מחבר: admin

בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון) בע"א 12604-06-19 מיום 5.11.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' הרשמת הבכירה מ' חלפון-נזריאן) בתא"מ 59038-02-18 מיום 14.4.2019.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון    

המשיבה הגישה תביעה כספית נגד המבקש, בה נטען כי האחרון פגע ברכבה עם אופניו, בעוד שהרכב עמד כדין בצד הדרך. המבקש, עו"ד במקצועו, גרס כי יש למחוק את התביעה על הסף, משום שלא צורף לה תצהיר של הנהג ששהה ברכב בעת התאונה. לגוף העניין, המבקש טען בין היתר כי הרכב חנה שלא כדין; וכי נגרם לו נזק ראייתי כתוצאה מכך שנהג הרכב לא הזמין את משטרת ישראל לזירת התאונה, על אף שהוא מחויב בכך לפי חוק.

בית משפט השלום קיבל את תביעתה של המשיבה, וקבע כי המבקש התרשל באופן רכיבתו על אופניו והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. בין היתר, צוין כי המבקש עצמו העיד מפורשות שבעת הרכיבה אין הוא מסתכל על הכביש שלפניו אלא מעת לעת, בעודו רוכב במהירות גבוהה (שכן אופניו הם מן הסוג שבו הרוכב יושב כך שראשו מוטה כלפי מטה); כי התאונה התרחשה באור יום, בכביש שאף לשיטת המבקש מותר היה לחנות בצדו; וכי גם אם נקבל את טענת המבקש, לפיה רכב המשיבה חנה במרחק 55 ס"מ משפת הכביש, המבקש הוא האשם הבלעדי בתאונה.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע כי לו היה המבקש נוקט באמצעי הזהירות הנדרשים, התאונה לא הייתה מתרחשת. בית המשפט המחוזי הוסיף כי הוא שותף לקביעת בית משפט השלום לפיה המבקש לא הוכיח את טענתו בדבר חניית הרכב שלא כדין; וכי אפילו התקבלה טענה זו, לא היה בכך כדי להטיל אשם תורם על הנהג ברכבה של המשיבה.

המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והגיש את בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. בבקשה צוין כי עניינה במספר היבטים שנוגעים לתאונות דרכים בין כלי רכב לרוכב אופניים, בהן האחרון נפגע ומפונה באמבולנס לבית החולים. בין היתר, נטען כי הבקשה מעוררת שאלות בדבר מעמדם המשפטי של רוכבי אופניים, ועניינה בקביעת כללים מחמירים כלפי נהגי מכוניות וחברות ביטוח גם בתאונות לא קטלניות.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה, הגיע למסקנה כי דינה להידחות מכוח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על אף שמדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", וחרף ניסיון המבקש לעטות עליה אצטלה עקרונית, הבקשה גופא מנוסחת כערעור לכל דבר ואינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים. כמו כן, בית המשפט העליון לא שוכנע כי אי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

לפי הודעת דוברות הפרקליטות, עולה כי פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) הגישה לביהמ"ש השלום בירושלים כתב אישום נגד תושב בית שמש (48) בגין תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וסירוב להוראת פיזור התקהלות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון    

ב- 31.3.2020 השתתף הנאשם בהתקהלות יחד עם עשרות אחרים סמוך לבית כנסת בבית שמש. על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד דקלה לוי דמרי מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), במסגרת פעילות בקרה ואכיפה של כוחות משטרה ומג"ב את צו בריאות העם בבתי כנסת בבית שמש, כרזו השוטרים מספר פעמים, באמצעות מערכת הכריזה כי "על הקהל להתפזר ולקיים את הנחיות צו משרד הבריאות". חלק מהנוכחים עזבו את המקום, אך מרבית הקהל, וביניהם הנאשם, נותר לעמוד במקום, צעק לעבר השוטרים וקילל אותם. הנאשם הוזהר פעמיים, לבל יתקרב לשוטרים אחרת ייעצר. על אף האמור חזר הנאשם אל השוטרים, ביקש שיעצרו אותו ואף קיללם.

לאחר מכן, התקהלו כ- 30 אנשים סמוך לבית כנסת נוסף שבו התבצעה אכיפה, והנאשם הצטרף אליהם. משלא עזבו הנוכחים את המקום, הנפיקו להם השוטרים דו"חות לפי צו בריאות העם. אז, החל הנאשם לקלל ולצעוק לעבר השוטרים, בין היתר:  "נאצים, אין לכם בושה, אתם אוסרים עלינו להתפלל". כמו כן, התסיס הנאשם את המתקהלים לא להישמע להוראות השוטרים. תוך כדי שהנאשם צועק ומתפרע, ביקשו השוטרים מהנאשם להתפנות, אך הוא סירב. בשלב מסוים, נעמדה שוטרת מול הנאשם, במרחק של כמטר, והורתה לו להירגע. בתגובה ירק הנאשם לעברה ופגע בחולצתה. בעקבות האמור ניסו השוטרים לעצור את הנאשם ולהלביש על פניו מסיכה כדי להכניסו לניידת, תוך שהם מסבירים לו שהוא מסכן את עצמו ואת השוטרים.

במעשיו המתוארים לעיל, תקף הנאשם שוטרת בעת מילוי תפקידה כחוק; עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים תפקידם כחוק, או להכשילם בכך וסירב להוראת שוטר המורה על התפזרות של התקהלות שנעשתה בניגוד לסעיף 3א לצו בריאות העם.

הפרקליטות מבקשת מבית המשפט לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בית המשפט העליון דחה בימים אלו את עתירתו של נסים ברנס שביקש לאשר שחרור מוקדם בהתחשב במגפת הקורונה ונסיבותיו האישיות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון    

בית המשפט העליון קבע כי עניינה של העתירה הוא תנאי מאסרו של העותר, אסיר בכלא "אלה",  וכן בקשה לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים ולמתן חופשה – זאת, לאור התפרצות נגיף הקורונה והשתייכות העותר לקבוצת סיכון.

בית המשפט העליון הכריע כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי: כאמור בסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, על עתירה בכגון דא להיות מוגשת לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר בו מוחזק האסיר. מקום שבו קיים לעותר סעד חלופי, קל וחומר, סעד חלופי שעל אי-נתינתו ניתן לערער ברשות לבית משפט זה, אין מקום שבית המשפט הגבוה לצדק יידרש לעתירה (ראו למשל: בג"ץ 3665/05 מסארוה נ' שר הפנים (15.6.2006)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטות הרשמת ש' עבדיאן בבג"ץ 750/20 מיום 5.2.2020 ומיום 24.2.2020, במסגרתן נדחתה בקשת המערער למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט ובקשתו לעיון חוזר בהחלטה, בהתאמה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון   

המערער הגיש בשם גוף אשר הוא מכנה אותו "התנועה לאיכות השפיטה בישראל" עתירה לבית משפט זה שעניינה הדחת כב' השופט א' הימן מהמחלקה הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב (בג"ץ 750/20), בטענה שהוא פוסק באופן המפלה גברים. בד בבד הגיש המערער בקשה לפטרו מתשלום אגרת בית משפט כאשר בבקשתו אין הוא מזכיר כלל את "התנועה" אלא הוא מתייחס באופן בלעדי למצבו הכלכלי האישי.

בבקשתו טען כי אין לו כסף או אמצעים לצורך תשלום האגרה; כי נקבעו לו 65% נכות; כי הוא בעל חובות רבים; כי הוא קיבל בעבר פטור מתשלום אגרה בהליכים שונים; כי הוא חייב מוגבל באמצעים ולכן יש לו חשבון בבנק הדואר בלבד; כי בעבר הלשכה לסיוע משפטי העמידה לו סיוע; כי הוא אינו עובד; כי בוטלה לו גמלת הבטחת הכנסה; וכי אין מי שיסייע לו. כן פירט על אודות הוצאותיו ונכסיו. בנוסף צירף המערער לבקשה את עתירתו על מנת להצביע על סיכוייה. ביום 5.2.2020 דחתה הרשמת את הבקשה וקבעה כי אף אם ניתן להניח כי מצבו הכלכלי של המערער מקשה עליו לשלם את האגרה, על פני הדברים ההליך אינו מגלה עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק. חרף זאת הפחיתה והעמידה את האגרה על סך של 1,000 ש"ח.

המערער לא התרצה מההפחתה האמורה ולכן הגיש ביום 18.2.2020 בקשה נוספת להפחתת האגרה לסך של 400 ש"ח. לטענתו רשמת בית משפט זה (הרשמת [כתוארה אז] ל' בנמלך) קבעה בעבר כי בעניינים שונים מסוג עתירתו, יישא העותר באגרה בסך של 400 ש"ח. כן טען כי השופט הימן לוקה ב"מיזאנדריה קלינית" והוא נוטה להפליל ולהרשיע גברים באופן אוטומטי רק בשל היותם גברים. עוד טען כי עתירתו מעלה סוגיה שיש תועלת ציבורית לצידה. על כן יש להעמיד את האגרה על הסכום האמור כדי שלא תחסם לפניו הדרך בשמיעת עתירתו. ביום 24.2.2020 דחתה הרשמת את הבקשה הנוספת בקבעה כי במהותה היא בקשה לעיון חוזר בהחלטתה מיום 5.2.2020, וכי הפחתת האגרה לסך של 1,000 ש"ח נעשתה לפנים משורת הדין בהתאם לנסיבות המקרה ולהערכת סיכויי ההליך בגדרו הוגשה. מכאן הערעור שלפנַי.

המערער חזר על טענותיו כפי שטען לפני הרשמת. בנוסף פרש המערער דוגמאות באשר לאופן התנהלותו הלקוי, לשיטתו, של השופט הימן, והדגיש את חשיבות פרסום העתירה ברבים מאחר שלטענתו הדבר עשוי לסייע לאנשים רבים שנפגעו מהתנהלות השופט. עוד טוען המערער כי המחוקק לא התכוון למנוע הגשת עתירות של מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, וכי באיזון בין חוסר יכולת לשלם לבין סיכויי ההליך, נכון שבית המשפט יקבע כי עיקר המשקל יינתן לטובת אי היכולת הכלכלית. כמו כן, שגתה הרשמת כאשר קבעה כי ההליך הוא לדחייה ולא למחיקה. בנוסף טוען המערער כי הרשמת לא נימקה את החלטתה כנדרש.

בית המשפט העליון קבע, כי דין הערעור להידחות. כידוע שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניין פטור מתשלום אגרה הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור מצומצמת ומוגבלת למקרים חריגים בלבד בהם נפל פגם או נמצאה טעות יסודית בהחלטתו (ראו: בשג"ץ 1506/20 מאקאניאן נ' שר הפנים (9.3.2020); בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)). בענייננו, החלטת הרשמת אינה נמנית בגדר מקרים חריגים אלה ואינה מגלה כל עילה להתערבות.

פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין, לפיהם על המבקש להראות כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, וכי ההליך מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; בש"מ 7115/19 מוטהדה נ' מאיר רובינשטיין, יו"ר וועדת התכנון והבניה ביתר (31.10.2019)). מחוקק המשנה לא קבע את האיזון המתבקש בין שני התנאים הנ"ל, אלא קבע רק כי על שניהם להתקיים. לכן אין בסיס לטענת המערער כי ראוי היה שהרשמת תייחס משקל רב יותר לעובדה שהוא בעל קושי כלכלי. על בית המשפט לתת את המשקל הראוי ולאזן בין שני התנאים בכל מקרה קונקרטי הנדון לפניו. כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות. במקרה זה, הרשמת שקלה את מכלול השיקולים ואף באה לקראת המערער והפחיתה את סכום האגרה לפנים משורת הדין. על כן לא ניתן להלום את השגתו בעניין זה.

בנוסף לזאת, אין לקבל את טענת המערער כי בהליכים שונים שעניינם הפליית גברים, נקבע בבית משפט זה כי האגרה תועמד על סך של 400 ש"ח. ההליכים אליהם מפנה המערער אינם קובעים כל הלכה מחייבת בעניין (ראו למשל: בג"ץ 6731/12 שמיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.6.2013)). אדרבה, אותם התיקים היו כולם קשורים זה לזה, וכאמור הקביעה בהם הייתה בהתייחס לנסיבותיהם הפרטניות. לכן לא ניתן להקיש מהם דבר לענייננו.

כמו כן, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, עיון בעתירה שהגיש המערער מגלה כי סיכוייה אינם מן המשופרים. המערער לא מצביע על שום עילה בדין שבעטיה ניתן להורות על הפסקת כהונתו של השופט הימן מכס השיפוט וסומך את טיעוניו על כתבות עיתונאיות; על החלטות שיפוטיות שניתנו על ידי השופט; ועל עררים שהוגשו על החלטותיו. ואולם, עיון במכלול החומר שהוגש לא מצביע על עילה מבוססת הקושרת את האמור בעתירה, אלא על מקבץ אקראי של כתבות ופסקי דין. בנוסף ובניגוד לטענת המערער, הרשמת הורתה על מחיקת העתירה ולא רשמה אותו לדחייה ועל כן לא ראה בית המשפט העליון טעם להתייחס לטענה זו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.