קטגוריה: פסקי דין

עו"ד נועם קוריס – חברות הביטוח צריכות לפצות מבוטחים גם בגין נזקי המע"מ

די ידוע, שחברות הביטוח מנסות להימנע מתשלום המע"מ על הנזקים המכוסים בפוליסות הביטוח.

הסיפור הוא סיפור פשוט שלצערנו קורה יום-יום, יש תאונת דרכים, בעל הרכב הנפגע מזמין שמאי ומתקן את רכבו, ואז שולח את החשבון לחברת הביטוח, במקרה בו אני נתקלתי,  חברת הביטוח שירביט.

חברת הביטוח בודקת את החשבון ואז קובעת שאת רכיב המע"מ בקשר לתיקון היא לא צריכה לשלם, כי המדינה תשלם אותו במקומה, לפחות אם מדובר בעוסק מורשה או בחברה בע"מ.

חברת הביטוח גם תעמיס קשיים, תדרוש אישור רואה חשבון לאי קיזוז המע"מ, תדרוש הסבר, ותמשיך ותתעקש גם כשהמחלוקת תגיע לבית המשפט.

כך, להערכתי מיליארדים של שקלים, שהינם רכיב המע"מ בנזקי רכבים בתאונות דרכים לא משולמים למבוטחים על ידי חברות הביטוח, אלא שהנפגעים מופנים לקבל את רכיב המע"מ באמצעות החזרי מע"מ, בדיווח העוסק שלהם לשלטונות.

חברת הביטוח שירביט המורגלת כל כך בנוהג של לא לשלם את רכיב המע"מ לנפגעים ומבוטחים, הרהיבה טיעונים בדיון בתיק בו טיפלתי בבית המשפט,  ואף הסבירה שעל מבוטח לקחת יעוץ מקצועי בתחום המיסים בכדי שהיא לא תשלם את רכיב המע"מ, והמדינה תשלם במקומה.

לתפיסתי, לא ניתן לחייב אדם לפנות לקבל את החזרי המע"מ על נזקיו דווקא מרשויות המס ולא נכון לאפשר לחברת הביטוח לדרוש ממבוטח אן מצד שלישי 'להתגושש' מול רשויות המס, בגין נזק מבוטח ברכיב המע"מ.

לציין, שגם מהצד השני, בשאלה האם יש לשלם מע"מ בגין פיצוי, התשובה המסתמנת היא שאין חובה לשלם מע"מ בגין פיצוי על גניבה או תאונה, כך שנראה שרשויות המס גם הן אינן מקבלות את הטענה השיגרתית של חברות הביטוח, בעניין המע"מ.

כך למשל, סעיף 2 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") קובע אימתי יוטל מס ערך מוסף, כדלקמן: 
"על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין, כפי שקבע שר האוצר בצו לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת." 
סעיף 1 לחוק מע"מ מגדיר "עסקה" כך: 
"1.מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו…; 
2.מכירת נכס אשר נוכה מס התשומות שהוטל על מכירתו למוכר או על יבואו בידי המוכר; 
3.עסקת אקראי;" 

יוצא, שאם הפיצוי מחברת הביטוח נתקבל בגין נזק הגניבה, ולא בעבור "עסקה" כהגדרתה לעיל, אזי הפיצוי אינו חייב במע"מ, ולפיכך החברה או האדם אינם חייבים להוציא חשבונית מס בגין הפיצוי. 

שופט אמיץ אחד בבית המשפט בנתניה קיבל את טיעוני והסביר בפסק דינו לשירביט ואולי גם לשאר חברות הביטוח, שגם לדעתו, אי אפשר לכפות על נפגע בתאונה להתחיל להתדיין עם שלטונות המס בשביל לחסוך לחברת הביטוח כספים, וכדבריו בפסק הדין: "לא מקובלת עלי הגישה לפיה מי שניזוק בין היתר בתשלום מע"מ (להבדיל מעסקה רצונית שהובילה לתשלום מע"מ) צריך לנסות לשכנע את מע"מ לקזז את המע"מ ששילם במסגרת עיסקו…"

אומנם פסק הדין ניתן נגד חברת הביטוח שירביט, אבל נראה שהחלטת בית המשפט בהחלט יכולה להתאים גם למקרים הקשורים ליתר חברות הביטוח ואולי עוד תובעים נחושים ושופטים אמיצים יביאו להפסקת הסבסוד של חברות הביטוח מכספי משלמי המיסים ומקופת מע"מ והמדינה.

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, שירביט, מע"מ

בבית המשפט העליון

עו"ד נועם קוריס הוא מייסד משרד נועם קוריס ושות' בשנת 2004. משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס בעל תואר מאסטר במשפט, מאוניברסיטת בר אילן. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

 

ע"א  3381/17 – א'

 

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשים:	1. שאול אשכנזי
	2. ש.א פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. ציון בן שלמה
	2. אבי בן שלמה

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.2.2017 בת"א 9663-06-12 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' מקובר

 

בשם המבקשים:                     עו"ד עופר צור

בשם המשיבים:                     עו"ד בעז בן צור, עו"ד אברהם אברהמוף

 

