פורסם ב

בש"פ 4105/17 לורי שם טוב נ' מדינת ישראל

בבית המשפט העליון

 

בש"פ 4105/17

 

לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן

 

העוררת: לורי שם טוב

 

  נ ג ד

 

המשיבה: מדינת ישראל

 

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן) במ"ת 14280-04-17 מיום 16.5.2017

 

תאריך הישיבה:                          כ"ו באייר התשע"ז        (22.5.2017)

 

בשם העוררת: עו"ד יהונתן רבינוביץ

 

בשם המשיבה: עו"ד חיים שוייצר

 

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן) מיום 16.5.2017, שבמסגרתה הוארך מעצרה של העוררת עד למתן החלטה אחרת בבקשה למעצרה עד תום ההליכים. בהחלטה זו נקבע כי הדיון הבא יתקיים מחר, 23.5.2017.

ביום 6.4.2017 הוגש כתב אישום נגד העוררת ושניים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים). לפי עובדות כתב האישום, העוררת קשרה קשר עם כל אחד משני הנאשמים האחרים, בנפרד, לבצע עבירות פליליות נגד גורמי רווחה, גורמים ממערכת אכיפת החוק והמשפט, ונגד אחרים (להלן: עובדי ציבור). במסגרת כך ביקשו הנאשמים להטריד ולפגוע בפרטיותם של עובדי ציבור שעסקו בעניינים שנוגעים להוצאת ילדים ממשמורת הוריהם ולסכסוכים על משמורת ילדים. עוד צוין בכתב האישום, כי במסגרת פעילותם פרסמו הנאשמים פרטים מזהים של קטינים מתוך הליכים חסויים, וזאת בכדי לחבל בהליכי אימוץ של אותם קטינים. כמו כן, פרסמו הנאשמים ברשת האינטרנט תכנים מכפישים ובוטים (חלקם מיניים) ביחס לעובדי ציבור וביחס למתלוננים נוספים; וכן, פרטים אישיים של עובדי ציבור, ובהם כתובות מגורים, מספרי טלפון אישיים ופרטי חשבונות בנק. עוד עולה מכתב האישום כי העוררת הגיעה לבתי מגורים של עובדי ציבור וקראה נגדם קריאות מבזות; וכי העוררת ביצעה עבירות מרמה שונות, ובכלל זה זיוף של מסמכים רשמיים של מוסדות המדינה. נוכח כך, הואשמה העוררת בין השאר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; סחיטה באיומים; הטרדה מינית; פגיעה בפרטיות; זיוף בנסיבות מחמירות; זילות בית המשפט; העלבת עובד ציבור; עבירות מחשב; איסור פרסום; לשון הרע; והתחזות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים נגדם.

ביום 6.4.2017 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה למעצר עד תום ההליכים. במהלך הדיון בא כוחה דאז של העוררת – שייצגהּ לצורך הדיון האמור – ביקש דחיה לשם הסדרת ייצוגה בתיק, לימוד חומר הראיות וגיבוש עמדה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' הימן) ציין בהחלטתו כי לנוכח האמור בכתב האישום קיים "ניצוץ ראייתי", קבע את הדיון הבא ליום 18.4.2017, והורה על המשך מעצרם של הנאשמים, ובכלל זה העוררת, עד למתן החלטה אחרת.

בדיון שהתקיים בהליך העיקרי ביום 18.4.2017 ציין בא כוחה דאז של העוררת – עו"ד אפרים דימרי – כי טרם הוסדר ייצוג בתיק העיקרי, כי הוא מייצג את העוררת לצורך דיון זה וכי היא מכירה את כתב האישום. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' שגיא) הורה כי הסנגוריה הציבורית תדאג למינוי סנגורים לעוררת ולשני הנאשמים הנוספים; הורה למשיבה להשלים את הכנת רשימת חומר החקירה והכנת התיק לצילום; וקבע את סדרי הדיון בהליך העיקרי.

בדיון נוסף שהתקיים בהליך העיקרי ביום 24.4.2017 ציינה העוררת בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' שגיא) כי היא מכירה את כתב האישום, ובצד זאת הוסיפה כי לא קראה אותו "בעיון". בתום הדיון קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי רשם לפניו את דבריהם של הנאשמים (ובכלל זה העוררת) שלפיהם הם מכירים את כתב האישום.

בדיון המשך בבקשה למעצר עד תום ההליכים שהתקיים ביום 7.5.2017, עדכנה נציגה מטעם הסנגוריה הציבורית כי הסנגוריה פועלת להסדר ייצוגם של הנאשמים בתיק. בית המשפט (כב' השופט א' הימן) הורה לסנגוריה להסדיר את הייצוג בהקדם. בנוסף, הורה בית המשפט כי המשיבה תודיע לבאי כוח הנאשמים באותה עת "אודות חומר חקירה העומד וזמין לצילום", והורה על דחיית הדיון ליום 16.5.2017.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 16.5.2017 בבית המשפט המחוזי הבהיר בא כוחה של העוררת – עו"ד יהונתן רבינוביץ – כי הוא הסנגור שמונה לייצוגה בתיק מטעם הסנגוריה הציבורית, וטען כי העוררת עצורה במעצר לא חוקי בשל שני טעמים מרכזיים. האחד, משום שחלפו למעלה מ-30 ימים מאז הוגש כתב האישום בעניינה ביום 6.4.2017, ובית המשפט הוסיף להאריך את מעצרה של העוררת מבלי שנקבע שקיים רף ראייתי מתאים לשלב זה של המשך המעצר. נטען כי מצב עניינים זה עומד בסתירה להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). לפי הטעם השני, חלפו למעלה מ-30 ימים מאז הוגש כתב האישום וטרם בוצעה הקראת כתב אישום כדין לעוררת. נטען כי אין בכך שבא כוחה של העוררת שייצגהּ בדיון שנערך ביום 18.4.2017 ציין כי העוררת "מכירה את כתב האישום" כדי לעמוד בדרישות סעיף 60 לחוק המעצרים וסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), וכי גם מטעם זה – מעצרה של העוררת לא חוקי. נוכח שני טעמים אלה, התבקש לשחרר את העוררת ממעצר. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' הימן) דחה את שתי הטענות האמורות שהעלה בא כוח העוררת. נקבע כי במקרה דנן התמלא התנאי בדבר הרף הראייתי הנדרש לשם המשך הארכת מעצרם של הנאשמים. בית המשפט הבהיר כי בהחלטתו מיום 6.4.2017 בדבר קיומו של "ניצוץ ראייתי", כוונתו היתה כי ניצוץ זה אינו נובע מכתב האישום (כפי שצוין שם), כי אם מהבקשה להארכת מעצר ומ"פירוט הראיות שבה". באשר לטענה כי בחלוף 30 ימים טרם הוקרא לעוררת כתב האישום, קבע בית המשפט כי כעולה מפרוטוקול הדיון בתיק העיקרי מיום 24.4.2017 ובהתאם להחלטתו של בית המשפט מאותו היום שלפיה הנאשמים מכירים את כתב האישום – תנאי זה התמלא, ומשכך דינה גם של טענה זו להידחות.

מכאן הערר שלפניי.

בערר ובדיון שהתקיים לפניי שב בא כוחה של העוררת על שני הטעמים שלפיהם מעצרה של העוררת אינו חוקי. נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי קיים "ניצוץ ראייתי" בהתבסס על הבקשה להארכת מעצר, ומבלי שהובאו לעיונו חומרי החקירה. כמו כן, נטען כי המשיבה טרם העבירה את מלוא חומרי החקירה בתיק אל בא כוח העוררת, וזאת אף שחלפו 46 ימים מאז נעצרה העוררת. כמו כן, נטען כי לא הוקרא לעוררת כתב האישום, ולכן בחלוף 30 ימים מהגשתו הפך מעצרה לא חוקי נוכח הוראות סעיף 60 לחוק המעצרים וסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי. בהקשר זה נטען כי משהעוררת ציינה בפני בית משפט קמא כי לא קראה את כתב האישום בעיון, שגה בית המשפט בקבעו כי התמלאו התנאים הנדרשים בדין באשר להיכרותה של העוררת עם תוכנו של כתב האישום.

