בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 28.05.2017 בתיק ת.א 25895-03-16

בבית המשפט העליון  
  רע"א  4472/17

 

לפני: כבוד השופטת א' חיות

 

המבקשת: יהב הילדה אבריל רחל

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. בבכר אופיר
  2. ד.א המרכז לנדל"ן בע"מ
  3. ש.א תיווך ויזמות בע"מ
  4. עו"ד דמיטרי פולין

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי  חיפה מיום 28.05.2017 בתיק ת.א   25895-03-16                                       ­

בשם המבקשת:                      עו"ד איל מגן

בשם המשיבות 3-2:               עו"ד רונן רדי

בשם המשיב 4:                      עו"ד מאג'ד חטיב

פסק-דין

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל) מיום 28.5.2017 אשר דחה את בקשת המבקשת (התובעת בהליך העיקרי) לזימון עד.

ביום 17.4.2016 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי בה עתרה להצהיר על בעלותה בדירה בקרית ים (להלן: הדירה) ועל בטלות הסכמים שנכרתו ביחס למכירתה. בכתב התביעה נטען כי הזכויות בדירה שהייתה בבעלות המבקשת הועברו במרמה באמצעות המשיב 4 למשיב 1, וממנו למשיבות 2 ו-3. ביום 18.4.2017 הורה בית המשפט המחוזי לצדדים על "הגשת כל המוצגים והראיות שעליהם יסתמכו […] בתיק מוצגים שיכלול תצהירי עדות ראשית מטעם העדים". נוסף על כך נקבע כי:

"4. אם צד לא יצליח להשיג תצהיר עדות ראשית או תעודת עובד ציבור מאחד העדים, הוא יהיה רשאי להעידו בחקירה ראשית, לאחר מתן החלטה על כך לפי בקשה מנומקת שתוגש על ידי הצד המבקש להעידו, תוך פירוט עיקר העדות, הסיבה לאי הגשת תצהיר או תעודת עובד ציבור, והמאמצים שנעשו לקבלתו, הכוללים גם פניה בכתב זמן סביר לפני הגשת המוצגים. הבקשה תוגש ביחד עם תיק המוצגים. לא תותר עדות מי שלא צורפה עדותו לתיק המוצגים או ניתנה החלטה לגביו לפי סעיף זה".

ביום 18.5.2017 הגישה המבקשת את תיק המוצגים ואת התצהירים לבית המשפט ועימם בקשה לזימונו של עד נוסף מטעמה (להלן: אמזלג) מבלי שפירטה מיהו. בבקשה נטען כי אמזלג הסכים לחתום על תצהיר עדות, אך מאוחר יותר נותק הקשר עימו. בו ביום הורה בית המשפט כי "התובעת תצרף את פנייתה בכתב לעד". בבקשה נוספת שהגישה המבקשת לזימונו של אמזלג, צוין כי הוא זה שתיווך בעסקה בין המשיב 1 למשיבות 2 ו-3 וכי הוא מוזכר בתצהירים אחרים. בהחלטתו מיום 25.5.2017 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי "התובעת [המבקשת] תצרף את הפניה בכתב שפנתה לעד למתן תצהירו". בהודעה שהגישה המבקשת ביום 28.5.2017 צוין כי לא פנתה לאמזלג בכתב נוכח הסכמתו הראשונית, שניתנה בעל פה, לתת תצהיר. עוד צוין, כי לאחר השיחה שבה ניתנה הסכמתו כאמור, נותק הקשר עם אמזלג ולא עלה בידי המבקשת להשיגו עוד. בהחלטתו מאותו היום דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של המבקשת בקובעו כי "מכיוון שהתובעת [המבקשת] לא פנתה לעד בכתב, בניגוד לסעיף 4 בהחלטתי על הגשת תיק מוצגים, אני דוחה את הבקשה להעיד עד זה".

מכאן הבקשה שלפניי, בה שבה המבקשת על טענותיה ומדגישה כי עדותו של אמזלג היא בעלת "חשיבות קריטית" ויש בה כדי "להסביר את הרקע לעסקה בין המשיב 1 והמשיבות". המבקשת מדגישה כי עדותו של אמזלג תסייע לגילוי האמת, וכי אין בה משום הכבדה על ניהול ההליך.

המשיבות 2 ו-3 מותירות את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המשיב 4 מתנגד לזימונו של אמזלג וטוען כי הבקשה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ואילו המשיב 1 בחר שלא להגיב כלל לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), לראות בבקשה כאילו ניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. עוד החלטתי לקבל את הערעור.

בקדם המשפט רשאי בית המשפט להורות לצדדים להגיש את עדויותיהם בדרך של תצהירי עדות (ראו תקנה 143 לתקנות ולהסדרים להגשת תצהירי עדות ראו ע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי, פסקאות 7-5 (26.10.2005)), ותקנה 168(ב) מורה בהקשר זה כי:

(א)     …

(ב)     לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות.

הנה כי כן, בעל דין שאינו מקיים את הוראות בית המשפט ואינו מגיש תצהיר במועד שנקבע, אינו רשאי להביא את העד אלא אם נתקיימו הנסיבות שבתקנה 168(ב) סיפא (לשיקולים השונים בהקשר זה ראו והשוו: ע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח נ' חג'וג' (5.8.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 562-561 (מהדורה שתים עשרה, 20155).

מורת רוחו של בית המשפט המחוזי מהתנהלותה של המבקשת היא מובנת ומוצדקת. עם זאת, דומני כי תוצאה השוללת לחלוטין את העדתו של אמזלג היא תוצאה מרחיקת לכת בנסיבות העניין, בייחוד בהינתן העובדה שלפי הנטען מדובר בעד מרכזי וכן בהינתן הסיבה הנטענת ("ניתוק קשר") שבגינה לא הוגש תצהירו של עד זה לבסוף, אף שלכתחילה הסכים ליתן תצהיר. לכך יש להוסיף כי מדובר בתביעה שעילתה הנטענת היא מעשה מרמה; כי חלק מהמשיבים (2-3) אינם מתנגדים לזימון העד ומותירים את ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט; וכן כי התביעה טרם החלה להתברר לגופה ועל כן נראה כי הפגיעה הדיונית העשויה להיגרם למשיבים אינה רבה. על כן, דומני כי באיזון הכולל ניתן במקרה זה לפצות על התנהלותה הדיונית של המבקשת בדרך של הטלת הוצאות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

הערעור מתקבל, אפוא, והבקשה מוחזרת לבית המשפט המחוזי על מנת שיזמן לעדות את אמזלג ויקבע הוראות מתאימות לעניין העדתו בנדון וכן על מנת שיפסוק הוצאות לחובת המבקשת לפי שיקול דעתו.

אין צו להוצאות בבקשה שבפניי.

ניתן היום, ‏ג' בתמוז התשע"ז (‏27.6.2017).

    ש ו פ ט ת

מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ ואח

בבית המשפט העליון

 

ע"א  679/17
בש"א  5456/17

 

לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך

 

המערערת: מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. אורתם סהר הנדסה בע"מ
  2. אורתם סהר תשתיות ובנייה בע"מ
  3. מליבו בנייה בע"מ
  4. קבוצת אסיאג – יעקובי
  5. עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה בתוקף

תפקידם כנאמנים

  6. פורמלי בנק לאומי ישראל בע"מ
  7. כונס הנכסים הרשמי – מחוז ת"א מרכז

 

בקשה לתיקון הודעת הערעור

ובקשה להארכת מועד

 

החלטה

המשיבים יגישו תגובתם לבקשה לתיקון הודעת הערעור ולבקשה החלופית למתן ארכה להגשת הליך ערעורי, בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה. בתגובתם יתייחסו גם לסיווגן של ההחלטות מיום 16.2.2017 ומיום 11.6.2017.

בהתייחס לבקשה להורות על מתן ארכה להגשת ההליך הערעורי עד להכרעה בבקשה כ"סעד ארעי", אבהיר כי לא ניתן להורות על ארכה "באופן ארעי". משמעות המבוקש היא למעשה כי תינתן למערערת-מבקשת ארכה לפרק זמן מסוים, כסעד קבוע וסופי, טרם בירור טענותיהם ההדדיות של הצדדים (ואעיר כי המבקשת ציינה בבקשתה כי לא פנתה אל המשיבים לקבל את עמדתם ביחס לבקשה), ולכך לא ניתן להיעתר (השוו למשל בש"א 50/14 "דלק" חברת הדלק הישראלית נ' סולמי-לביא, משרד עורכי דין (6.1.20144)). למותר לציין כי מלוא השיקולים הרלבנטיים – ובכלל זאת העובדה שהבקשה הוגשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי – יובאו בחשבון בעת מתן ההחלטה בבקשת הארכה.

ההחלטה תומצא ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, ‏י"ב בתמוז התשע"ז (‏6.7.2017).

    ליאת בנמלך
    ר ש מ ת

עו"ד נועם קוריס- חטפנו תביעה ייצוגית במיליונים. איך מתמודדים ?

עו"ד נועם קוריס- חטפנו תביעה ייצוגית במיליונים. איך מתמודדים ?

עו"ד נועם קוריס הנו בעל תואר מאסטר במשפט מטעם אוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

לא מעט חברות ואנשים מגיעים אל משרדי בשנים האחרונות, לאחר שהוגשו נגדם תביעות ייצוגיות במיליוני שקלים לפי תיקון 40 לחוק התקשורת, הידוע כחוק הספאם או חוק דואר הזבל, לעיתים מוצאים עצמם אנשים או חברות מתמודדים עם תביעות של מיליונים, רק בגלל משלוח סמס או מייל שנשלחו לא בהתאם לחוק (או אפילו כן בהתאם לחוק) ובכל מקרה ללא כוונה רעה.