החלטה

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 27.2.2017 (ת"א 9663-06-12, השופטת א' מקובר).
2.        לצורך הדיון בבקשה דנן אין צורך להידרש לכל פרטי הסכסוך בין הצדדים. אין חולק על כך שהצדדים פעלו בעבר במשותף והתקשרו ביניהם בחוזה שעניינו רכישת מניות. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי השאלה האם בהמשך לכך התקשרו בחוזה נוסף שמכוחו חייב המבקש כספים למשיב.
3.        המבקש החזיק באמצעות חברה בשליטתו, ש.א. פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ (להלן: חברת האחזקות), בכ-31.5% ממניותיה של חברת אס. פי. אל. תוכנה בע"מ (להלן: אס. פי. אל.). 62.5% ממניותיה של אס. פי. אל. הוחזקו על-ידי מר צבי (צביקה) בארינבוים (להלן: בארינבוים) באמצעות חברה אחרת בשליטתו. יתר מניות החברה הוחזקו על-ידי בעלי מניות אחרים.
4. בשנת 2004 התגלע סכסוך בין המבקש ובין בארינבוים, אשר במסגרתו הביא בארינבוים לפיטוריו של המבקש מתפקיד מנכ"ל החברה, ופעל לדילול מניותיו בה.
5. בשנת 2005 פנה המבקש למשיב, ציון בן שלמה, ולבן דודו, אורן סקיזדה (להלן: סקיזדה), והציע להם לרכוש מניות בחברת האחזקות לנוכח הסכסוך בינו לבין בארינבוים. המשיב וסקיזדה נענו להצעה וביום 2.10.2005 נחתם הסכם בין חברת האחזקות לבין סקיזדה, הן בעצמו והן כנאמן עבור המשיב, שלפיו נמכרו להם 5% מהון המניות של חברת האחזקות תמורת סכום של 1,875,000 שקל, וכן אופציה לרכישת 10% נוספים תמורת סכום של 3,750,000 שקל (להלן: הסכם המניות). ביום 14.2.2006 המחה סקיזדה את כל זכויותיו על פי הסכם המניות לבנו של המשיב.
6. על-פי הנטען על-ידי המשיב, בשלב מאוחר יותר, בדצמבר 2005, נעשה בין המבקש למשיב הסכם נוסף, שעל-פיו התחייב המבקש לשלם למשיב 15% מכל סכום שיקבל בעבור מכירת מניותיו ב-אס. פי. אל. במחיר שיהיה מקובל על המבקש (להלן: הסכם הייזום). בסופו של דבר, ביום 29.12.2006, המניות של חברת האחזקות ב-אס. פי. אל. אכן נמכרו בסכום של 52,180,000 שקל למר איתן אלדר (להלן: אלדר).
7. בחודש יוני 2012 המשיב ובנו הגישו אפוא תביעה לבית המשפט המחוזי שנועדה לאכוף, כך נטען, את זכותם לפי הסכם הייזום.
8. הסכם הייזום, שעל-פי הנטען נעשה בעל-פה, מוכחש על-ידי המבקש.
9. ביום 27.2.2017 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו ובו קיבל בעיקרו של דבר את התביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת התובעים (שיכונו כאן גם המשיבים, הגם שמלכתחילה הבקשה הוגשה כנגד המשיב בלבד) וקבע, בניגוד לעמדת המבקש, כי המשיב והמבקש אכן התקשרו בהסכם הייזום כפי שנטען, וכן כי המשיב היה מי שפנה לאלדר והיה גורם דומיננטי ומעורב ביותר במשא ומתן למכירת המניות של חברת האחזקות ב-אס. פי. אל.. כתוצאה מכך נפסק כי על המבקש לשלם למשיב 15% מסכום העסקה של מכירת המניות – סך של 7,827,000 שקל שממנו נוכו וקוזזו סכומים שונים והתווספו סכומים אחרים, ובכלל זה החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין (להלן: הסכום הפסוק). בבקשה צוין כי סכום זה עומד כעת על כ-10 מיליון שקלים, ובתגובת המשיב אף צוין שהסכום מתקרב ל-11 מיליון שקלים.
10.  בערעור שהוגש על פסק הדין על-ידי המבקש וחברת האחזקות נטען כי אין יסוד לחיובו של המבקש בסכום כלשהו כלפי המשיב. בעיקרו של דבר, נטען בערעור כי קיומו של הסכם הייזום המוכחש לא הוכח כדבעי. כמו כן, נטען כי ביום 9.1.2007 חתם המשיב על כתב ויתור גורף בכתב כלפי המבקש וחברת האחזקות, שלפיו אין ולא יהיו לו כל טענות או תביעות כלפי המבקש או חברת האחזקות (להלן: כתב הוויתור), ושגה בית המשפט המחוזי כש"התעלם" מכתב הוויתור.
11.      בד בבד עם הערעור הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. יצוין כי הבקשה הוגשה בשם המבקש בלבד. לטענת המבקש סיכויי הערעור טובים מאד, בעיקר בשים לב לכך שקיומו של הסכם הייזום לא הוכח כדבעי, וכן לנוכח כתב הוויתור אשר שומט את הבסיס לחיוב לפי הסכם הייזום, ככל שזה יוכח. באשר למאזן הנוחות נטען כי אם לא יעוכב פסק הדין ייגרמו למבקש ל"נזקים בלתי הפיכים", בהתחשב בכך שפסק הדין מחייב אותו בתשלום סכום עתק שאותו לא יוכל לגבות בחזרה בשים לב, בין היתר, לכך ששווי נכסיו של המשיב נמוך מהסכום הפסוק. מנגד, המבקש טוען כי לא ייגרמו למשיב כל נזק או חסרון כיס אם יעוכב הסכום הפסוק, שאינו נדרש לו לצורך מיידי חיוני כלשהו כדוגמת פירעון חוב או למחייתו. בהמשך לכך, המבקש מצהיר כי הוא מוכן להפקיד ערבות בנקאית על מלוא הסכום הפסוק, ואף להפקיד את מלוא הסכום בקופת בית המשפט.
12.      ביום 25.4.2017 הוריתי על הגשת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, וביום 27.4.2017 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן החלטה אחרת.
13.      ביום 10.5.2017 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה. לשיטת המשיב, הבקשה אינה אלא ניסיון סרק לדחות את הקץ ולהימנע מתשלום של הסכום הפסוק. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי מדובר בערעור עובדתי מובהק על פסק דין שהתבסס על ראיות חפציות וממצאי מהימנות, ועל כן, כך נטען, סיכוייו "קלושים שבקלושים". המשיב מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי אימץ את גרסתו שנתמכה בגרסאותיהם של שמונה עדים מטעמו, ולעומת זאת דחה את גרסתו של המבקש בציינו כי זו אינה נתמכת בעדויותיהם של העדים מטעמו. כמו כן, נטען כי הטענה בעניין כתב הוויתור לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי. באשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי הוא אדם אמיד ובעל ארבעה נכסי מקרקעין באזור המרכז, לרבות נכס מסחרי בעיר גבעתיים  ששוויו כחמישה מיליון שקל (להלן: הנכס המסחרי), וכן טוען כי המבקש לא הציג תשתית ראייתית באשר למצבו הכלכלי של המשיב. לחלופין, המשיב מציין כי על בית המשפט להורות למצער על תשלום סך של 7,646,000 שקל שהוא הסכום שנפסק בגין דמי הייזום, בעוד יתרת הסכום תופקד בחשבון נאמנות ייעודי שייפתח לצורך כך.
14.      בתגובה נוספת שהוגשה מטעם המבקש ביום 16.5.2017 הועלו טענות כנגד גרסתו של המשיב כי הוא אדם אמיד. בהקשר זה נטען בין השאר כי רבים מן הנכסים שצוינו בתגובתו של המשיב אינם רשומים על שמו, וכי לכאורה שווי הנכסים נופל מן החוב הפסוק, כן צוין כי המשיב כלל לא טען שייגרם לו נזק לנוכח קבלת הבקשה. בנוסף, המבקש הוסיף וחזר באריכות על טענותיו באשר לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות.