בא כוחה של המשיבה טען בדיון שהתקיים לפניי כי בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי בתיקים שבהם חומר הראיות רב – כמקרה דנן – אין אפשרות של ממש כי בית המשפט יוכל לעיין בכל חומר הראיות ועליו לסמוך על האמור בבקשה למעצר עד תום ההליכים ולהפנות שאלות לתביעה לגבי הראיות המרכזיות בתיק, במידת הצורך. בענייננו, בית המשפט לא מצא להפנות שאלות לתביעה שכן התרשם כי החומר הראייתי, כפי שפורט בבקשה למעצר עד תום ההליכים, עומד בנטל הנדרש לשם קיומו של "ניצוץ ראייתי". באשר להקראת כתב האישום לעוררת, נטען כי בא כוחה של העוררת שייצגהּ בדיון לפני בית משפט קמא ביום 18.4.2017 ציין בפני בית משפט קמא כי העוררת קראה את כתב האישום, ולכן התמלאו התנאים הקבועים בדין לעניין זה. עוד נטען כי כתב האישום מתפרס על 163 עמודים וכי העוררת ציינה בפני בית המשפט כי היא מכירה את כתב האישום, הגם שהוסיפה שלא קראה אותו "בעיון" – ולכן בנסיבות אלו קוימה התכלית שלפיה על נאשם להכיר את כתב האישום שבעטיו הוא שוהה במעצר.

לאחר שקראתי את הודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים, לא ראיתי לקבל את טענת העוררת שלפיה מעצרה אינו חוקי.

תחילה לטענה כי מעצרה של העוררת אינו חוקי נוכח הוראות סעיף 21 לחוק המעצרים. כידוע, לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מעצר לתקופה שבין תחילת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ועד למתן החלטה בה, במסגרת "מעצר ביניים". לשם הפעלת סמכות זו נדרשת קיומה של תשתית ראייתית כלשהי, שזכתה בפסיקה לכינוי "ניצוץ ראייתי", אשר הנטל להוכחתה קל מזה המוטל על התביעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים (בש"פ 5195/13 אבו מור נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (25.7.2013); בש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל(19.1.2010) (להלן: עניין פיניאן); בש"פ 1289/91 הררי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 759 (1991)). מעצר הביניים נועד לאפשר לבית המשפט לדחות את המשך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לאחר שהדיון בבקשה החל אך טרם הסתיים, מבלי שיתממש הסיכון הגלום באי החזקתו של הנאשם במעצר (עניין פיניאן, פסקאות 12-11). במקרה שלפניי, בא כוחה של העוררת טוען כי שגה בית המשפט המחוזי עת ביסס את קביעתו בדבר קיומו של "ניצוץ ראייתי" אך על הפירוט המצוי בבקשה למעצר עד תום ההליכים. נטען כי היה על בית המשפט לעיין בחומר הראיות על מנת לקבוע אם קיים "ניצוץ ראייתי", ומשלא עשה כן – מעצרה של העוררת אינו חוקי. אין בידי לקבל טענה זו.

בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו נושא הערר שלפניי כי קביעתו בדבר קיומו של "ניצוץ ראייתי" התבססה לא רק על הבקשה להארכת מעצר גופה, כי אם גם על פירוט הראיות שבה. בא כוח המשיבה עמד על כך שכתב האישום במקרה דנן כולל אישומים רבים, והיקפו של החומר הראייתי רב. חברי השופט י' עמית התייחס למקרים כגון דא בעניין פיניאן:

"לעיתים חומר הראיות עצום ורב […] ברי כי בשלב זה, בעוד בית המשפט דן בתיקי המעצרים המובאים בפניו, אין אפשרות של ממש אפילו 'לרפרף' על כל חומר הראיות, ואין לבית המשפט אלא לסמוך על האמור בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בצירוף הבהרות מטעם התביעה לגבי הראיות המרכזיות בתיק" (שם, פסקה 15).

השופט עמית הוסיף וציין שם:

"לכך יש להוסיף, כי נוכח חזקת ההגינות בה אנו מעמידים את התביעה, חזקה עליה כי בבקשה למעצר עד תום ההליכים לא בדתה ראיות שאינן קיימות בחומר החקירה, ואם נכתב בבקשה כי חומר הראיות כולל עדות של עד מדינה, תימצא עדות כזו בחומר הראיות. רוצה לומר כי בחינת ה'ניצוץ הראייתי' לצורך מעצר ביניים, ממילא אינה חורגת בהרבה מסקירה ראשונית של הראיות שפורטו בבקשה למעצר עד תום ההליכים" (שם, פסקה 166).

במקרה דנן בית המשפט המחוזי התרשם כי פירוט הראיות שמופיע בבקשה למעצר עד תום ההליכים עומד ברף הנדרש להקמתו של "ניצוץ ראייתי", אף מבלי שמצא בנסיבות המקרה להפנות שאלות לתביעה שנוגעות לראיות שפורטו, וזו מצידה לא ראתה להוסיף הערות נוספות. עיינתי גם אני בבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה לבית משפט קמא ונתתי דעתי לראיות לכאורה שפורטו בה, והמדובר בין היתר בעדויות מתלוננים וגורמים נוספים; בכתובות IP הקשורות למחשבו האישי של בן זוגה של העוררת, אשר מהן נפתחו אתרי אינטרנט נושא כתב האישום; האזנות סתר שבוצעו לעוררת שמהן עולה קשר ישיר לניהול אתרי האינטרנט נושא כתב האישום; ממצאים פורנזיים נוספים שנמצאו במחשבה האישי של העוררת; מחקרי תקשורת ועוד. בהינתן פירוט זה איני מוצא עילה להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא כי קיים במקרה דנן "ניצוץ ראייתי" שנדרש לשם הפעלת הסמכות להאריך מעצר במסגרת מעצר ביניים (הגם שככלל ראוי כי התביעה תהיה ערוכה להציג את עיקרי החומר ככל שבית המשפט יראה לבקש הבהרות נוספות, כפי שעולה מהערתו של השופט עמית בעניין פיניאן בפסקה 15). נוכח דברים אלה, אין בידי לקבל את הטענה כי מעצרה של העוררת אינו חוקי בשל היעדרו של "ניצוץ ראייתי".

למען השלמת התמונה יצוין כי מהודעה שהגיש בא כוח המשיבה היום עולה כי בדיון שיתקיים מחר בבית המשפט המחוזי יובא לדיון חומר הראיות לכאורה במלואו.

עתה לטענת העוררת כי מעצרה אינו חוקי מכיוון שלא הוקרא בפניה כתב האישום וחלפו למעלה מ-30 ימים מאז הוגש. כידוע, הוראת סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי – שקובעת את המתכונת שלפיה יש להקריא לנאשם את כתב האישום בתחילת המשפט או לחילופין שיודיע הסנגור כי הנאשם קרא את כתב האישום, בתנאים שנקבעו שם – נועדה להבטיח כי כתב האישום ותוכנו הובאו לידיעתהנאשם (בש"פ 5988/03 אמארה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (20.7.2003) (להלן: עניין אמארה)). סעיף 60 לחוק המעצרים מורה כי אין להחזיק במעצר נאשם שחלפו מעל ל-30 ימים ממועד הגשת כתב האישום וטרם החל משפטו. העוררת טוענת כי משלא הוקרא לה כתב האישום, משפטה טרם החל, ולכן מעצרה מעל ל-30 ימים אינו חוקי. דא עקא, בא כוחה הקודם של העוררת – אשר ייצגהּ בדיון שהתקיים ביום 18.4.2017 – ציין בפני בית המשפט המחוזי כי העוררת מכירה את כתב האישום. נוסף על כך, העוררת עצמה חזרה על דברים אלה בדיון בתיק העיקרי שהתקיים ביום 24.4.2017. בערר שלפניי נטען כי מכיוון שהעוררת הוסיפה וציינה באותו דיון מיום 24.4.2017 – בסמוך לדבריה כי היא מכירה את כתב האישום – כי לא עלה בידה לקרוא את כתב האישום "בעיון", אין לקבוע כי התמלאו הוראות סעיף 143 לחוק. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום להורות על שחרורה המידי של העוררת ממעצר בשל פגם שנפל בהקראת כתב האישום.