זה מאוד לא נעים לקבל בדואר או עם שליח מעטפה עם תביעה במיליונים, שבכלל לא דמיינו שתגיע אבל הניסיון מלמד שברוב המקרים אפשר להגן היטב מפני תביעות מהסוג הזה, ואפילו לקבל מהתובע את הוצאות המשפט, בגין תביעות שלא הוגשו כראוי.

מנגנוני החקיקה בעולם בנושא הודעות מייל פרסומיות (ספאם) התחלקו לשתי שיטות, שיטת ה- OPT OUT בארה"ב המאפשרת למפרסם לשלוח הודעות פרסומיות מיוזמתו לכל כתובת כל עוד לא ביקשו שיחדל, לבין שיטת ה- OPT IN האירופאית המחייבת את בקשת הנמען מראש, לקבל הודעות פרסומיות.

בישראל נחקק בין כלאיים המאמץ לעיתים את שיטת ה- OPT OUT האמריקאית ולעיתים את שיטת ה OPT IN האירופאית.

ברוב המקרים, בחר המחוקק הישראלי לחייב את המפרסמים לקבל אישור אקטיבי מנמעני רשימותיהם ובאחרים קבע המחוקק ברוח ה- OPT OUT, שהמפרסמים יהיו רשאים לשלוח פרסומות לנמענים אף אם לא ביקשו זאת, ובלבד שתהא לנמענים אפשרות להודיע על רצונם להיות מוסרים מרשימת התפוצה.

אף בהצעות החוק השונות הוגדרו מטרות החוק כמניעת משלוח הודעות המוניות בלתי מוזמנות או בלתי רצויות, ולא למניעת כאלו שהוזמנו מראש על ידי הנמענים.

מצ"ב מאמרו של הח"מ, (פורסם ב themarker) ביום 14.12.2010

אכן, בהצעת החוק הסופית (פורסם ברשומות 20.06.2005 בע"מ 886), נותר הפתיח של דברי ההסבר דומה למקורותיו ונצמד לרצון המחוקק האמיתי, הנוקט במילים: "תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות…"

לציין, שגם בהחלטה בת.צ 10-09-33648  אנטולי מוחיילוב נגד פרטנר, צוטטה כבוד השופטת מיכל אגמון מבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין דומה, הנוגע לתובע שכה 'מיהר' לבית המשפט, עד שלא פנה ולו פעם אחת קודם לכן אל הנתבעת:

"קשה לקבל את טענתו כי לא ידע כיצד לבטל את התוכנית. טענותיו של התובע הן טענות סרק במובן שלא טרח להתקשר ולו בשיחת חינם …".

נזכיר לעניין המכשיר הייצוגי, שתפקידו העיקרי של ההליך השיפוטי- של כל הליך שיפוטי- הוא להגשים את הזכויות המהותיות של המעורבים בסכסוך שההליך המשפטי נועד להסדיר (ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561,575 וראה גם-  17Isr. L. Rev. 467. 471 S. Godstein,”Infiuences of Constitional Principles on Civil Procedure in Israel

עניין זה הוא מן ההכרח, שכן כביטויו הקולע של פרופ' דבורקין אנו 'לוקחים זכויות אלו ברצינות'

  1. Dworkin. Taking Rights Seriously (Harvard University Press.)(1877)

לכן, יש על כך הסכמה כללית, גם לפי הגישות המסורתיות, וגם לפי הגישות מהעת הזו (ראו: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (ירושלים, תשנ"ט) 55 ואילך (לגישות המסורתיות), ו- 68-69 (לגישות החדשות), כן ראו: א. ברק: שופט בחברה דמוקרטית (אונ' חיפה, 2004), 407.

דיני התובענות הייצוגיות אינם מבקשים לשנות מעקרון זה, הם אינם מבקשים- למשל – ליתן פיצוי למי שלא זכאי לו. כדברי בית המשפט בבש"א (מחוזי, ת"א) 26685/06 כהן נ' רדיוס שידורים בע"מ, תק- מח 2009(2) 6020, או להתערב במקום בו לא נוצר בהעדר הפעלת כלי התובענה ייצוגית "כשל שוק":

Mace V. Van RU Crredit Corp 109 F.3d 338, 344 (7th Cir. 1997):

“The policy at the very core of the class action mechanism is to overcome the problem that small recoveries do not provide the incentive for any individual to bring a solo action prosecuting his or her rights.”

אם נתמקד מעט יותר בדינים הספציפיים המושלים במאטריה, נכון יהיה להתחיל בתזכורת, כי בבואו לבחון בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית "נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון התובענה לגופה, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי להכרעה לטובת התובעים" (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' טוביה אבן, פ"ד נג(1) 115, 118. צוטט בהסכמה: רע"א 2616/03 ישראכרט בע"מ נ' הוארד רייס, פ"ד נט(5) 701, 710).

החוק והפסיקה מונים שורה ארוכה של תנאים מוקדמים לאישור תובענה כייצוגית, ובהם:

  • קיומה של עילת תביעה אישית. (ס' 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות).
  • כי התובע מייצג בדרך הולמת את חברי הקבוצה כולה. (ס' 8(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות).
  • כי ישנן שאלות משותפות מהותיות לקבוצה גדולה, וכי יש אפשרות סבירה ששאלות משותפות אלה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. (ס' 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

ועוד תנאים מתנאים שונים (נעמוד על הדברים בפירוט בהמשך), כאשר נטל הראיה להוכחות התקיימות התנאים הדרושים לשם אישור תובענה כייצוגית- מוטל על המבקש להיות תובע ייצוגי (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 329. ונטל זה אינו קל ערך:

  • נאמר, כי בפני מבקש האישור ניצב "רף גבוה", והוא "להראות כי טובים סיכוייה של התביעה להצליח" (כבוד השופטת חיות בת"א (מחוזי, ת"א) 21699/00 שוטוגיאן נ' עיריית ת"א, תק – מח 2003(1) 309.)
  • הודגש, שעל המבקש להראות- "כי קיים סיכוי סביר שבמהלך המשפט יוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי, שעילתו טובה" (רע"א 8268 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 292).
  • והוטעם, כי "על המבקש להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית הנטל להוכיח כי יש לו לכאורה סיכוי סביר להצליח בתובענה… נטל זה המוטל עליו הינו נטל הוכחה מחמיר יותר מהרגיל" (בש"א (מחוזי, חיפה) 15033/04 בריותי נ' פרופורציה פי. אם. סי בע"מ, תק- מח 2005(2) 6162)

ראו גם: Miles v. Merrill Lynch & Co., 471 F.3d 23(2nd Cir., 2006ׁׁׁ

הלכות אלו המקובלות כאמור בעולם, אשר מקורן בארה"ב ואשר הדינים בהן שימשו השראה למחוקק הישראלי (הצעת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, הצ"ח 234, תשס"ו, 256) מלמדות על הזהירות הרבה שעל בית המשפט לנקוט, טרם יעביר דרך הפרוזדור תביעות סרק ייצוגיות, שלא ראויות לעבור בסינון הדק שנקבע בדין, לכלי רב עוצמה זה.

למשל, היה זה השופט פוזנר (Posner), שקבע ב- Culver v. City of Milwaukee, 277 (F.3d 908 7th Cir., 2002), כי:

“The class action is an awkward device, requiring careful judicial supervision

ודברים דומים נאמרו גם בהלכת Smilow v. Southwestern Bell mobile Systems, 323 F.3d 32 (1st Cir. 2003)

“A district court must conduct a rigorous analysis of the prerequisites established by Ruke 23 before certifying a class”

לא רק ברמה הפדרלית הלכה זו השתרשה כהלכה המחייבת, גם ברמה המדינתית בארה"ב השתרשה הלכה זהה, למשל בית המשפט העליון של טקסס קיבל ערעור על בית המשפט לערעורים של טקסס וביטל אישור שניתן להכרה בתובענה כייצוגית, משום הנימוק-

“We hold that the trail court failed to perform the rigorous analysis that class certification requires and abused its discretion in certifying the class” (State Farm v. Lopez, 156 SW 3d 550(2004)

ובית המשפט שם הוסיף והדגיש, כי:

“The order refiects the ‘certify now and worry later’ approach that we firmly rejected in Bernal and ignores the ‘cautious approach to class certification’ that we have deemed ‘essential’ ”.

טעמה של הלכה משולשלת זו, המצווה לצלול אל עומק המקרה, לעשות זאת בזהירות יתרה, ותוך הטלת נטל מוגבר על המבקש– הוא גלוי וידוע.

המכשיר המכונה "תובענה ייצוגית" כולל בחובו, לצד יתרונותיו, גם סכנות לא מעטות (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 784, ע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 322-324.

התובענה הייצוגית עלולה לפגוע בחברי הקבוצה המיוצגים 'בעל כורחם', עמדתם לא נשמעת, שיקול דעתם אינו בא לידי ביטוי, ואף על פי כן- תוצאות ההליך תהווה מעשה בית דין נגדם. בכך יש לא רק פגיעה בזכות הטיעון של קבוצה גדולה של אנשים, אלא גם בקנינם. אך אנו יודעים, כי : "זכין אדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו" (כתובות, יא, א).

מכשיר התובענה הייצוגית עלול להיות מנוצל לרעה על ידי תובעים המבקשים להגישה, בלא שיש טעם ממשי בבקשתם (מבחינתם). כפועל יוצא, במקום השגת התכלית של יעול ההליך המשפטי, התובענה הייצוגית הופכת את ההליך למסורבל ללא תכלית. במקרה הגרוע עוד יותר- המדובר במכשיר ליצירת לחץ לא לגיטימי על הנתבע, לשם עשיית רווחים ' אישיים' (להבדיל מרווחים לקבוצה).

מכשיר התובענה הייצוגית, גם כאשר הוא מופעל בתום לב, ועל אחת כמה כאשר הוא מופעל בחוסר תום לב, עשוי לכלול בחובו פגיעה לא מוצדקת בנתבע, הנאלץ להתגונן כלפי תביעה שלא תמיד הוא יודע את היקפה, ובלא שיש מחויבות מצד התובעים 'המיוצגים' לשלם את הוצאותיו.