דיון והכרעה

15.      לאחר שבחנתי את הדברים החלטתי, לא בלי התלבטות, שדין הבקשה להתקבל.
16.      כידוע, צד הזוכה במשפטו זכאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו בסמוך למועד שבו הוא ניתן, והגשת ערעור עליו אינה טעם ראוי לעיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); ע"א 6359/14 קרויס נ' פרידמן, פסקה 10 (16.11.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להוכיח כי סיכוייו של הערעור להתקבל הם טובים וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה בבירור לטובתו. כידוע, שני התנאים האמורים הם מצטברים, ומתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו למשל: ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 22 (18.2.2014) (להלן: עניין נעמן); ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ' יו.בי.אמ. טרוול בע"מ, פסקה 17 (‏9.4.2017) (להלן: עניין מעוז); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן, פסקה 17 (‏26.4.2017)).
17. במקרה שמעורר סכסוך מסחרי מורכב מסוג זה ראוי לפתוח בבחינתו של מאזן הנוחות. בהקשר זה, הצדדים האריכו בטענותיהם בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, שלו חשיבות מכרעת מבחינת האפשרות של המבקש להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. הצדדים העלו בעניין זה טענות רבות ומפורטות, לרבות כאלה שהטילו דופי זה בזה. לאחר "נטרול" רעשי הרקע דומה שניתן לומר שקיים ספק מסוים ביחס ליכולתו של המשיב לתת מענה מלא להבטחת האינטרסים של המבקש ככל שיתקבל הערעור, בין היתר בהתחשב בעובדה שחלק מהנכסים המוזכרים בבקשה אינם רשומים על שמו, כפי שציין אף המשיב בעצמו. מנגד, המבקש נתן מענה מלא לאינטרסים של המשיב בהציעו להפקיד את מלוא הסכום הפסוק בקופת בית המשפט. אמנם מדובר בפסק דין כספי, והכלל שלפיו אין לעכב את ביצועו של פסק דין חל לגביו ביתר שאת (ראו למשל: ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 8 (‏9.5.2017) וההפניות שם;בן-נון וחבקין, בעמ' 372-371). עם זאת, יש להתחשב גם בכך שמדובר בסכום חיוב משמעותי ביותר ולכן החשש כי המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום הפסוק במלואו מקבל משנה תוקף (ראו למשל: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור, פסקה 10 (24.10.2014); ע"א 7116/14 הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' יהודה, פסקה 7 (‏19.1.2015)).
18. במקרה מסוג זה שבו מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו של המבקש יש לתת לעובדה זו משקל רב (ראו למשל: עניין נעמן, פסקה 22; ע"א 5120/14 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (20.8.2014); עניין מעוז, פסקה 17; בן-נון וחבקין, בעמ' 371-370). לא ראיתי לנכון לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי. הדברים מקבלים משנה חיזוק בהתחשב באופיו של הסכסוך בין הצדדים שהוא סכסוך מסחרי מורכב, אשר מקשה על הערכת סיכויי הערעור. הערעור הוא עובדתי במידה רבה, ויש בעובדה זו כדי להשפיע על סיכוייו, אך אין בכך בהכרח כדי להכריע את הכף. לא למותר לחזור, בהקשר זה, על דבריו של בית המשפט המחוזי בציינו כי "ההכחשות ההדדיות הגורפות כמעט בכל דבר ועניין לא עוררו אמון רב בשני הצדדים. מתברר כי שני הצדדים אינם טלית שכולה תכלת" (פסקה 219 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
19.      בבואי לאזן בין כלל השיקולים שפורטו, אני סבורה שיש לתת משקל לצורך להגן על האינטרסים של המבקש נוכח נכונותו להבטיח באופן מלא את האינטרסים של המשיבים.
20. לקראת סיום, לא ניתן להימנע מהתייחסות לתגובתו הנוספת של המבקש לתגובת המשיב. ביום 10.5.2017 הוריתי למבקש להגיש תגובה קצרה לתגובת המשיב, שבה יבהיר את עמדתו לגבי עניין אחד בלבד – האם הוא מסכים לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי כפי שהוצע על-יד המשיב. תחת זאת, המבקש הגיש "בקשה בהולה" למתן ארכה להגשת תגובה, והגיש בסופו של דבר תגובה מפורטת בת 13 עמודים (בתוספת נספחים המשתרעים על פני 24 עמודים) שהתייחסה שוב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות. הדעת אינה יכולה להיות נוחה מכך, ובמקרים אחרים חריגה מסוג זה מגדרי החלטה עשויה לשמש בסיס לחיוב בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.
21.      סוף דבר: אני מורה בזאת על עיכוב ביצועו של פסק הדין, בכפוף לכך שעד יום 4.6.2017 יופקד הסכום הפסוק בקופת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. אם לא כן, יתבטל צו עיכוב הביצוע ללא צורך בהחלטה נוספת של בית משפט זה. במכלול נסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"ז (‏24.5.2017).

ש ו פ ט ת

עו"ד נועם קוריס –  על עסקי הספאם וכסף קל

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות',  לאתר משרד נועם קוריס ושות', עורכי דין' עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

שאלו אותי על יזמות בתחום המשפט ועל הפיכת חסרון ובעיה לעסקים אל יתרון והכנסה, זה הזכיר לי לדוגמא שבדצמבר 2008 נכנס חוק הספאם לתוקפו לאחר דיונים ממושכים והליכי חקיקה ארוכים, שהחלו אי שם בשנת 2005 ולאחר שמבלי הסדרה בחוק, בתי המשפט לא באמת רצו להתערב בתופעה.

אחרי שהסתיימה חקיקת החוק בנושא עלה שנהיה לנו חוק פשוט יחסית, אם שולחים לאדם פרסומת לא רצויה מבלי לעמוד בתנאי ההסדרה- האדם שקיבל את הודעת הפרסומת זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק- של עד 1,000 שח לכל הודעה.