תכליתו של סעיף 60 לחוק המעצרים היא להבטיח שאדם לא יהיה נתון במעצר בלא שמשפטו החל בהבאת תוכנו של כתב האישום לידיעתו ולהבנתו. בהקשר זה נפסק לא אחת כי לא כל פגם בהקראת כתב האישום יביא בהכרח לשחרורו של נאשם ממעצר לא חוקי, אלא נדרש לבחון, בין השאר, אם הוגשמה התכלית העומדת בבסיס הוראות סעיף 60 לחוק המעצרים וסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי, וכי לא נגרם לנאשם עיוות דין (בש"פ 9997/07 גיאורגדזה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (10.12.2007); עניין אמארה, פסקה 5; בש"פ 1943/03 שילון נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 869, 873 (2003)). הגשמת תכלית הוראות החוק האמורות היא אחד השיקולים המרכזיים המשפיעים על התשובה לשאלה אם ניתן לרפא את הפגם בדיעבד בעניינו של הנאשם הקונקרטי. אם נפל פגם שאינו יורד למהות העניין ואינו פוגם בזכויות המהותיות של הנאשם הרי שאין בכך כדי להוביל לשחרור הנאשם ממעצר, ועל כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו הפרטניות (בש"פ 7829/10 טרמצי נ' מדינת ישראל, פסקאות 13, 19 (27.10.2010) (להלן: עניין טרמצי)). במקרה דנן, נפל פגם בהקראת כתב האישום לעוררת משהדבר לא נעשה במתכונת המדויקת הקבועה בסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי. עם זאת, איני סבור כי השלכות פגם זה הן שחרורה של העוררת ממעצר. סבורני כי התכלית העומדת בבסיס הוראות החוק האמורות התקיימה בנסיבות המקרה שלפניי. בא כוחה הקודם של העוררת, ובהמשך גם העוררת עצמה, ציינו בפני בית המשפט המחוזי, בשני דיונים שונים, כי העוררת מכירה את כתב האישום. כמו כן, מקובלת עלי טענת בא כוח המשיבה כי גם מדבריה של העוררת בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 24.4.2017 – שלפיהם הפרסומים שמופיעים בכתב האישום לא נמצאים ברשת האינטרנט – עולה כי היא מודעת לתוכנו של כתב האישום. בנסיבות אלו איני סבור שנפגעה זכות מהותית של העוררת היורדת לשורש ההליך, או שנגרם לה עוות דין וממילא ריפוי הפגם אפשרי בדיעבד בנסיבותיו של המקרה דנן, והנחתי היא כי כך ייעשה ללא דיחוי (והשוו עניין טרמצי, פסקה 30).

קודם לחתימת הדברים אזכיר כי עד לנקודת הזמן הנוכחית לא הועבר מלוא חומר החקירה לעוררת. העוררת תוכל להעלות טענותיה בהקשר זה, על ההשלכות שנודעות לכך לשיטתה, לפני בית המשפט המחוזי בדיון שיתקיים מחר.

נוכח כל המקובץ, ובכפוף להערותיי, דין הערר להידחות.

ניתנה היום, ‏כ"ו באייר התשע"ז (‏22.5.2017).

פורסם ב

בש"א 3457/17 אוסנת מזוז נ' אודי בר

בבית המשפט העליון

 

בש"א  3457/17

 

לפני: כבוד השופט מ' מזוז

 

המבקשת: אוסנת מזוז

 

  נ  ג  ד

 

המשיב: אודי בר

 

בקשה להעברת מקום דיון הקבוע ליום 21.5.2017

בשם המבקשת:                      בעצמה

החלטה

בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 להעברת מקום דיון בת"ק 49627-02-17 מבית משפט לתביעות קטנות בטבריה לבית משפט לתביעות קטנות באזור המרכז.

ענייננו בתביעה שהגיש המשיב  נגד המבקשת בבית משפט לתביעות קטנות בטבריה ביום 22.2.2017.

המבקשת טוענת כי יש להעביר את מקום הדיון לבית משפט לתביעות קטנות באזור המרכז, קרוב למקום מגוריה, מכיוון שלטענתה סיכויי התביעה נמוכים וקיום הדיון בטבריה יגזול ממנה זמן יקר.

המשיב הודיע לבית המשפט כי הוא מתנגד לבקשה.

לאחר עיון בדברים, הגעתי למסקנה כי אין בידי לקבל את הבקשה. נקודת המוצא היא כי לתובע יתרון בבחירת המקום בו תידון תובענתו, בכפוף לעמידתו בכללי הסמכות המקומית, והדבר נתון לשינוי רק אם עומד הנתבע בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת הדיון למקום אחר (ראו, בין רבים, בש"פ 1116/04 ברדיצ'בסקי נ' מדינת ישראל(8.2.2004); בש"א 908/17 דואיב נ' בקבני (5.2.2017)). אינני סבור כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏כ"ב באייר התשע"ז (‏18.5.2017).

    ש ו פ ט

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן ,עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל , עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום, עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg,עו"ד נועם קוריס כותב ב nfc, עו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.il,  עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס ביוטיוב, עו"ד נועם קוריס בטוויטר, עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס, עו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץ, עו"ד נועם קוריס כותב בדה מרקר

פורסם ב

בג"ץ 4021/17 המטה למען ארץ ישראל נ' ראש הממשלה ואח'

הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן , עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל ,  עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום, עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg, עו"ד נועם קוריס כותב ב nfc, עו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.il, עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס ביוטיוב, עו"ד נועם קוריס בטוויטר, עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס, עו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץ,  לכתבה בביזפורטל, עו"ד נועם קוריס: 20 אלף ₪ לכל ישראלי.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק  
  בג"ץ  4021/17

 

לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן
  כבוד השופט י' עמית
  כבוד השופט א' שהם

 

העותרת: המטה למען ארץ ישראל

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. ראש הממשלה
  2. השר  לביטחון פנים
  3. השרה  לתרבות וספורט
  4. השר לירושלים ומורשת
  5. שר הדתות
  6. ראש העיר ירושלים
  7. מפכ"ל המשטרה
  8. ממ"ז ירושלים
  9. משטרת ישראל

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותרת: עו"ד אביעד ויסולי

 

פסק-דין

השופט י' עמית:

בעתירה שבפנינו מתבקשים מספר סעדים כלליים, שהראשון שבהם הוא להורות למשיבים להימנע מלהפריע לגישה חופשית של יהודים להר הבית ביום ירושלים הקרוב, שחל ב-24.5.2017.

העותרת מגוללת בעתירה את החלטת הממשלה 761 שהתקבלה בשנת 1967, לפני 50 שנה, ומספר פסקי דין שניתנו לאורך השנים בנוגע להר הבית, אך משום מה, מוגשת עתירה זו כשבוע לפני התאריך הנ"ל והעותרת אף מבקשת לקבוע הדיון בדחיפות עוד קודם לכן. זאת, על אף שמהעתירה לא עולה כל נתון שנתחדש לעותרת משך 50 השנים שנסקרו בעתירתה.

איני רואה כל סיבה שהעותרת תכניס את המערכת לסד זמנים דוחק של שבוע ימים לצורך מתן תגובה וקביעת דיון. כל זאת, לגבי עתירה המשתרעת על כ-30 עמודים (בצירוף נספחים) ומגוללת כמעט את כל עילות המשפט המינהלי, לרבות הטענה כי ראש הממשלה נמצא בניגוד עניינים "בכל הנוגע להחלטות אופרטיביות למשטרת ישראל" הנוגעות להר הבית.

זאת ועוד.

מהעתירה עולה כי העותרת פנתה אל המשיבים במכתב ביום 10.5.2017 ודרשה מהם ליתן תגובה עד ליום 15.5.2017, שאם לא כן תשקול פניה לבג"ץ. משלא השיבו המשיבים לעותרת תוך פרק הזמן של חמישה ימים ברוטו שקצבה להם העותרת בחסדה כי רב, הוגשה עתירה זו ב-16.5.2017.

