| בבית המשפט העליון |
| רע"א 1822/17 |
| לפני: | כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו |
| המבקשים: | 1. איתן פלדמן |
| 2. גיל פלדמן |
| נ ג ד |
| המשיבים: | 1. כונס הנכסים הרשמי |
| 2. עו"ד אלדד שגב, מנהל מיוחד |
| סיווג הליך |
| החלטה |
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובת הכונס הרשמי מיום 25.4.2017, הגעתי לכלל מסקנה כי לצורך השגה על החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 2.1.2017 דרושה למבקשים רשות ערעור. אנמק בקצרה.
עיון בהחלטה מעלה כי מדובר בפסיקתה אשר ניתנה בעקבות החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 15.8.2016 לביטול הענקה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: החלטת ביטול ההענקה). כידוע, ברירת המחדל היא כי הפסיקתה טפלה להחלטה המקורית ומשקפת את התוצאה האופרטיבית שנקבעה במסגרתה, ללא נימוקים (תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לפיכך, ולמעט במקרים נדירים יחסית בהם חורגת הפסיקתה מגדר שיקופה של ההחלטה המקורית (שאז היא ידועה בכינוי "פסיקתא מבהירה/מתקנת") – היא מסווגת כ"החלטה אחרת" אשר הערעור עליה טעון רשות (לניתוח מפורט ובהיר בסוגיה זו ראו, ע"א 3832/10 מיטרני נ' מכלוף (10.8.2010)).
בענייננו, המבקשים לא טענו כלל כי הפסיקתה אותה הם תוקפים אינה משקפת את ההחלטה מיום 15.8.2016 (ויצוין כי חרף ההזדמנות אשר ניתנה להם להגיש עמדתם בסוגיית הסיווג, הם בחרו שלא לעשות כן). ואכן, בחינת הדברים לגופם מעלה כי תוכן הפסיקתה אינו אלא התוצאה האופרטיבית המתחייבת מהחלטת ביטול ההענקה. לא יכול להיות איפוא ספק, כי לפנינו "פסיקתה משקפת" שההשגה עליה טעונה רשות ערעור.
לא נעלמה מעיניי טענתו המשתמעת של כונס הנכסים הרשמי, לפיה הטענות הערעוריות המועלות בגדר בקשת רשות הערעור חורגות מדלת אמותיה של הפסיקתה ומופנות, הלכה למעשה, כנגד החלטת ביטול ההענקה (אשר מועד ההשגה עליה חלף). טענה זו שמורה לו כמובן, ואולם מקומה במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור גופה ואין בה כדי לשלול את עצם זכותם של המבקשים להגיש הליך ערעורי כנגד הפסיקתה.
סוף דבר, אני קובע כי אופן ההשגה הנכון על הפסיקתה מיום 2.1.2017 הוא על דרך של בקשת רשות ערעור (כפי שאכן הוגשה). משכך, הטיפול בבקשת רשות הערעור יימשך כסדרו.
ניתנה היום, כ"ו באייר התשע"ז (22.5.2017).
| גלעד לובינסקי זיו, שופט | ||
| ר ש ם |