אחרי שנכנס החוק, כתבתי עליו כמה מאמרים ובמקביל הצעתי לכמה מלקוחותיי הקבועים, לטפל להם בבעיית הספאם. הרעיון היה פשוט, יש חברה שמעסיקה 200 עובדים ולכל עובד יש מחשב ומייל של החברה  ולחלק מעובדי החברה יש גם ניידים של החברה. בממוצע מגיע ספאם או שניים לכל אי מייל בכל יום.

כל עובד מבזבז איזה חצי דקה ביום על מחיקת הספאמים מתיבת הדואר הנכנס שלו, כפול 200 עובדי החברה, זה אומר כמעט שעתיים בכל יום מבזבזת החברה על הספאם, ומנגד החברה יכולה לתבוע עד 200,000 ₪ ביום, רק בגין בזבוז הזמן הנובע מדואר הזבל שהיא מקבלת.

די מדהים, כי תוך בערך 3 חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד עם מספר לקוחות על כל הודעות הספאם שקיבלו, כבר הצטברו אצלי בערך 10,000 תיקי ספאם נפרדים, שמגיע בהם פיצוי של עד 1,000 ₪ לכל הודעה. מדהים!

בכל מקרה, היום המצב כבר אפילו יותר ברור, כאשר בתי המשפט כבר הורגלו במימוש החוק ופוסקים מדי יום ביומו גם את הסכום המקסימאלי לכל הודעת דואר זבל.

אפשר גם לדרוש פיצוי גבוה יותר שיכול להגיע לסכומים ממש משמעותיים, עד סכום הפיצוי במכפלת מספר מקבלי ההודעה, במסגרת חוק תובענות ייצוגיות שהוחל גם הוא בנושא.

פשוט נכון ? ועל הדרך גם מנקה את תופעת הזבל מתיבות הדואר הנכנס שלנו ומהסמסים המציקים שרבים מאיתנו מקבלים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, ספאם, בית משפט, כסף קל

לא מעט חברות ואנשים מגיעים אל משרדי בשנים האחרונות, לאחר שהוגשו נגדם תביעות ייצוגיות במיליוני שקלים לפי תיקון 40 לחוק התקשורת, הידוע כחוק הספאם או חוק דואר הזבל, לעיתים מוצאים עצמם אנשים או חברות מתמודדים עם תביעות של מיליונים, רק בגלל משלוח סמס או מייל שנשלחו לא בהתאם לחוק (או אפילו כן בהתאם לחוק) ובכל מקרה ללא כוונה רעה.

מנגנוני החקיקה בעולם בנושא הודעות מייל פרסומיות (ספאם) התחלקו לשתי שיטות, שיטת ה- OPT OUT בארה"ב המאפשרת למפרסם לשלוח הודעות פרסומיות מיוזמתו לכל כתובת כל עוד לא ביקשו שיחדל, לבין שיטת ה- OPT IN האירופאית המחייבת את בקשת הנמען מראש, לקבל הודעות פרסומיות.

בישראל נחקק בין כלאיים המאמץ לעיתים את שיטת ה- OPT OUT האמריקאית ולעיתים את שיטת ה OPT IN האירופאית.

ברוב המקרים, בחר המחוקק הישראלי לחייב את המפרסמים לקבל אישור אקטיבי מנמעני רשימותיהם ובאחרים קבע המחוקק ברוח ה- OPT OUT, שהמפרסמים יהיו רשאים לשלוח פרסומות לנמענים אף אם לא ביקשו זאת, ובלבד שתהא לנמענים אפשרות להודיע על רצונם להיות מוסרים מרשימת התפוצה.

אף בהצעות החוק השונות הוגדרו מטרות החוק כמניעת משלוח הודעות המוניות בלתי מוזמנות או בלתי רצויות, ולא למניעת כאלו שהוזמנו מראש על ידי הנמענים.

מצ"ב מאמרו של הח"מ, (פורסם ב themarker) ביום 14.12.2010

אכן, בהצעת החוק הסופית (פורסם ברשומות 20.06.2005 בע"מ 886), נותר הפתיח של דברי ההסבר דומה למקורותיו ונצמד לרצון המחוקק האמיתי, הנוקט במילים: "תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות…"

לציין, שגם בהחלטה בת.צ 10-09-33648  אנטולי מוחיילוב נגד פרטנר, צוטטה כבוד השופטת מיכל אגמון מבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין דומה, הנוגע לתובע שכה 'מיהר' לבית המשפט, עד שלא פנה ולו פעם אחת קודם לכן אל הנתבעת:

"קשה לקבל את טענתו כי לא ידע כיצד לבטל את התוכנית. טענותיו של התובע הן טענות סרק במובן שלא טרח להתקשר ולו בשיחת חינם …".

נזכיר לעניין המכשיר הייצוגי, שתפקידו העיקרי של ההליך השיפוטי- של כל הליך שיפוטי- הוא להגשים את הזכויות המהותיות של המעורבים בסכסוך שההליך המשפטי נועד להסדיר (ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561,575 וראה גם-  17Isr. L. Rev. 467. 471 S. Godstein,”Infiuences of Constitional Principles on Civil Procedure in Israel”

עניין זה הוא מן ההכרח, שכן כביטויו הקולע של פרופ' דבורקין אנו 'לוקחים זכויות אלו ברצינות'

1. Dworkin. Taking Rights Seriously (Harvard University Press.)(1877)

לכן, יש על כך הסכמה כללית, גם לפי הגישות המסורתיות, וגם לפי הגישות מהעת הזו (ראו: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (ירושלים, תשנ"ט) 55 ואילך (לגישות המסורתיות), ו- 68-69 (לגישות החדשות), כן ראו: א. ברק: שופט בחברה דמוקרטית (אונ' חיפה, 2004), 407.

דיני התובענות הייצוגיות אינם מבקשים לשנות מעקרון זה, הם אינם מבקשים- למשל – ליתן פיצוי למי שלא זכאי לו. כדברי בית המשפט בבש"א (מחוזי, ת"א) 26685/06 כהן נ' רדיוס שידורים בע"מ, תק- מח 2009(2) 6020, או להתערב במקום בו לא נוצר בהעדר הפעלת כלי התובענה ייצוגית "כשל שוק": 

Mace V. Van RU Crredit Corp 109 F.3d 338, 344 (7^th Cir. 1997):

“The policy at the very core of the class action mechanism is to overcome the problem that small recoveries do not provide the incentive for any individual to bring a solo action prosecuting his or her rights.”