על כך נאמר על ידי השופט מ' חשין בבג"ץ 6394/04 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' מגן דוד אדום (10.2.2005):

"המשיבים השיבו לבית המשפט במסמכים כבדים ומפורטים והשאלות השנויות במחלוקת (למצער חלקן) שאלות ראויות הן להתכבד בהן. ואולם אין בדעתנו להיכנס בעובי הקורה בשל טענת סף אחת שהעלתה המדינה ואשר אנו עומדים להיעתר לה. מסתבר כי עובר להגשת העתירה כתבה באת-כוח העותר למנהל מס ערך מוסף (העתקים למגן דוד אדום, לשר האוצר ולשר הבריאות) ובמכתבה העלתה טענות שיש בפיה כנגד עיסוקיו של מגן דוד אדום, והן עיקר הטענות המועלות בעתירה. אצה לו הדרך לעותר. המכתב אל רשויות המדינה נכתב ביום 29.6.04, ולא חלף אלא שבוע ימים, וביום 6.7.04 הוגשה העתירה המונחת לפנינו והיא עתירה המעלה את טענות העותרת במלואן. לא זו הדרך לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק. אכן, יש שגוף ציבורי משתהה שלא כהלכה ושלא בדין בתשובה למכתב הנכתב אליו, ובמקרה מעין זה יכול ורשאי הרואה עצמו נפגע לפנות לבג"ץ בטענה כי לא זכה לקבל תשובה שהיה זכאי לה. ואולם אין להשלים עם תופעה מעין זו, שעורך-דין יכתוב מכתב התראה למשרד ממשרדי הממשלה, ולאחר שבוע ימים יפנה בעתירה לבג"ץ. אין להשלים עם תופעה מעין זו ועל כן החלטנו לדחות את העתירה על הסף מטעם זה בלבד" (הדגשה הוספה – י"ע).

והדברים יפים לענייננו.

אשר על כן העתירה נדחית על הסף ללא צורך בתגובה.

הרבה לפנים משורת הדין, מאחר שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏כ"א באייר התשע"ז (‏17.5.2017).

פורסם ב

עע"מ 3833/17 אייל מכונים מסחר ושירותים בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים

בבית המשפט העליון

 

עע"מ  3833/17 – א'

 

לפני: כבוד השופטת ע' ברון

 

המערערת: אייל מכונים מסחר ושירותים בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבה: מדינת ישראל – רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 24.4.2017 ב-עת"מ 53230-03-17 (כבוד השופטת ר' ברקאי)

 

בשם המערערת: עו"ד משה רביעי
בשם המשיבה: עו"ד עמרי אפשטיין

 

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: בית המשפט המחוזי) מיום 24.4.2017 ב-עת"מ 53230-03-17 (השופטת ר' ברקאי), שבו נדחתה עתירת המערערת לביטול החלטת רשות הרישוי להתלות בפועל את כתב ההרשאה של המערערת להפעלת תחנת בדיקה לרישוי כלי רכב למשך ארבעה חודשים. ביום 26.4.17 עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע פסק הדין ל-30 ימים או עד למתן החלטה אחרת של בית משפט זה.

השתלשלות העניינים בתמצית

המערערת מחזיקה ברישיון מפעיל וכתב הרשאה להפעלת מכון רישוי באזור התעשייה בעיר נתיבות מאז שנת 2009 (להלן: מכון הרישוי); ובתוקף זה, רשאית המערערת, בין היתר, להעניק אישורי כשירות לכלי רכב לאחר שעברו בדיקת רישוי שנתית במכון הרישוי. וזאת בפיקוחו של משרד התחבורה, שקובע את הסטנדרטים לפעולת מכוני הרישוי ומפקח על פעילותם על ידי עריכת בדיקות וביקורות. בעקבות ליקויים שנמצאו בפעולות המערערת, ולפיהם ניתנו אישורי כשירות לכלי רכב על אף פגמים בטיחותיים וכן עיכובים בהעברת תעודות כיול בניגוד לנהלים, נערך למערערת ביום 6.7.2015 שימוע. בעקבות שימוע זה, הוחלט ביום 21.10.2015 על התלייה על תנאי של כתב ההרשאה של מכון הרישוי למשך שלושה חודשים לתקופה של שנתיים, כך שמכון הרישוי ימשיך לפעול, אך התנאי לכך הוא שבמסגרת התקופה האמורה לא יימצאו ליקויים במכון.

גם לאחר ההחלטה האמורה, שבו והתגלו ליקויים בפעולת מכון הרישוי, כאשר החמור שבהם הוא העברת רכב בעל ליקויי בטיחות חמורים את מבחן הכשירות השנתי תמורת כסף (250 ש"ח); דבר שהוביל להרשעתו של בוחן הרכב במקרה האמור, על פי הודאתו, בעבירת שוחד. נוסף על ליקוי זה, נמצאו מספר לא מבוטל של ליקויים פחותים בחומרתם. במצב דברים זה, נערך ביום 8.9.2016 שימוע נוסף בעניינו של מכון הרישוי, וביום 15.2.2017 קיבלה המשיבה החלטה להפעיל את שלושת חודשי ההתליה על תנאי וכן להוסיף על כך התלייה של חודש נוסף; ומשמע שכתב ההרשאה של מכון הרישוי יותלה בפועל, ומכון הרישוי יחדל מלפעול במשך ארבעה חודשים החל מיום 2.4.2017. כן הוחלט על התלייה בפועל של תעודת הבוחן של המנהל המקצועי של מכון הרישוי לתקופה של חודשיים.

על החלטה זו עתרה המערערת לבית המשפט המחוזי מן הטעם שההחלטה אינה מידתית, וכי נפלו פגמים בשימועים שנערכו לה טרם קבלת ההחלטות על התליית כתב ההרשאה. בפסק הדין נושא בקשה זו מיום 24.4.2017 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה מן הטעם שהעתירה הוגשה בשיהוי, וכן דחה את טענות המערערת לגופן.

הבקשה לעיכוב ביצוע

ביום 9.5.2017 הגישה המערערת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשתה טוענת המערערת כי ללא מתן צו המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עלול הערעור להתייתר; שכן סביר כי ההכרעה בערעור תינתן חודשים רבים לאחר סיום תקופת ההתליה – כך שאף אם תזכה המערערת בערעורה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. כן נטען כי לביצוע פסק הדין יהיו השלכות קשות, בין היתר בדמות פיטורי 14 עובדים במכון הרישוי ופגיעה בציבור הלקוחות של המכון, בהיעדר מכון רישוי נוסף בנתיבות. עוד טוענת המערערת כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מהמשך פעילות מכון הרישוי ואין כל צורך ציבורי דוחק בסגירתו; והא ראיה כי ההליכים שננקטו כנגד מכון הרישוי התרחשו מעל לשנה ממועד קרות הליקויים שבגינם ניתנה ההחלטה להתלות את כתב ההרשאה של מכון הרישוי. אשר לסיכויי הערעור טוענת המערערת כי סיכויי הערעור "טובים ומבוססים".

