| בבית המשפט העליון |
| בש"א 3145/17 |
| לפני: | כבוד השופט ס' ג'ובראן |
| המערער: | פלוני |
| נ ג ד |
| המשיבים: | 1. פלונית |
| 2. מינהל מקרקעי ישראל | |
| 3. לשכת רשם המקרקעין נתניה | |
| 4. פלונית | |
| 5. פלוני | |
| 6. פלונית | |
| 7. פלוני |
| ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי-זיו מיום 22.2.2017 בבש"א 1658/17 |
| פסק-דין |
לפניי ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי-זיו בבש"א 1658/17-א' מיום 22.2.2017, במסגרתה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעמ"ש 6374-01-14 מיום 15.9.20166.
המערער ערער לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, במסגרתו נדחתה תביעתו בנוגע לבעלות על דירה. בית המשפט המחוזי עמד על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, אימץ את קביעותיו העובדתיות ואת מסקנתו המשפטית, קבע כי אין מקום להתערב בפסק הדין, ודחה את הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
ביום 10.10.2016 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי מסמך המפנה לשגיאות אשר נפלו לשיטתו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי נתן החלטה בפתקית על גבי המסמך ובה צוין "קראתי". ביום 8.1.2017 הגיש המערער בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, בה ציין כי הוא ממתין להחלטת בית המשפט בנוגע למסמך הקודם שלו. בהחלטתו מאותו היום הבהיר בית המשפט כי אם המערער מעוניין להשיג על קביעות בית המשפט המחוזי עליו לעשות זאת על ידי הגשת בקשת רשות ערעור כדין. החלטה זו הומצאה למערער ביום 6.2.2017 והבקשה להארכת המועד מושא ערעור זה הוגשה ביום 20.2.2017.
בהחלטתו מיום 22.2.2017 הרשם פירט, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר של מעל 5 חודשים לאחר מתן פסק הדין מה שמהווה טעם לפגם, וכי לא מצא שבנימוקיו של המערער יש כדי לרפא פגם זה. עוד קבע הרשם, כי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם גבוהים. משכך, הרשם דחה את הבקשה. מכאן הערעור שלפניי.
בערעורו על החלטת הרשם, המערער גורס כי היות שהוא אינו משפטן, חשב שנוכח החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.10.2016 היה עליו להמתין להחלטה נוספת של בית משפט המחוזי. לאחר שהובהר לו בהחלטה מיום 8.1.2017 כי עליו להגיש בקשה לבית משפט זה, עשה זאת בתוך פחות מ-30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה.
דין הבקשה להידחות. כידוע, לרשם שיקול דעת רחב וערכאת הערעור לא בנקל תתערב בהחלטותיו (בש"א 3565/17 מזרחי נ' פקידת שומה פ"ת – רשות המסים (3.5.2017); בש"פ 3464/17דראגרה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (26.4.2017); בש"א 1804/17 פלוני נ' רשת קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ, פסקה 4 (4.4.2017)). בהחלטתו, הרשם התייחס למכלול טענותיו של המערער ובפרט לטענותיו בדבר אי ידיעת הדין ולסיכויי הערעור. לא מצאתי כי נפל כל פגם בקביעותיו של הרשם או בהחלטתו. זאת ועוד, בחנתי את פסק דינו של בית משפט השלום וכן את פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר אימץ את קביעות בית משפט השלום בעניינו של המערער. מצאתי כי פסיקות אלה מנומקות כדבעי, וכי על פניו אין יסוד להתערב בממצאים העובדתיים או בהכרעות המשפטיות שנקבעו בהן (וראו: רע"א 1690/17 חממי נ' גוזי, פסקה 4 (3.4.2017); רע"א 9853/16 עזרא נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (22.1.2017)); רע"א 9148/16 זלניק נ' בן שמעון, פסקה 3 (3.1.2017)). משכך, איני סבור כי שגה הרשם בקבעו כי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם גבוהים. על כן, דין הערעור להידחות
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ו באייר התשע"ז (11.5.2017).
| ש ו פ ט |