ועוד הדגש, כי "תביעות סרק ייצוגיות עלולות גם לפגוע במשק בכללותו על ידי השקעה מיותרת של משאבים גדולים ובזבוז, וכן בהגדלת פרמיות ביטוח המגולגלות על הציבור בכללותו לצורך התגוננות מפני סיכונים כאלו" (כבוד השופטת פרוקצ'ה בהמ' (מחוזי, י-ם) 3504/97 סוסינסקי נ' בזק, תקדין מחוזי 98(2) 2017.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

נועם קוריס כותב בישראל היום, עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר

עו"ד נועם קוריס – העדר אחריות שילוחית בדין המשמעתי

בד"מ 17/10 לשכת עורכי הדין נ' עו"ד אייל ראובינוף (פורסם בפדאור אתיקה): "אין בידנו לקבל גם את טענות המתלונן בכל הנוגע לאחריות משמעתית שילוחית של הנאשם למעשי ו/או מחדלי עובדיו שכן הלכה היא כי על עבירות משמעת, שהינן בעלות אופי עונשי, לא יחולו (בדרך כלל) דיני האחריות השילוחית"

בד"מ 149/93 לשכת עורכי הדין נ' פלוני ואח' (פורסם בפדאור אתיקה) : "טוב עשה ב"כ הקובל כשבחר לזנוח את הקונסטרוקציה המשפטית של אחריות שילוחית, שכן הלכה היא כי על עבירות משמעת, שהינן בעלות אופי עונשי, לא יחולו (בדרך כלל) דיני האחריות השילוחית."

בד"מ 120/02 הועד המחוזי נ' עו"ד פלוני (פורסם בפדאור אתיקה): "בהסתמך על הכלל הידוע בדבר חוסר קיומה של אחריות שילוחית בהליכים משמעתיים (על"ע 9/73 פלוני נ' הועד המחוזי ת"א, פ"ד כט(1)7) הנני מוצא כי אין לבסס כאן הכרעה בדבר עבירות משמעתיות."

ע"א 7162/06 צבי שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פורסם בנבו): "נטלי הראיה בבית הדין המשמעתי דומים לאלה הנהוגים בהליך הפלילי"

ברש 1958/09 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב(פורסם בנבו): "להליכם משמעתיים אופי מעין פלילי"

בדמ 129/11 ועדת האתיקה נ' עו"ד אבי ברעם (פורסם בפדאור אתיקה): "אינני סבור כי ניתן להטיל אחריות מוחלטת או אבסולטית על בעל משרד עורכי דין ביחס לכל מחדל או טעות שננקטו מצד עובדיו השכירים…"

בד"מ 69/07 הועד המחוזי נ' עו"ד פלוני, (פורסם בפדאור אתיקה): "אנו יודעים, שחלק ניכר מפעולות משרדו של עורך דין, שהן בעלות אופי טכני או ביצועי גרידא, נעשות כרגיל בדרך השגרה על ידי עובדי המשרד. בדרך כלל, אין לייחסן לו עצמו ולהטיל עליו את האחריות בגינן."

בד"א 15/84 עו"ד פלוני נ' הועד המחוזי (פורסם בפדאור אתיקה): "אנו מסכימים עם ב"כ המערער 1 כי אין להחיל את העיקרון של אחריות שילוחית כפי שהוא מקובל בדיני הנזיקין, וליישמו לעבירות משמעת, כשם שלא יחול עקרון זה על עבירות פליליות."

בד"א 53/01 עו"ד פלוני נ' ועד מחוז תל אביב (פורסם בפדאור אתיקה): "אחריות שילוחית שאינה חלה בעבירות אתיות"

ערעור לשכת עורכי הדין 9/73 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, תל אביב יפו, פ"מ כט(1) 007: "על עבירת משמעת, שהיא בעלת אופי ענשי, לא יחולו בדרך כלל דיני האחריות השלוחית…"

בד"מ 27/06 ועד מחוז תל אביב נ' עו"ד פלוני (פורסם בפדאור אתיקה): "אחריות אתית היא מטיבה אחריות אישית ישירה ולא שילוחית."

דיון נד/3-116 (ארצי) סמי מזרחי נ' רשות שדות התעופה, פד"ע כז 217: "בשל אופיו של ההליך המשמעתי, הדומה להליך הפלילי…"

עש"מ 3275/91 בכרך נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 401: "דיני נפשות נחשבים לחמורים יותר בתוצאותיהם, ונדרשת מידה גבוהה יותר של הוכחה מאשר מאזן הסתברות בלבד. הדין המשמעתי מצטרף מבחינה זו להליך הפלילי, כי זו משמעותו לאשורה. משנדחית, לצורך הדין המשמעתי, הרמה הנהוגה במשפט האזרחי כבלתי ישימה להוכחת עניינים של המשמעת."

בד"מ (ת"א) 35/74 הוועד המחוזי נ' עו"ד פלוני (פורסם בפדאור אתיקה): "הנאשם אינו אחראי במישרין בגין הודעתו לפחות לא אחריות טכנית, באין אחריות שילוחית בדיני משמעת מקצועית"

עו"ד נועם קוריס – סדר הדין במשפט עברי

סדר הדין במשפט עברי

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ביוטיוב

עו"ד נועם קוריס בטוויטר

עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס

עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com

עו"ד נועם קוריס בבלוגר

עו"ד נועם קוריס בלינקדין

עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר

עו"ד נועם קוריס בתפוז

 

עו"ד נועם קוריס ב simplesite

עו"ד נועם קוריס ב saloona

עו"ד נועם קוריס ב wordpress

עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק

הקדמה:

יש הרבה בתי דין פרטיים שאמורים לדון על פי דין תורה. דבר זה הולך ומתרחב באופן מעשי בקהילות רבות. אומנם בתי הדין הללו פועלים על ידי כך שהם מחתימים על הסכמה להתדיין בפניהם על פי חוק הבוררות אך הם כשלעצמם אמורים לדון על פי כללי דין התורה. אמורים לדון כך משום שככל שאנו עורכי הדין נהיה מודעים להלכות ולסדרי הדין, לא רק שהדין יהא דין צדק ואנו נייצג את לקוחותינו כדין אלא נבין מה קורה שם והדיינים שבתוך המערכות הללו לא כל כך יזלזלו בנו.

נדבר על מי הם בתי הדין הללו ומי ממנה את בתי הדין הללו.

האם בתי הדין הפרטיים האלה יכולים לתת צו מניעה? למשל צו מניעה נגד בניית בית כנסת. האם יש יכולת הלכתית קהילתית? בתי הדין האלה פועלים כמעט בכל קהילה ויש לכך משמעות.

נראה שאחד היסודות שמחתימים על כתב הבוררות זה כדי שיהא להם יכולות של כפיה אך בתי הדין הללו מוציאים צווי מניעה עוד לפני שאתה חותם להם על כתב הבוררות.

מה שמעניין אותנו יותר זה היכולת ההלכתית הקהילתית להוציא את צווי המניעה. בתי הדין הללו קמים בכל קהילה וקהילה במגזרים שונים ופועלים ויש לכך משמעות.

איפה יכול ביה"ד הרבני הממלכתי לחייב אותך? מכוח החוק והתקנות.

תקנות בתי הדין הרבני תשנ"ג

חוק הדיינים תשט"ו- 1955

תקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדין אחד), תש"ן- 1990

צו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה) תשנ"ו- 1996.

חשיבות סדרי הדין

בעולם המשפט מקובלת ההבחנה (שאלת היחס), העומדת בלבה של כל תורת משפט, בין כללי סדרי הדין (הפרוצדורה) לבין הדין המהותי. מה ההבדל בין המהות לבין הפרוצדורה? מהי ההגדרה לדין המהותי?? מהי ההגדרה לפרוצדורה?

הצעה אחת:

המהותי- כולל בחובו את החובות והזכויות החלות על הפרט או המקרה הקונקרטי. כלומר "מה" מגיע לנו. ואילו הפרוצדורה- "כיצד" נוכל לממש את מה שמגיע לנו. פרוצדורה היא מערכת כללים הקובעת כיצד נוכלל לממש את מה שמגיע לנו- סעדים ותרופות (ראו עוד G.W. Paton,Oxford).

מה הבעיה עם הגדרה כזו? ומדוע היא חשובה?

הגדרה זו לפחות אחד משיג עליה. הגדרה זו חשובה לנו כדי לדעת אם אנו נמצאים בתכולה מיידית של הדין או לא. בפסיקה נקבע שהדיון הפרוצדורלי חלותו היא מיידית. למשל אם לא השגת על כל מיני כללים כמוו סמכות מקומית ברגע הראשון אז הפסדת את הכל. דהיינו ערעור של החלטת ביניים- אני יכול לכאורה להגישש את הבר"ע הזו באלטרנטיבה אחרת- באופן בו אערער בזכות על כל פס"ד בסוף ההליך, אך מדובר על לכאורה לערער. השאלה אם פה אנו נמצאים בפרוצדורה או במהות? האם לא ערערת בהתחלה אז הפסדת? נפגוש זאת בבתי הדין, בפסקי הדין השונים, למשל אם אדם לא ערער על החלטת ביניים/ לא ערער על סמכות: או שאומרים לך שתגיש את הטענות ואחרי זה נחליט על הסמכות. ואז נוטים לומר שאולי אין טעם להגיש בר"ע. אבל אם תגיש את הערעור בזכות אז יכולים לומר לך למה לא ערערת לפני כן בבר"ע. בית הדין הגדול במקרים מסוימים החליט לבקש נימוקים מיוחדים למה לא הגשת את הבר"ע. לכן חשוב לדעת באיזה דין נמצאים.

כשאנו פועלים על פי דין תורה אז השאלה היא כפולה ומכופלת- כי אז הדין הוא דין דתי.  המערכת, השיפוט, המציאות, כל מה שאנו קוראים לו יראת הדיין היא אלוקית, היא דתית. אנו נמצאים בספרה אחרת לגמרי מבתי המשפט האזרחיים. על הדיין חלים כללים אלוקיים. זאת ספרה אחרת. על הדיין חלים חוקים אחרים.

כשהמרצה מדבר על משפט עברי הוא מדבר על משנה, תלמוד בבלי וכו'.

המקור של המשפטים הללו הוא מקור אלוקי בהתגלות של מעמד הר סיני שם ניתנה תורת הר סיני לישראל.

המקור הנורמטיבי שבו אנו מדברים על הדין המהותי של הדיין הדתי הפועל על פי דין תורה- הוא דין תורה. ומהו דין תורה? התורה שבכתב והתורה שבע"פ (הדין האמוראי והתנאי).  כיוון שנראה שהדיין הוא "אלוקים" הוא לא הקב"ה אך הוא אלוקים והוא מנסה להגדיר את זה באמצעות נורמות.

*** מהם הנורמות של יראת הדיין (רמז לבחינה סיכוי גבוה שיהא)-

הדיין לא רק מסדיר סכסוכים אלא רואה את עצמו גם בתפקידים נוספים. לכן הוא לא מרגיש כפוף לתקנות שחלות על בתי הדין הממלכתיים. הדיין מוגדר כאלוקים כי עוסק ביצירת הצדק והמשפט, באמת לאמיתה שהקב"ה רוצה שתהא, בתורה שקיימת בארץ. האם הדין המהותי אומר שאתה לא צריך בכלל לדבר עם הדיין מחוץ לאולם?

  • ישנן שתי מערכות דתיות בישראל – 1. בית הדין הרבני הממלכתי. 2. המרצה לא קורה לו מערכת אלא בתי דין פרטיים שפועלים לפי דין תורה -התוקף הכפייתי שלהם הוא מכוח החתמת הצדדים על כתב הבוררות.

בית הדין הרבני לא רק דן לכאורה לפי דבר המלך במועצתו בישות, הקדש, אפוטרופסות, אלא הוא גם היה דן בדיני ממונות (כיום לא).

–       בתי הדין האזוריים הרבניים או בד"ר הגדול כשהוא דן בדיני ממונות (אנו עוסקים בקורס זה רק בדין
האזרחי ולא בדיני משפחה) היה גם כן מחתים על כתב בוררות. אך בעקבות פסיקות העליון לא ניתן לעשות זאת
כיום, לדוגמא: פס"ד סימה אמיר אסר על בית הדין הרבני לעסוק בבוררות.

כשאתה מתמנה ככונס ומוכר את הדירה אז אם יש לרוכש לדוג' טענות כלפי הכונס או שהכונס מתבקש למתן הוראות לגבי הרוכש- במצב כזה כשהרוכש נגד הכונס הסמכות הפרוצדורלית הוא בית הדין הממלכתי.

ביה"ד הרבני הממלכתי יכנס לשאלה האם הוא רשאי בכלל לדון בעניין הזה- ואם רשאי לדון בזה אז בג"צ סימה אמיר יתעורר שוב משום שיש פה עניין של סמכות- אבל בד"ר מינה את הכונס! בשלב זה ביה"ד הרבניים הממלכתיים אינם דנים בדיני ממנות למרות שהונחו הצעות חוק לשנות את הדבר הזה.

ביה"ד הרבניים הפרטיים– לדעת המרצה לא ירחק היום שתתקבל להם סמכות בבוררות ובדיני ממונות ואפילו רחבה. לדעת המרצה ביה"ד הרבני הפרטי עשוי לקבל.

ביה"ד הרבניים הפרטיים לא כפופים לאף אחד חוץ מלקב"ה. לדוג' בערעור על בוררות- ניתן לערער מכוח עילות הבוררות. העילות של חוק הבוררות הן מוגבלות. לכל ביה"ד הללו יש בד"כ שטר שהם מחתימים אתת הצדדים על הסכמות. אך כשהם מחתימים את הצדדים מה קורה מבחינת הדין המהותי? כשביה"ד צריך לדון על פי הדין המהותי ולא עושה זאת? הדבר מהווה עילת פסלות, למרות שבית הדין יכול להגיד שהוא בכלל לא דן על פי הדין המהותי.

למשל ביה"ד טעה בדבר משנה- מדובר בטעות בדין המהותי כי לא עשית דין תורה. מדובר בנורמות אלוקיות. טעית בדבר משנה=מקור מפורש! מדובר באחד שבה מהקהילה של ביה"ד שבה לדון בפני אותו ביה"ד והפסק היה שמישהו הפסיד כמה מיליוני דולרים טובים ואז עו"ד (המרצה) בה ואומר טעית בדבר משנה- ביה"ד אמר אשלח לך את פסה"ד ותראה "בין פשר לבין טעות".

מה פירוש סמכות רחבה? אתה נמצא בפסקי דין של ביה"ד הרבניים הממלכתיים. כשאנו באים לנושא של דין תורה ברור שבדין האזרחי תחליט מי הבורר שלך. יש ביה"ד שלא נתייחס אליהם כל כך כמו בי"ד של הבורסה וכו' המרצה לא מתייחס אליהם אלא לביה"ד הרבניים הפרטיים שדנים על פי דין תורה- בד"צ= בית דין צדק.

האם בבי"ד כזה הדיין יכול להתחלף? מה הסמכות של בי"ד כזה? השאלה הנשאלת עוד יותר- האם אני יכול ללכת ולבחור הרכב אחר? אם צד לא רוצה שהדיין ידון ורוצה אפילו ללכת לבי"ד אחר? זו בדיוק הבעיה שהולכים לדון בה. כשמדברים על פרוצדורה- הפרוצדורה לדעת המרצה היא גם מהותית. הפרוצדורה היא לדוגמא: מועדים- ראה תקנה 528 לתקסד"א- יכול להאריך מטעמים מיוחדים שירשמו- ז"א שזו לא פרוצדורה כל כך אלא עניין מהותי יותר, אך אני שם נפשי בכפי ולוקח סיכון כי יכול להיות שאפספס את המועד.

לעניין ההצעה הראשונה של הגדרת הפרוצדורה לעיל– *האם אני יכול להוציא צו מניעה? זה סעד או תרופה. *מהי זכות ביניים לחקור עדים- האם זו פרוצדורה (סדר דין) או זכות מהותית? אישה לא מעידה נגד בעלה- האם זו פרוצדורה או מהות? *מהם דיני הראיות במשפט העברי? *מה עם זכות בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים או זכות ערעור או עונשים הקבועים בחוק) פלילי)- מהות או פרוצדורה? הנושא של זכות הערעור- נראה שהעניין הזה נידון בכנס הדיינים- בכל שנה מתכנס כנס הדיינים של ישראל הממלכתיים. מתכנסים, מוציאים ספר שם מסתכלים ורואים דיונים שחלקם הציע להם היועמ"ש והדיינים מתלבטים- אחת ההתלבטויות הייתה האם החלטת ביניים של בר"ע שהוגשה בזכות נדחה אותה או נקבל אותה. האם מדובר בפרוצדורה או מהות? זו פרוצדורה! אם אתה יכול לחקור עדים זו פרוצדורה אבל זה גם מהותי!  *גובה דמי הנזק בדיני נזיקין- זו מהות או סדר דין (פרוצדורה)? לכאורה פרוצדורה אך זה גם מהות.

הצעה הגדרה אחרת למהות ופרוצדורה- ש' גינוסר (דין ודיון כרך א חוברת 1 עמ' 9):

המהותי– קובע ומגדיר זכויות וחובות כנגד הפרה.

סדרי הדין (הפרוצדורה)- "הפרוצדורה האזרחית מורה אלו הליכים יינקטו, איפה, כלפי מי ואימתי, בפניה לבימ"ש בסכסוך שכבר נתגלע, או מתוך הנחה כי הוא עשוי להתגלע במהלך הדיון".  כלומר הוא מדבר על סכסוך. סדר הדין אומר שאלה ההליכים שיש כבר סכסוך בין שניים. ז"א הפרוצדורה באה ואומרת לנו אלוו הליכים בסכסוך בין השתיים יובאו לביהמ"ש.

פרופ' שוחטמן– לא מקבל הגדרה זו. הגדרה זו שיסודה "סכסוך" איננה ממצה. ביהמ"ש עשוי להזדקק לעניין מסוים של על ריב, ללא רקע של סכסוך, כגון מינוי אפוטרופוס או בקשה לקיום צוואה. שאלת הרכב ביהמ"ש אינו סכסוך.

יהודי התגרש מאישתו והיא הלכה לעולמה- בא יהודי לביה"ד וביקש אישור אלמנות- אישור אלמנות זו פרוצדורה או מהות? הדיין סבר בבד"ר שהוא יכול לדון בעניין הזה בדיין אחד (משום שסבר שלא מדובר בסכסוך). האם הוא יורש או לא? באופן פשוט יש יחסי ממון אך כשהתגרשו נגמרו יחסי ממון ונגמר הסיפור. הדיין קבע שהוא לא אלמן. אותו יהודי ערער לביה"ד הרבני הגדול בדיין אחד שאמר ליהודי- (הדיין בגדול סבר שזו פרוצדורה) אמר ליהודי שזה יחזור לערכאה דלמטה כדי שידונו בשלושה. ביה"ד דלמטה קבע שהוא דן כמו שצריך. הפינג פונג הזה מגיע ליועמ"ש של בד"ר.

לכאורה בד"ר האזוריים כפופים לבי"ד הגדול. אך יש כאלו במערכת שסוברים שלא. העניין של סמכות ביה"ד הרבני הגדול קבוע בתקנות הדיון תשנ"ג– ז"א שביה"ד הרבני הגדול מחייב. ביה"ד הרבניים כביכול כפופים חוקית- ביה"ד הרבניים האזוריים כפופים לביה"ד הרבני הגדול – מעוגן בתיקון 26 לחוק הדיינים.

הדבר הזה הובא בכנס הדיינים -ביה"ד האזורי אמר עם כל הכבוד לביה"ד הגדול זה דבר שביה"ד הוסמך לדון בו בדיין יחיד. היועמ"ש אמר מה שביה"ד הרבני הגדול עשה זה למעשה שהוא דחה את הערעור, שההחלטה מבוטלת, void, שהדיין האזורי פעל בחוסר סמכות והחזיר לאזורי. היועמ"ש אומר שמה שלמעשה בית הדין הרבני הגדול אומר הוא שהדיין האזורי פעל בחוסר סמכות אז בפועל זו דחייה- ואז במצב כזה אנו נמצאים בדין המהותי. התכנס ביה"ד ודן בשלושה והחליט כי יש לדחות את הערעור- דהיינו- אותו יהודי לא אלמן. הויכוחים הללו- האם אנו נמצאים בפרוצדורה או במהות- היא שאלה מהותית מאוד והיא קובעת את המהות. במקרה זה לא עתרו לבג"צ אך למעשה הוכרע שזה מהות ודן יחיד לא יכול לדון.

לכן צריך הגדרה כדי לדעת אם נמצאים במהות או בפרוצדורה. המקרה הזה עלה גם בכנס הדיינים. מה יידון בדיין אחד – זה מהות.

אלמנות למשל עתיד להיות סכסוך – אז לפי גינוסר זה סדר דין.

צדק טבעי זו פרוצדורה או מהות? מהות למרות שסדרי הדין נועדו להגשים צדק טבעי אך הצדק הטבעי במהותו הוא מהות.

הרכב ביה"ד (חשוב לקורס)- בכמה הוא דן- האם זו מהות או פרוצדורה?

כאשר אנו מדברים בסכסוך אנו לא נמצאים בפרוצדורה אלא במהות. כשאני נמצא ברובריקה של סכסוך אני נמצא במהות. לעניין זה ההגדרה של גינוסר רחבה מאוד- אם גם עשוי להתגלע במהלך הדיון.

דין תורה-  יש לו הגדרה מהו דין תורה- האם אני נמצא פה בצל החלטות שהם ריב או לא ריב.

הנשיא ברק בעליון נתן את ההגדרה. "מטרתו של הדין הדיוני היא להגשים את הדין המהותי. בעשותו כן, עליו להגשים מטרות נוספות, המאפיינות את ההליך הדיוני. במרכזן של אלה עומדים הצדק הדיוני והיעילות. צדק דיוני יובטח אם הכלל הדיוני יוביל את ההליך הדיוני לסיומו, באופן שהדין יוכרע סופית על פי המשפט המהותי ולא על פי ככלי הדיון עצמם. צדק דיוני מחייב גילוי האמת העובדתית. צדק דיוני מניח שוויון בין המתדיינים ושמירה על כללי הצדק הטבעי. בצד הצדק הדיוני עומדים ערכים דיוניים נוספים (PROCESS VALUES) אלה הם ערכים ומטרות אשר  ההליך הדיוני נועד להגשים, יהא המשפט המהותי אשר יהא . ערכים אלו משתנים משיטה לשיטה. הם נגזרים מתפיסות היסוד של השיטה  ומראייתה את מהותו של הליך ראוי…. צדק דיוני מוביל להגינות הדיון. כלי הדיון נועדו להבטיח פעולה ראויה של "מכונת המשפט" (מתוך הקדמה לסדר הדין במשפט העבודה, ד"ר י' לובוצקי).

  • יש ביה"ד רבניים בישראל רשמיים ממלכתיים של המדינה הפועלים מכוח חוק של המדינה ופועלים על פי הדין
    המהותי הממלכתי והמדינה מכפיפה אותם לפי הפרוצדורה או כללי הצדק הטבעי וסדרי המנהל הנהוגים
    במדינת ישראל. הם פועלים מכוח חוק המדינה ואז כפופים מכוח פרוצדורות שכל מנהל כפוף אליו (כללי הצדק
    הטבעי, שיפוט בג"צ וכו) הוא דן לפי הדין המהותי. המציאות היא שזולת הדין התורה אין לו כלום.
  • לבתי הדין הרבניים יש סמכויות מקומיות- בתי הדין האזוריים. בי"ד האזוריים חלוקתם ותוקפם מופיעים בתקנות הדיון תשנ"ג וגם אזורי השיפוט שלהם (צריך זאת לבחינה). במערכת השיפוט של ב"דר הללו ישש את בד"ר הגדול לערעורים היושב בירושלים. בד"ר האזוריים כפופים לביה"ד הגדול לערעורים בירושלים.. האם כל דיין מקבל כל דבר אוטומטית- אנו נראה בהמשך. דין זה לא רק חוק אלא כולל גם דין תורה. בי"ד האזוריים כפופים לביה"ד הגדול לערעורים. האם יש לבי"ד הגדול תוקף לכתחילה? הנקודה היא שביה"ד האזוריים כפופים לביה"ד הרבני הגדול (חשוב לבחינה). לביה"ד הגדול הרבני יש סמכויות נוספות- למשל ביה"ד הגדול הרבני שהוא ביה"ד לערעורים הוא גם היה שותף או שהוא יהיה שותף לחקיקה או לתיקון תקנות של תקנות הדיון. מעמדו של ביה"ד הגדול לערעורים או כמעמד בג"צ, ביה"ד האזוריים כפופים אליו.  כשאנו מדברים על עקרון החוקיות ביה"ד האזוריים כפופים לביה"ד הגדול. אך אין תקדים בהלכה.  הפסיקה של ביה"ד הגדול לערעורים אינה דומה לבג"צ ולביהמ"ש העליון ואינה קובעת הלכה מחייבת לעניין ביה"ד האזורים. ההלכה של בי"ד הגדול בהחלטתו לא קובע תקדים מחייב שיכול לחייב את ביה"ד האזוריים להבדיל מהעליון או בג"צ. בדין תורה אין מצב כזה וגם בבי"ד הגדול אין מצב כזה. לכן הפסיקה של ביה"ד הגדול לא קובעת הלכה מחייבת לבתי הדין האזוריים. לכן גם לפי החוק והתקנות התקדים לא מחייב אותם. ביה"ד הגדול כפוף לבג"ץ, כללי הצדק הטבעי וכו'.
  • מצד שני יש את ביה"ד הפרטיים הפועלים מכוח דין תורה ומחתימים על כתב בוררות והחתמה זו נותנת להם את
    יכולת כפיה. כשאתה רוצה לבצע את פס"ד בהוצאה לפועל אתה זקוק לאמצעי שררה, לביצוע, ואם הם לא
    חותמים על כתב בוררות לא ניתן לאכוף את זה. יש ביה"ד כאלו בכמה וכמה מקומות.
  • חוק הבוררות קובע שהבורר יהא בהסכמה והולכים לאשר את הפסק אצל ביהמ"ש המיועד לכך. יש צו מיוחד
    בענייני בוררות לענייני משפחה בחוק ביהמ"ש לענייני משפחה- שפסק הבוררות יאושר בביהמ"ש לענייני משפחה.
    כשאתה מאשר את פסק הבוררות הזה אתה יכול ללכת איתו להוצאה לפועל. ניתן גם לבקש את ביטול פסק
    הבוררות.
  • ביה"ד הפרטיים הללו דנים לפי דין תורה, הם עוסקים לכאורה רק בדיני ממונות, אבל נראה בהמשך השיעורים
    שיש גם בי"ד רבניים פרטיים שעוסקים בענייני גירושין, גיור וכו'. כל המערכת הזו, מלבד ההחתמה על שטר
    הבוררות, אינה מעוגנת. הם כפופים לכללים שחלים על בוררים אך אינם כפופים בשום אופן ובשום צד לכאורה
    לביה"ד הגדול לערעורים. למה לכאורה?  ערעור לביה"ד הגדול על בד"ר פרטי:

–          לכאורה אין ערעור לביה"ד הגדול אוטומטית וצריך לכתוב את זה במפורש בשטר הבוררות. כי לפי ההלכה אין ערעור כזה.

–          יש גם ערעור על פסק בורר בחוק הבוררות – יוסבר בהמשך.

–          אפשר לחילופין לבקש ביטול פסק הבוררות.

לסיכום- ביה"ד הפרטיים אינם כפופים לבד"ר הגדול לערעורים מבחינת דין תורה. בנושא הפרוצדורה- האם סדר הדין במשפט העברי או במשפט בכלל הוא מהותי או פרוצדורלי- הבנו דעות של פטון וגנוסר, של שוחטמן וברק.

המשך ניתוח הגדרתו של ברק:

כל מקום שבו הצדק הדיוני יובטח להביא את ההליך לסיומו שיוכרע לפי המשפט המהותי. כלומר סדרי הדין צריכים להביא לסיום דין תורה.

צדק דיוני הוא הדבר החשוב ביותר. אם היעילות עומדת מנגד – היא תדחה לפני הצדק (אם היעילות באה על חשבון הצדק אז היא תידחה על פני הצדק), למרות שאנחנו נמצאים בפרוצדורה. זו הגדרה חשובה. (הגדרת ברק לעיל).

צדק דיוני מחייב גילוי האמת העובדתית: אם בא בע"ד לביה"ד וטוען טענה בדיון הראשון לפני הדיינים בא השני וטוען גם טענה יצא החוצה פגש את משה שהוא עו"ד מומחה. שואל אותו מה אתה אומר על טענה זו ועו"ד אומר שהוא צריך לטעון טענה אחרת. יום למחרת טוען טענה אחרת. האם סדר הדין יאפשר לו לעשות זאת? האם זה מהות או פרוצדורה? זה פרוצדורה, אבל היא מובילה לגילוי האמת. נראה שלא יכול לחזור בו. "פעם ראשונה הגיד, אינו חוזר ומגיד". ההנחה היא שהטענה הראשונה היא האמת. יש להגיע לאמת עובדתית.

בצד הצדק הדיוני עומדים ערכים נוספים (process values) – ערכים שנכנסים בסינתזה לדין המהותי. הוא נכנס לדין האזרחי אך רומז על שיטות משפט שונות. אנו מחפשים הגדרה ממצה- ההגדרה היא שהצדק הדיוני מחייב שוויון.

המשפט המהותי= דין תורה, דיני עבודה, מקרקעין, מנהלי. למשפט יש מטרה, החברה החליטה שיש מטרה כלשהי לא רק לפתור סכסוכים אלא גם לפתור דברים. כללי הפרוצדורה לא נפרדים מהעולם לחלוטין אלא באים להגשים את הדין המהותי.

אם נרצה לנתח את דין התורה צריך להבין את סדרי הדין. להבין מה רוצים מאיתנו סדרי הדין כי הם באים להגשים את הדין המהותי= דין תורה. ערכים ומטרות אשר ההליך הדיוני נועד להגשים יהא המשפט המהותיי אשר יהא – כלומר כללי הפרוצדורה באים להגשים את ערכי הדין המהותי. כלומר, ויתור על כללי הפרוצדורהה יכולים לבוא על חשבון הדין המהותי והמהות החקיקתית לא תוגשם. כשאנחנו עומדים בדין תורה, סדרי הדין צריכים להביא להגשמת דין התורה.

אם בפרוצדורה בבימ"ש שלום יושב שופט אחד ובפרוצדורה של בי"ד הרבני צריכים לשבת לכאורה שלושה. למה לכאורה? כי בדין תורה נראה שלכאורה יכול לדון גם דיין אחד. אך תקנות הדיון ידברו על שלושה.

ערכים אלה משתנים משיטה לשיטה – התורה, המשפט העברי רואה מהו הליך ראוי ומהו הליך לא ראוי. כלומר גם השיטה המשפטית המהותית קובעת מה ראוי ומה לא ראוי. למשל הזכות לייצוג או ליתן לבעל דין להיות מיוצג זאת פרוצדורה, אבל הדין המהותי אומר "מפיהם ולא מכתבם". המהות קובעת את הפרוצדורה- המהות באה ואומרת שהדיין רוצה לשמוע את בעל הדין, לא את מי שהוא שכר (לא את עוה"ד).

המהות קובעת את הפרוצדורה.

ערכים אלו משתנים משיטה לשיטה, הם נגזרים מתפיסות יסוד של השיטה ומראייתה את מהותו של הליך ראוי – אם רואים את הדיין כשליח של אלוהים, אם יש לו מטרה הוא יגשים אותה. דהיינו אם אני רואה את ההליך הראוי כדין דתי, שיש יראה על הדיין ועל מה שהוא עושה והוא שותף לקב"ה כדין אמת ביצירת העולם (יותר את הדבר) אז הוא מתנהג אחרת אתה מבין מה המטרה שלו. כשהוא רואה מטרה לעצמו אז הוא יגשים אותה. למה צריך סדר? כי כשיש בלאגן אין סדר. צדק דיוני מוביל להגינות הדיון – הצדק יכול גם להביא לסטייה מהסדר. אם כללי הפרוצדורה יעוות את הצדק, הוא ידחה ממנו. הפרוצדורה אמורה להבטיח השגת תוצאות אמת.

אדם צריך להבין שכשיש צדק וסדר הדין או שלדוגמא תקנות סד"א יפגעו בעשיית הצדק אז מה תידחה השפחה או הגבירה? תידחה השפחה. כי באנו לעשות צדק!

יש הגדרות של הנשיא ברק שהן מצוינות אחת לאחת והוא אומר שה"איך" (הפרוצדורה) לא פחות חשוב מהמהות אך כל עוד הוא מוביל ליצירת המהות.

תורת הפרוצדורה היא כלי רב ערך להשגת תוצאות אמת. אם נדע בדין תורה מהו סדר הדין אז נוכל להשיג תוצאות אמת.

תקנות סד"א אומרות- השפחה תידחה לפני הגבירה, אי קיום תקסד"א לא פוסל את ההליך אלא אם כן הורה ביהמ"ש. התחולה היא מיידית. אבל מי שיתן את הדחיה לזה הוא ביהמ"ש. תורת הפרוצדורה היא כלי רב ערך להשגת תוצאות אמת.

שיקול דעת בית המשפט:

תקנה 526 לתקסד"א התשמ"ד- 1984 :

"אי קיום תקנות אלה או כל נוהג הקיים אותה שעה אינו פוסל שום הליך, אלא אם כן הורה כך בית המשפט; אך מותר לבטל הליך, כולו או מקצתו, כהליך שאינו ראוי, או לתקנו, או לנהוג בו בדרך אחרת, כפי שיראה בית המשפט; והוא הדין לגבי הרשם בהליכים שלפניו".

הארכת מועדים תקנה 528:"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

למשל אם עו"ד התרשל. זה טעמים מיוחדים? לפי תקסד"א עקרונית זה לא יתפוס, אלא אם יהיו נסיבות חריגות.

  1. השופט ברנזון בפס"ד עזיז שרון"הפרוצדורה אינה מיטת סדום… הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה… וחייבת להישאר גם כך שקוראת תקלה או שבעל דין עושה שגיאה. …" הגישה שלו היא מאודד ליברלית.
  2. מנגד יש את אמירתו של השופט זוסמן ז"ל- בפס"ד ע"א 227/67- מרים חכמי נ' מ"יד בעמ' 150- קיום סדר דין 'על תנאי' שיביאו לתוצאה פלונית… תהפוך את המשפט לאנדרלמוסיה לשרירות ולעיוות דין…יהי בכך משום סיכון, שמה שיעשה במשפט יהי תלוי באישיותו של השופט היושב בדין…". "כדי שהשופט יעשה את הישר בעיניו לא רק שניצור אנדרלמוסיה אלא גם … אחת ממטרות הפרוצדורה היא איפוא לשחרר את בע"ד מהסיכון של האינדיבידואליות של השופט לשם כך צריכה להיות שיטה ונוהל…".

*** שתי אסכולות אלו של ברנזון מחד- שהוא הוביל את ההליך הליברלי והחופשי יותר של דחיית השפחה מהגבירה לעומת זאת זוסמן- אומר מה שהיה טוב ולפי זה הולכים. כששופט מחליט שהולכים לפי הצדק הולכים על פיו כדי לא ליצור אנדרלמוסיה. "קיום סדר דין 'על תנאי' שיביאו לתוצאה פלונית… תהפוך את המשפט לאנדרלמוסיה… לשרירות ולעיוות דין… יהי בכך משום סיכון, שמה שיעשה במשפט יהי תלוי באישיותו של השופט היושב בדין". זה הויכוח בין זוסמן לברנזון. יש שופטים שהולכים ע"פ זוסמן וכאלו שהולכים על פי ברנזון.

  1. הש' ויתקון (משפט וחברה, תשנ"ט, 12): יש מצבים שיש עימות בין הצדק והמשפט. תביעה מוצדקת יכולה להיכשל מטעמים פרוצדורליים. לרוב באשמת הפרקליט. אין מוצא מהמבוכה.

נועם קוריס עו"ד נועם קוריס  תרומה לקהילה

בש"א 5125/17 בקשה לאיחוד דיון

בבית המשפט העליון

 

בש"א  5125/17

 

לפני: כבוד השופטת ע' ברון

 

המבקשת: הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. אליהו כהן
  2. איילון חברה לביטוח בע"מ
  3. יהונתן הלוי
  4. קרדן רכב בע"מ

 

בקשה לאיחוד דיון

בשם המבקשת:                   עו"ד רועי צביקל

בשם המשיבים 1 ו-2:          עו"ד ליאור לימור

בשם המשיבים 3 ו-4:          עו"ד אסף ורשה

החלטה

לפניי בקשה שהוגשה בהסכמה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בתובענה ב-תא"מ 46777-03-17, המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, עם הדיון ב-ת"א 20575-01-17, המתנהל בבית משפט השלום ברחובות – ולקיימם במאוחד ברחובות. עניינן של שתי התובענות בנזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים אחת, שהתרחשה באוקטובר 2016 בכביש מס' 44.

איחוד הדיון מתבקש לצורך ייעולו ועל מנת למנוע כפל התדיינות וסיכון למתן החלטות סותרות על-ידי בתי משפט שונים באותו עניין. יצוין כי שני ההליכים מצויים בשלבים מקדמיים בלבד, כאשר טרם נתקיימו בהם דיונים כלשהם. עוד יצוין כי אחת מבעלות הדין בהליכים, שהיא נתבעת ב-תא"מ 46777-03-17 (השלום – תל אביב), לא צורפה כמשיבה לבקשה; ואולם הואיל והיא מיוצגת על ידי בא-כוחם של המשיבים 3 ו-4, ניתן להניח שהסכמתם לבקשה כוללת גם הסכמה מטעמה.

לנוכח נימוקי הבקשה, ובשים לב לשלבים המקדמיים שבהם מצויים ההליכים וכן להסכמת הצדדים, הבקשה מתקבלת. אני מורה על העברת הדיון ב-תא"מ 46777-03-17 (השלום – תל אביב) לבית משפט השלום ברחובות, ועל איחודו שם עם הדיון ב-ת"א 20575-01-17.

ניתנה היום, ‏ב' בתמוז התשע"ז (‏26.6.2017).

 

    ש ו פ ט ת

בטחונות או לא להיות- עו"ד נועם אברהם

בטחונות או להיות

מאמר בנושא בטוחות מאת עו"ד נועם אברהם, משרד נועם קוריס עורכי דין ומגשרים

קרוב לוודאי שמתישהו במהלך חיינו, נדרשנו או נידרש לתת, לעיתים גם לבקש, בטחונות, אשר קיומם הינו חיוני ביותר, לשם ניהול חיי מסחר תקינים, שכן הרציונאל העומד ביסודם, הינו ליצור מכניזם "הרתעתי", שיהא בכוחו להבטיח עמידה בהתחייבויות כאלה ואחרות של צד כלפי משנהו.

במאמר זה אבצע סקירה, באשר לסוגי הביטחונות שהשימוש בהם, הינו שכיח יותר, בתוך כך, אעמוד על ההבחנות בין הביטחונות השונים, בעיקר באספקט של ההשלכות המשפטיות שלהם, אופיים ועוצמתם, על מי משני צידי המתרס, דהיינו, פעם כאשר אנו בצד של מי שנדרש להמציא בטחונות ופעם כשאנו בצד של מי שמבקש להמציא לטובתו בטחונות, כבר עתה ראוי לציין, כי קיים כל העת מתח מובנה ומתמיד בין שני הצדדים, כך שמחד, נותן הבטחונות יבקש להכפיף עצמו לבטוחה, פחות כובלת, כזאת שבקרות מקרה, אשר יהווה חשש להפרה של הסכם ההתקשרות בין הצדדים, תשמרנה זכויותיו של נותן הבטוחה, במובן זה שתהא לו האפשרות לנהל הליך משפטי ולהציג טענותיו, מבלי לשאת בסנקציה כספית עוד בטרם התקיים הליך כלשהו. מנגד ניצב מבקש הבטוחה, אשר דרך כלל, מספק תמורה, השקעה, נכס ( כמו לדוג' במקרה של בעל נכס שמשכיר את דירתו) כלשהו והוא מצידו מעוניין להשיג מספר אלמנטים, האחד לוודא עמידה בתנאי ההתקשרות מצד נותן הבטוחה ובאמצעות כך לצמצם מקרה של הפרת ההסכם, אלמנט שני ולא פחות חשוב,  להגן על השקעתו בצורה המיטבית ביותר, מקום שנגרם נזק להשקעתו ( כמו לדוג' פגיעה במושכר).

זה המקום לציין, כי לאופיים ועוצמתם של הביטחונות, יש כדי להקרין במישרין ולהשפיע באופן אקוטי על "מאזן הכוחות" במהלך מרקם היחסים החוזיים בין הצדדים, כך למשל, ישנו הצ'ק הבנקאי, לעיתים ישנם בעלי נכסים, הדורשים מהשוכרים להפקיד בידיהם צ'ק שכזה, אז מהו בעצם השיק הבנקאי ומה ההבדלים בינו לבין שיק רגיל?

צ'ק בנקאי –  בשונה מצ'קים "רגילים", יש לגשת לבנק ולבקש  במיוחד שינפיקו עבורכם שיק שכזה לפקודת פלוני. הבנק, כתנאי בסיסי להנפקת השיק הבנקאי, ידרוש שחשבונכם יהא ביתרת זכות, למצער בגובה השיק הבנקאי שאתם מעוניינים למשוך, עם הנפקתו, ובדומה מאוד למשיכת מזומן מחשבונכם, תבחינו כי הסכום הנקוב בשיק הבנקאי יורד מחשבונכם. למעשה כבר בשלב זה ניתן להבין, כי הצ'ק הבנקאי בהיותו ככל הנראה שווה ערך למזומן, הופכת אותו לבטוחה אטרקטיבית מאוד, אשר מטבע הדברים, יהא גם הבטוחה המועדפת על מי שמספק תמורה ומעוניין להבטיח עצמו בצורה הטובה ביותר.

הבדל נוסף וחשוב, נוגע לעניין היכולת שלכם לחזור בכם, לאחר שמשכתם שיק בנקאי לפקודת פלוני,  גם כאן עולה ביתר שאת, את מה שלא ניתן להגדיר אחרת מאשר, עוצמת השיק הבנקאי כבטוחה, נניח שביצעתם עסקה מסוימת, קיבלתם תמורה ושילמתם עבורה באמצעות שיק "רגיל" , נניח שלא הייתם מרוצים מסיבה כזו או אחרת, מהתמורה שסופקה לכם, במצב דברים זה, יכולים אתם, ליתן לבנק הוראת ביטול ובכך לחזור בכם מהתחייבותכם, לכבד את העסקה מול נותן התמורה.

ניכר כי השיק  הרגיל שומר על זכותו של מקבל התמורה,  מקום שמקבל השיק ( נותן התמורה) מפר התחייבותו כלפי מוסר השיק (מקבל התמורה). מנגד ועל מנת להשיג איזון בין כוחם של הצדדים חשוב לציין, כי מי שאוחז בשיק שחזר, אוחז למעשה בפס"ד שניתן לטובתו ובתור שכזה,  הוא אינו צריך לפתוח בהליכים משפטיים מייגעים וממושכים כנגד מוסר השיק, אלא הוא ניגש ישירות להוצאה לפועל,  על מנת שזו תחל בביצוע פעולות אופרטיביות לגביית החוב.

לכאורה נראה, כי השיק הרגיל כן שומר על סימטריה מסוימת, בין מוסר השיק למקבלו, לא כך הדבר בשיק בנקאי, שם מרגע הנפקת השיק לטובת מקבל השיק, אין למושך השיק אפשרות לחזור בו מהתחייבותו וכפועל יוצא ליתן הוראת ביטול לבנק שלא לכבד את השיק הבנקאי. גם אם לכאורה יפנה מוסר השיק לבנק, ויעלה בפניו טענות טובות ואפילו מוצדקות, מדוע מקבל השיק הבנקאי לא זכאי לפרוע אותו, הרי שאלו כמעט שאינן רלוונטיות והבנק לא יוכל להיעתר לו, גם ירצה בכך ( להוציא מקרים קיצוניים כגון גניבה,מרמה, עושק) וזאת שוב משום שהשיק הבנקאי, הינו בסופו של יום, מזומן לכל דבר ועניין, דהיינו מרגע הנפקתו, פירעונו תלוי כמעט לחלוטין ברצונו והוראתו של מקבל השיק.

שטר חוב- גם שטר החוב מוכר לנו, בעיקר בהקשר של חתימה על חוזה שכירות, במקביל על החתימה על חוזה השכירות, לעיתים יחתים אותנו בעל הנכס גם על שטר חוב, הטעמים לכך גם כאן, הינם שבקרות מקרה הפרה לשיטתו של בעלי הנכס מצדם של השוכרים, יש באפשרותו לנהל הליכים להשגת פיצויים, בשני נתיבים ובלבד שסך כל הפיצויים בשניהם, לא יעלה על סך הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת החוזה. אם כן, בעל הנכס יכול להגיש תביעה כנגד השוכר בגין הפרה מכוח החוזה ובמקביל יכול הוא להגיש את שטר החוב לביצוע בהוצאה לפועל, בשים לב כי בהליך זה הוא "מוגבל" במובן זה, שאין הוא יכול להיפרע בהליך זה של שטר החוב בהוצאה לפועל, יותר מכפי הסכום הנקוב בשטר החוב. על פניו לא מתקיימת זיקה בין שני ההליכים, שינקוט בהם בעלי הנכס, ברם, טענות ההגנה של השוכר, מה שנקרא בז'רגון המשפטי, "בקשתו להתגונן בפני ביצוע שטר החוב" , יכולות שיהיו בין היתר טענות הגנה חוזיות, דהיינו מכוח חוזה השכירות.

"שטר חוב לביטחון" – בתוך כך, שימו לב כי ניתן מלכתחילה ליצור זיקה ישירה, בין שטר החוב לחוזה וזאת באמצעות כתיבת המילים: " שטר חוב לביטחון" על גבי שטר החוב, במקביל לגלם בחוזה תניה/ות, אשר רק בהתרחשותן,  יופעל שטר החוב.

ערבות אוואל – גם כאן אחד היתרונות הבולטים, היא האפשרות לגשת במישרין להוצל"פ ולממש ישירות בהוצאה לפועל, ללא צורך בהליך משפטי קודם.

כלשון סעיף 57 ב' לפקודת השטרות:

"ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב."

למעשה גולת הכותר הינה, שכאשר ערב חותם בערבות אוואל, הוא ערב ביחד ולחוד עם עושה השטר.  כלומר, מי שחתם כערב אוואל לחייב מסוים, עליו לדעת כי הוא "חשוף" במובן זה , שניתן להיפרע ממנו, אפילו מבלי לנסות ולהיפרע קודם מהחייב שלו הוא ערב.

ערבות אוואל תמשיך להתקיים, גם אם התחייבותו של הנערב פסולה (שלא מחמת פגם בצורה). המשמעות הינה כי: גם אם למחזיק בשטר הערבות, אין עילה כלפי מי  שנתן לו השטר, עדיין תיתכן לו עילה כנגד הערב.

זה המקום לציין, כי חוק הערבות מחריג מקרים מסוימים שבהם, אין אפשרות לפעול במישרין כנגד הערב בערבות אוואל, כגון, ערב יחיד, שאינו תאגיד, או ערב לתאגיד שאינו בעל עניין בו, או ערב שהוא בן זוג או שותפו של החייב) בהתקיימותם של תנאים מסוימים, כגון גובה ערבות מקסימלי,  אין לפנות לערב לפני קיום הליכים מסוימים נגד החייב, וכי הוראות סעיף 57 לחוק הערבות לא יחולו .

הינה כי כן, עינינו הרואות, כי ישנם הבדלים ניכרים, בין הבטוחות השונות, אשר על כן, המצב הרצוי ושאליו יש לשאוף כל העת, הוא לנסות ולהגיע לקורלציה בין העסקה לבטוחה, כך שסוג הבטוחה ישקף באופן ראוי את אופי העסקה, גובהה והסיכונים שהצדדים לעסקה נוטלים עליהם.

מה עושים עם שיק שחזר ? מאת עו"ד יסידור שוורצמן משרד נועם קוריס ושות'

מה עושים עם שיק שחזר ? מאת עו"ד יסידור שוורצמן משרד נועם קוריס ושות'

מזל טוב הוצאתם עסקה גדולה לפועל, ובגין העסקה קיבלתם שיק לפקודתכם, מרוצים ושמחים אתם הולכים לבנק מפקידים את השיק ובגינו אתם מספקים סחורה, אך אבוי כמה ימים לאחר הפקדת השיק ולאחר שהסחורה סופקה השיק חזר או בשפה המקצועית "חולל", פניתם לבעל השיק אך פתאום הוא לא מכיר אתכם, או  שעונה חכם מחר מחר או בקיצור עושה כל דבר העיקר להתחמק מהתשלום המגיעה לכם כדין, אז מה עושים במקרה שכזה.

קודם כל מה זה שיק לפי פרופסור זוסמן  "שיק הוא שטר חליפין שהנמשך שלו זה הבנק. אמצעי תשלום זה רווח ביותר בארץ, והשימוש ההולך וגובר בכרטיסי האשראי אינו דוחק את השיק לקרן זווית. במו בארצות אחרות, השיק הוא המסמך הסחיר המוכר ביותר בארץ"

מעבר להגדרה שניתנה כאן מבחינה משפטית לשיק יש עוד כמה הגדרות משפטיות שהאדם הפשוט כלל לא מודע אליו, שיק  משמש גם כהתחייבות לביצוע עיסקה, הוא גם כתב תביעה, הוא גם פסק דין הוא שטר ביטחון הוא גם כסף מזומן וכו'.

עכשיו אחרי שסקרנו בקצרה מהו שיק נחזור לעניינו אז מה עושים.

כאשר שיק מחולל ( שיק שחזר) בפניכם עומדים שני עילות תביעה עיקריות, התביעה השטרית כאשר בהליך זה כל שנדרש הינו הגשת השיק לביצוע בהוצאה לפועל והעילה החוזית כאשר במקרה שכזה השיק משמש כראייה חוזית לביצוע עסקת היסוד,  אנו נעמוד כאן על היתרונות והחסרונות בין שני ההליכים, כאשר אין לשלול עילות נוספות שיכולות לצוץ בגין שיק שחולל כגון העילה הנזיקית, עשיית עושר שלא במשפט וכו'

הגשת השיק לביצוע בהוצאה לפועל

על פניו הגשת השיק לביצוע להוצאה לפועל זוהי הדרך הקלה והטריוויאלית, היא אינה דורשת הרבה עבודה, ואם תוגש התנגדות לביצוע השיק הסיכויים בדרך כלל נוטים בבירור לטובת מחזיק השיק, השיק עצמו משמש ככתב התביעה כחלק מהכובעים הרבים ששיק יכול לענוד.

אך החיסרון הגדול בדרך פעולה שכזה הינו שהינכם מוגבלים לסכום השיק, עם השיק הוא על 1000 ₪ אז גם התביעה תהיה על 1000 ₪ כמובן שבתוספת ריבית  והצמדה כחוק ואז התביעה לא תגלם נזקים נוספים שיכול להיות שנגרמו לכם כתוצאה מחילול השיק

הגשת תביעה רגילה

אם החיסרון הגדול בהגשת שיק לביצוע להוצל"פ הוא הגבלת סכום התביעה, אז הרי שבהגשת התביעה אתם לא מוגבלים לסכום השיק, מהטעם שבהגשת תביעה רגילה אפשר ואף צריך להוסיף גם נזקים שנגרמו לכם בגין חילול השיק ובכך אתם בעצם מעלים את סכום התביעה, יתרה מכך במצב מסוים אפשר יהיה אפילו להגיש את התביעה כתביעה על סכום קצוב וכך ההליך יהיה אפילו יותר אגרסיבי.

אך החיסרון כאן שהנטל להוכיח את הנזקים שנגרמו לכם ואת גובהם יהיה מוטל בדרך כלל עליכם כתובעים בהליך, והרבה פעמים מדובר בנטל שאינו פשוט כלל וכלל.

כמובן שישנם גם אופציות ביניים רבות ומרובות, וכל מקרה צריך לבחון לגופו ע"י  עורך דין מיומן אשר מתמחה בתחום, ויוכל לבדוק ולתת את ההמלצה הנכונה לכם, כך שתמקסמו את הרווחים והסיכון יהיה כמה שיותר נמוך.

הכותב הינו עו"ד יסידור שוורצמן משרד נועם קוריס ושות', משרד נועם קוריס ושות' עוסק בגביית שיקים חוזרים ובניהול תיקי הוצאה לפועל.

מאמרים מאת עו"ד נועם קוריס

מאמרים מאת עו"ד נועם אברהם

מאמרים מאת עו"ד נועה מאיר
עמוד הפייסבוק של משרד נועם קוריס

ייצוגית נגד בנק יהב והלמן אלדובי בטענה להטעיית לקוחות


בארץ   |  משפט
שלחו להדפסה
גודל פונט  
ייצוגית נגד בנק יהב והלמן אלדובי בטענה להטעיית לקוחות
לטענת התובע, בנק יהב והלבן אלדובי הפרו את תקנון קופת הגמל בכך שנמנעו לשלם את הריביות כמתחייב על פי התקנון. הלמן אלדובי: "טרם קיבלנו את כתב התביעה ובכל מקרה רכשנו את קופות יהב רק במרץ 2008"
איתי הר אור11.03.09, 13:018 תגובות

תביעה ובקשה לאשרה כייצוגית ב-12 מיליון שקל הוגשה אתמול (ג') לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד בנק יהב והלמן אלדובי קופות גמל בע"מ בטענה להטעיית צרכנים. לטענת התובע הייצוגי, יעקב נצח ויסברג, בנק יהב והלמן אלדובי שאליה הועבר ניהול קופות הגמל, הפרו את תקנון קופת הגמל, גבו כספים בניגוד לדין, ממנו ומעמיתים נוספים, שהפקידו את חסכונותיהם בקופות, בכך שנמנעו מלשלם להם ריביות שהיו חייבים לשלם על פי תקנוני הקופות

התובע טוען בנוסף כי יהב ואלדובי הפרו גם את התקנונים של לפחות שש קופות גמל (חריש, ערד, רותם, תל"ם, עומרים ויהבית), גבו כספים שלא היו רשאים לגבות, על פי הוראות התקנונים, והפרו את חובת הנאמנות שלהם כלפיו וכלפי יתר העמיתים בכך שנקטו בפעולות נוספות שיש בהן הטעיה חמורה כנגד העמיתים בקופה, בקשר עם תקנוני הקופות.
לטענת התובע הייצוגי, באמצעות עוה"ד נועם קוריס, שביט עמרם ודלית ברנר-אוליצקי ממשרד נועם קוריס ושות', תקנון הקופה קובע כי "כל הפקדה של עמית בקופה או הפקדה לזכותו תזוכה בריבית קופה לתקופה המתחילה ביום שלאחר יום ההפקדה ומסתיימת בסוף החודש". אלא שלטענת התובע הייצוגי, יהב ואלדובי לא ניהלו את קופות הגמל בהתאם להוראות התקנונים, אך פרסמו והטעו כאילו בכוונתם לנהל את הקופות בהתאם לתקנונים. בנוסף טוען התובע, כי יהב ואלדובי לא הזהירו את העמיתים שאין בכוונתם לשלם ריבית קופה, ושיש בכוונתם לחייב בהשתתפות בהפסדי הקופה, בניגוד לאמור בתקנונים שפרסמו.
התובע הייצוגי מבקש להגדיר את קבוצת התובעים שאותה הוא מייצג ככל עמיתי הקופות הרלוונטיות שהפקידו ו/או העבירו כספים לידי המשיבים בין השנים 2004-2009, וטוען כי עמיתים אלו יהיו זכאים לקבל החזר בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין, בכל החודשים בהם בוצעה הפקדה או העברה על ידם, הפסידו הקופות כספים, בניהולם של יהב ואלדובי. בסך הכל מעריך התובע הייצוגי את נזקם של התובעים בכ-12 מיליון שקל.
בנוסף, מבקש התובע מבית המשפט להורות לבנק יהב ולהלמן אלדובי להימנע מלהטעות בפרסומיהם את הציבור בכללותו ואת עמיתי הקופות בפרט, ולהוציא תחת ידו צו האוסר על הנתבעים לפרסם את תקנוני הקופות, כפי שהם מפורסמים, ללא אזהרה ו/או הבהרה מפורשת לגבי אי תשלום ריבית קופה וחיוב בהשתתפות בהפסדי קופה, בדרכם של המשיבים לנהל את הקופות, בניגוד להוראות מפורשות של התקנונים.
עו"ד נועם קוריס המייצג את התובע היצוגי, מסר ל"כלכליסט": "עד שנת 2004 החוק חייב את בנק יהב וחב' הלמן אלדובי לשלם ריבית לעמיתי הקופות החדשים וכך הם מפרסמים לציבור. בשנת 2004 שונה החוק והם כבר לא מחוייבים לשלם ריבית לפי החוק, אבל הם הפסיקו לשלם את הריבית, למרות שאת הפרסומים שלהם בתקנוני קופות הגמל הם לא שינו כבר 5 שנים". קוריס הוסיף כי "הפרסומים הם כאלה שהנתבעים חייבים לפרסם לפני שמשקיעים אצלם כספים, לפי חוק קופות הגמל בתקנונים, אבל שכשמשקיע רוצה להשקיע אצלם, תנאי התוכנית שהם מספקים לו פשוט לא נכונה ומטעה והמשקיעים מגלים זאת רק בדיעבד".מהלמן אלדובי נמסר בתגובה: "טרם קיבלנו את כתב התביעה, ובכל מקרה, הלמן אלדובי רכשו את קופות יהב רק במרץ 2008". 

מבנק יהב נמסר: "היות שטרם התקבל כתב התביעה, בשלב זה לא נוכל להגיב בנושא. יחד עם זאת, הבנק פועל על פי הוראות הדין, כפי שמשתנות מפעם לפעם".