מנגד טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי וסיכויי הערעור נמוכים ביותר. אשר למאזן הנוחות מציינת המשיבה כי אמנם ייתכן שתקופת ההתליה או חלקה יסתיימו טרם שיוכרע הערעור; אך אין בכך כדי להכריע את הכף, שכן מנגד עומד האינטרס הציבורי באכיפת ההחלטה תוך קיום פיקוח על פעילותו של מכון הרישוי, וזאת לשם הגנה על ציבור המשתמשים בכבישים. על כן, לשיטת המשיבה, בשל האינטרס הציבורי באכיפת ההחלטה וסיכויי הערעור הנמוכים, יש לדחות את הבקשה. כמו כן מציינת המשיבה כי בהחלטתה מיום 15.2.2017 התלתה המשיבה גם את רישיון הבוחן של המנהל המקצועי במכון הרישוי לתקופה של חודשיים. עם זאת, ועל אף שהערעור מופנה כלפי ההחלטה כולה, עובדה היא שהמערערת לא טענה דבר בנוגע להתליית רישיון הבוחן; ועל כן גם אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לעניין התליית כתב ההרשאה להפעלת מכון הרישוי, אין לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע להתליית רישיון הבוחן של המנהל המקצועי, שבהתאם להחלטת המשיבה נקבע שתיכנס לתוקף ביום 28.5.2017.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, כלל הוא כי סעד זמני בערעור יינתן בהתקיים שני תנאים: סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש. אמנם מדובר בתנאים מצטברים, אך היחס ביניהם  הוא כשל "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון המבקש ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך; ונפסק לא אחת כי ככלל, מאזן הנוחות הוא העיקר (ראו למשל: ע"א  5191/15 אייזיק נ' מורשת (31.8.2015), בפסקה 6; ע"א 4117/15 בן דוד נ' גדעון (17.8.20155), בפסקה 7). בגדרי בחינת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון אם בהיעדר צו המורה על עיכוב ביצוע יוכל המערער להשיב את המצב לקדמותו במקרה שהערעור יתקבל (ראו: עע"מ  5834/14 ג.ב.ע.ם לוי נכסים והשקעות בע"מ נ' עיריית קריית ים (10.9.2014)). בענייננו, דומה כי לא יכול להיות חולק על כך שביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול בסבירות גבוהה לייתר את הערעור. כך, אף במקרה שיתקבל הערעור, תעמוד המערערת בפני שוקת שבורה, תוך שיגרמו לה ולעובדי מכון הרישוי נזקים כבדים. על כן, ואף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, דין הבקשה להתקבל.

אשר לטענת המשיבה בדבר האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת מכון הרישוי והפיקוח עליו, ייאמר כי אין בטענה זו כדי להטות את הכף לטובתה. אמנם בבקשה למתן סעד זמני שומה על בית המשפט לשקול, נוסף על האינטרסים הצרים של הצדדים בהליך, אף אינטרסים ציבוריים רחבים (ראו למשל: בר"מ 4434/11 פי.ג'י.אל הנדסה ותכנון תחבורה בע"מ נ' נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ (4.7.2011)), אך במקרה דנן לא שוכנעתי כי הפגיעה הנטענת באינטרס הציבורי היא כזו שיש בה כדי להצדיק דחיית בקשת המערערת. עם זאת, מצאתי כי יש ליתן ביטוי מסוים לחשש שהציגה המשיבה בדבר פעילותה של המערערת וזאת באמצעות הפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח (ערבות בנקאית או מזומן) על ידי המערערת, להבטחת ניהולו והפעלתו של מכון הרישוי על פי הנהלים.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת במובן זה שתעוכב התליית כתב ההרשאה של המערערת להפעלת מכון הרישוי עד להכרעה בערעור או עד מתן החלטה אחרת; וזאת בכפוף להפקדת הערובה כאמור. משלא נטען בבקשה שבפניי דבר לעניין התליית רישיון הבוחן של מנהלו המקצועי של המכון, זו תיכנס לתוקפה ביום 28.5.2017.

ניתנה היום, ‏כ"ט באייר התשע"ז (‏25.5.2017).

    ש ו פ ט ת

הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן , עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל ,  עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום, עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg, עו"ד נועם קוריס כותב ב nfc, עו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.il, עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס ביוטיוב, עו"ד נועם קוריס בטוויטר, עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס, עו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץ,  לכתבה בביזפורטל, עו"ד נועם קוריס: 20 אלף ₪ לכל ישראלי.

פורסם ב

בית המשפט העליון – מתוך אתר הרשות השופטת

בית המשפט העליון
מעמדו
שופטים
בית משפט לערעורים סמכויות:
בית משפט גבוה לצדק
"דיון נוסף"
"משפט חוזר"
הרכב
אב בית הדין
בית המשפט העליון
ראו: חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-‏1984,
סעיפים ‏32‎-25.
.
  מעמדו: בית המשפט העליון עומד בראש מערכת השיפוט במדינה. מקום מושבו בירושלים. תחום שיפוטו – המדינה כולה. הלכה שפוסק בית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון. זה עקרון התקדים המחייב הנוהג בישראל.
  שופטים: את מספר שופטי בית המשפט העליון קובעת הכנסת בהחלטה. ברגיל, מכהנים בבית המשפט העליון חמישה עשר שופטים.
היום מכהנים חמישה עשר שופטים. בראש בית המשפט העליון ובראש מערכת השיפוט בכללה עומד נשיא בית המשפט העליון. לידו – המשנה לנשיא.
  סמכויות: בית המשפט העליון יושב כבית משפט לערעורים וכבית משפט גבוה לצדק.
  כבית המשפט לערעורים, דן בית המשפט העליון בערעורים (פליליים ואזרחיים) על פסקי דין ועל החלטות אחרות של בתי המשפט המחוזיים. כן דן הוא בערעורים על החלטות שיפוטיות ומעין-שיפוטיות שונות, שעניינן, למשל, חוקיות הבחירות לכנסת, שיפוט משמעתי של לשכת עורכי הדין, עתירות אסירים, ומעצר מינהלי.
  כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ), דן בית המשפט העליון כערכאה ראשונה, בעיקר בטענות נגד החוקיות של החלטות שלטוניות:
החלטות של הממשלה, של רשויות מקומיות וכן של גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין.
  "דיון נוסף" בית המשפט העליון יושב גם ב"דיון נוסף" על פסקי-דינו. עניין שפסק בו בית המשפט העליון – בין בשבתו כבית משפט לערעורים ובין בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – בשלושה שופטים או יותר, רשאי הוא לדון בו דיון נוסף במספר גדול יותר של שופטים. דיון נוסף אינו מתקיים אלא במקרים מיוחדים ומעטים, בהם נודעת, לדעת בית המשפט, חשיבות מיוחדת לפסק הדין.
  משפט חוזר: בית המשפט העליון רשאי להורות גם על קיום משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית. משפט חוזר יכול להיערךבתנאים שנקבעו לכך בחוק, בעיקר, אם נתגלו עובדות חדשות או התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין לנאשם. בפועל משפטים חוזרים נדירים ביותר.
  הרכב: בית המשפט העליון, הן בשבתו כבית משפט לערעורים והן בשבתו כבג"צ, יושב ברגיל בהרכב של שלושה. שופט אחד דןבבקשות ביניים, בצווים זמניים ובבקשות למתן צווים על תנאי, וכן בערעורים על החלטות ביניים של בתי המשפט המחוזיים או על פסקי דין של דן יחיד בבית משפט מחוזי שדן בערעור, על פסק דין או על החלטה של בית משפט שלום. בית המשפט העליון יושב בהרכב של חמישה שופטים או יותר בדיון נוסף. בית המשפט העליון יכול לדון במספר בלתי זוגי גדול יותר משלושה שופטים בעניינים שכרוכות בהם שאלות יסוד משפטיות או חוקתיות.
  אב בית הדין: עניין שיושב בו בדין נשיא בית המשפט העליון – הנשיא הוא אב בית הדין; יושב בדין המשנה לנשיא ואין הנשיא יושב בו – המשנה לנשיא הוא אב בית הדין; בהרכב אחר – הוותיק שבשופטים הוא אב בית הדין. את הוותק קובעים לפי תאריך מינוי השופט לבית המשפט העליון.
פורסם ב

נועם קוריס – כל מה שחשוב לדעת עליו

עו"ד נועם קוריס | כל הזמן

www.kolhazman.co.il › דעות

עו"ד נועם קוריס – תודה לגולשים ותגובות כייפיות. חוץ מהבלוג שלי באתר המשרד עו"ד נועם קוריס יצא לי לכתוב כאן באתר כל הזמן מקבוצת קו עיתונות, עוד מספר מאמרים על הוצאה לפועל, …

נועם קוריס

kurislaw.com/

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים L.L.M מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב …

נועם קוריס

noam-kuriss.blogspot.com/

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה … עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט …

נועם קוריס – כל מה שחשוב לדעת עליו

נועם קוריס פורטל עורכי דין – Home | Facebook

https://www.facebook.com/נועם-קוריס-פורטל-עורכי-דין-191220034258261/

נועם קוריס פורטל עורכי דין . 19696 likes · 51 talking about this. https://twitter.com/izraelface https://www.youtube.com/user/kurislaw.

עו"ד נועם קוריס

odnoamkuris.blogspot.com/

עו"ד נועם קוריס כותב על אקטואליה ועולם המשפט, משרד עו"ד נועם קוריס נוסד בשנת 2004 ….. עו"ד נועם קוריסבעל תואר שני במשפטים L.L.M מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס …

פורסם ב

עו"ד נועם קוריס – על הימורים, פשיטות משטרה ויעוץ משפטי

עו"ד נועם קוריס –  על הימורים, פשיטות משטרה ויעוץ משפטי

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

השבוע פנה אלי לקוח קבוע שלי והתייעץ איתי לגבי איזה עניין, הוא אמר לי שהוא "רוצה לוודא" שמותר לו לעשות איזה משהו שלדבריו "כולם עושים".

לאור חיסיון של יעוץ עו"ד לקוח, בואו נאמר, שהוא התייעץ איתי לגבי סוג של פרסום באינטרנט, ולא אכנס כאן יותר לעומקו של יעוץ, רק אציין שמייד הסברתי לו את האיסור, ואחרי שניסה להתעקש גם שלחתי לו בווטסאף, גם את נוסח החוק הרלוונטי.

תקשיבו, זה עדיין לא שכנע אותו, הוא התקשר אלי ונתן לי דוגמאות של אחרים שמפרסמים בצורה שבה הוא רוצה לפרסם, לדבריו.

הוא אפילו שלח לי בווטסאף, פרסום קצת דומה למה שהוא תיאר, של מישהו אחר.

בכל מקרה, ההתעקשות שלו פתאום הזכירה לי לקוח אחר, שבשנת 2005 הפעיל את אחד מאתרי האינטרנט הגדולים והמובילים בישראל וביקש "רק לוודא" איתי, שגם לו מותר לפרסם הימורים בחו"ל, כמו בוואלה, נענע ו MSN.

אז דרך אגב, באמת בכל האתרים הגדולים היו המון פרסומים ובאנרים שהובילו לאתרי הימורים גדולים בחו"ל, בעיקר בארה"ב.

אז מכוון שלא הכרתי היטב את התחום, עשיתי קצת בדיקות של החוקים השונים, וראיתי שחוק העונשין, בסעיף 224 וב סעיף 227, שאומר כך:

 "השתתפות בעריכת הגרלות והימורים

המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים, או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור, וכן המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינו–מאסר שנה אחת כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(33)."

אוסרים על פרסום הימורים בישראל, למיטב הבנתי ללא קשר למיקום הגיאוגרפי של הימורים אלו, זה גם מה ששלחתי לו.

אני זוכר שהוא ממש התאכזב, אולי הוא אפילו כעס, לאתרים כמו וואלה, נענע, MSN היה כבר אז יעוץ משפטי מהמשרדים הנחשבים בישראל. "איך הם מפרסמים?" הוא הקשה אלי.

"אתה עו"ד, תעשה שגם אני אוכל לפרסם כמוהם!"

זה היה מאוד מתסכל, הרי לאתרי הענק האלו, שבבעלות מיקרסופט וואלה תקשורת ונענע יש יועצים משפטיים ידועים, והנחתי שמפעילי האתרים התייעצו עימם, ואפילו הלקוח שלי התעקש ושאל אותי, מה הבעיה "לשעות כמו כולם", ורק אני לא מצאתי איך לאפשר ללקוח שלי לפעול לפי שאיפותיו העיסקיות, ובמסגרת החוק.

אני זוכר שחפרתי וחפרתי וממש ניסיתי למצוא פתרון חוקי ואז פתאום אחרי כמה ימים הלקוח שלח לי סמס עם המילה "תודה!" ועוד כתבה על כך שמשטרת ישראל פשטה על משרדי וואלה, וחקרה חשודים, ותפסה חומרים- והכל בגלל פרסום הימורים לא חוקיים ובדיוק אותם הבאנרים.

אחרי זמן קצר גם פורסם, שהמשטרה פשטה על משרדי נענע, MSN, וספורט און ליין. הנה זה עדיין מופיע כאן: 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3194450,00.html

אז לא עקבתי אחר כך על הפרשה של ההימורים בוואלה, ולא בדקתי האם העמידו מישהו לדין בעניין, אבל אין לי ספק שהיום כבר אף אתר גדול לא מפרסם הימורים בצורה לא חוקית.

עכשיו מה שנשאר לי זה לחזור שוב אל הלקוח שלי מעכשיו 2017, ולהסביר לו את דעתי על "כולם עושים" ו"כמו כולם".

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות באינטרנט

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, וואלה, הימורים, משטרת ישראל, כמו כולם

פורסם ב

ע"פ 338/17 איתי שטרום נ' מדינת ישראל

בבית המשפט העליון

 

ע"פ  338/17

 

לפני: כבוד השופט נ' הנדל

 

המבקש: איתי שטרום

 

  נ  ג  ד

 

המשיבה: מדינת ישראל

 

בקשה להיתר יציאה מן הארץ

תאריך הישיבה:                     כ"ז באייר התשע"ז (23.5.2017)

בשם המבקש:                        עו"ד איריס ניב סבאג; עו"ד מור סמואל שחר

בשם המשיבה:                       עו"ד עמית בכר

החלטה

הבקשה המונחת בפניי עניינה מתן היתר ליציאה מן הארץ למבקש למספר ימים. זאת, לאחר שהורשע, ועונש המאסר בפועל שהוטל עליו מעוכב עד להכרעה בערעור.

המקרה הינו בעל מאפיינים חריגים, בשל החלטות קודמות שניתנו על ידי ערכאה זו וערכאה קמא ולנוכח עיתויין. לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים בהרחבה ומתן הזדמנות לצדדים להתייעץ, הם הגיעו להסדר, גם על סמך הצעתי. הצעה זו כוללת הצהרה מפי הסניגורית, עו"ד ניב סבאג, לאחר שהתייעצה עם מרשה, לפיה מעבר לבקשה זו המבקש לא יבקש יותר מבקשה אחת נוספת בדבר ביטול עיכוב יציאה מן הארץ. לכך הסכים בא כוח המדינה, בנסיבות העניין כפי שהסביר, אך הסכמתו מותנית בהגשת תיעוד מתאים על ידי המבקש. הסכמת הצדדים מקובלת עלי בענייננו.

צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד המבקש יבוטל באופן זמני בלבד בין התאריכים 25-28.5.2017, כמפורט בבקשתו. זאת, בתנאים הבאים: ערבות בנקאית בגובה 1,800,000 ש"ח, וערבות צד ג' בסך 2,000,000 ש"ח על שם אביטל בן שטרית ת.ז. 57372112 ועל שם ארנון שטרום ת.ז. 059035790. הערבות הבנקאית וערבויות צד ג' הופקדו בבית המשפט המחוזי ויחולו על היציאה הנדונה.ניתנה היום, ‏כ"ז באייר התשע"ז (‏23.5.2017).

    ש ו פ ט

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן , עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל , עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום, עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg, עו"ד נועם קוריס כותב ב nfc, עו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.il, עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס ביוטיוב, עו"ד נועם קוריס בטוויטר, עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס, עו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץ, לכתבה בביזפורטל, עו"ד נועם קוריס: 20 אלף ₪ לכל ישראלי 

פורסם ב

עו"ד נועם קוריס – על גביית חובות, הסתבכות בפלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס –  על גביית חובות, הסתבכות בפלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

בשנת 2004 כאשר רק הקמתי את משרד עורכי הדין שבבעלותי, אחד מלקוחותיי היה ח', בעל עסק בינוני שהיה מעביר אל משרדי את כל השיקים החוזרים שהתקבלו אצלו בעסק, לצורך גבייתם באמצעות ההוצאה לפועל. 

יום אחד, במסגרת ישיבות העבודה ביננו, משך ח' את אחד מהשיקים החוזרים בחבילה אותה הביא אל משרדי לצורך הטיפול המשפטי בהם, ואמר לי: "את השיק הזה חבל לתת לך, זה שיק של שוכר בדירה שלי ואגש עליו בעצמי, חבל לשלם שכר טרחה…"

לא היה מדובר בשיק גדול, אלא בשיק בגין שכר דירה לחודש אחד בדירה קטנה בפריפריה ואחרי שהבעתי את תמיהתי מה ההבדל בין שיק זה לבין יתר השיקים שח' קיבל במהלך עסקיו הרגיל בעסקו, התראתי בחצי פה בפני ח' שחבל שיסתבך ועדיף לו לגבות את סכום השיק באמצעות משרדי ולאחר שהתעקש לגבות בעצמו את השיק הספציפי הזה, המשכתי בשגרת יומי.

כמה שעות לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת, התקשר אלי ח' מספר פעמים ולבסוף שעניתי סיפר לי ח' שהוא עצור בתחנת המשטרה מסובים, שכן ויכוח קולני בינו לבין השוכר החייב הביא את השכנים להזעיק משטרה, כאשר הבירור הראשוני שערכה המשטרה במקום, הצדיק לטעמה את הובלתו של ח' לעיכוב ולחקירה בתחנת המשטרה.

אז לא היה לי נעים לומר לח' "אמרתי לך" ולמרות שלא עסקתי בדין הפלילי כלל, נסעתי עוד באותו הלילה לתחנת מסובים של משטרת ישראל, שכנעתי את הקצינה האחראית לשחרר את ח' לדרכו, ונאלצתי לחייב את ח' בשכר טרחה המצדיק יציאת חירום של עורך דין באמצע הלילה ונסיעתו לתחנת משטרה… 

אני לא זוכר בדיוק את הסכום של שכר הטרחה שדרשתי, אבל אני בטוח שהוא היה גבוה יותר מסכום השיק או מחודש שכירות של דירה קטנה בפריפריה (זה גם היה בשנת 2004, כשמחירי השכירות של הדירות היו פחות גבוהים), אבל מה שבטוח, הסיפור הזה הוא מהות המקצוע שלי וגם היום, כאשר משרדי מייצג חברות ענק כניופאן, בזק ואח', אני תמיד מזכיר את הסיפור הזה.

מוסר השכל: מסתבר שבישראל כמעט תמיד תצטרך עורך דין, ועורך דין ששוכרים לפני הבעיה תמיד יעלה פחות מעורך דין ששוכרים אחרי הבעיה. 

תחשבו על זה. 

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, חובות, פלילים

פורסם ב

החלטה על עיכוב ביצוע ע"א 3381/17 אשכנזי נ' בן שלמה

בבית המשפט העליון

עו"ד נועם קוריס הוא מייסד משרד נועם קוריס ושות' בשנת 2004. משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס בעל תואר מאסטר במשפט, מאוניברסיטת בר אילן. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

 

ע"א  3381/17 – א'

 

לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשים: 1. שאול אשכנזי
  2. ש.א פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. ציון בן שלמה
  2. אבי בן שלמה

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.2.2017 בת"א 9663-06-12 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' מקובר

 

בשם המבקשים:                     עו"ד עופר צור

בשם המשיבים:                     עו"ד בעז בן צור, עו"ד אברהם אברהמוף

 

החלטה
  1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 27.2.2017 (ת"א 9663-06-12, השופטת א' מקובר).
  2.        לצורך הדיון בבקשה דנן אין צורך להידרש לכל פרטי הסכסוך בין הצדדים. אין חולק על כך שהצדדים פעלו בעבר במשותף והתקשרו ביניהם בחוזה שעניינו רכישת מניות. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי השאלה האם בהמשך לכך התקשרו בחוזה נוסף שמכוחו חייב המבקש כספים למשיב.
  3.        המבקש החזיק באמצעות חברה בשליטתו, ש.א. פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ (להלן: חברת האחזקות), בכ-31.5% ממניותיה של חברת אס. פי. אל. תוכנה בע"מ (להלן: אס. פי. אל.). 62.5% ממניותיה של אס. פי. אל. הוחזקו על-ידי מר צבי (צביקה) בארינבוים (להלן: בארינבוים) באמצעות חברה אחרת בשליטתו. יתר מניות החברה הוחזקו על-ידי בעלי מניות אחרים.
  4. בשנת 2004 התגלע סכסוך בין המבקש ובין בארינבוים, אשר במסגרתו הביא בארינבוים לפיטוריו של המבקש מתפקיד מנכ"ל החברה, ופעל לדילול מניותיו בה.
  5. בשנת 2005 פנה המבקש למשיב, ציון בן שלמה, ולבן דודו, אורן סקיזדה (להלן: סקיזדה), והציע להם לרכוש מניות בחברת האחזקות לנוכח הסכסוך בינו לבין בארינבוים. המשיב וסקיזדה נענו להצעה וביום 2.10.2005 נחתם הסכם בין חברת האחזקות לבין סקיזדה, הן בעצמו והן כנאמן עבור המשיב, שלפיו נמכרו להם 5% מהון המניות של חברת האחזקות תמורת סכום של 1,875,000 שקל, וכן אופציה לרכישת 10% נוספים תמורת סכום של 3,750,000 שקל (להלן: הסכם המניות). ביום 14.2.2006 המחה סקיזדה את כל זכויותיו על פי הסכם המניות לבנו של המשיב.
  6. על-פי הנטען על-ידי המשיב, בשלב מאוחר יותר, בדצמבר 2005, נעשה בין המבקש למשיב הסכם נוסף, שעל-פיו התחייב המבקש לשלם למשיב 15% מכל סכום שיקבל בעבור מכירת מניותיו ב-אס. פי. אל. במחיר שיהיה מקובל על המבקש (להלן: הסכם הייזום). בסופו של דבר, ביום 29.12.2006, המניות של חברת האחזקות ב-אס. פי. אל. אכן נמכרו בסכום של 52,180,000 שקל למר איתן אלדר (להלן: אלדר).
  7. בחודש יוני 2012 המשיב ובנו הגישו אפוא תביעה לבית המשפט המחוזי שנועדה לאכוף, כך נטען, את זכותם לפי הסכם הייזום.
  8. הסכם הייזום, שעל-פי הנטען נעשה בעל-פה, מוכחש על-ידי המבקש.
  9. ביום 27.2.2017 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו ובו קיבל בעיקרו של דבר את התביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת התובעים (שיכונו כאן גם המשיבים, הגם שמלכתחילה הבקשה הוגשה כנגד המשיב בלבד) וקבע, בניגוד לעמדת המבקש, כי המשיב והמבקש אכן התקשרו בהסכם הייזום כפי שנטען, וכן כי המשיב היה מי שפנה לאלדר והיה גורם דומיננטי ומעורב ביותר במשא ומתן למכירת המניות של חברת האחזקות ב-אס. פי. אל.. כתוצאה מכך נפסק כי על המבקש לשלם למשיב 15% מסכום העסקה של מכירת המניות – סך של 7,827,000 שקל שממנו נוכו וקוזזו סכומים שונים והתווספו סכומים אחרים, ובכלל זה החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין (להלן: הסכום הפסוק). בבקשה צוין כי סכום זה עומד כעת על כ-10 מיליון שקלים, ובתגובת המשיב אף צוין שהסכום מתקרב ל-11 מיליון שקלים.
  10.  בערעור שהוגש על פסק הדין על-ידי המבקש וחברת האחזקות נטען כי אין יסוד לחיובו של המבקש בסכום כלשהו כלפי המשיב. בעיקרו של דבר, נטען בערעור כי קיומו של הסכם הייזום המוכחש לא הוכח כדבעי. כמו כן, נטען כי ביום 9.1.2007 חתם המשיב על כתב ויתור גורף בכתב כלפי המבקש וחברת האחזקות, שלפיו אין ולא יהיו לו כל טענות או תביעות כלפי המבקש או חברת האחזקות (להלן: כתב הוויתור), ושגה בית המשפט המחוזי כש"התעלם" מכתב הוויתור.
  11.      בד בבד עם הערעור הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. יצוין כי הבקשה הוגשה בשם המבקש בלבד. לטענת המבקש סיכויי הערעור טובים מאד, בעיקר בשים לב לכך שקיומו של הסכם הייזום לא הוכח כדבעי, וכן לנוכח כתב הוויתור אשר שומט את הבסיס לחיוב לפי הסכם הייזום, ככל שזה יוכח. באשר למאזן הנוחות נטען כי אם לא יעוכב פסק הדין ייגרמו למבקש ל"נזקים בלתי הפיכים", בהתחשב בכך שפסק הדין מחייב אותו בתשלום סכום עתק שאותו לא יוכל לגבות בחזרה בשים לב, בין היתר, לכך ששווי נכסיו של המשיב נמוך מהסכום הפסוק. מנגד, המבקש טוען כי לא ייגרמו למשיב כל נזק או חסרון כיס אם יעוכב הסכום הפסוק, שאינו נדרש לו לצורך מיידי חיוני כלשהו כדוגמת פירעון חוב או למחייתו. בהמשך לכך, המבקש מצהיר כי הוא מוכן להפקיד ערבות בנקאית על מלוא הסכום הפסוק, ואף להפקיד את מלוא הסכום בקופת בית המשפט.
  12.      ביום 25.4.2017 הוריתי על הגשת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, וביום 27.4.2017 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן החלטה אחרת.
  13.      ביום 10.5.2017 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה. לשיטת המשיב, הבקשה אינה אלא ניסיון סרק לדחות את הקץ ולהימנע מתשלום של הסכום הפסוק. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי מדובר בערעור עובדתי מובהק על פסק דין שהתבסס על ראיות חפציות וממצאי מהימנות, ועל כן, כך נטען, סיכוייו "קלושים שבקלושים". המשיב מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי אימץ את גרסתו שנתמכה בגרסאותיהם של שמונה עדים מטעמו, ולעומת זאת דחה את גרסתו של המבקש בציינו כי זו אינה נתמכת בעדויותיהם של העדים מטעמו. כמו כן, נטען כי הטענה בעניין כתב הוויתור לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי. באשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי הוא אדם אמיד ובעל ארבעה נכסי מקרקעין באזור המרכז, לרבות נכס מסחרי בעיר גבעתיים  ששוויו כחמישה מיליון שקל (להלן: הנכס המסחרי), וכן טוען כי המבקש לא הציג תשתית ראייתית באשר למצבו הכלכלי של המשיב. לחלופין, המשיב מציין כי על בית המשפט להורות למצער על תשלום סך של 7,646,000 שקל שהוא הסכום שנפסק בגין דמי הייזום, בעוד יתרת הסכום תופקד בחשבון נאמנות ייעודי שייפתח לצורך כך.
  14.      בתגובה נוספת שהוגשה מטעם המבקש ביום 16.5.2017 הועלו טענות כנגד גרסתו של המשיב כי הוא אדם אמיד. בהקשר זה נטען בין השאר כי רבים מן הנכסים שצוינו בתגובתו של המשיב אינם רשומים על שמו, וכי לכאורה שווי הנכסים נופל מן החוב הפסוק, כן צוין כי המשיב כלל לא טען שייגרם לו נזק לנוכח קבלת הבקשה. בנוסף, המבקש הוסיף וחזר באריכות על טענותיו באשר לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות.

דיון והכרעה

  1.      לאחר שבחנתי את הדברים החלטתי, לא בלי התלבטות, שדין הבקשה להתקבל.
  2.      כידוע, צד הזוכה במשפטו זכאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו בסמוך למועד שבו הוא ניתן, והגשת ערעור עליו אינה טעם ראוי לעיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); ע"א 6359/14 קרויס נ' פרידמן, פסקה 10 (16.11.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להוכיח כי סיכוייו של הערעור להתקבל הם טובים וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה בבירור לטובתו. כידוע, שני התנאים האמורים הם מצטברים, ומתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו למשל: ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 22 (18.2.2014) (להלן: עניין נעמן); ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ' יו.בי.אמ. טרוול בע"מ, פסקה 17 (‏9.4.2017) (להלן: עניין מעוז); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן, פסקה 17 (‏26.4.2017)).
  3. במקרה שמעורר סכסוך מסחרי מורכב מסוג זה ראוי לפתוח בבחינתו של מאזן הנוחות. בהקשר זה, הצדדים האריכו בטענותיהם בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, שלו חשיבות מכרעת מבחינת האפשרות של המבקש להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. הצדדים העלו בעניין זה טענות רבות ומפורטות, לרבות כאלה שהטילו דופי זה בזה. לאחר "נטרול" רעשי הרקע דומה שניתן לומר שקיים ספק מסוים ביחס ליכולתו של המשיב לתת מענה מלא להבטחת האינטרסים של המבקש ככל שיתקבל הערעור, בין היתר בהתחשב בעובדה שחלק מהנכסים המוזכרים בבקשה אינם רשומים על שמו, כפי שציין אף המשיב בעצמו. מנגד, המבקש נתן מענה מלא לאינטרסים של המשיב בהציעו להפקיד את מלוא הסכום הפסוק בקופת בית המשפט. אמנם מדובר בפסק דין כספי, והכלל שלפיו אין לעכב את ביצועו של פסק דין חל לגביו ביתר שאת (ראו למשל: ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 8 (‏9.5.2017) וההפניות שם;בן-נון וחבקין, בעמ' 372-371). עם זאת, יש להתחשב גם בכך שמדובר בסכום חיוב משמעותי ביותר ולכן החשש כי המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום הפסוק במלואו מקבל משנה תוקף (ראו למשל: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור, פסקה 10 (24.10.2014); ע"א 7116/14 הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' יהודה, פסקה 7 (‏19.1.2015)).
  4. במקרה מסוג זה שבו מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו של המבקש יש לתת לעובדה זו משקל רב (ראו למשל: עניין נעמן, פסקה 22; ע"א 5120/14 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (20.8.2014); עניין מעוז, פסקה 17; בן-נון וחבקין, בעמ' 371-370). לא ראיתי לנכון לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי. הדברים מקבלים משנה חיזוק בהתחשב באופיו של הסכסוך בין הצדדים שהוא סכסוך מסחרי מורכב, אשר מקשה על הערכת סיכויי הערעור. הערעור הוא עובדתי במידה רבה, ויש בעובדה זו כדי להשפיע על סיכוייו, אך אין בכך בהכרח כדי להכריע את הכף. לא למותר לחזור, בהקשר זה, על דבריו של בית המשפט המחוזי בציינו כי "ההכחשות ההדדיות הגורפות כמעט בכל דבר ועניין לא עוררו אמון רב בשני הצדדים. מתברר כי שני הצדדים אינם טלית שכולה תכלת" (פסקה 219 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
  5.      בבואי לאזן בין כלל השיקולים שפורטו, אני סבורה שיש לתת משקל לצורך להגן על האינטרסים של המבקש נוכח נכונותו להבטיח באופן מלא את האינטרסים של המשיבים.
  6. לקראת סיום, לא ניתן להימנע מהתייחסות לתגובתו הנוספת של המבקש לתגובת המשיב. ביום 10.5.2017 הוריתי למבקש להגיש תגובה קצרה לתגובת המשיב, שבה יבהיר את עמדתו לגבי עניין אחד בלבד – האם הוא מסכים לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי כפי שהוצע על-יד המשיב. תחת זאת, המבקש הגיש "בקשה בהולה" למתן ארכה להגשת תגובה, והגיש בסופו של דבר תגובה מפורטת בת 13 עמודים (בתוספת נספחים המשתרעים על פני 24 עמודים) שהתייחסה שוב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות. הדעת אינה יכולה להיות נוחה מכך, ובמקרים אחרים חריגה מסוג זה מגדרי החלטה עשויה לשמש בסיס לחיוב בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.
  7.      סוף דבר: אני מורה בזאת על עיכוב ביצועו של פסק הדין, בכפוף לכך שעד יום 4.6.2017 יופקד הסכום הפסוק בקופת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. אם לא כן, יתבטל צו עיכוב הביצוע ללא צורך בהחלטה נוספת של בית משפט זה. במכלול נסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"ז (‏24.5.2017).

                            ש ו פ ט ת