חברה לדלק בע"מ

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים
	2. מנהל מינהל הדלק והגז משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה
	3. שר הכלכלה והתעשייה
	4. מכון התקנים הישראלי

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

תאריך הישיבה:

י"ח בסיון התשע"ז

(12.06.2017)

 

	בשם העותרים:	עו"ד ד"ר דוד תדמור; עו"ד אורטל גר; עו"ד ענבר אסיף
	בשם המשיבים 3-1: בשם המשיב 4:	עו"ד ד"ר יובל רויטמן עו"ד יורם סמואל
פסק-דין

השופט ח' מלצר

לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים, הגיעו הצדדים בהמלצתנו להסכמות והוגש לנו מסמך הסדר בהקשר זה המסומן באות "א", מצורף לפסק-דין זה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו.

אנו נותנים תוקף של פסק-דין להסכמות שבמסמך "א" הנ"ל ובכפוף להן – העתירה נמחקת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ‏י"ח בסיון התשע"ז (‏12.6.2017).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

בבית המשפט העליון
	רע"א  3097/17
לפני:		כבוד השופט נ' הנדל

 

המבקשת:

אורית שניידר

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. אודי הוד
	2. עו"ד ליאור מזור – מנהל מיוחד לנכסי החייב
	3. מזוזה שניידר ז"ל
	4. כונס הנכסים הרשמי

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד בתיק פש"ר 18506-07-16

בשם המבקשת:                      עו"ד רועי שעיה

החלטה מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (פש"ר 18506-07-16 כבוד השופט ש' סרחאן), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לביטול צו איסור דיספוזיציה בנכס מקרקעין ברחובות (להלן: הנכס), הרשום על שם משיבה 3, אמה המנוחה של המבקשת.

המבקשת היא גרושתו של משיב 1 (להלן:החייב). במסגרת הליך פשיטת רגל של החייב, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת משיב 2, המנהל המיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד) למתן צו איסור דיספוזיציה בנכס במעמד צד אחד. המנהל המיוחד הסביר בבקשתו בפני בית המשפט המחוזי, כי הנכס אמנם רשום על שם אמה המנוחה של המבקשת – אך חקירה ראשונית העלתה שבמסגרת הסכם גירושין, הוקנו לכאורה זכויות בנכס לחייב. לנוכח האמור, המנהל המיוחד העלה חשש כי המבקשת תבצע מהלכים למכירת או העברת הנכס לצדדים שלישיים תמי לב – כך שייגרם נזק בלתי הפיך לקופת הכינוס. עוד טען, כי מתן צו עד לתום הבדיקה בעניין הזכויות בנכס, לא יפגע במבקשת – שאינה מתגוררת בנכס.

בהחלטתו מושא הבקשה שבפניי, דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגישה המבקשת לביטול צו איסור הדיספוזיציה בנכס. לאחר עיון בבקשת הביטול, בתגובות לה ובתשובת המבקשת, קבע בית משפט קמא כי בשלב זה יש להקפיא את המצב הקיים ביחס לנכס, במטרה לאפשר למנהל המיוחד להעמיק ולחקור, מכוח תפקידו, ביחס למצבת נכסיו של החייב.

במסגרת הבקשה שבפניי, מעלה המבקשת טענות שונות בדבר הבעלות בנכס שבמחלוקת. לשיטתה, למול טענות בעל-פה שהעלה החייב בהליך קמא, טענותיה שלה מעוגנות במסמכים ובקביעות שיפוטיות קודמות. בפרט, הפנתה המבקשת לפסק-דינו של בית משפט השלום ברחובות, בו התקבלה תביעתה לפינוי החייב מהנכס (ת"א 44396-12-13). עוד הלינה המבקשת על כך שהחלטת בית משפט קמא לא נומקה די הצורך, וכן על כך שלא הוקצב מועד ברור לבדיקת המנהל המיוחד. כן נטען, כי לחייב חובות משמעותיים כלפי המבקשת עצמה.

ככלל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בקביעת סעדים זמניים (ראו, למשל, רע"א 4717/13גאליה נ' חלאילה (21.1.2014)). לאחר עיון בבקשה ובחומר שהוגש בגדרה, איני סבור כי עניין לנו במקרה המצדיק חריגה מכלל זה. הצדדים העלו במסגרת ההליך קמא טענות לכאן ולכאן בדבר הבעלות בנכס. אכן, טענות המבקשת, לרבות בדבר הכרעות שניתנו בהליכים אחרים, דורשות בחינה – ואוסיף, בחינה בכובד ראש. ואולם, העיקר לענייננו הוא כי המחלוקת בדבר הבעלות בנכס עדיין טעונה בירור. משכך, איני מוצא טעות בקביעת בית משפט קמא כי הקפאת המצב תאפשר חקר והעמקה בסוגיה.

נתון חשוב בהקשר זה, הוא שעולה מהבקשה כי המחלוקת בדבר הבעלות בנכס מתבררת. בית משפט קמא התיר לחייב להגיש תביעה לסעד הצהרתי בעניין הבעלות בנכס, ובהתאם, תביעה כזו הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. הווה אומר, הסוגיה מצויה בהליך משפטי. בנסיבות אלה, נראה כי הצו שניתן יאפשר בירור המחלוקת – ללא חשש שהזכויות בנכס תועברנה. באשר לטענת המבקשת לפיה העברת הזכויות המבוקשת היא רישום הנכס על שמה (חלף אמה המנוחה) ולא העברה לצד ג' – יוער כי העברה מתאימה תוכל להתבצע בהמשך, בכפוף לקביעות הנדרשות, לרבות דבר הבעלות בנכס.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ח' באלול התשע"ז (‏30.8.2017).

 

ש ו פ ט

התקדים של נועם קוריס סי או אי אל – גבולות השיימינג באינטרנט

האינטרנט הוא מקום חדש יחסית והגבולות של האינטרנט בטח שעדיין לא נקבעו. בישראל מטפל איגוד האינטרנט הישראלי בלא מעט מההשלכות של הרשת על המציאות ולהיפך.

אחד ממוסדות איגוד האינטרנט הישראלי הינו מוסד ישוב הסכסוכים החלופי של האיגוד, ה IL-DRP, הפועל תחת כללי ה – IL-DRP הישראלי אשר אמורים להיות תואמים גם לכללי -DRP COM העולמיים.

גוף יישוב סכסוכים זה של איגוד האינטרנט עוסק במחלוקות לגבי שמות מתחם (url) המוכרים גם כשמות דומיינים, ובסמכותו להורות לרש  ם הדומיינים לבטל רישום של דומיין מסויים או להעביר את הבעלות בו, לגורם שעתירתו להעברת הבעלות בדומיין נמצאת מוצדקת.

בעשור האחרון פאנל IL-DRP הישראלי הכריע בעשרות עתירות שעניינן היה בעיקר ניסיונות לתפוס דומיינים הנושאים שמות של חברות מסחריות גדולות לצורך מכירתם תמורת כופר לאותן חברות, למשל עתירות של      חב' פייסבוק וגוגל שהתבררו והוכרעו על ידי הפאנל הביאו לתוצאה שעל מחזיקי הדומיינים היה למסור את השליטה בדומיינים  לחברות, ללא תנאי.

בעניינה של פייסבוק למשל, קבע מוסד הבוררות של איגוד האינטרנט שיש להעביר את הדומיין לשליטת פייסבוק, אף ללא תשלום הכופר שהציעה פייסבוק לשלם אז, בסך של 3,000 דולר

לאחרונה (26.7.2017) הכריע פאנל ה IL-DRP הישראלי בעתירה לשחרור שם הדומיין noam-kuris.co.il, ההכרעה שהינה תקדימית בישראל, הינה לא פחות מאשר סימון דרך וקו גבול, בכל הקשור לתופעות השיימינג ברשת, באמצעות רישום שם מתחם הנושא את שם הנפגע, כאשר הצד הנפגע בשיימינג הינו גוף מסחרי.

באותה ההכרעה מהימים האחרונים בעניין שם הדומיין noam-kuris.co.il, נקבע שלאחר שגוף מסחרי מוכיח את זכותו והכרתו בשם מסויים הנכלל בשם שנרשם כמתחם מסויים (דומיין), תחת הסיומת co.il, ומאידך הצד שרשם לבעלותו את הדומיין לא מוכיח זכות מקבילה שלו, רשאי העותר להגיש עתירה לשחרור או העברת בעלות בשם המתחם.

בהחלטת הפאנל נקבע עוד ובצורה תקדימית בישראל, שכאשר האתר המפורסם בשם המתחם עוסק בביקורות ובטרוניות כנגד הגוף המסחרי, הרי שיש בכך אף הוכחה שרישום שם המתחם מלכתחילה נעשה בחוסר תום לב ובצורה פסולה.

בהחלטת הפאנל בעניין noam-kuris.co.il עוד נקבע, שהקמת אתר ביקורת או תלונות הנושא בשם המתחם את שמו של הגוף המסחרי נשוא הביקורת, יש בכך אף משום הטעיה כלפי ציבור הגולשים, וניסיון פסול להטעות גולשים להגיע לאתר הביקורת, על חשבון ההגעה לאתר או לנוכחות האינטרנטית של הגוף המסחרי.

התקדים בהחלטת הפאנל מותח קו גבול לתופעת השיימינג נגד גופים מסחריים בישראל, ואף מצרף קביעות משמעותיות לכך שבמקרים כפי שנעשו לעניין noam-kuris.co.il, נעשה הרישום ופרסום האתר בצורה פסולה, מטעה וחסרת תום לב, בהתאם לכללים שנקבעו בנושא בעולם.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.