אם נתמקד מעט יותר בדינים הספציפיים המושלים במאטריה, נכון יהיה להתחיל בתזכורת, כי בבואו לבחון בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית "נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון התובענה לגופה, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי להכרעה לטובת התובעים" (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' טוביה אבן, פ"ד נג(1) 115, 118. צוטט בהסכמה: רע"א 2616/03 ישראכרט בע"מ נ' הוארד רייס, פ"ד נט(5) 701, 710).

החוק והפסיקה מונים שורה ארוכה של תנאים מוקדמים לאישור תובענה כייצוגית, ובהם:

• קיומה של עילת תביעה אישית. (ס' 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות).
• כי התובע מייצג בדרך הולמת את חברי הקבוצה כולה. (ס' 8(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות).
• כי ישנן שאלות משותפות מהותיות לקבוצה גדולה, וכי יש אפשרות סבירה ששאלות משותפות אלה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. (ס' 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

ועוד תנאים מתנאים שונים (נעמוד על הדברים בפירוט בהמשך), כאשר נטל הראיה להוכחות התקיימות התנאים הדרושים לשם אישור תובענה כייצוגית- מוטל על המבקש להיות תובע ייצוגי (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 329. ונטל זה אינו קל ערך:

• נאמר, כי בפני מבקש האישור ניצב "רף גבוה", והוא "להראות כי טובים סיכוייה של התביעה להצליח" (כבוד השופטת חיות בת"א (מחוזי, ת"א) 21699/00 שוטוגיאן נ' עיריית ת"א, תק – מח 2003(1) 309.)
• הודגש, שעל המבקש להראות- "כי קיים סיכוי סביר שבמהלך המשפט יוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי, שעילתו טובה" (רע"א 8268 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 292).
• והוטעם, כי "על המבקש להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית הנטל להוכיח כי יש לו לכאורה סיכוי סביר להצליח בתובענה… נטל זה המוטל עליו הינו נטל הוכחה מחמיר יותר מהרגיל" (בש"א (מחוזי, חיפה) 15033/04 בריותי נ' פרופורציה פי. אם. סי בע"מ, תק- מח 2005(2) 6162)

ראו גם: Miles v. Merrill Lynch & Co., 471 F.3d 23(2^nd Cir., 2006ׁׁׁ

הלכות אלו המקובלות כאמור בעולם, אשר מקורן בארה"ב ואשר הדינים בהן שימשו השראה למחוקק הישראלי (הצעת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, הצ"ח 234, תשס"ו, 256) מלמדות על הזהירות הרבה שעל בית המשפט לנקוט, טרם יעביר דרך הפרוזדור תביעות סרק ייצוגיות, שלא ראויות לעבור בסינון הדק שנקבע בדין, לכלי רב עוצמה זה.

למשל, היה זה השופט פוזנר (Posner), שקבע ב- Culver v. City of Milwaukee, 277 (F.3d 908 7^th Cir., 2002), כי:

“The class action is an awkward device, requiring careful judicial supervision”

ודברים דומים נאמרו גם בהלכת Smilow v. Southwestern Bell mobile Systems, 323 F.3d 32 (1^st Cir. 2003)

“A district court must conduct a rigorous analysis of the prerequisites established by Ruke 23 before certifying a class”

לא רק ברמה הפדרלית הלכה זו השתרשה כהלכה המחייבת, גם ברמה המדינתית בארה"ב השתרשה הלכה זהה, למשל בית המשפט העליון של טקסס קיבל ערעור על בית המשפט לערעורים של טקסס וביטל אישור שניתן להכרה בתובענה כייצוגית, משום הנימוק-

“We hold that the trail court failed to perform the rigorous analysis that class certification requires and abused its discretion in certifying the class” (State Farm v. Lopez, 156 SW 3d 550(2004)

ובית המשפט שם הוסיף והדגיש, כי:

“The order refiects the ‘certify now and worry later’ approach that we firmly rejected in Bernal and ignores the ‘cautious approach to class certification’ that we have deemed ‘essential’ ”.

טעמה של הלכה משולשלת זו, המצווה לצלול אל עומק המקרה, לעשות זאת בזהירות יתרה, ותוך הטלת נטל מוגבר על המבקש– הוא גלוי וידוע.

המכשיר המכונה "תובענה ייצוגית" כולל בחובו, לצד יתרונותיו, גם סכנות לא מעטות (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 784, ע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 322-324.

התובענה הייצוגית עלולה לפגוע בחברי הקבוצה המיוצגים 'בעל כורחם', עמדתם לא נשמעת, שיקול דעתם אינו בא לידי ביטוי, ואף על פי כן- תוצאות ההליך תהווה מעשה בית דין נגדם. בכך יש לא רק פגיעה בזכות הטיעון של קבוצה גדולה של אנשים, אלא גם בקנינם. אך אנו יודעים, כי : "זכין אדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו" (כתובות, יא, א).

מכשיר התובענה הייצוגית עלול להיות מנוצל לרעה על ידי תובעים המבקשים להגישה, בלא שיש טעם ממשי בבקשתם (מבחינתם). כפועל יוצא, במקום השגת התכלית של יעול ההליך המשפטי, התובענה הייצוגית הופכת את ההליך למסורבל ללא תכלית. במקרה הגרוע עוד יותר- המדובר במכשיר ליצירת לחץ לא לגיטימי על הנתבע, לשם עשיית רווחים ' אישיים' (להבדיל מרווחים לקבוצה).

מכשיר התובענה הייצוגית, גם כאשר הוא מופעל בתום לב, ועל אחת כמה כאשר הוא מופעל בחוסר תום לב, עשוי לכלול בחובו פגיעה לא מוצדקת בנתבע, הנאלץ להתגונן כלפי תביעה שלא תמיד הוא יודע את היקפה, ובלא שיש מחויבות מצד התובעים 'המיוצגים' לשלם את הוצאותיו.

ועוד הדגש, כי "תביעות סרק ייצוגיות עלולות גם לפגוע במשק בכללותו על ידי השקעה מיותרת של משאבים גדולים ובזבוז, וכן בהגדלת פרמיות ביטוח המגולגלות על הציבור בכללותו לצורך התגוננות מפני סיכונים כאלו" (כבוד השופטת פרוקצ'ה בהמ' (מחוזי, י-ם) 3504/97 סוסינסקי נ' בזק, תקדין מחוזי 98(2) 2017.

 

עו"ד נועם קוריס –  על קלטות, האזנות סתר ובתי משפט

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

בעידן בו אנחנו נמצאים, כל אחד מחזיק בידיו לפחות סמארטפון אחד, כך שלכל אחד מאיתנו יש מכשיר הקלטה צמוד. הקלטה של שיחת טלפון שביצענו או הקלטה של בן שיחנו בשיחה בארבע עיניים, יכולה מהר מאוד להגיע אל בית המשפט כראיה, גם אם אנחנו לא רוצים.

חוק האזנות סתר מחייב שלפחות אחד מהנוכחים בשיחה ידע על קיום ההקלטה ולפעמים, לצערך, זה לא תהיה אתה.

מה בכל זאת צריך בכדי להגיש הקלטה כראיה לבית המשפט ? "פסיקת בתי המשפט הכלליים קובעת כי ניתן להגיש הקלטה כראיה כפוף לשלושה תנאים: תנאי טכני – הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי – המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי – הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט – 1979 (י' קדמי, על הראיות – חלק שני, להלן – קדמי, עמ' 1141).

מטרתו של התנאי הטכני הנה להבטיח " כי המדובר במתקן הקלטה תקין ואמין, כי ההקלטה גופה שלמה, ברורה וניתנת לפענוח, וכי לא נעשה דבר לעוות האמת, לא על ידי התערבות פסולה בהליך ההקלטה ולא על ידי התערבות פסולה בסרט ההקלטה לאחר מכן" ( קדמי, בעמ' 1143). התנאים שנקבעו בפסיקה ושיש להוכיחם כדי להכשיר את קבילות סרט הקלטה מטרתם   להבטיח, כי הסרט משקף נכונה את האירוע שהתרחש והוקלט וכי הוא מציג נכונה בצורה חוזרת ומדויקת את האירוע כפי שהתרחש. לצורך זה יש חשיבות להוכיח, כי המכשיר היה תקין בטרם ובעת ההקלטה, וכי לאחריה לא נעשו בסרט שינויים טכניים או אחרים שיש בהם לפגום באמיתות המוקלט וברציפותו. דיוק בכל אלה עשוי לרוב גם ללמד, אם האירוע היה טבעי והשיחה שהוקלטה נתקיימה מרצונם החופשי של משתתפיה.

על מנת לוודא זאת נקבעו בפסיקה אמות מידה, הבאות לבחון כי מכשיר ההקלטה בו בוצעה ההקלטה היה תקין; כי המקליט היה מיומן; כי ההקלטה מהימנה; כי קולות הדוברים מזוהים בבירור; וכי הקלטת נשמרה כדבעי, ללא חשש ל"עיבוד" מאוחר כלשהו ( ע"פ 869/81 שניר נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169 (1984); ע"פ 323/84 שריקי נ. מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505 (1985); ראו גם נ' זלצמן, סליל הקלטה כמסמך  והדרישה הראייתית לכתב, עיוני משפט י"ב (1987) 77).

עם זאת המבחן, גם בהליכים פליליים ומכוח קל וחומר בהליכים אזרחיים, הנו תמיד מהותי ולא טכני, היינו – " השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה" ( ע"פ 639/79 אפללו נ. מדינת ישראל, פ"ד לד (3) 561 (1980)).

ההלכות הנ"ל ועל אף הגמישות בדיני הראיות בבית המשפט לענייני משפחה , חלות כמובן גם בבית המשפט לענייני משפחה. עולה מהן כי דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.

האמור לעיל הנו כאמור דרך המלך. בעניינו אין חולק כי "קלטת הלקט" אינה עומדת במבחן הטכני והמהותי שנקבע בהעדר המקור / סליל ההקלטה המקורי ממנו ועפ"י הנטען הועברו הועתקו השיחות לקלטת הלקט.

בע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מ"י נפסק  ע"י כב' השופט ע. פוגלמן:

"הכלל שגובש בשיטתנו זה מכבר, הינו כי לשם הוכחת תוכנו של מסמך, יש להציג בפני בית המשפט את המסמך המקורי, שהינו 'הראיה הטובה ביותר' להוכחת האמור בו (ראו למשל עניין הולין, סעיף 25; ע"א 118/63 ראש העיר הרצליה נ' פישמן, פ"ד יז(4) 2805 (1963); ע"א 495/82 עמל הנגב בע"מ נ' מזור, פ"ד לט(3) 97 (1985)). מקורו של הכלל בחשש כי הוכחת טענה באמצעות ראיה משנית, אינה נהנית מרמת הדיוק ומרמת האותנטיות הגלומה במסמך המקורי. אכן, כוחו של מסמך נעוץ בהיותו "כתוב", וכל "חציצה" בין המקור לבין בית המשפט מקימה את האפשרות לשיבוש תוכנו של המסמך, לאי דיוקים או להצגה של התוכן לפי נקודת ההשקפה והאינטרסים של הדובר (ראו יעקב קדמי על הראיות 589 (2003)). כלל זה רוכך, אמנם, עם השנים, עד כי כיום מדובר בכלל של העדפה המתמקד במשקל הראיות ולא בקבילותן (עניין הולין, שם; ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 224 (1984); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5)"

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, האזנות סתר, בית משפט, הקלטות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
	בג"ץ  2728/17
	בג"ץ  2972/17
	בג"ץ  2996/17
	בג"ץ  3414/17
	בג"ץ  3516/17
	בג"ץ  3908/17
לפני:		כבוד השופט ח' מלצר
		כבוד השופט י' עמית
		כבוד השופט נ' סולברג

 

העותרים ב-בג"ץ 2728/17: העותר ב-בג"ץ 2972/17: העותר ב-בג"ץ 2996/17: העותר ב-בג"ץ 3414/17: העותרות ב-בג"ץ 3516/17: העותרים ב-בג"ץ 3908/17:

סמי עומר ו-103 אח' עו"ד אלדד יניב ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ח"כ איתן כבל 1.ח"כ סתיו שפיר 2.ח"כ יעל כהן-פארן 1. תאגיד השידור הישראלי 2. מועצת תאגיד השידור 3. יו"ר מועצת תאגיד השידור 4. מנכ"ל תאגיד השידור

 

נ  ג  ד

 

המשיבים ב-בג"ץ 2728/17:	1. מדינת ישראל – ממשלת ישראל
	2. כאן – תאגיד השידור הישראלי
	3. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
	4. אגודת העיתונאים בירושלים
המשיבים ב-בג"ץ 2972/17:	1. ראש הממשלה
	2. היועץ המשפטי לממשלה
	3. שר האוצר
	4. ממלא מקום שר התקשורת
	5. ממשלת ישראל
	6. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים)
	7. תאגיד השידור הישראלי "כאן"
	8. רשות השידור (בפירוק) 9. הכנסת
המשיבים ב-בג"ץ 2996/17:	1. ראש הממשלה
	2. שר האוצר
	3. ממלא מקום שר התקשורת
	4. היועץ המשפטי לממשלה
	5. משרד התקשורת
	6. תאגיד השידור הישראלי "כאן"
	7. אגודת העיתונאים בירושלים
	8. אגודת בעיתונאים בת"א
המשיבים ב-בג"ץ 3414/17:	1. ממשלת ישראל
	2. ראש הממשלה
	3. ממלא מקום שר התקשורת
	4. היועץ המשפטי לממשלה
	5. תאגיד השידור הישראלי "כאן"
המשיבים ב-בג"ץ 3516/17:	1. ראש הממשלה
	2. הכנסת
	3. ועדת הכנסת
	4. הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת
	5. ועדת הכלכלה של הכנסת
המשיבים ב-בג"ץ 3908/17:	1. הכנסת
	2. תאגיד החדשות הציבורי
	3. ראש הממשלה
	4. שר האוצר
	5. שר התקשורת
	6. שר התחבורה והבטיחות בדרכים
	7. כונס הנכסים הרשמי
	8. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
המבקשת להצטרף ב-בג"ץ 3908/17:	אגודת העיתונאים בירושלים
המבקשת להצטרף ב-בג"ץ 2972/17 וב-בג"ץ 3414/17:	הצלחה – התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת

 

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

 

תאריך הישיבה:

י"ט באייר התשע"ז

(15.05.2017)

 

בשם העותרים ב-בג"ץ 2728/17:	עו"ד ורד גרטל
בשם העותר ב-בג"ץ 2972/17 והעותר ב-בג"ץ 3414/17:   בשם העותר ב-בג"ץ 2996/17:   בשם העותרות ב-בג"ץ 3516/17:   בשם העותרים ב-בג"ץ 3908/17:	עו"ד יובל יועז; עו"ד דורון ברקת   עו"ד מורן סבוראי; עו"ד אמיר בשה     עו"ד עומרי שגב     עו"ד דורי קלגסבלד; עו"ד דון סוסונוב

 

בשם המשיבה 1 ב-בג"ץ 2728/17 :	עו"ד ליטל בן-דוד סדובסקי; עו"ד יעל ברלב
בשם המשיבים 6-1 ב-בג"ץ 2972/17:	עו"ד שרון רוטשנקר; עו"ד יונתן ברמן
בשם המשיבים 5-1 ב-בג"ץ 2996/17; המשיבים 5-1 ב-בג"ץ 3414/17 והמשיב 1 ב-בג"ץ 3516/17; בשם המשיבים 7-3 ב-בג"ץ 3908/17:	עו"ד שי כהן; עו"ד נחי בן אור
בשם המשיב 2 בבג"ץ 2728/17; בשם המשיב 7 בבג"ץ 2972/17; המשיב 6 בבג"ץ 2996/17 והמשיב 5 בבג"ץ 3414/17:	עו"ד אלה גור; עו"ד דניאל אלון
בשם המשיבה 3 ב-בג"ץ 2728/17 והמשיבה 8 ב-בג"ץ 3908/17: בשם המשיבה 4 ב-בג"ץ 2728/17 והמשיבות 8-7 ב-בג"ץ 2996/17; בשם המבקשת להצטרף ב-בג"ץ 3908/17: בשם המשיבה 9 ב-בג"ץ 2972/17, המשיבים 5-2 ב-בג"ץ 3516/17 ובשם המשיבה 1 ב-בג"ץ 3908/17: בשם המשיבה 8 ב-בג"ץ 2972/17 והמשיבה 7 ב-בג"ץ 3908/17:	עו"ד איריס ורדי; עו"ד מאיה צחור אבירם עו"ד אופיר טל; עו"ד לואיז ספורטס; עו"ד רפאל יולזרי; עו"ד ורד בר עו"ד איל ינון; עו"ד ארבל אסטרחן; עו"ד קרן דהרי בן נון; עו"ד אביטל סומפולינסקי עו"ד איתי הס
בשם המבקשת להצטרף ב-בג"ץ 2972/17 וב-בג"ץ 3414/17:	עו"ד אלעד מן

 

החלטה ופסק דין בעתירות ב-בג"ץ 2728/17, 2972/17, 3414/17 ו-3516/17

השופט ח' מלצר:

לאחר שעיינו במכלול החומר הרב שבפנינו ובחנו את טיעוני באי-כוח הצדדים שבכתב ובעל-פה בכל ששת העתירות שבכותרת ושל המבקשים להצטרף – אנו מחליטים כדלקמן:

א)             העתירות ב-בג"ץ 2728/17, ב-בג"ץ 2972/17, ב-בג"ץ 3414/17 ו-בבג"ץ 3516/17 – נמחקות בשל התייתרותן בנסיבות.

ב)             בעתירות ב-בג"ץ 2996/17 (העותר: איגוד העיתונאים בישראל) וב-בג"ץ 3908/17 (העותרים: תאגיד השידור הישראלי ואח') מוצא בזאת צו על תנאי המורה למשיבים בעתירות אלו, או למי מהם, להתייצב וליתן טעם:

מדוע לא יבוטל חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 8) התשע"ז-2017 (להלן: תיקון מס' 8), למעט הוראות סעיפיו: סעיף 23(ג) בתיקון מס' 8 (המתייחס לסעיף 96) וסעיף 98יא לתיקון מס' 8,הכלול בסעיף 24 בתיקון מס' 8 (הנוגעים לעובדי רשות השידור לשעבר) מחמת כך שיש בתיקון מס' 8:

פגיעות בזכות לחופש הביטוי של תאגיד השידור הציבורי והאורגנים שלו, בזכותם לקניין וכן פגיעות בחופש הביטוי, בחופש העיסוק ובזכות ההתארגנות של העיתונאים, בצד פגיעות במרקם הדמוקרטי ובחופש הביטוי של הציבור על היבטיו השונים, והכל מבלי שתתקיימנה לגבי פגיעות אלו הוראות "פיסקאות ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק (לרבות דרישות התכלית והמידתיות) ונוכח פגמים שנפלו בהליכי החקיקה המואצים שנערכו לקראת תיקון מס' 8 ואשר בגדרם הוקנו סמכויות לכונס הנכסים הרשמי (בניגוד לחוות דעתם של גורמי הייעוץ המשפטי בכנסת).

ג)              בבקשה שהגישו העותרים ב-בג"ץ 2996/17 לצו ביניים ראינו בנסיבות גם בקשה לתיקון עתירתם ולפיכך העותרים שם יוכלו לתקן עתירתם בעקבות תיקון מס' 8 בתוך עשרה ימים מהיום.

ד)             בעתירות הנזכרות בסעיף קטן ב) שלעיל, בהן מוצא צו-על-תנאי כאמור, יצורפו כמשיבים – מלבד המשיבים המצוינים בהם עתה: העותר ב-בג"ץ 3414/17 ואגודת העיתונאים בירושלים. כמו כן מאושרת הצטרפות לעתירות הנ"ל של עמותת: הצלחה – התנועה הצרכנית לקידום חברה צרכנית הוגנת – במעמד של "ידיד בית משפט".

ה)             המשיבים ימסרו תשובתם לצו-על-תנאי עד לתאריך 15.06.2017.

הצו הארעי שהוצאנו בתאריך 14.05.2017, אשר השהה את כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8 ושל כל פעולה בהקשר אליו – מוארך בזאת עד למתן פסק דין בהתנגדות לצו-על-תנאי, ואולם היקפו מצומצם בזאת בכל מה שנוגע לסעיפים שבתיקון מס' 8, לגביהם לא הוצא צו-על-תנאי, כמפורט בפיסקה 1(ב) שלעיל.

מעבר לכך רשמנו בפנינו את הצהרת באי-כוח התאגיד הציבורי כי מרשם ינהג מיוזמתו ומרצונו על-פי סעיף 98ו לסעיף 24 לתיקון מס' 8, בשינויים המחויבים הנובעים מצו ארעי זה,ובין היתר כך שבכל מקום שבו נאמר בסעיף האמור כי המנהל הכללי של תאגיד החדשות יציע לעובדי רשות השידור להתקבל כעובדים, הדבר יחול על תאגיד השידור הציבורי ועל המנכ"ל שלו ובכל מקום בו נזכר תאגיד החדשות ייקראו הדברים כאילו הם מוסבים על תאגיד השידור הציבורי.

נביא מיד בסמוך ובקצרה את ההנמקה להארכת הצו הארעי כאמור.

לבית משפט זה מוקנית סמכות עקרונית להוצאת צווי ביניים להשהיית כניסה לתוקף של חקיקה ראשית (ראו: בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 382-381 (1997); עיינו עוד – באירופה: K.P.E. Lasok The European Court of Justice: Practice and Procedure 230-246 (London, 2^nded., 1994); ובארה"ב: C.A. Wright, A.R. Miller and M.K. Kane Federal Practice and Procedure: Civil sec. 2948 (St. Paul, 2^nd ed., 1995)).

סמכות זו יש להפעיל בזהירות מרובה. מבלי למצות פה את שיקול הדעת הכרוך בכך, נציין כי במסגרת זו יש להביא בחשבון, בין היתר, מספר שיקולים:

א)             הסוגיות החוקתיות בהן יש להכריע. בהקשר זה נציין כי לאחר שמוצא צו-על-תנאי לא עומדת עוד לחקיקה "חזקת החוקתיות", זאת מאחר שהעותרים הצביעו לכאורה על העילות להן הם טענו בעתירתם העשויות לזכות אותם בסעד שהתבקש על ידם, ובשים לב לעובדה שהנטל הועבר למשיבים (ראו: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5), 241 (1999); בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 839 (2003); אהרן ברק מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה 5451-543 (2010);  כמו כן עיינו – בבריטניה:Factortame Ltd. v. Secretary of State (No. 2) [1991] 1 All E.R. 70 (C.J.E.C. and H.L.)).

ב)             הנזק מכניסת החקיקה לתוקף, ככל שקשה יהיה לתקנו, אם החקיקה תבוטל.

ג)              מאזן הנוחות היחסי – למי הוא נוטה.

במקרה שלפנינו אם תיקון מס' 8 יכנס לתוקף יהיה קשה ומורכב "להחזיר את הגלגל לאחור", היה והעתירות תתקבלנה והצו-על-תנאי ייהפך למוחלט (השוו: צו הביניים שניתן ב-בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר (18.03.2009)). בהקשר זה נציין, למשל, כי תיקון מס' 8 ביקש לשריין את זכויות העובדים האמורים לעבור מהתאגיד הציבורי לתאגיד החדשות, אבל ללא הצו הארעי היפוך הדברים איננו מובטח.

יתר על כן, העובדה שתיקון מס' 8 פורסם רק אתמול (14.05.2017) ברשומות, והיה אמור להיכנס לתוקפו בתאריך 15.05.2017 לולא הצו הארעי שהוצאנו, עלולה הייתה לסכל למעשה אפשרות של ביקורת שיפוטית יעילה. זאת ועוד, תיקון מס' 8 אף איננו נותן "תקופת מעבר" ראויה לרפורמה הכלולה בו, בשונה מפרק הזמן הארוך-יחסית שקדם ליום התחילה של חוק השידור הציבורי התשע"ד-2014, שנדחה מספר פעמים בעקבות תיקונים שיזמו בו משיבי הממשלה וטיעוניהם כי נדרשת תקופת התארגנות ממושכת ומספקת כדי להביא לשינוי בתשתית השידור הציבורי בישראל.

בנסיבות הנ"ל – אף מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת העותרים.

נוכח השאלות העקרוניות הכרוכות בהליך זה החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי סעיף 26(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ולהורות שהדיון בהתנגדות לצו-על-תנאי ידון בפני מותב מורחב של בית משפט זה, כפי שתקבע הנשיאה.

ניתנה היום, ‏י"ט באייר התשע"ז (‏15.5.2017).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט