עו"ד נועם קוריס – על קלטות, האזנות סתר ובתי משפט

עו"ד נועם קוריס –  על קלטות, האזנות סתר ובתי משפט

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

בעידן בו אנחנו נמצאים, כל אחד מחזיק בידיו לפחות סמארטפון אחד, כך שלכל אחד מאיתנו יש מכשיר הקלטה צמוד. הקלטה של שיחת טלפון שביצענו או הקלטה של בן שיחנו בשיחה בארבע עיניים, יכולה מהר מאוד להגיע אל בית המשפט כראיה, גם אם אנחנו לא רוצים.

חוק האזנות סתר מחייב שלפחות אחד מהנוכחים בשיחה ידע על קיום ההקלטה ולפעמים, לצערך, זה לא תהיה אתה.

מה בכל זאת צריך בכדי להגיש הקלטה כראיה לבית המשפט ? "פסיקת בתי המשפט הכלליים קובעת כי ניתן להגיש הקלטה כראיה כפוף לשלושה תנאים: תנאי טכני – הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי – המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי – הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט – 1979 (י' קדמי, על הראיות – חלק שני, להלן – קדמי, עמ' 1141).

מטרתו של התנאי הטכני הנה להבטיח " כי המדובר במתקן הקלטה תקין ואמין, כי ההקלטה גופה שלמה, ברורה וניתנת לפענוח, וכי לא נעשה דבר לעוות האמת, לא על ידי התערבות פסולה בהליך ההקלטה ולא על ידי התערבות פסולה בסרט ההקלטה לאחר מכן" ( קדמי, בעמ' 1143). התנאים שנקבעו בפסיקה ושיש להוכיחם כדי להכשיר את קבילות סרט הקלטה מטרתם   להבטיח, כי הסרט משקף נכונה את האירוע שהתרחש והוקלט וכי הוא מציג נכונה בצורה חוזרת ומדויקת את האירוע כפי שהתרחש. לצורך זה יש חשיבות להוכיח, כי המכשיר היה תקין בטרם ובעת ההקלטה, וכי לאחריה לא נעשו בסרט שינויים טכניים או אחרים שיש בהם לפגום באמיתות המוקלט וברציפותו. דיוק בכל אלה עשוי לרוב גם ללמד, אם האירוע היה טבעי והשיחה שהוקלטה נתקיימה מרצונם החופשי של משתתפיה.

על מנת לוודא זאת נקבעו בפסיקה אמות מידה, הבאות לבחון כי מכשיר ההקלטה בו בוצעה ההקלטה היה תקין; כי המקליט היה מיומן; כי ההקלטה מהימנה; כי קולות הדוברים מזוהים בבירור; וכי הקלטת נשמרה כדבעי, ללא חשש ל"עיבוד" מאוחר כלשהו ( ע"פ 869/81 שניר נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169 (1984); ע"פ 323/84 שריקי נ. מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505 (1985); ראו גם נ' זלצמן, סליל הקלטה כמסמך  והדרישה הראייתית לכתב, עיוני משפט י"ב (1987) 77).

עם זאת המבחן, גם בהליכים פליליים ומכוח קל וחומר בהליכים אזרחיים, הנו תמיד מהותי ולא טכני, היינו – " השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה" ( ע"פ 639/79 אפללו נ. מדינת ישראל, פ"ד לד (3) 561 (1980)).

ההלכות הנ"ל ועל אף הגמישות בדיני הראיות בבית המשפט לענייני משפחה , חלות כמובן גם בבית המשפט לענייני משפחה. עולה מהן כי דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.

האמור לעיל הנו כאמור דרך המלך. בעניינו אין חולק כי "קלטת הלקט" אינה עומדת במבחן הטכני והמהותי שנקבע בהעדר המקור / סליל ההקלטה המקורי ממנו ועפ"י הנטען הועברו הועתקו השיחות לקלטת הלקט.

בע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מ"י נפסק  ע"י כב' השופט ע. פוגלמן:

"הכלל שגובש בשיטתנו זה מכבר, הינו כי לשם הוכחת תוכנו של מסמך, יש להציג בפני בית המשפט את המסמך המקורי, שהינו 'הראיה הטובה ביותר' להוכחת האמור בו (ראו למשל עניין הולין, סעיף 25; ע"א 118/63 ראש העיר הרצליה נ' פישמן, פ"ד יז(4) 2805 (1963); ע"א 495/82 עמל הנגב בע"מ נ' מזור, פ"ד לט(3) 97 (1985)). מקורו של הכלל בחשש כי הוכחת טענה באמצעות ראיה משנית, אינה נהנית מרמת הדיוק ומרמת האותנטיות הגלומה במסמך המקורי. אכן, כוחו של מסמך נעוץ בהיותו "כתוב", וכל "חציצה" בין המקור לבין בית המשפט מקימה את האפשרות לשיבוש תוכנו של המסמך, לאי דיוקים או להצגה של התוכן לפי נקודת ההשקפה והאינטרסים של הדובר (ראו יעקב קדמי על הראיות 589 (2003)). כלל זה רוכך, אמנם, עם השנים, עד כי כיום מדובר בכלל של העדפה המתמקד במשקל הראיות ולא בקבילותן (עניין הולין, שם; ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 224 (1984); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5)"

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, האזנות סתר, בית משפט, הקלטות

עו"ד נועם קוריס – על דונלד טראמפ, תקווה וקזינו

עו"ד נועם קוריס –  על דונלד טראמפ, תקווה וקזינו

עו"ד נועם קוריס הנו מאסטר במשפט מטעם אוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות' עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

דונלד טראמפ מגיע לביקור בארץ הקודש וממאורע שכזה לא באמת אפשר להתעלם. טראמפ תמיד היה דמות צבעונית ובלתי שיגרתית וכמו שכבר נכתב לא פעם- אין ספק שעוד ועוד כותרות יגיעו מהאיש המיוחד הזה.

לא הרבה יודעים, אבל לפני כעשור או קצת יותר כתב דונלד טראמפ מספר ספרים בהם הוא סיפר בעיקר על עיסקי הנדל"ן, הקזינו והגולף שבבעלותו.

הדונלד, כך הוא אוהב לקרוא לעצמו, הנו בן למשפחת נדל"ניסטים מברוקלין ואביו היה קבלן בנין גדול בברוקלין, כאשר המושכות הגיעו לידיו של הדונלד, הוא החליט להיכנס ולבנות גם במנהטן, ובמילים אחרות לעבור מהפריפריה היישר אל מרכז העניינים של ניו יורק.

אחותו של דונלד טראמפ הינה שופטת בית המשפט העליון בארה"ב והוא עצמו הגיש תביעות רבות מספור לבתי המשפט, בהם לפי ספריו הוא לא הכי מאמין.

לאור אי הוודאות לגבי פסיקות בתי המשפט בתיקים השונים המגיעים להתדיינות, הציע בצחוק טראמפ בספרו, שבמקום את סמל הצדק והמאזניים יציבו בכניסה לבתי המשפט את סמלי הקזינו שלו, שכן לתפיסתו הכל מזל בקזינו כמו בבית המשפט.

בין הגיגי טראמפ בספריו, הוא מספר בין היתר על פשיטת רגל שנאלץ לבצע באחד מערבי חג המולד ולאור חובות בסך של תשעה מיליארד דולר. הוא מספר בעניין זה, שלאחר שחתם על ההסדר עם הבנקים לגבי חובותיו לא נשאר לו כסף למונית והוא צעד ברגל ברחובות ניו יורק.

בצד הדרך, ראה טראמפ קבצן הומלס והמחשבה הראשונה שעברה במוחו לדבריו, הייתה שהקבצן שווה על הנייר תשעה מיליארד יותר ממנו.

מאז האירוע שככל הנראה קרה באמת, הצליח טראמפ לחזור לנכסיו שאיבד וכלל הנראה אף הגיע לפסגות גבוהות בהרבה בעסקיו, ולא רק בעסקיו.

הסיפור של טראמפ על הקבצן יכול ללמד אותנו, שכל אדם, בכל מקום, יכול לשקם את עצמו ולהעלות הכי גבוה שרק אפשר, אם רק יאמין ויאפשר לתקווה לשרור ברוחו.

 

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

נועם קוריס כותב בישראל היום, עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, דונלד טראמפ, תקווה, קזינו

בג"צ חוק השידור הציבורי, בג"ץ 2728/17

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק  
  בג"ץ  2728/17
  בג"ץ  2972/17
  בג"ץ  2996/17
  בג"ץ  3414/17
  בג"ץ  3516/17
  בג"ץ  3908/17
לפני: כבוד השופט ח' מלצר  
  כבוד השופט י' עמית  
  כבוד השופט נ' סולברג  

 

העותרים ב-בג"ץ 2728/17:

העותר ב-בג"ץ 2972/17:

העותר ב-בג"ץ 2996/17:

העותר ב-בג"ץ 3414/17:

העותרות ב-בג"ץ 3516/17:

העותרים ב-בג"ץ 3908/17:

סמי עומר ו-103 אח'

עו"ד אלדד יניב

ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה

ח"כ איתן כבל

1.ח"כ סתיו שפיר

2.ח"כ יעל כהן-פארן

1. תאגיד השידור הישראלי

2. מועצת תאגיד השידור

3. יו"ר מועצת תאגיד השידור

4. מנכ"ל תאגיד השידור

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים ב-בג"ץ 2728/17: 1. מדינת ישראל – ממשלת ישראל
  2. כאן – תאגיד השידור הישראלי
  3. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
  4. אגודת העיתונאים בירושלים
 

המשיבים ב-בג"ץ 2972/17:

 

1. ראש הממשלה

  2. היועץ המשפטי לממשלה
  3. שר האוצר
  4. ממלא מקום שר התקשורת
  5. ממשלת ישראל
  6. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים)
  7. תאגיד השידור הישראלי "כאן"
  8. רשות השידור (בפירוק)

9. הכנסת

   
המשיבים ב-בג"ץ 2996/17: 1. ראש הממשלה
  2. שר האוצר
  3. ממלא מקום שר התקשורת
  4. היועץ המשפטי לממשלה
  5. משרד התקשורת
  6. תאגיד השידור הישראלי "כאן"
  7. אגודת העיתונאים בירושלים
  8. אגודת בעיתונאים בת"א
   
המשיבים ב-בג"ץ 3414/17: 1. ממשלת ישראל
  2. ראש הממשלה
  3. ממלא מקום שר התקשורת
  4. היועץ המשפטי לממשלה
  5. תאגיד השידור הישראלי "כאן"
   
המשיבים ב-בג"ץ 3516/17: 1. ראש הממשלה
  2. הכנסת
  3. ועדת הכנסת
  4. הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת
  5. ועדת הכלכלה של הכנסת
   
המשיבים ב-בג"ץ 3908/17: 1. הכנסת
  2. תאגיד החדשות הציבורי
  3. ראש הממשלה
  4. שר האוצר
  5. שר התקשורת
  6. שר התחבורה והבטיחות בדרכים
  7. כונס הנכסים הרשמי
  8. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
   
המבקשת להצטרף ב-בג"ץ 3908/17:  

אגודת העיתונאים בירושלים

   
המבקשת להצטרף ב-בג"ץ 2972/17 וב-בג"ץ 3414/17:  

הצלחה – התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת

 

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

 

תאריך הישיבה: י"ט באייר התשע"ז (15.05.2017)

 

בשם העותרים ב-בג"ץ 2728/17:  

עו"ד ורד גרטל

   
בשם העותר ב-בג"ץ 2972/17 והעותר ב-בג"ץ 3414/17:

 

בשם העותר ב-בג"ץ 2996/17:

 

בשם העותרות ב-בג"ץ 3516/17:

 

בשם העותרים ב-בג"ץ 3908/17:

 

עו"ד יובל יועז; עו"ד דורון ברקת

 

עו"ד מורן סבוראי; עו"ד אמיר בשה

 

 

עו"ד עומרי שגב

 

 

עו"ד דורי קלגסבלד; עו"ד דון סוסונוב

 

 

בשם המשיבה 1 ב-בג"ץ 2728/17 : עו"ד ליטל בן-דוד סדובסקי; עו"ד יעל ברלב
בשם המשיבים 6-1 ב-בג"ץ 2972/17:  

עו"ד שרון רוטשנקר; עו"ד יונתן ברמן

 

בשם המשיבים 5-1 ב-בג"ץ 2996/17; המשיבים 5-1 ב-בג"ץ 3414/17 והמשיב 1 ב-בג"ץ 3516/17; בשם המשיבים 7-3 ב-בג"ץ 3908/17:

 

 

עו"ד שי כהן; עו"ד נחי בן אור

בשם המשיב 2 בבג"ץ 2728/17; בשם המשיב 7 בבג"ץ 2972/17; המשיב 6 בבג"ץ 2996/17 והמשיב 5 בבג"ץ 3414/17:  

עו"ד אלה גור; עו"ד דניאל אלון

בשם המשיבה 3 ב-בג"ץ 2728/17 והמשיבה 8 ב-בג"ץ 3908/17:

בשם המשיבה 4 ב-בג"ץ 2728/17 והמשיבות 8-7 ב-בג"ץ 2996/17; בשם המבקשת להצטרף ב-בג"ץ 3908/17:

בשם המשיבה 9 ב-בג"ץ 2972/17, המשיבים 5-2 ב-בג"ץ 3516/17 ובשם המשיבה 1 ב-בג"ץ 3908/17:

בשם המשיבה 8 ב-בג"ץ 2972/17 והמשיבה 7 ב-בג"ץ 3908/17:

עו"ד איריס ורדי; עו"ד מאיה צחור אבירם

עו"ד אופיר טל; עו"ד לואיז ספורטס; עו"ד רפאל יולזרי; עו"ד ורד בר

עו"ד איל ינון; עו"ד ארבל אסטרחן; עו"ד קרן דהרי בן נון; עו"ד אביטל סומפולינסקי

עו"ד איתי הס

 

בשם המבקשת להצטרף ב-בג"ץ 2972/17 וב-בג"ץ 3414/17:

 

 

 

עו"ד אלעד מן

 

החלטה ופסק דין בעתירות ב-בג"ץ 2728/17, 2972/17, 3414/17 ו-3516/17

השופט ח' מלצר:

לאחר שעיינו במכלול החומר הרב שבפנינו ובחנו את טיעוני באי-כוח הצדדים שבכתב ובעל-פה בכל ששת העתירות שבכותרת ושל המבקשים להצטרף – אנו מחליטים כדלקמן:

א)             העתירות ב-בג"ץ 2728/17, ב-בג"ץ 2972/17, ב-בג"ץ 3414/17 ו-בבג"ץ 3516/17 – נמחקות בשל התייתרותן בנסיבות.

ב)             בעתירות ב-בג"ץ 2996/17 (העותר: איגוד העיתונאים בישראל) וב-בג"ץ 3908/17 (העותרים: תאגיד השידור הישראלי ואח') מוצא בזאת צו על תנאי המורה למשיבים בעתירות אלו, או למי מהם, להתייצב וליתן טעם:

מדוע לא יבוטל חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 8) התשע"ז-2017 (להלן: תיקון מס' 8), למעט הוראות סעיפיו: סעיף 23(ג) בתיקון מס' 8 (המתייחס לסעיף 96) וסעיף 98יא לתיקון מס' 8,הכלול בסעיף 24 בתיקון מס' 8 (הנוגעים לעובדי רשות השידור לשעבר) מחמת כך שיש בתיקון מס' 8:

פגיעות בזכות לחופש הביטוי של תאגיד השידור הציבורי והאורגנים שלו, בזכותם לקניין וכן פגיעות בחופש הביטוי, בחופש העיסוק ובזכות ההתארגנות של העיתונאים, בצד פגיעות במרקם הדמוקרטי ובחופש הביטוי של הציבור על היבטיו השונים, והכל מבלי שתתקיימנה לגבי פגיעות אלו הוראות "פיסקאות ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק (לרבות דרישות התכלית והמידתיות) ונוכח פגמים שנפלו בהליכי החקיקה המואצים שנערכו לקראת תיקון מס' 8 ואשר בגדרם הוקנו סמכויות לכונס הנכסים הרשמי (בניגוד לחוות דעתם של גורמי הייעוץ המשפטי בכנסת).

ג)              בבקשה שהגישו העותרים ב-בג"ץ 2996/17 לצו ביניים ראינו בנסיבות גם בקשה לתיקון עתירתם ולפיכך העותרים שם יוכלו לתקן עתירתם בעקבות תיקון מס' 8 בתוך עשרה ימים מהיום.

ד)             בעתירות הנזכרות בסעיף קטן ב) שלעיל, בהן מוצא צו-על-תנאי כאמור, יצורפו כמשיבים – מלבד המשיבים המצוינים בהם עתה: העותר ב-בג"ץ 3414/17 ואגודת העיתונאים בירושלים. כמו כן מאושרת הצטרפות לעתירות הנ"ל של עמותת: הצלחה – התנועה הצרכנית לקידום חברה צרכנית הוגנת – במעמד של "ידיד בית משפט".

ה)             המשיבים ימסרו תשובתם לצו-על-תנאי עד לתאריך 15.06.2017.

הצו הארעי שהוצאנו בתאריך 14.05.2017, אשר השהה את כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8 ושל כל פעולה בהקשר אליו – מוארך בזאת עד למתן פסק דין בהתנגדות לצו-על-תנאי, ואולם היקפו מצומצם בזאת בכל מה שנוגע לסעיפים שבתיקון מס' 8, לגביהם לא הוצא צו-על-תנאי, כמפורט בפיסקה 1(ב) שלעיל.

מעבר לכך רשמנו בפנינו את הצהרת באי-כוח התאגיד הציבורי כי מרשם ינהג מיוזמתו ומרצונו על-פי סעיף 98ו לסעיף 24 לתיקון מס' 8, בשינויים המחויבים הנובעים מצו ארעי זה,ובין היתר כך שבכל מקום שבו נאמר בסעיף האמור כי המנהל הכללי של תאגיד החדשות יציע לעובדי רשות השידור להתקבל כעובדים, הדבר יחול על תאגיד השידור הציבורי ועל המנכ"ל שלו ובכל מקום בו נזכר תאגיד החדשות ייקראו הדברים כאילו הם מוסבים על תאגיד השידור הציבורי.

נביא מיד בסמוך ובקצרה את ההנמקה להארכת הצו הארעי כאמור.

לבית משפט זה מוקנית סמכות עקרונית להוצאת צווי ביניים להשהיית כניסה לתוקף של חקיקה ראשית (ראו: בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 382-381 (1997); עיינו עוד – באירופה: K.P.E. Lasok The European Court of Justice: Practice and Procedure 230-246 (London, 2nded., 1994); ובארה"ב: C.A. Wright, A.R. Miller and M.K. Kane Federal Practice and Procedure: Civil sec. 2948 (St. Paul, 2nd ed., 1995)).

סמכות זו יש להפעיל בזהירות מרובה. מבלי למצות פה את שיקול הדעת הכרוך בכך, נציין כי במסגרת זו יש להביא בחשבון, בין היתר, מספר שיקולים:

א)             הסוגיות החוקתיות בהן יש להכריע. בהקשר זה נציין כי לאחר שמוצא צו-על-תנאי לא עומדת עוד לחקיקה "חזקת החוקתיות", זאת מאחר שהעותרים הצביעו לכאורה על העילות להן הם טענו בעתירתם העשויות לזכות אותם בסעד שהתבקש על ידם, ובשים לב לעובדה שהנטל הועבר למשיבים (ראו: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5), 241 (1999); בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 839 (2003); אהרן ברק מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה 5451-543 (2010);  כמו כן עיינו – בבריטניה:Factortame Ltd. v. Secretary of State (No. 2) [1991] 1 All E.R. 70 (C.J.E.C. and H.L.)).

ב)             הנזק מכניסת החקיקה לתוקף, ככל שקשה יהיה לתקנו, אם החקיקה תבוטל.

ג)              מאזן הנוחות היחסי – למי הוא נוטה.

במקרה שלפנינו אם תיקון מס' 8 יכנס לתוקף יהיה קשה ומורכב "להחזיר את הגלגל לאחור", היה והעתירות תתקבלנה והצו-על-תנאי ייהפך למוחלט (השוו: צו הביניים שניתן ב-בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר (18.03.2009)). בהקשר זה נציין, למשל, כי תיקון מס' 8 ביקש לשריין את זכויות העובדים האמורים לעבור מהתאגיד הציבורי לתאגיד החדשות, אבל ללא הצו הארעי היפוך הדברים איננו מובטח.

יתר על כן, העובדה שתיקון מס' 8 פורסם רק אתמול (14.05.2017) ברשומות, והיה אמור להיכנס לתוקפו בתאריך 15.05.2017 לולא הצו הארעי שהוצאנו, עלולה הייתה לסכל למעשה אפשרות של ביקורת שיפוטית יעילה. זאת ועוד, תיקון מס' 8 אף איננו נותן "תקופת מעבר" ראויה לרפורמה הכלולה בו, בשונה מפרק הזמן הארוך-יחסית שקדם ליום התחילה של חוק השידור הציבורי התשע"ד-2014, שנדחה מספר פעמים בעקבות תיקונים שיזמו בו משיבי הממשלה וטיעוניהם כי נדרשת תקופת התארגנות ממושכת ומספקת כדי להביא לשינוי בתשתית השידור הציבורי בישראל.

בנסיבות הנ"ל – אף מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת העותרים.

נוכח השאלות העקרוניות הכרוכות בהליך זה החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי סעיף 26(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ולהורות שהדיון בהתנגדות לצו-על-תנאי ידון בפני מותב מורחב של בית משפט זה, כפי שתקבע הנשיאה.

ניתנה היום, ‏י"ט באייר התשע"ז (‏15.5.2017).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

עו"ד נועם קוריס – על מדונה ועל הסרה מגוגל

עו"ד נועם קוריס –  על מדונה ועל הסרת תוצאות מגוגל

עו"ד נועם קוריס הוא מייסד משרד נועם קוריס ושות' בשנת 2004. משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס בעל תואר מאסטר במשפט, מאוניברסיטת ברר אילן. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

איזה מישהי סיפרה לי, שאיזה פלוני אובססיבי הקים נגדה בלוג באינטרנט ובו הפליא כנגדה באמירות קשות, רמיזות בעייתיות, פרשנויות מגמתיות וכל מיני פרסומים, שיש מי שיאמר שיש בהם לשון הרע ויש מי שסתם יגיד שהם מבישים ומטרידים.

בכל מקרה, הסתבר שרכלנות, ירידה נמוך, שימוש חוזר בשמה של המישהי ועוד כמה דפוסים יחד עם אובססיביות, יצרו יחד מצב שבו כל מי שהקיש את השם של המישהי בגוגל, הגיע בתוצאה הראשונה לאותו בלוג באינטרנט, שתוחזק באובססיביות, על ידי אותו הפלוני.

אומנם בהתייחס לגוגל, לפי בית המשפט בישראל, בכתבה של חן מענית, גלובס: "מנוע החיפוש אינו יוצר תוכן בעצמו, והמידע מוכנס באופן אוטומטי למנוע החיפוש של גוגל ולא יכול מבחינה מעשית לעבור בדיקה מקדמית של גורם אנושי אשר יבדוק את אותו מידע".

אבל במציאות מסתבר, שרובנו מבצעים חיפושי גוגל לגבי שמותיהם של רבים מהאנשים שנקרים בדרכנו, במסגרת יחסי עבודה, יחסים אישיים וחברתיים, ויחסים רומנטיים והעדפות החיפוש שלנו בגוגל לעיתים, קובעות הרבה לגבי ההחלטות שאנחנו מקבלים.

השבוע  הבלוג הזה נגד המישהי הוסר, ואחרי שהיא חגגה ושמחה, והיא שאלה אותי מה דעתי לגבי כל האיזכורים שאותו פלוני אובססיבי פיזר נגדה באינטרנט, "איך נפתרים מהם?" היא שאלה.

השאלה שלה הזכירה לי סיפור מספר שכתבה מדונה על מיסטר פיבודי והתפוחים, היא סיפרה בפתח ספרה, שההשראה לספר באה מסיפור בן כ – 300 שנה, שסיפר לה המורה שלה לקבלה. והוא במקור חופר על ידי הבעל – שם – טוב (הבעש"ט), שהקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת.

הסיפור מספר על רב מסוים, שלאור טעות בפרשנות של ילד אחד, עיירה שלמה נשטפה בלשון הרע נגדו מבלי שניתנה לו האפשרות אפילו להתייחס וכאשר לאחר שהתבררו העובדות לאותו הילד והסתבר שאותו רב שילם מראש על תפוחים שנטל ממר פיבודי ולא גנב אותם, ביקש הילד לכפר על מעשיו ואותו הרב העלה את הילד על הר גבוה, וקרע לגזרים כרית נוצות גדולה שנטל עימו.

אין ספור הנוצות שהתפזרו ברוח החזקה מראש ההר, התפזרו בכל הכפר והמרחבים שסביבו. "גזרי הנוצות שהתפזרו לכל עבר", אמר הרב, "הן גזרי לשון הרע שפורסמו והרכילויות", עכשיו רק צריך לאסוף אותן חזרה אל תוך ציפת הכרית.

עו"ד נועם קוריס כותב בקפה themarker על הסרה מגוגל

אם גם לכם או למישהו בסביבתכם יש בעיה דומה, אשמח אם תפנו אלי, אולי אוכל לסייע.

נועם קוריס עורכי דין
עו"ד נועם קוריס

הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל ,  עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היוםעו"ד נועם קוריס כותב ב nrgעו"ד נועם קוריס כותב ב nfcעו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.ilעו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוקעו"ד נועם קוריס ביוטיובעו"ד נועם קוריס בטוויטרעו"ד נועם קוריס בגוגל פלוסעו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוקעו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץ,  לכתבה בביזפורטלעו"ד נועם קוריס: 20 אלף ₪ לכל ישראלי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.

עו”ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו”ד נועם קוריס ושות’

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו”ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו”ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

עו"ד נועם קוריס: על איזה פרטיות אתם מדברים ?

עו"ד נועם קוריס: על איזה פרטיות אתם מדברים ?

מספרים לנו שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית וחופשית ושאצלנו הפרטיות היא סוג של ערך עליון, מפחידים אותנו על משטרים אפלים שמחטטים בחיי האזרחים אבל לא כולנו יודעים את האמת ואת העובדה שבישראל של 2017 המדינה עדיין יכולה להיכנס אלינו הבייתה ולחקור אותנו (לעצור אותנו אם נסרב) והכל רק כי אלינו במדגם.

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן , עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל , עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היוםעו"ד נועם קוריס כותב ב nrg, עו"ד נועם קוריס כותב ב nfcעו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.il עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוקעו"ד נועם קוריס ביוטיובעו"ד נועם קוריס בטוויטרעו"ד נועם קוריס בגוגל פלוסעו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוקעו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץ

לפני כשבוע פנתה אלי ד', אם חד הורית שעלתה בעבר מבריה"מ והיום גרה בתל אביב ומתקיימת בקושי בתוך טרדות היומיום, פרנסה, ילד, עבודה, אוברדרפט והחדשות, כמו שכולנו מכירים.

היא סיפרה לי שפנה אליה איש אחד שהציג את עצמו כסוקר מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והודיע לה שהיא עלתה במדגם ושהוא בדרך אליה הבייתה. לא עזר לה שהיא אמרה לו שהיא עובדת עד שמונה בערב כל יום ואחר כך עוד צריכה להכין שיעורים עם הקטן. הוא אמר לה שהיא חייבת ושאם לא תסכים אז יעצרו אותה.

כל הסיפור מאוד הטריד אותה, אין לה זמן ורצון להיחשף בפני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והיא בכלל חשבה שדברים כאלו יש רק ברוסיה ובישראל מכבדים יותר את הפרטיות של האזרחים. בכל מקרה, לפני שהיא באה להתייעץ איתי היא התייעצה עם עוד איזה חבר שהוא עורך דין שאמר לה שזה נשמע שטויות ושאי אפשר לכפות בישראל על אדם לשתף פעולה עם חדירה לביתו ודרישה ממנו למלא שאלונים אישיים- על לא עוול בכפו.

אז בדקתי, ואני חייב לומר שממש הופתעתי, הסוקר המוזר צדק, לפחות לפי הוראות פקודות הסטטיסטיקה מ-1972 יש סמכות לעצור כל אדם שעלה בגורל ונבחר כמו עוד 25,000 איש בשנה, לשמש למדגם.

אז סיפרתי לכם שד' היא אישה מאוד עסוקה שהופתעה מכך שהסוקר הסכים לבוא לבייתה גם בעשר בלילה, כי רק אז היא מתפנה. ד' גם הייתה חייבת להבין כמה אותו סוקר מקבל בגין כל ביקור חודרני בביתה, שאחרת היא לא הצליחה להבין את הנחישות שלו לעבור את כל הקשיים עד למפתן ביתה.

הטריד גם את ד', למה לכל הרוחות הם רוצים שהיא תסמן בטופס עם עיפרון ? זה נראה לה חשוד ולי זה נראה שהם רוצים סריקת תשובות אוטומטית.

בביקור הראשון של אותו סוקר אצל ד' היא הבינה שבכלל לא מדובר בהטרדה חד פעמית, הסוקר הסביר לה שעכשיו למשך 15 ימים היא צריכה למלא בטופס (בעפרון) כל סכום שהוציאה וכל הוצאה כספית שקרתה. יותר גרוע מהגרוש שלה, לפי הרגשתה…

אז אין מה לעשות, אנחנו לא ברוסיה הקומוניסטית וגם לא בצפון קוריאה והנה אנחנו בישראל 2017 ושלא יעבדו עלינו שהמדינה שלנו כאן נותנת כבוד לפרטיות.   

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

 

 

רע"א 4334/17 פלוני נ' מנורה

בבית המשפט העליון  
  רע"א  4334/17

 

לפני: כבוד השופט י' עמית

 

המבקש: פלוני

 

  נ  ג  ד

 

המשיבה: מנורה חברה לביטוח בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 04.05.2017 בתיק רעא 030926-04-17

 

בשם המבקש: עו"ד נתנאל בירן

 

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן), בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום ברמלה (כב' השופטת ש' צנציפר-הלפמן), שדחתה בקשת המבקש להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגע תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

אקדים ואומר כי אין זו הפעם הראשונה בה מגיש המבקש בקשה מעין זו בנוגע לתאונה המדוברת, וזה לא מכבר נזדמן לי לדון בבקשה דומה ולדחותה (החלטתי ברע"א 1254/17 מיום 13.2.2017). וזו, בתמצית, השתלשלות ההליכים:

ביום 8.1.2014 נפגע המבקש בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 5% בשל בלטי דיסק בעמוד השדרה המותני. בהמשך הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה להגיש ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית, בה נטען כי חלה החמרה במצבו הרפואי בדמות פגיעה בעמוד השדרה הצווארי. בקשה זו נדחתה (החלטה מיום 28.11.2016), בין היתר משום שלא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שמדובר בפגיעה שמקורה בתאונה, שכן התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה נסב כולו על פגיעה בעמוד השדרה המותני; ומשום שתלונת המבקש בנוגע לעמוד השדרה הצווארי הועלתה רק בחלוף חודשים לאחר התאונה. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שלא מצא עילה להתערב בהחלטה (החלטה מיום 8.1.2017). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה כאמור על-ידי ביום 13.2.2017.

המבקש לא אמר נואש, וביום 23.3.2017 שב והגיש לבית משפט השלום בקשה להביא ראיות לסתור. זו הפעם, צירף המבקש לבקשתו מסמך רפואי שנערך על ידי רופא תעסוקתי ביום 20.3.2017, המאשר לכאורה את טענתו כי מצבו החמיר בעקבות התאונה וכי הוא סובל בשל כך מכאבי צוואר וראש. בית משפט השלום שב ודחה את הבקשה (החלטה מיום 12.4.2017), בקבעו כי עצם העובדה שהמבקש פנה לרופא תעסוקתי לאחר מתן ההחלטות בעניינו, אין בה כדי לשנות מן הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטות הקודמות.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא (החלטה מיום 4.5.2017). בית המשפט המחוזי ציין כי לכאורה יש ממש בטענת המבקש, לנוכח הוראת תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, ולפיה רשאי מבוטח להגיש לוועדה הרפואית בקשה לדיון מחדש בנכותו, ככל שחלפו ששה חודשים מאז נקבעה נכותו וככל שרופא מוסמך אישר בכתב כי אותה פגיעה לגביה נקבעה הנכות אכן הוחמרה. חרף זאת, בית המשפט דחה את הבקשה מן הטעמים הבאים: התנהלותו של המבקש, שבחר לפנות לכלל הערכאות השיפוטיות, אף שהובהר לו פעם אחר פעם כי התיעוד הרפואי שצורף על ידו אינו מגלה קשר סיבתי בין ההחמרה הנטענת לאירוע התאונה; ופנייתו של המבקש לרופא התעסוקתי רק לאחר שנכזבה תוחלתו והכרעותיהם של בתי המשפט לא היו לרוחו. עוד נקבע כי מכתבו הסתמי של הרופא התעסוקתי, המסתמך על אותם מסמכים שעמדו בפני הערכאות השיפוטיות, אין בו כדי לאיין את מסקנותיהם של האחרונות, הגם שהוא פותח את הדלת בפני המבקש לפנות לוועדה הרפואית ולבקש בדיקה חוזרת. המבקש חויב בהוצאות בסך 2,500 ₪.

מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש, בין היתר, כי מכתבו של הרופא התעסוקתי בא לעולם רק לאחר שננעלו דלתותיהם של בתי המשפט; כי אילו פנה לרופא התעסוקתי עובר להגשת בקשתו הראשונה להבאת ראיות לסתור, אזי היה הדבר עולה כדי חוסר ניקיון כפיים מצדו; וכי העובדה ששערי הביטוח הלאומי עדיין פתוחים בפניו לצורך בירור טענתו להחמרת מצבו, אין בה כדי לייתר את בקשתו, משום שזכותו לבחור היכן תתברר טענתו ואין לחייבו לפנות לביטוח הלאומי לשם כך.

דין הבקשה להידחות, וכל הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי מיום 13.2.2017 עומדים בתוקפם. אמנה אותם באופן טלגראפי: אין מדובר בבקשה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", באשר אין היא מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כזו החורגת מעניינם של הצדדים; קביעתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ולפיה מכתבו של הרופא התעסוקתי אינה מאיינת את הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה – מהווה יישום קונקרטי של הדין על נסיבותיו של המקרה דנן; לא חל שינוי משמעותי במצבו של הניזוק לאחר שנקבעה נכותו על ידי המל"ל, ועל פני הדברים אין זה המקרה שלפנינו; וככלל, אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות בעניין הבאת ראיות לסתור אלא לעתים רחוקות ויוצאות דופן  (הקורא מוזמן לעיין באסמכתאות המובאות בהחלטתי הקודמת בפס' 4).

בקשתו של המבקש אינה מצדיקה אפוא מתן רשות ערעור, ועל כן דינה להידחות. לפנים משורת הדין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום, ‏י"ד בסיון התשע"ז (‏8.6.2017).

    ש ו פ ט

עו"ד נועם קוריס – על האזנות סתר, קלטות ובתי משפט

עו"ד נועם קוריס –  על האזנות סתר, קלטות ובתי משפט

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

בעידן בו אנחנו נמצאים, כל אחד מחזיק בידיו לפחות סמארטפון אחד, כך שלכל אחד מאיתנו יש מכשיר הקלטה צמוד. הקלטה של שיחת טלפון שביצענו או הקלטה של בן שיחנו בשיחה בארבע עיניים, יכולה מהר מאוד להגיע אל בית המשפט כראיה, גם אם אנחנו לא רוצים.

חוק האזנות סתר מחייב שלפחות אחד מהנוכחים בשיחה ידע על קיום ההקלטה ולפעמים, לצערך, זה לא תהיה אתה.

מה בכל זאת צריך בכדי להגיש הקלטה כראיה לבית המשפט ? "פסיקת בתי המשפט הכלליים קובעת כי ניתן להגיש הקלטה כראיה כפוף לשלושה תנאים: תנאי טכני – הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי – המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי – הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט – 1979 (י' קדמי, על הראיות – חלק שני, להלן – קדמי, עמ' 1141).

מטרתו של התנאי הטכני הנה להבטיח " כי המדובר במתקן הקלטה תקין ואמין, כי ההקלטה גופה שלמה, ברורה וניתנת לפענוח, וכי לא נעשה דבר לעוות האמת, לא על ידי התערבות פסולה בהליך ההקלטה ולא על ידי התערבות פסולה בסרט ההקלטה לאחר מכן" ( קדמי, בעמ' 1143). התנאים שנקבעו בפסיקה ושיש להוכיחם כדי להכשיר את קבילות סרט הקלטה מטרתם   להבטיח, כי הסרט משקף נכונה את האירוע שהתרחש והוקלט וכי הוא מציג נכונה בצורה חוזרת ומדויקת את האירוע כפי שהתרחש. לצורך זה יש חשיבות להוכיח, כי המכשיר היה תקין בטרם ובעת ההקלטה, וכי לאחריה לא נעשו בסרט שינויים טכניים או אחרים שיש בהם לפגום באמיתות המוקלט וברציפותו. דיוק בכל אלה עשוי לרוב גם ללמד, אם האירוע היה טבעי והשיחה שהוקלטה נתקיימה מרצונם החופשי של משתתפיה.

על מנת לוודא זאת נקבעו בפסיקה אמות מידה, הבאות לבחון כי מכשיר ההקלטה בו בוצעה ההקלטה היה תקין; כי המקליט היה מיומן; כי ההקלטה מהימנה; כי קולות הדוברים מזוהים בבירור; וכי הקלטת נשמרה כדבעי, ללא חשש ל"עיבוד" מאוחר כלשהו ( ע"פ 869/81 שניר נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169 (1984); ע"פ 323/84 שריקי נ. מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505 (1985); ראו גם נ' זלצמן, סליל הקלטה כמסמך  והדרישה הראייתית לכתב, עיוני משפט י"ב (1987) 77).

עם זאת המבחן, גם בהליכים פליליים ומכוח קל וחומר בהליכים אזרחיים, הנו תמיד מהותי ולא טכני, היינו – " השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה" ( ע"פ 639/79 אפללו נ. מדינת ישראל, פ"ד לד (3) 561 (1980)).

ההלכות הנ"ל ועל אף הגמישות בדיני הראיות בבית המשפט לענייני משפחה , חלות כמובן גם בבית המשפט לענייני משפחה. עולה מהן כי דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.

האמור לעיל הנו כאמור דרך המלך. בעניינו אין חולק כי "קלטת הלקט" אינה עומדת במבחן הטכני והמהותי שנקבע בהעדר המקור / סליל ההקלטה המקורי ממנו ועפ"י הנטען הועברו הועתקו השיחות לקלטת הלקט.

בע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מ"י נפסק  ע"י כב' השופט ע. פוגלמן:

"הכלל שגובש בשיטתנו זה מכבר, הינו כי לשם הוכחת תוכנו של מסמך, יש להציג בפני בית המשפט את המסמך המקורי, שהינו 'הראיה הטובה ביותר' להוכחת האמור בו (ראו למשל עניין הולין, סעיף 25; ע"א 118/63 ראש העיר הרצליה נ' פישמן, פ"ד יז(4) 2805 (1963); ע"א 495/82 עמל הנגב בע"מ נ' מזור, פ"ד לט(3) 97 (1985)). מקורו של הכלל בחשש כי הוכחת טענה באמצעות ראיה משנית, אינה נהנית מרמת הדיוק ומרמת האותנטיות הגלומה במסמך המקורי. אכן, כוחו של מסמך נעוץ בהיותו "כתוב", וכל "חציצה" בין המקור לבין בית המשפט מקימה את האפשרות לשיבוש תוכנו של המסמך, לאי דיוקים או להצגה של התוכן לפי נקודת ההשקפה והאינטרסים של הדובר (ראו יעקב קדמי על הראיות 589 (2003)). כלל זה רוכך, אמנם, עם השנים, עד כי כיום מדובר בכלל של העדפה המתמקד במשקל הראיות ולא בקבילותן (עניין הולין, שם; ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 224 (1984); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5)"

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, האזנות סתר, בית משפט, הקלטות

בג"ץ 4010/17 מונירה חמדאן אבו עליון נ' רשות המקרקעין ואח'

בבית המשפט העליון  
  בג"ץ  4010/17

 

לפני: כבוד השופט י' עמית

 

העותרים: 1. מונירה חמדאן אבו עליון
  2. עטיה אחמד אבו עליון
  3. עינד סעיד אבו עדרה
  4. עאישה מוסא אבו עדרה
  5. עסאם עודה אבו עאדרה
  6. וודחה עודה אבו עאדרה
  7. מאהר מסעד אבו עאדרה
  8. שריף מוסה אבו עדרה
  9. סבח מוחמד אבו עדרה
  10. מוסה סעיד אבו עדרה
  11. נסרה מוחמד אבו עדרה
  12. נגאח עווד אבו עדרה
  13. פאוזי חמדאן אבו עדרה
  14. מאגדה סעיד עואדרה
  15. שרה חמדאן עואדרה
  16. זאייד סעיד עואדרה
  17. עודה סעיד עואדרה
  18. עבדאל האדי עואדירה
  19. נור כאמל עואדירה
  20. סעידה חמד אבו עדרה
  21. קווסר שוטין עואדרה
  22. זאקי מסעד אבו עאדרה
  23. אבירה עטיה אבו עליון
  24. מוחמד עטיה אבו עליון
  25. הודה סעיד עואדרה
  26. גאזי מחמד אבו עאדרה
  27. אשרף מוסה אבו עדרה
  28. נאדה עודה אבו עדרה
  29. חאלד חמדאן אבו עדרה
  30. מרים חמדאן עואדרה
  31. מיאסר סעיד אבו עאדרה
  32. מוצטפא סלימאן אבו עאדרה
  33. שרין עבדלהאדי עואדרה
  34. ח'דר סעיד עואדרה
  35. אעטלה עודה אבו עדרה
  36. אינתיסיר סעיד עואדרה
  37. סנא עואדרה
  38. ג'בר סעיד עואדרה
  39. זיאד מאג'ד אבו עדרה
  40. איאד מאג'ד אבו עדרה
  41. אברהים עודה אבו עדרה
  42. סמח עלי אבו עדרה
  43. נורה עודה אבו עדרה
  44. סאלם זאיד עואדרה
  45. ג'ברין סעיד עואדרה
  46. כיפאח אסעוד אבו עאדרה

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. רשות מקרקעי ישראל
  2. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב
  3. הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה דרום

 

בקשה מטעם העותרים למתן צו ארעי

 

בשם העותרים: עו"ד ליאור איזנפלד

 

החלטה

בשלב זה ניתן צו ארעי זמני, המורה למשיבה 3 שלא להרוס את בתיהם של העותרים, וזאת עד למתן החלטה בבקשה לצו ביניים ועד להחלטה אחרת.

מובן כי תקופת העיכוב לא תמנה במניין התקופה על פי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981, וחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

ניתנה היום, ‏י"ד בסיון התשע"ז (‏8.6.2017).

    ש ו פ ט

ע"א 3620/17 – א' שמואל ידיד נ' אליהו ידיד ואח'

בבית המשפט העליון

 

ע"א  3620/17 

 

לפני: כבוד השופט א' שהם

 

המבקש: שמואל ידיד

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. אליהו ידיד
  2. יעקב ידיד
  3. עו"ד מרדכי ידיד
  4. יצחק ידיד
  5. כונס הנכסים הרשמי

 

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק פר"ק 6923-06-16, שניתנה ביום 8.3.2017, על-ידי כב' השופט ד' מינץ.

בשם המבקש:                        עו"ד אילן דובר

בשם המשיבים 1 ו-2:             עו"ד אלי תוסייה-כהן

בשם המשיב 3:                      בעצמו

בשם המשיב 4:                      עו"ד משה בן שימול

בשם המשיב 5:                      עו"ד אסף ברקוביץ'

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ), בתיק פר"ק 6923-06-16, מיום 8.3.2017, עד להכרעה בערעור על החלטה זו.

רקע עובדתי והחלטתו של בית המשפט המחוזי

חברת גוש 30052 חלקה 22 (להלן: החברה) הינה חברה משפחתית, אשר התאגדה ביום 26.7.1961, ואשר נוהלה, במהלך השנים, על-ידי חמישה אחים (המבקש, המשיבים 3-1, ומר מאיר ידיד ז"ל). כיום, מחזיקים המשיבים 1 ו-2 ב-45% ממניות החברה, ואילו המבקש, המשיב 4 (בנו של מר מאיר ידיד ז"ל), והמשיב 3 מחזיקים ב-55% ממניות החברה.

בבעלות החברה מבנה מקרקעין עתיק, הידוע כגוש 30052 חלקה 22, והמצוי במרכז ירושלים (להלן: הנכס). הנכס מורכב מ-8 דירות מגורים; חדרון; צריף; מחסן; ורחבה צמודה בשטח של כ-400 מ"ר, המשמשת כחניון (להלן: החניון), כאשר ניהול הנכס מהווה את הפעילות היחידה של החברה, מאז היווסדה ועד היום.

החל משנת 2008, מתנהלים בין האחים הליכים משפטיים רבים בבית משפט לענייני משפחה ובבית משפט מחוזי, בשל סכסוך מתמשך ביניהם, הנוגע לניהול החברה והזכויות בה. על רקע זה, ובשל העדר יכולת לנהל את החברה, הגישו המשיבים 1 ו-2, ביום 2.6.2016, לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לפירוק החברה (להלן: בקשת הפירוק).

ביום 23.2.2017, התקיים דיון בבקשת הפירוק, במסגרתו הציע בית המשפט לצדדים, כי "יינתן צו פירוק לחברה ובמידה וב"כ הצדדים יגיעו לכלל הסכמה ביניהם, הם ימונו כבעלי תפקיד לשם מימוש הנכס ובמידה ולא יגיעו לכלל הסכמה ימונה בעל תפקיד ע"י בית המשפט". ביום 8.3.2017, הודיע עו"ד מרדכי עופרי, בא-כוחם של המבקש ושל המשיבים 3 ו-4, כי אינו מסכים להצעת בית המשפט, וביקש להמשיך לנהל את ההליך כסדרו.

ביום 8.3.2017, ניתנה החלטה קצרה על-ידי בית משפט קמא בבקשת הפירוק, לפיה ניתן צו לפירוק החברה, ועו"ד יעקב אמסטר מונה כמנהל מיוחד של החברה (להלן: צו הפירוק).

במסגרת ההחלטה, ציין בית משפט קמא, כי:

"נוכח המבוי הסתום בו מצויה החברה, אין תולת להמשך קיומה ויש לפעול למימוש נכסיה באמצעות פירוקה. במהלך הפירוק בעלי המניות יוכלו להתמחר ביניהם או למכור את הנכס לצד שלישי חיצוני ועל ידי כך להשיא את התמורה. כמו כן, נוכח הסכסוכים הקיימים בין בעלי המניות, יש מקום למנות בעל תפקיד ניטראלי על ידי בית המשפט".

הבקשה לעיכוב ביצוע

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע צו הפירוק, המונחת לפניי.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים, משום שלדידו, ההחלטה ניתנה בהעדר כל הנמקה, ומבלי שנוהל הליך בירור עובדתי בפני בית משפט קמא. המבקש טען בנוסף, כי ההחלטה ניתנה בעניינו של משיב (מר מאיר ידיד ז"ל) שלא הופיע בדיון בבקשת הפירוק;  כי "מבוי סתום" אינו עילה לפירוק חברה פעילה וסולבנטית; כי לא מוצו סעדים פחות דרסטיים; וכי ההחלטה מנוגדת לבקשת הפירוק, שדרשה פירוק לפי דיני פירוק שיתוף במקרקעין. אשר למאזן הנוחות, סבור המבקש, כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובתו, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום, יתקבל הערעור, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך. נטען, בהקשר זה, כי במידה שצו הפירוק לא יעוכב, הנכס ימומש, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

תגובות המשיבים לבקשה

המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע צו הפירוק, בהדגישם כי בקשת הפירוק הוגשה בשל העובדה, כי החל משנת 2008, מנהלים הצדדים הליכים מרובים  בבתי המשפט השונים, ולנוכח היעדר יכולת הידברות בין הצדדים. לגישתם של המשיבים 1 ו-2, הסכסוך המתמשך בין הצדדים אינו מאפשר לחברה לתפקד כראוי, ולהשיא את רווחיה. בשל כך, בצדק הורה בית משפט קמא על פירוק החברה, באמצעות המנהל המיוחד, וזו הדרך היחידה שתוביל לפתרון הסכסוך. עוד נטען על-ידי המשיבים 1 ו-2, כי ההחלטה בדבר פירוק החברה ניתנה לאחר שבית משפט קמא בחן את דרכי הפירוק ומשמעותו.

במסגרת תגובתו, הודיע המשיב 3, כי הוא מצטרף, הן לבקשה לעיכוב ביצוע והן לערעור גופו.

המשיב 4, אשר  "מסרב בתוקף להיות חלק מהמלחמות עם דודיו", בחר שלא לנקוט עמדה "לכאן או לכאן", והותיר את ההחלטה, לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע, לשיקול דעתו של בית משפט זה.

לעמדת המשיב 5 (להלן: הכונס הרשמי), "בשים לב לכך שנסיבות הפירוק אינן בשל חדלות פירעון החברה, ובשל העובדה שנראה כי אי מתן צו עיכוב הביצוע עלול לייתר את הערעור", הוא אינו מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע, ומותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית משפט זה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל.

הלכה היא, כי ככלל, אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו. בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לדרוש ממנו להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליו (ראו לעניין זה, תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); ע"א 2947/14 מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי (5.6.2014);ע"א 9128/11 ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (25.2.2014)). בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, אם הוכיח המבקש כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, הוא יתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 8786/13ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי (11.2.2014); ע"א 8898/13 אהרון נ' עובדיה (20.1.2014)). התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות" – במובן זה, שככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו, ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (25.7.2004); עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 168-167 (2001)).

עוד יש ליתן את הדעת לעובדה, כי בית משפט זה העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8691/13 ברגר נ' יניב (19.1.2014)).

ובחזרה לענייננו. אפתח בנושא מאזן הנוחות ואומר, כי השתכנעתי, כי זה מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע צו הפירוק, עד להכרעה בערעור. חששו של המבקש, הוא כי פירוק החברה יגרור את מימוש הנכס ומכירתו לצדדים שלישיים, טרם שיוכרע הערעור, באופן העלול ליצור מצב בלתי הפיך, ככל שבסופו של יום, יתקבל הערעור.  בע"א 7424/15חליליה נ' בנאת (30.11.2015), ציינתי, לעניין זה, כי  "החשש מפני מכירתם של מקרקעין לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור, עשוי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצועו של פסק הדין". כעמדת הכונס הרשמי, אף אני סבור, כי בהינתן נסיבות הפירוק, ולנוכח העובדה, כי אי קבלת הבקשה לעיכוב צו הפירוק עלול לסכל מראש את תוצאות הערעור, ואף לייתרו – מאזן הנוחות נוטה, במקרה זה, במובהק, לכיוונו של המבקש.

בנסיבות אלו, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, סבורני כי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע פירוק החברה, עד להכרעה בערעור. אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בזאת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור עד לסוף שנה זו, ככל שיומנו של בית המשפט מאפשר זאת.

ניתנה היום, ‏י"ד בסיון התשע"ז (‏8.6.2017).

    ש ו פ ט

ע"א 2832/15 סייפראקטיב בע"מ נ' טרומדיה טכנולוגיות בע"מ ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע"א  2832/15

 

לפני: כבוד השופטת א' חיות
  כבוד השופט ע' פוגלמן
  כבוד השופטת ע' ברון

 

המערערת: חברת סייפראקטיב בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. טרומדיה טכנולוגיות בע"מ
  2. טרומדיה מדידה בע"מ
  3. עו"ד ארז חבר, נאמן לחברות טרומדיה
  4. הכונס הרשמי

 

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.3.2015 ב-פר"ק 14723-12-12, פר"ק 15718-12-12, פר"ק 44940-12-12 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא א' ש' שילה

 

תאריך הישיבה: י"ח באדר התשע"ז (16.03.17)

 

בשם המערערת: עו"ד ארי אליעז
בשם המשיבות 2-1 : עו"ד ניצה פוזנר; עו"ד אורי צירינסקי
בשם המשיב 3: עו"ד מורן מרדכי
בשם המשיב 4: עו"ד מיכל דלומי

 

פסק-דין


השופטת ע' ברון:

לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא א' ש' שילה), שניתנה במסגרת הליך הקפאת הליכים (פר"ק 14723-12-12, פר"ק 15718-12-12, פר"ק 44940-12-12) של המשיבות 1 ו-2 (להלן: חברת טכנולוגיות וחברת מדידה, בהתאמה; וביחד: החברות). בהחלטה נושא הערעור נדחו שתי בקשות שהגישו המערערת ומנהלה, מר מוטי גורה (להלן:מר גורה), ועניינן בערעור על דחיית תביעת חוב על ידי המשיב 3 (להלן: הנאמן), ובבקשה לתשלום דמי ייעוץ.

השתלשלות העניינים

החברות עוסקות בפיתוח מוצרים טכנולוגיים בתחום המדידות הדמוגרפיות של קהל, כשחברת טכנולוגיות פעילה משנת 2006 וחברת מדידה משנת 2012. משנקלעה חברת טכנולוגיות למצב של חדלות פרעון, עתרו החברות להקפאת הליכים, לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; ביום 23.12.2012 נתן בית המשפט המחוזי צו כאמור, וביום 2.1.2013 המשיב 3 מונה כנאמן. כעולה מהבקשה למתן צו הקפאת הליכים שהוגשה בגדרי פר"ק 44940-12-12 (נספח 3 לתיק המוצגים מאת המערערת), ערב פתיחת ההליך דנן היו כל מניותיהן של החברות מוחזקות על ידי חברת Trumedia Technologies Inc המאוגדת בארצות הברית (להלן: החברה האם), וזו מצידה היתה בשליטתו של מר גורה שהחזיק ב-33.6% מהון המניות, ואילו 12.7% מהון המניות הוחזק על ידי קבוצה בראשות מר לואיג'י אלריה (להלן: קבוצת אלריה; מר אלריה).

החברה האם העבירה לנאמן הצעה להסדר נושים מטעמה, במטרה להימנע מפירוק החברות ולהביא לביטול צו הקפאת ההליכים, וביום 3.7.2013 הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישור הסדר מתוקן, לאחר שזה אושר על ידי נושי החברות. בית המשפט אישר את ההסדר, ואולם משהחברה האם לא עמדה בהתחייבויותיה, קבע בית המשפט ביום 1.9.2013 כי ההסדר יקוים תוך שקבוצת אלריה – שהפקידה בידי הנאמן את הסכום הדרוש לביצוע הההסדר – תבוא בנעלי החברה האם, בתמורה להעברת מלוא מניות החברות לידי קבוצת אלריה.

המערערת היא חברה בבעלותו של מר גורה, והיא הגישה לנאמן תביעת חוב לתשלום סך של 555,000 ₪ (להלן: תביעת החוב). בתביעת החוב נכתב כי היא מוגשת "בעד ייעוץ 12/2011", לפי "הסכם ייעוץ שנמסר לכם" – ותו לא.

הנאמן דחה את תביעת החוב. בהכרעתו פירט הנאמן כי דין תביעת החוב להידחות מן הטעם שהיא הוגשה "ללא כל אסמכתא"; אך "לפנים משורת הדין" התייחס להסכם מתן שירותי ייעוץ שמצוי בידיו, ושנחתם בין המערערת ומר גורה לבין חברת טכנולוגיות ביום 1.6.2009 – כשצוין שמר גורה הוא שחתם בשם כל הצדדים לאותו הסכם (להלן: הסכם הייעוץ). ואולם תביעת החוב הוגשה נגד חברת מדידה בלבד, ולא חברת טכנולוגיות שעימה נחתם ההסכם, ולפיכך מצא הנאמן כי אין לתביעה יסוד. בנוסף מצא הנאמן כי הסכם הייעוץ ממילא נטול תוקף, משכך העיד מר גורה עצמו בגדרי הליך משפטי אחר, שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2011 – כשנתיים קודם לתחילת הליכי הקפאת ההליכים של החברות. עוד הוסיף הנאמן, כי גם אם היה ניתן לאשר את תביעת החוב, אזי הסכום שהיה מאושר הוא כ-31,150 ש"ח בלבד, הואיל והתביעה הוגשה "עבור חודש 12/2011 – דהיינו דמי ייעוץ לחודש אחד בלבד", ולא נכלל כל תחשיב שמלמד כיצד חושב הסכום הנתבע. לבסוף ציין הנאמן כי מסמכים נוספים בקשר לתביעת החוב הוגשו לו רק ביום 18.3.2014, למעלה משנה מחלוף המועד האחרון להגשת תביעות חוב בינואר 2013 ולאחר שהסתיימה בדיקת תביעות החוב, אושר הסדר הנושים ואף חולק להם הדיבידנד; והוטעם כי ממילא לא היה במסמכים הנוספים שהוגשו כדי לסייע בידי המערערת, שכן ההחלטה בדבר דחיית החוב נסמכת על היותו של הסכם הייעוץ חסר תוקף (להלן: הכרעת הנאמן).

המערערת לא השלימה עם הכרעת הנאמן, וערערה עליה לבית המשפט המחוזי.

בנוסף הגישו המערערת ומר גורה בקשה נוספת, שנדונה במאוחד עם הערעור על הכרעת הנאמן, ובה התבקש כי החברות ימשיכו וישלמו להם דמי ייעוץ לפי הסכם הייעוץ, עבור התקופה שלאחר מתן צו הקפאת ההליכים – חודשים דצמבר 2012-אוגוסט 2013; וכן תשלום עבור שישה חודשים נוספים, דמי "הודעה מוקדמת" בגין פטוריו של מר גורה מתפקידיו בחברות על ידי הנאמן (להלן: הבקשה הנוספת).

הנאמן התנגד לבקשה הנוספת, וטען כי ההסכם שעליו נסמכת הבקשה הוא הסכם הייעוץ, שאינו תקף עוד משנת 2011; כי חלק מהתקופה שמבוקש תשלום בגינה מאוחר למועד הפסקת ההתקשרות, שהוא אפריל 2013; כי מר גורה הודיע על התפטרותו מתפקידיו בחברות עוד בחודש מאי 2013; וכי מר גורה פעל בגדרי הליך הקפאת ההליכים בניגוד עניינים למול טובת החברות ולא שיתף פעולה עם הנאמן, ולפיכך גם לפי הסכם הייעוץ קמה עילה לפיטוריו ללא הודעה מוקדמת. הנאמן הוסיף וביקש כי מר גורה ישיב לקופת ההקפאה סך של 114,051 ש"ח ששולם לו מכוח הסכם הייעוץ, "עקב הטעיה ורמיה" שלפיהן ההסכם עודנו תקף.

יצוין כי הן החברות והן הכונס הרשמי תמכו בעיקרי עמדת הנאמן, בשתי הסוגיות הנדונות.

בהחלטה נושא הערעור דנן דחה בית המשפט הן את הערעור על הכרעת הנאמן והן את הבקשה הנוספת. באשר לערעור, בית המשפט קיבל את הנימוקים שפורטו בהכרעת הנאמן. כך נקבע, כי בעוד שתביעת החוב הוגשה נגד חברת מדידה – זו איננה חתומה על הסכם הייעוץ כלל, ואף לא היתה קיימת במועד עריכתו; והוטעם כי שתי החברות הן ישויות משפטיות שונות, וכי לא התבקש תיקון תביעת החוב. כן נקבע כי מתכתובות שהגישו החברות עולה כי מר גורה עצמו טען כי ההתחייבות לתשלום דמי ייעוץ היא של החברה האם, ולא של אף אחת משתי החברות נושא ההליך; וכי בעדותו בגדרי הליך גירושין בבית המשפט לענייני משפחה, טען מר גורה "כי ראה את ההסכם כבטל וכי זה אף בוטל בידי מועצת המנהלים של המערערת", ולא ניתן לסתירות הללו כל הסבר משכנע, מה גם שחל בעניין זה השתק שיפוטי. בית המשפט דחה את טענות מר גורה כי לא ניתן היה להסתמך על פרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, הואיל והנאמן קיבל אותו מאת בעלת דין באותו עניין, היא גרושתו של מר גורה, ולא נמצא כל פגם בהתנהלות הנאמן. עוד נמצא חיזוק למסקנה שהסכם הייעוץ אינו תקף, בכך שלא הוכח כי שולמו למר גורה תשלומים מכוחו לאחר שנת 2009.

באשר לבקשה הנוספת, בית המשפט דחה אותה מעיקרי הנימוקים שנזכרו בעניין הערעור על הכרעת הנאמן, דהיינו שהסכם הייעוץ אינו תקף ואין יסוד להסתמכות עליו; וכן מהטעמים שמנה הנאמן בתגובתו לבקשה הנוספת, דהיינו שההתקשרות עם מר גורה נסתיימה זה מכבר וכי הוא פעל בניגוד עניינים. עם זאת, בית המשפט לא ראה לנכון להורות במסגרת זו על החזר תשלומים מאת מר גורה לנאמן, וקבע כי בקשה כאמור צריכה להיות מוגשת בנפרד.

המערערת ומר גורה חויבו בתשלום הוצאות הנאמן בסך של 29,500 ש"ח.

תמצית הטענות בערעור

המערערת טוענת כי התשלום נושא תביעת החוב הוא תנאי הכלול בהסדר הנושים שאושר ומר אלריה התחייב לשלמו; וכן שבהסכם אחר התחייבה קבוצת אלריה לשלם סך של 68,000 דולר למר גורה עבור החזר הוצאות – והדבר אושר על ידי רואה חשבון מטעם מר אלריה. בהתייחס לטעמים שפורטו בהכרעת הנאמן ובהחלטת בית המשפט המחוזי, נטען כי יש לראות את חברת טכנולוגיות ואת חברת מדידה "כגוף אחד", בהינתן שחברת מדידה נטלה את עצמה את כל התחייבויותיה של חברת טכנולוגיות, ולנוכח ההליך המאוחד. עוד נטען כי השימוש שנעשה בפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה היה שלא כדין; ולגופם של דברים נטען כי מר גורה, שהיה הדירקטור היחיד במערערת, לא אמר באותו הליך כי הסכם הייעוץ בוטל אלא רק שלא קוים, במובן זה שמר גורה המשיך לעבוד ללא קבלת התשלום המגיע לו – ואף ניתן לכך ביטוי בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

בהתייחס לבקשה הנוספת, המערערת חוזרת על טענותיה שנשמעו לפני בית המשפט המחוזי, ומטעימה כי אין למנוע ממר גורה את שכרו בגין עבודה שביצע בפועל. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשקבע כי ביצוע הסכם הייעוץ מותנה בביצוע הסדר הנושים, שהרי הראשון אושר לפני השני; וכי בשל הפרת הנאמן את הסכם הייעוץ לא יכול היה מר גורה לעמוד בהתחייבויותיו לפי הסדר הנושים.

המשיבים טוענים כי דין הערעור להידחות, וסומכים ידיהם על ההחלטה נושא הערעור. כך מודגש בין היתר כי תביעת החוב הוגשה נגד חברת מדידה, ללא אסמכתאות ובגין חודש אחד בלבד; כי הסכם הייעוץ איננו תקף כלל; כי מר גורה מושתק מלטעון אחרת מכפי שטען לפני בית המשפט לענייני משפחה; וכי מר גורה פעל בניגוד עניינים ושלא לטובת החברות.

הכרעה

במהלך הדיון שקיימנו בערעור  ולאחר שהצדדים חידדו לפנינו את טענותיהם בעל-פה, הצענו למערערת לשקול משיכת הערעור, והוא יימחק; וזאת לנוכח התרשמותנו כי לא נפלה כל שגגה בהחלטה נושא הערעור. המערערת הודיעה כי היא עומדת על ערעורה, ומכאן הכרעתנו.

לאחר ששבנו ועיינו בטענות הצדדים ובמכלול החומר, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מטעמי בית המשפט המחוזי, בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וזאת משיסודה של ההחלטה נושא הערעור בממצאים עובדתיים, שעליהם מבוססת מסקנתו המשפטית של בית המשפט המחוזי ללא כל טעות שבדין. ונבאר בתמצית.

כפי שפורט בהכרעת הנאמן וכן בהחלטת בית המשפט המחוזי, תביעת החוב לא כללה כל פירוט רלוונטי, הוגשה ללא אסמכתאות ולכאורה בגין ייעוץ של חודש אחד בלבד; ובנוסף הוגשה נגד חברת מדידה – שכלל לא הייתה קיימת בעת עריכת הסכם הייעוץ. בשום שלב לא הציגה המערערת לקשיים אלה הסבר שיש בו ממש, ודי בכך כדי לקבוע כי בדין נדחתה תביעת החוב (השוו לעניין זה, ע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש. ואנו הנאמן על נכסי חברת רם, בפסקה 4 (31.1.2010)).

מעבר לכך וללב העניין, יסודה של החלטת בית המשפט המחוזי בקביעת הממצא העובדתי ולפיו הסכם הייעוץ בוטל – וזאת בהתבסס על דבריו של מר גורה עצמו במהלך עדות בבית משפט, כשבין היתר אמר שההסכם "לא קיים קדימה יותר" (ראו פירוט בפסקאות 1(ב), 3.2 להחלטת בית המשפט המחוזי). חרף פרשנותה המוצעת של המערערת לדברי מר גורה כמו גם לתוצאות פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, הדברים מדברים בעד עצמם – ושומטים את הקרקע מתחת לטענות המערערת כולן, הן באשר לערעור על הכרעת הנאמן והן באשר לבקשה הנוספת. למעלה מכך, בהקשר אחר מר גורה אף טען כי ההתחייבות לשלם לו את התשלומים מכוח הסכם הייעוץ היא של החברה האם (ראו תכתובת דוא"ל המובאת בנספח ד' לתיק המוצגים מאת החברות). ויוער כי אף הערעור דנן כולל טענות שונות שאינן מתיישבות זו עם זו, כגון שמחד גיסא נטען כי החובה לכבד את הסכם הייעוץ נעוצה בהסדר הנושים, ומאידך גיסא נטען כי האחד אינו מותנה בשני (השוו: עמוד 1 ועמוד 4 לסיכומי המערערת).

לבסוף ובהתייחס לטענות בדבר החזר הוצאות בסך 68,000 דולר, אין לדבר זכר בתביעת החוב שהוגשה לנאמן – הוא הגורם האמון על בירור תביעות חוב בהליכי חדלות פרעון, משמונה לצורך כך על ידי בית המשפט; ולא ניתן לנהוג בערעור כב"מקצה שיפורים".התוצאה היא שהערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאותיהם של הנאמן, הכונס הרשמי והחברות, בסך של 7,000 ש"ח לכל אחד ובסך הכל 21,000 ש"ח.

 

    ש ו פ ט ת


השופט ע' פוגלמן
:

אני מסכים.

    ש ו פ ט


השופטת א' חיות
:

אני מסכימה.

    ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון.

ניתן היום, ‏י"ד בסיון התשע"ז (‏8.6.2017).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת