תביעה ייצוגית? גם אתה יכול להיות מיליונר

תביעה ייצוגית? גם אתה יכול להיות מיליונר

בין אם אתם צרכנים שנתקלו בעוולה מקוממת ובין אם אתם מחפשים דרך להתעשר – עולם התביעות הייצוגיות פתוח בפניכם • איך עושים את זה נכון? אלו תובעים זכו בשנים האחרונות במיליוני שקלים? ומהם הסיכונים בדרך?

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

מנגנון התביעות הייצוגיות במשפט הישראלי נותן אפשרות לכל אחד ואחת מאיתנו לפעול במסגרת תביעה ייצוגית לתיקון עוולות שונות, ולהיות זכאי לתגמול של מיליוני שקלים, בעבור הנכונות לנהל תביעה ייצוגית לטובת ציבור רחב.

תביעה ייצוגית יכולה להיות מוגשת על ידי אדם אחד שמבקש לייצג גם מיליוני אחרים אפילו בלי לשאול לדעתם על כך ובמקרים רבים אף מבלי שידעו על כך.

החוק מאפשר להגיש תובענה נגד עסקים וגם נגד רשויות ציבורית, למשל כדי להשיב סכומים שהרשות גבתה שלא כדין, כמס, כאגרה או כתשלום חובה אחר. אולם נקבעו לכך סייגים שונים. בנוסף, בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית נגד רשות אם הרשות הודיעה כי לא תגבה עוד את התשלום שבגללו הוגשה הבקשה ואם הוכח לבית המשפט כי היא אמנם עשתה כך.

בנושאים אחרים, החוק מאפשר מספר עניינים בהם רשאי אדם להגיש תביעה ייצוגית והבולטים שבהם הינם עניינים שבין צרכנים לעסקים, בין לקוחות לבנקים, בין חברות הביטוח וקרנות הפנסיה לבין המבוטחים, ובשנים האחרונות גם בין נמעני הודעות פרסומיות בלתי רצויות – לבין המפרסמים באותן הודעות.

בתביעה שהוגשה נגד מפעל הפיס וגופים נוספים ושעדיין מתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה, אישר בית המשפט לשני תובעים ייצוגיים לייצג קבוצה לכאורה של מאות אלפי נמעני פרסומים מטרידים, בגדר תביעה שאושרה על סך של חמישים מיליון ₪.

אותם שני תובעים קיבלו מספר הודעות פרסומיות בלתי רצויות מגורמים שונים שפרסמו את ההגרלות ועתה במידה וההליך המשפטי יסתיים בניצחונם המלא בתביעה, הם צפויים יחד עם עורכי דינם לזכות בפיצוי של עד כעשרה מיליון ₪.

בתביעה אחרת שמתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אישר לאחרונה בית המשפט את התביעה שהוגשה כבר לפני חמש שנים כתביעה ייצוגית, בסכום של 380 מיליון שקל. בתביעה נטען כי הראל אינה משלמת את כל התגמולים המגיעים למבוטחים בפוליסות ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה וככל והתביעה תתקבל במלואה, צפויים התובע ועורך דינו בתביעה לקבל עד 76 מיליון ₪ כתגמול וכשכר טרחת עורכי דין, למרות שהמבוטח שהגיש את התביעה ניזוק לכאורה ממחדליה של הראל באופן אישי – רק באלפי שקלים בודדים.

בשנת 2016 למשל, במסגרת 10 התביעות הייצוגיות הגדולות ביותר שהסתיימו, הושבו לציבור 433 מיליון שקל; והגמול הממוצע ששולם לתובעים הייצוגיים עצמם עמד על-סך של 738 אלף שקל – 1.7% מסכום הזכיות.

במסגרת תביעה ייצוגית שנוהלה נגד חברות "מאגרי-בנייה" ו"מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה", ניתן פיצוי בסך של כ-25.3 מיליון שקל לחברי הקבוצה מהציבור, ושולם גמול של כ-1.7 מיליון שקל לתובעים הייצוגיים – גמול מהגבוהים שנפסקו לתובע ייצוגי יחיד בארץ עד כה.

באמצעות התגמול לאדם שנוטל על עצמו ומצליח כתובע ייצוגי, החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים את אותה האכיפה האזרחית.

מנגנון התביעות הייצוגיות פועל כך, שהתובע המבקש לייצג את ציבור הנפגעים (התובע הייצוגי) מגיש את תביעתו האישית, ובמקביל הוא מגיש בקשה לאשר את תביעתו כתביעה ייצוגית. על התובע הייצוגי להראות כי העילה לתביעה מתאימה לקבוצה גדולה של אנשים שיש להם  מכנה משותף עם תביעתו שלו (שאלות משותפות של עובדה או משפט). הוא נדרש להוכיח כי הוא מתאים לשמש תובע ייצוגי, וכן חלים עליו תנאים נוספים שנקבעו בחוק.

במסגרת פשרה שאושרה לאחרונה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד רשת יינות ביתן בגין שקילת האריזה יחד עם המוצר, הוביל בית המשפט לפשרה לפיה הרשת תפחית 25 גרם ממחיר עוף ובקר ארוזים כף שתוספת המשקל שהרשת תספק לצרכניה, תגיע לשווי של 2.5 מיליון שקל שיחולקו לצרכנים.

התובעים הייצוגיים, הצרכנים שהגישו את התביעה, קיבלו 87,750 ₪ ואילו עורכי דינם קיבלו כתגמול עוד 225 אלף שקל בתוספת מע"מ.

חשוב לומר, שלא כל עוולה צרכנית מקימה עילת תביעה ייצוגית וחשוב לא פחות לומר שמרבית התביעות הייצוגיות לא מתקבלות על ידי בתי המשפט.

בתחילת השנה גם, הוכנסה לחוק הוראה לפיה על התובע הייצוגי לשלם אגרת בית משפט שנעה בין 5,000 ₪ ל-15,000 ₪ וזאת בעיקר בכדי למנוע את הצפת בתי המשפט בתביעות שגויות ורשלניות שמפריעות להתנהלות הנתבעים ולא מביאות תועלת לצרכנים.

כדאי לשים לב, שבכל תביעה משפטית בית המשפט רשאי לפסוק הוצאות ותשלום שכר טרחת עו"ד לנתבע נגד התובע במקרה של דחיית התביעה. במקרה של תובענה ייצוגית סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד עלול  להיות עשרות אלפי שקלים: בין 10,000 ₪ ל-50,000 ₪.

לפעמים התובע הייצוגי מבקש לסגת מהתביעה לאחר שעיין בתגובת הנתבע והבין שאין סיכוי כי יזכה בתביעתו. במקרה זה התובע מבקש מבית המשפט למחוק את התביעה מבלי לפסוק הוצאות נגדו. לעתים הנתבע מסכים לבקשת התובע ואף מוותר על פסיקת הוצאות ושכ"ט.

בינתיים, תעשיית התביעות הייצוגיות ממשיכה לפרוח בישראל, כך שביהמ"ש המחוזי בעיר לוד אישר לפני כשבועיים ניהול תביעה ייצוגית שהוגשה נגד ארבע חברות הביטוח הגדולות בישראל בהיקף כ-100 מיליון שקל, וזאת בגין גבייה לא חוקית של "הוצאות ניהול השקעה".

בית המשפט העליון גם המליץ בימים אלו לאשר תביעה ייצוגית נגד עיריית תל אביב מאחר והתובעים שילמו מראש את חשבון הארנונה השנתי שלהם ולא קיבלו את ההנחה המובטחת.

אותה בקשת אישור תביעה ייצוגית בעשרות מיליוני שקלים שמתנהלת עדיין בשם כל תושבי תל אביב קובעת שב-2012-2014 אזרחים ששילמו את הארנונה באמצעות הוראת קבע בבנק ציפו לקבל הנחה של 2%, כפי שלטענתם הבטיחה העירייה בפרסומים, אך הופתעו לגלות שלא קיבלו אותה בפועל.

כל תביעה ייצוגית שמוגשת בישראל גם נרשמת בפנקס התביעות הייצוגיות שפתוח לציבור ונועד בכדי למנוע הגשת תביעות זהות ומקבילות על ידי אנשים שונים בעניינם זהים.

בשנים האחרונות גם קמו גופים צרכניים שונים ללא מטרות רווח, המסייעים בהוצאות המימון הנדרשות לצרכנים ולעורכי הדין העוסקים בתביעות הייצוגיות עוד בטרם בית המשפט מאשר את ניהול התביעה הייצוגית, להגיש ולנהל תביעות ייצוגיות שיביאו תועלת לציבור צרכני רחב.

השבוע בעקבות תביעה ייצוגית שהגיש תייר בשם שון פירברג לבית המשפט המחוזי בירושלים—יחסכו מתיירים שבאים לישראל החל מהשנה מיליוני שקלים במצטבר. שכן בעקבות בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש פירברג ביולי 2018, שינתה רשות המסים את ההנחיות הנוגעות להחזרי מס לתיירים שרכשו מוצרים בעת ביקורם בישראל.

לפי ההנחיות, שנכנסו לתוקף בינואר 2019, סכום הרכישה המינימלי לקבלת החזר מע"מ לתיירים ירד מ–400 שקל ל–125 שקל, הבדל שישקף כאמור הפרש של מיליוני שקלים שבמקום להישאר בקופת רשות המיסים יוחזרו מעתה לתיירים, בצורה דומה למקובל במרבית מדינות העולם.

כל אחד יכול להרים את הכפפה, לפנות לעורך דין מתאים ולתקן יחדיו עוולות כלפי הציבור או חלקים מהציבור, ואולי בכלל להפוך להיות מזה מיליונר.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

קיר טיפוס קרית אונו חוזר לבעליו

קיר טיפוס קרית אונו חוזר לבעליו

שנים לאחר שבגיבוי ראש העיר, קיר הטיפוס שנבנה בעלות מליוני שקלים – לא הושב לידי בעליו. מי שהחזיקו בקיר, עשו בו שימוש תוך כדי שהם מתנהלים משפטית והגיעו עד ל'עליון' שפסק: הקיר לבעליו

קיר איילת ארבר בקרית אונו, המאבק על הקירות טיפס עד לבית המשפט העליון שקבע בהחלטת כבוד השופט מני מזוז, כי קיר הטיפוס יוחזר לבעלים החוקי, לחברת אלפא אפיקים וכל מסקנה אחרת הייתה מביאה להתעשרות חברת הארד רוק ללא זכות שבדין.

בשבועות האחרונים נשמעו קולות ורחשים רבים בדבר הדרמה המתחוללת בקיר הטיפוס שבקרית אונו, בו גם נהגו להתאמן כוכבי הנינג'ה יובל שמלא ואלוף העולם בטיפוס לשעבר אלכס חזנוב.

משך מספר שנים מתופעל הקיר על ידי חברת הארד רוק ובחסות וגיבוי ראש העירייה מר ישראל גל, עתה קבע בית המשפט העליון שהיה מדובר בגזלה נגד החברה שהקימה את הקיר ושבהתאם להסכמים קיר הטיפוס נשאר בבעלותה, חברת אלפא אפיקים.

בהתאם להסכמים בן הארד רוק לעירייה, היה על הארד רוק לבנות קירות טיפוס חדשים אך מסתבר שהארד רוק העדיפה, בגיבוי העירייה, למנוע מהמפעיל הקודם (אלפא אפיקים) לקבל לידיו בחזרה את הקירות השייכים לו ולהמשיך להינות מהם בעצמה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

אלפא אפיקים תקבל את קירות הטיפוס שבבעלותה- כך פסק בית המשפט העליון במסגרת החלטתו בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי שהגישה חברת הארדרוק (קירות טיפוס) בע"מ.

בית המשפט העליון דחה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שנלר; ק' ורדי – סג"נ; ו- ע' רביד) בע"א 55915-10-18 מיום 10.4.2019, בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ד' קוברסקי) מיום 4.10.2018 במסגרתו התקבלה תובענת המשיבה להצהיר כי קירות הטיפוס באולם הספורט ברח' הזית 1 בקריית אונו (להלן: האולם), למעט "קיר איילת" הינם בבעלותה, ובהתאם הורתה לעיריית קריית אונו (להלן: העירייה) ולמבקשת לאפשר לה לפרקם. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב ב"קביעות עובדתיות ברורות וחד משמעיות של בית משפט קמא שנתמכו בראיות ובעדויות", לפיהן המשיבה היא הבעלים של הקירות, וכל מסקנה אחרת הייתה מביאה להתעשרותה של המבקשת ללא זכות שבדין. "גם אם היו יכולים הקירות לדבר", כך נקבע, הרי משהוכח כי הקירות הוקמו במהלך התקופה בה המשיבה הייתה בעלת ההרשאה היחידה באולם; כאשר בחוזה בין המשיבה לבין העירייה נאמר שכל השקעות / מתקני הטיפוס יהיו בבעלותו הבלעדית של המפעיל והעירייה לא מימשה את זכותה לשלם למפעיל עבור השקעותיו (בניכוי פחת); ומשלא הוכחה שנים כה רבות דרישה או טענה של צד כלשהו לבעלות בקירות – לא ניתן לפסוק אחרת.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החליט בית המשפט העליון, מתוקף סמכותו לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצא כי הקביעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

בית המשפט העליון עוד קבע שהמבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

המורה פוטרה ולא תקבל פיצויים

המורה פוטרה ולא תקבל פיצויים

משרד החינוך – המורה לא הסתדרה עם המנהלת ולא תישאר בתפקידה

בית המשפט העליון הכריע בעתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 3.6.2018 (הנשיא (בדימוס) י' פליטמן, סגן הנשיאה א' איטח, השופט ר' פוליאק ונציגי הציבור מר ש' צפריר ומר ד' קמפלר, ע"ע 39172-11-16 ו-ע"ע 49403-11-16) (להלן: פסק הדין ו-בית הדין הארצי, בהתאמה).

במסגרת פסק הדין נדחה ערעורה של העותרת והתקבל באופן חלקי ערעורה של המשיבה 2 על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 5.10.2016 (השופטת א' רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר י' גרינברג וגברת א' גנור, סע"ש 1387-11-14 ו-סע"ש 35079-10-14) (להלן: המדינה ו-בית הדין האזורי, בהתאמה). בעתירה מבוקש כי נקבל את טענות העותרת בעילת לשון הרע, וכן כי נורה על הגדלת היקף הפיצויים שנפסקו לטובתה בגין פגמים שנפלו בהליך ה"העברה היזומה" שהתנהל נגדה.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, ועל כן תיאור הדברים יובא להלן בקיצור נמרץ. העותרת היא עובדת הוראה במשרד החינוך החל משנת הלימודים התשנ"ה (1995-1994), ובשנת 2002 החלה לעבוד כמורה בחטיבת ביניים בבית ספר בראשון לציון (להלן: חטיבת הביניים ו-בית הספר, בהתאמה). המשיבות 3 ו-4 מנהלות את בית הספר – הראשונה מנהלת את חטיבת הביניים, והאחרת את בית הספר בכללותו (להלן: מנהלת חטיבת הביניים ו-מנהלת בית הספר, יכונו יחד: המנהלות). בשלהי שנת 2012 הועלו טענות להתנהלות בלתי ראויה מצד העותרת; ובעקבות זאת הודע לעותרת כי היא מתבקשת להפסיק ללמד בכיתה מסוימת וכי היא תחדל מלרכז את מערך התקשוב ואת מקצועות ההיסטוריה והאזרחות בחטיבת הביניים – תוך שצוין כי הדבר לא יוביל לפגיעה בשכרה. בהמשך לכך ועקב תיק חקירה משמעתי שנפתח בעניינה של העותרת, הודיעה נציבות שירות המדינה כי התנהלות העותרת אינה עולה כדי עבירת משמעת המצדיקה העמדה לדין; ואולם הומלץ להעבירה ללמד בבית ספר אחר מאחר ש"נראה כי חוסר תקשורת בין העובדת לבין מנהלת בית הספר אינו מאפשר עבודה תקינה של השתיים".

בנסיבות אלה, במאי 2014 נערך לעותרת שימוע על ידי מפקחת בית הספר בנושא העברה יזומה מבית הספר, ובתומו נמסר לעותרת כי הוחלט להעבירה למוסד חינוכי אחר בעיר עקב "אי התאמה לסגל ההוראה או האקלים הסביבתי" (להלן: החלטת ההעברה). ערעור פנימי על החלטת ההעברה נדחה באופן סופי באוקטובר 2014 (וזאת לאחר שניתנו לעותרת מספר הזדמנויות להשמיע את טענותיה בנדון), ונקבע כי העותרת תשובץ ללמד בבית ספר אחר בראשון לציון לאחר חג סוכות 2014.

ההליכים לפני בתי הדין לעבודה:

העותרת מיאנה להשלים עם החלטת ההעברה והגישה תביעה לבית הדין האזורי על מנת שיורה על ביטולה; ועוד קודם לכך נתבקש צו מניעה זמני שיעכב את ההעברה, ואולם זה נדחה בהחלטה מיום 6.11.2014. במסגרת התביעה טענה העותרת כי יש לבטל את החלטת ההעברה ולהשיבה לעבודה בבית הספר, וכן נתבקשו סעדים כספיים שונים בגין עילות שנוצרו אגב הליך ההעברה. לצד זאת, נטען כי המנהלות הפיצו "השמצות פראיות" כלפי העותרת שעולות כדי לשון הרע. בית הדין האזורי קבע כי אף שנפלו פגמים בהליך הפסקת העסקת העותרת בבית הספר, אלה אינם מצדיקים את ביטול החלטת ההעברה ודי בנסיבות העניין בפסיקת פיצוי כספי בגין נזק לא ממוני בסך 64,104 ש"ח (שש משכורות של העותרת) – זאת בין היתר לנוכח התנהלות העותרת שהובילה למשבר קשה ביחסי האמון בינה לבין המנהלות. בהקשר זה נאמר כי הליך השימוע שנערך לעותרת אינו עולה בקנה אחד עם נוהל העברה יזומה שחל על העברות יזומות של עובדי הוראה, אף לא עם עקרונות בסיסיים של הליך שימוע; ועוד צוין כי לא היה מקום להפקיע מידי העותרת את תפקיד ריכוז מקצוע התקשוב ואת שעות הלימוד בכיתה מסוימת באופן חד צדדי, ובלא לקיים הליך שימוע מקדים. עם זאת, צוין כי חרף הפגמים שנפלו בהליך ניתנו לעותרת מספר הזדמנויות להשמיע את טענותיה באריכות, ועוד נאמר כי לעותרת יש יד בפגמים שנפלו בהליך, שעה שסירבה להשתתף בחלק מן השימועים שאליהם זומנה. תשלום הפיצוי האמור הוטל על המדינה ובהתאם היא חויבה גם בתשלום הוצאות משפט לעותרת בסך 10,000 ש"ח.

לצד האמור, נדחו יתר טענותיה של העותרת לקבלת סעדים כספיים נוספים ובהם זכאותה לשכר עבודה ולזכויות סוציאליות בחודשים שבהם לא עבדה; ועוד נקבע כי אין מקום לקבל את טענת העותרת כי התנכלו לה בשל חשיפת ליקויים בבית הספר, ומשכך היא איננה זכאית לפיצוי כלשהו מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997. נוסף לזאת, נדחתה התביעה שהגישה העותרת נגד המנהלות בעילה של הוצאת לשון הרע מהטעם שהעותרת לא אזכרה בכתב התביעה "כל פירוט בנוגע לעילת לשון הרע באופן ספציפי והדברים נכתבו באופן כללי וללא פירוט", וההפניה למכתב מסוים שנכתב על ידי מנהלת בית הספר נעשתה בתצהיר בלבד. כן נאמר בהקשר זה כי ממילא המכתב האמור נשלח על ידי מנהלת בית הספר במסגרת תפקידה, ומשכך חלות לגביו מספר הגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק לשון הרע). בנסיבות אלה, חויבה העותרת בתשלום הוצאות המנהלות בסך 4,000 ש"ח לכל אחת מהן.

המדינה והעותרת הגישו ערעור, כל אחת מטעמה, על פסק הדין של בית הדין האזורי. המדינה ערערה על חיובה בתשלום פיצויים לעותרת, בעוד העותרת ערערה על דחיית תביעתה בעילת לשון הרע ועל ההחלטה שלא לבטל את ההעברה היזומה (אך לבסוף חזרה בה מערעורה ככל שהוא נוגע להחלטת ההעברה). בית הדין הארצי קבע כי אין מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי נפלו פגמים בהליך ההעברה היזומה, שהתבססה על התרשמותו הבלתי אמצעית ממכלול העדויות והראיות שהוצגו לו; ואולם נקבע כי מאחר שמדובר בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני לא היה מקום לחשבו כמכפלה של מספר משכורות והפיצוי הופחת ל-20,000 ש"ח. זאת, בין היתר בהתחשב בכך שמדובר "בפיצוי על פגמים בשימוע אגב החלטה על העברה יזומה (ולא אגב החלטת פיטורים שהשלכתם קשה יותר), אשר תוקנו ולא עמדו בבסיס החלטת ההעברה […]". בהינתן שסכום הפיצוי הופחת, חיוב ההוצאות שהושת על המדינה הועמד על 5,000 ש"ח. מנגד, ערעורה של העותרת בעניין עילת לשון הרע נדחה, ונקבע כי נכון היה לסלק את טענותיה בנדון על הסף בהיעדר פירוט ולו מינימלי בכתב התביעה מהן אותן "השמצות פראיות" שלשיטת העותרת עולות כדי לשון הרע; וכי הרושם הוא שלמעשה עיקר טענתה של העותרת הוא להתנכלות הנטענת של המנהלות כלפיה ולאו דווקא להוצאת לשון הרע כמשמעה בחוק. מכאן העתירה שלפנינו.

על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה יצוין כי במהלך הדיון בערעור לפני בית הדין הארצי פוטרה העותרת מעבודתה במשרד החינוך (פיטורים פדגוגיים); ובשלב זה מתנהלת תביעה בעניין הליך הפיטורים לפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סע"ש 58524-09-17), וכן נוהלו מספר הליכים בעניין בקשות לצו מניעה בנדון.

הטענות בעתירה:

לטענת העותרת לא היה מקום לדחות את טענותיה בעילת לשון הרע, ודאי שלא על הסף – ובהקשר זה נאמר כי מכתב התביעה ברור כי הטענות בדבר לשון הרע הופנו כלפי מכתב ספציפי שנשלח על ידי מנהלת בית הספר. כן נטען כי שגה בית הדין הארצי בכך שהפחית את שיעור הפיצויים, שכן אלה התבססו על התרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית מהעדים והראיות; ובהתאם, נטען כי לא היה מקום להפחית את סכום ההוצאות שנפסק לטובת העותרת. העותרת עומדת על כך שהשגיאות המשפטיות שנפלו בפסק הדין מחייבות התערבות בו, ובהן הקביעה כי השימוע "המאוחר" שהתקיים ריפא את הפגמים שנפלו בשימוע המקורי; ולדבריה מקרה זה מעיד על הסלחנות המפליגה של בתי הדין לעבודה כלפי פרקטיקות בעייתיות שרווחות במשרד החינוך, המובילה לפגיעה אנושה במעמד המורים. בד בבד עם העתירה הגישה העותרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בעותק חסוי; וביום 17.9.2018 נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשה במעמד צד אחד, וכי ככל שהעותרת עומדת על הבקשה שומה עליה להמציא עותק גלוי ממנה לידי המשיבים להתייחסותם. העותרת בחרה ככל הנראה שלא לעשות כן, ומשכך לא היה עוד מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע.

לטענת המדינה דין העתירה להידחות משלא נפלה טעות משפטית בפסק הדין, ומשלא הצביעה העותרת על עילה כלשהי המצדיקה התערבות בפסיקתם של בתי הדין לעבודה. עוד נטען כי יש לדחות את העתירה מחמת השיהוי שנפל בהגשתה (העתירה הוגשה כ-3 חודשים לאחר שניתן פסק הדין), זאת בפרט בהינתן שטענות העותרת אינן אלא חזרה על הטענות שנטענו על ידה לפני בית הדין הארצי ומאחר שממילא מדובר בטענות עובדתיות בעיקרן. בנקודה זו יצוין כי מנהלת חטיבת הביניים (המשיבה 3) מיוצגת יחד עם המדינה. מנהלת בית הספר מצטרפת לטענות המדינה, תוך שהיא מפרטת באריכות כשלים ופגמים שנפלו לשיטתה בהתנהלות של העותרת לאורך ההליכים. כן טוענת מנהלת בית הספר כי אין הצדקה להתערב בקביעות בתי הדין לעבודה בעניין עילת לשון הרע, בפרט לנוכח ההגנות הרבות שעומדות לה מכוח חוק לשון הרע; וכי טענות העותרת כלפיה הן בגדר "נקמנות אישית על עוול שנעשה לעותרת לטענתה".

לאחר שבית המשפט העליון עייו בעתירה ובתגובות לה, הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי.

הלכה מושרשת היא כי בית משפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי, שלו המומחיות בתחום משפט העבודה. התערבות בהחלטות בתי הדין לעבודה תיעשה במשורה ובריסון; ורק במקרים חריגים שבהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, ובהתקיים נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית (ראו: בג"ץ 5141/18 רוזן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (10.3.2019); בג"ץ 9215/18 לחמניה טריה – ג'וני בכרם בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (10.1.2019); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984)). חרף הנופך העקרוני שהעותרת מבקשת לשוות לעתירתה, העתירה אינה אלא ניסיון נוסף לתקוף את קביעות בתי הדין לעבודה שהובילו לדחיית טענותיה בעילת לשון הרע; וערעור על החלטת בית הדין הארצי להפחית את הפיצויים שנפסקו לה. משאלה פני הדברים, ניכר כי טענות העותרת הן ערעוריות גרידא ונטועות היטב בעניינה הפרטני ובתור שכאלה אין מקום לבררן במסגרת עתירה לבג"ץ. דברים אלה אמורים במיוחד שעה שטענותיה של העותרת נבחנו באריכות ובאופן מעמיק על ידי בית הדין האזורי ובמסגרת ערעור לבית הדין הארצי.

בית המשפט עוד הוסיף, כי אין בטענותיה של העותרת בעניין עילת לשון הרע משום שאלה משפטית מהותית המצדיקה התערבות, לא כל שכן סוגיה עקרונית וכללית החורגת מעניינה האישי. ובהקשר זה יוער כי קביעות בתי הדין לעבודה שלפיהן טענות העותרת בעילת לשון הרע לא פורטו כדבעי הן קביעות דיוניות שכבר משום כך אין הצדקה לשנות מהן, זאת על אחת כמה וכמה בהינתן שבית הדין האזורי מצא להתייחס לטענת לשון הרע אף לגופה. אלה פני הדברים אף ביחס לטענת העותרת לעניין הפחתת שיעור הפיצוי שנפסק לה; והעובדה שבית הדין הארצי מצא לקבל באופן חלקי את ערעור המדינה בנושא אינה מצדיקה, כשלעצמה, לשנות מפסק הדין. יצוין בהקשר זה כי טענותיה "העקרוניות" של העותרת לעניין המדיניות הרכה שלכאורה נוהגת בבתי הדין לעבודה כלפי משרד החינוך נטענו בעלמא, ומוטב היה להן שלא יועלו לכתחילה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

איך אוכל להוכיח שהמוסך או בעל האוטו בילפו בתיקון?

איך אוכל להוכיח שהמוסך או בעל האוטו בילפו בתיקון?

שאלה: שלום, עברתי תאונת דרכים כאשר נהגתי ברכב. למיטב הבנתי האשם בתאונה הוא הנהג השני, אבל חברת הביטוח של הנהג השני פנתה אל חברת הביטוח שלי ונתבעתי ע"י חברת רכב בעקבות התאונה ולאחר שחברת הביטוח שלי דחתה את התביעה ברצוני להגיש הודעת צד ג'. האם יש להגיש גם כתב הגנה או בקשה להודעת צד ג בלבד? כיצד זה מתבצע? (טופס מובנה, נוסח קבוע, משלוח בדואר או פקס לבית המשפט?).

תשובה: מאחר וקיימת מחלוקת בינך לבין הנהג השני לגבי האשם בתאונה הרי שההליך הפנימי שבין חברות הביטוח נדחה והם לא ה"הסתדרו" ביניהן. כעת ביכולתך להגיש תביעה לבית המשפט נגד הנהג השני וכל שנדרש ממך הוא הגשת תביעה לבית המשפט. (בדרך כלל חברת הביטוח שלך תסכים להכין עבורך את התביעה ללא עלות נוספת). אתה לא צריך להגיש כתב הגנה או הודעת צד ג' אבל ייתכן שבדיוק כמו שאתה תגיש כתב תביעה יגיש גם הנהג השני כתב תביעה נגדי – נגדך. אם אכן הנהג השני יגיש נגדך תביעה, תצטרך להגיש כתב הגנה ויש להניח שיאחדו את הדיון בתובענה שלך ובתובענה של הצד השני וזאת בכדי למנוע פסיקות סותרות לגבי האשם בתאונה על ידי בתי משפט שונים.

שאלה: האם עורך דין, על פי כללי האתיקה של לשכת עורכי דין, חייב לנהל חשבון נפרד ללקוח בנאמנות ולמסור ללקוח פרטי גישה לחשבון זה?

תשובה: בעקרון עו"ד חייב לנהל עבור כספי הנאמנות חשבון נאמנות נפרד לכל לקוח ואסור לעורך הדין גם לערבב בין כספי הנאמנות של הלקוח לבין כספו שלו, אך קיים חריג אחד בחוק המאפשר לעו"ד לנהל חשבון נאמנות כללי אחד לסכום של עד 300,000 ₪ בסה"כ בעבור לקוחות שונים. חשבון נאמנות זה נקרא חשבון נאמנות כללי ויש לגביו עוד כללים שונים ולמשל שאסור לבצע בו פעולות בשווי של יותר מ-100,000 ש"ח ביממה אחת.

כאשר מדובר בחשבון נאמנות כללי אין חובה לעו"ד למסור ללקוח מידע על כל הנעשה בחשבון שכן המדובר בחשבון נאמנות גם עבור לקוחות אחרים, אבל הלקוח זכאי לדעת מה קורה עם כספו שלו שבחשבון הנאמנות הכללי. במידה ומדובר בחשבן נאמנות רגיל בעבור לקוח ספציפי אזי קיימת חובה על עורך הדין למסור כל פרט ואף גישה לחשבון הנאמנות הפרטני.

שאלה: יצאתי מחנייה ברוורס באיטיות, מכונית שהגיעה מחוץ לשדה הראייה שלי (כי המכוניות חונות באלכסון באותו מקום) נכנסה מאחור בוו הגרירה שלי ונפגעה בנזק קל. המכונית נסעה מהר בשביל כביש גישה בתוך חניון (להערכתי כ-40 קמ"ש). כעת אני נתבעת כ-2000 שקל על הנזק. האם אוכל להוכיח שאני לא אשמה? כמו כן הנזק היה קל וצילמתי אותו אבל לצערי אין לי כבר את התמונות (הטלפון נגנב). איך אוכל להוכיח שהמוסך או בעל האוטו בילפו בתיקון??

תשובה: על פניו נשמע שגם לך יש אשמה מסוימת בתאונה. בית המשפט יכול לחלק את האשם בין הצדדים לפי הראיות שהוצגו בפניו, למשל אם תוכיחי שהנהג השני נהג במהירות גבוהה יחסית לתנאי השטח. בנוגע לנזק של הרכב השני זכותך לדרוש לעיין בדו"ח שמאי מטעמו ואף זכותך לבקש לחקור את השמאי בבית המשפט בגין חוות דעתו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

בג"צ דחה על הסף עתירה נגד בית הדין הרבני הגדול וחייב ב3,000 ₪ הוצאות

בג"צ דחה על הסף עתירה נגד בית הדין הרבני הגדול וחייב ב3,000 ₪ הוצאות

בג"צ הכריע בעתירה שעיקרה בבקשה לביטול הליכים שמתנהלים בין העותר לבין המשיבה 6, גרושתו (להלן: גרושתו), בבית הדין הרבני האזורי בנתניה (להלן: המשיב 2), בבית הדין הרבני הגדול (להלן: המשיב 1) ובהוצאה לפועל, ולחלופין, כי שופטי בג"צ יפסקו מחדש בסוגיות שהוכרעו בהחלטת המשיב 1 מיום 27.8.2018; וכי בג"צ יורה למשיבים 2-1, ו-10-9 ליתן טעם מדוע לא תבוטלנה תקנה 258(יב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) יחד עם הלכות של בתי הדין הרבניים הנוגעות לסוגיות שונות, לרבות חקירת עדים מומחים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

הרקע לעתירה שלפנינו נסקר בפירוט על-ידי השופט ע' גרוסקופף במסגרת שתי עתירות קודמות אותן הגיש העותר בעניין זה (בג"ץ 5352/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ירושלים לרבות הנהלת ביה"ד (13.8.2018) (להלן: העתירה הראשונה); בג"ץ 7677/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ירושלים לרבות הנהלת ביה"ד (5.11.2018) (להלן: העתירה השניה)), ומשכך אדרש אליו בקצרה. העותר וגרושתו מנהלים הליכים אצל המשיב 2 מאז שנת 2015. לטענת העותר, מתקיימת הטיה שיטתית ומכוונת נגדו על-ידי באת כוחו לשעבר (המשיבה 3); גרושתו; באי כוחה של גרושתו (המשיבים 5); אקטואר שמונה על-ידי המשיב 2 במסגרת ההליך (להלן: המשיב 4); עו"ד נוסף שייצג את העותר לזמן קצר (המשיב 7); והמשיבים 2-1, תוך פגיעה בזכות הטיעון שלו.

טענות העותר שנוגעות להליכים אצל המשיב 2 נדחו על הסף בפסק הדין בעתירה הראשונה בהיותן מוקדמות, מכיוון שלא מוצתה אפשרות הערעור עליהן לפני המשיב 1. הטענה לעניין חקירת עדים מומחים נדחתה הן בפן הפרטני ולאחר שניתנה לו רשות ערעור על-ידי המשיב 1 והן בפן העקרוני. בעניין הטענות הכלליות אותן העלה העותר נגד התנהלות בתי הדין הרבניים, נקבע כי הן אינן מגלות עילה להתערבות.

בעתירה השניה שב העותר על בקשתו לביטול ההליכים שמתנהלים אצל המשיב 2. גם עתירה זו נדחתה על הסף. באשר לבקשת ביטול ההליכים נקבע כי עדיין מדובר בעתירה מוקדמת. גם טענתו, עליה חזר גם הפעם, בדבר חקירת עדים מומחים נדחתה בהיעדר עילה להתערבות. לבסוף, עתירה זו נמחקה תוך אמירה כי אם ימשיך העותר להגיש עתירות נוספות חסרות בסיס משפטי, תוטלנה עליו הוצאות.

מכאן העתירה שלפנינו, בה העותר, בין היתר, חוזר על טענותיו לביטול ההליכים אצל המשיבים 2-1; לביטול ההליכים בהוצאה לפועל שמתנהלים בעניינו; חוזר על טענותיו בעניין חקירת עדים מומחים; כי בית המשפט יורה על ביטולו של צו המורה למשטרת ישראל לפנות אותו מביתו למשך 24 שעות, מפאת היותו בלתי חוקתי; כי נורה למעסיקו לשעבר להעביר אליו מכתב פיטורין מסוים; וכי נורה לגרושתו לקיים הסכם שהות מיום 14.6.2018. זאת, על רקע ההטיה המכוונת נגדו, ותוך שהוא מדגיש כי מיצה את אפשרות הערעור למשיב 1.

עוד מבקש העותר כי ניתן צו ביניים וצו ארעי לעיכוב ההליכים אצל המשיבים 2-1 ובהוצאה לפועל, וכי נקיים דיון דחוף בעתירה, אליה צורפה בקשה להוספת ראיה.

מן העתירה עולה כי לאחר מתן פסק הדין בעתירה השניה, הגיש העותר למשיב 1 ערעור על פסק הדין של המשיב 2 (מיום 12.7.2018) ובקשה למתן רשות ערעור על חמש החלטות של המשיב 2.

ביום 27.12.2018 דחה המשיב 1 את הערעור על שני חלקיו, בעמדו על כך כי "אין זו הפעם הראשונה שבה פונה המערער (העותר – ג'.ק) בצורה של הגשת ערעור/ בקשות רשות ערעור ובקשות לעיכוב ביצוע. בעבר כבר הוגשו ע"י המערער (העותר – ג'.ק) לביה"ד הגדול ערעור ובקשות, וערעור זה והבקשות הינם בעצם כבר 'מהדורה שניה' של הגשת ערעור ובקשות מאת המערער (העותר – ג'.ק). הערעור והבקשות במהדורה הראשונה נדחו כולן תוך חיוב המערער (העותר – ג'.ק) בהוצאות". עוד עמד המשיב 1 על כך שהערעור הוגש חודשיים לאחר המועד האחרון להגשתו. המשיב 1 דחה את הסברו של העותר לאיחור בהגשת הערעור בפנייתו לבית משפט זה, ולא מצא להאריך את המועד להגשת ערעור, בהיעדר בקשה להארכת מועד. בעניין בקשות רשות הערעור, קבע המשיב 1 כי שלוש מתוכן הוגשו באיחור. בעניין אחת מן הבקשות הנותרות, ציטט המשיב 1 מתוך החלטה של המשיב 2 בה ביקר המשיב 2 את התנהלות העותר, ובעניין בקשה אחרת, ציין כי עסקינן בבקשת סרק טורדנית מכיוון שאין בה כל קביעה עליה ניתן לערער. משכך, לא מצא המשיב 1 כל עילה לשמיעת הערעור לאחר שעבר הזמן המוקצב, בעמדו על כך שהתנהלות העותר אינה מצדיקה התחשבות מיוחדת. על העותר הושתו הוצאות הן לטובת אוצר המדינה והן לטובת גרושתו.

לאחר עיון בעתירה, הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, ללא קבלת תגובת המשיבים.

הלכה ידועה היא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים בהם נפל פגם ממשי בהחלטה כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק ומקרים המצדיקים מתן סעד מן הצדק (בג"ץ 5806/17 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, בפסקה 7 (‏1.10.2017);בג"ץ 4009/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, בפסקה 5 (‏6.8.2014)). לא שוכנענו כי מדובר במקרה שנמנה על מקרים נדירים אלו. זאת ועוד, החלטת המשיב 1 מיום 27.12.2018 שעסקה בשאלות אם ראוי לדחות את הערעור ואת בקשות רשות הערעור על הסף, הינה החלטה שנוגעת לסדרי דין. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שההלכה בעניין התערבות בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים נכונה ביתר שאת בטענות כגון דא (בג"ץ 7962/18 פלונית נ' בית הדין הרבני בגדול, בפסקה 6 (‏11.2.2019); בג"ץ 780/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, בפסקה 10 (‏3.2.2019)). יצוין כי גם לגופו של עניין לא מצאנו פגם בהחלטת המשיב 1.

בעניין טענת ההטיה, כפי שנסקר בפסק הדין בעתירה הראשונה, העותר סומך את טענתו על ניתוח סטטיסטי של "פעולות לא תקינות" שבוצעו במהלך ההליכים בעניינו וטוען כי זה מלמד על הטיה, משההסתברות להתרחשות מספר כה גבוה של פעולות אלו בהליך אחד באופן מקרי היא אפסית. ואולם, ברי כי אין מדובר בהוכחה פוזיטיבית של הטענה, כנדרש.

אדרבא, מעיון בהחלטות המשיבים 2-1 שצורפו לעתירה עולה כי העותר הוא שמגיש בקשות טורדניות ובקשות סרק, ומתעלם באופן קבוע מהחלטות המשיבים 2-1.

טענות העותר בעניין חקירת עדים מומחים זכו להתייחסות בשתי העתירות הקודמות ונדחו בהיעדר עילה להתערבות, ומשכך לא מצא בג"צ לשוב ולהידרש אליהן.

אשר על כן, העתירה נדחתה על הסף, ועמה הבקשה להוספת ראיה. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

נתפס עם 2 ק"ג קנאביס ותועד בעשר עסקאות סמים אך לא ילך לכלא

נתפס עם 2 ק"ג קנאביס ותועד בעשר עסקאות סמים אך לא ילך לכלא

בהכרעת הדין מיום 13.5.18 הרשיעה כבוד ה שופטת איילת השחר ביטון פרלה את הנאשם בהתאם להודאתו בעשר עבירות סחר בסם מסוכן – לפי סעיף 13 וסעיף 19 (א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג 1973 (להלן: הפקודה) ובעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – לפי סעיף 7 (א) וסעיף 7 (ג) רישא לפקודה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עוד במסגרת הכרעת הדין ועל פי הסכמות הצדדים, נקבע כי הנאשם הוא סוחר סמים.

הסכמות שבין הצדדים: ביום 6.5.18 הציגו הצדדים ההסכמות שביניהם ובהם הסכמה לתיקון כתב האישום והודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן המונה אחד עשר אישומים כ פי שיפורט בהמשך; עוד הוסכם בין הצדדים כי המאשימה תעתור באשר לרכיב המאסר למאסר בפועל בן 36 חודשים ואילו ההגנה תהא חופשית בטיעוניה. הוסכם בין הצדדים כי הנאשם יוכרז כסוחר סמים ויתר רכיבי הענישה יוותרו להכרעה שיפוטית בהתאם לטיעוני הצדדים; בנוסף, הוסכם כי ההגנה תעתור לזימון תסקיר והמאשימה לא תתנגד לזימונו, אם כי המלצותיו לא יחייבוה לנוכח כוונתה לעתור למאסר בפועל.

ביום 13.5.19 חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בכתב האישום המתוקן; כן הורשע הנאשם בהתאם להודאתו ונקבע, בהתאם להסכמות, כי הנאשם הוא סוחר סמים. לאחר שקילת עתירת ההגנה הורה בית המשפט על עריכת תסקיר.

ביום 19.12.18 השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעונש וכן ונקבע דיון נוסף בבקשת המאשימה לחילוט הרכוש שנתפס מידי הנאשם: רכב מסוג קיה מ.ר. 7627274 (להלן: הרכב), 16,300 ₪ ו-200 אירו (להלן: כסף מזומן ) וטלפונים ניידים (הרכב, הכסף המזומן והטלפונים הניידים יכונו להלן: הרכוש).

לפי העובדות שהנאשם הודה בהן, במועדים הרלוונטיים לעבירות, החזיק הנאשם בטלפון נייד ובאמצעותו עשה שימוש ביישומון 'טלגרם', שבו הציג עצמו בשם 'RICO' לצורך מסחר בסם מסוכן.

כך, ביום 13.8.17 בסמוך לשעה 20:25, תיאם עם ע.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום שלישי).

ביום 18.9.17, בשעה מדויקת שאינה ידועה למאשימה, תיאם עם ע.י., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.י. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום שמיני).

ביום 20.9.17, בסמוך לשעה 17:45, תיאם עם ע.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם מסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום רביעי).

ביום 1.10.17, בסמוך לשעה 19:22, תיאם הנאשם עם ש.א. באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לש.א. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל גרם תמורת 100 ₪ (אישום ראשון).
ביום 4.10.17, בסמוך לשעה 23:01, תיאם הנאשם עם ד. ס. באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לד.ס. 'שלושה גוינטים' שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 3.78 גרמים בתמורה ששיעורה לא ידוע למאשימה (אישום שני) .

בין החודשים נובמבר לדצמבר 2017, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם י.ע., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לי.ע. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 5 גרמים תמורת 500 ₪ (אישום תשיעי).

בין החודשים דצמבר שנת 2017 לינואר שנת 2018 , במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם נ.פ., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לנ.פ. סם מסוכן מסוג גראס במשקל ובתמורה שאינם ידועים למאשימה (אישום עשירי).

בין החודשים דצמבר שנת 2017 לפברואר שנת 201 8, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם ב.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לב.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 1-5 גרמים תמורת 100 ₪ לכל גרם סם מסוכן (אישום חמישי) .

ביום 4.1.18, בסמוך לשעה 22:41, תיאם הנאשם עם ר.ו., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לר.ו. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 5 גרמים תמורת 480 ₪ (אישום שישי) .

ביום 6.1.18, בסמוך לשעה 23:31, תיאם הנאשם עם א.ק., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לא.ק. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל גרם תמורת 100 ₪ (אישום שביעי) .

ביום 26.3.18, בסמוך לשעה 16:45, בדירה שברחוב קרית עשור 513 שבנהריה, החזיק הנאשם ב- 2 שקיות שהכילו סם מסוכן סוג קנבוס במשקל 1,743.11 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 815.44 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 56.84 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 10 גרם נטו; 2 שקיות שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 20.4 גרם נטו; 2 שקיות שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 16.56 גרם נטו . הנאשם החזיק הסמים המסוכנים האמורים שלא לצריכה עצמית ולצד זאת, החזיק הנאשם בדירה שקיות אטומות ומשקל אלקטרוני (אישום אחד עשר) .

ראיות לעונש:

הנאשם שהה במעצר מיום 26.3.18 ועד ליום 17.5.18.

לנאשם אין עבר פלילי והמאשימה הצהירה כי אין בידה ראיות לעניין העונש.

מטעם הנאשם הוגשו כראיות לעונש אישור הלוואה מבנק פועלים (ענ/1) ממנו ניתן ללמוד כי לחובת הנאשם הלוואה שיתרתה לתשלום היא 19,387 לפירעון חודשי בסך 452 לחודש; מכתב התראה מיום 16.10.18 (ענ/2) בגין חוב של הנאשם לבנק מזרחי בסך 16,442 ₪; אישור בעלות לרכב מטעם משרד התחבורה (ענ/3) ולפיו הנאשם נרשם כבעלים של הרכב מיום 12.1.17 ועד ליום 17.5.17; זיכרון דברים לגבי רכישת הרכב (ענ/4) ולפיו הנאשם רכש את הרכב ביום 9.11.17 בעלות של 20,000 ₪; אישור מהמוסד לביטוח לאומי באשר לתקופות שבהן הועסק הנאשם (ענ/5) וממנו עולה כי בשנים 2012- 2016 עבד הנאשם במרבית התקופה; העתק של גיליון ציונים ע"ש הנאשם המעיד על סיום 12 שנות לימוד משנת 2015 (ענ/6) והעתק של הודעת נאשם במשטרה מיום 20.2.18 (ענ/7).

יוער כי הראיות לעונש מטעם הנאשם הוצגו בטרם הוסכם בין הצדדים באשר לחילוט הרכוש ולאחר הצגת ההסכמות חלקן התייתר.

בנוסף למסמכים, העידה ההגנה את אמו של הנאשם, הגב' אנה שאול; אמו של הנאשם ציינה כי ההליך 'ניער' את בנה וכיוונו לדרך חיובית. עוד ציינה כי במהלך ניהול ההליך שימשה ועודה משמשת כמפקחת וחשה בשינוי שחל ב נאשם, שנמצא כיום בתהליך של סדר בחייו, מכיר בטעות שעשה, משתף פעולה עם שירות המבחן וכולה תקווה כי תינתן לו ההזדמנות לשנות מדרכו.

תסקירי שירות המבחן:

בעניינו של הנאשם הוגשו שלושה תסקירים; בתסקיר מיום 19.8.18 צוין כי הוא מבוסס על שיחה עם הנאשם, עם אמו, מסמכים שהוצגו וממצאי שלוש בדיקות שתן שמסר הנאשם ; כמו כן נעזר שירות המבחן בחומר שנאסף במסגרת הליך המעצר שבמהלכו ניתן צו לפיקוח שירות המבחן על מעצר הנאשם באיזוק .

שירות המבחן ציין כי הנאשם התקשה בעברו להשתלב במסגרות החינוך הפורמאלי ואף קיבל פטור משירות צבאי על רקע אי התאמה; נכנס למעגל העבודה בהיותו כבן 15, עזב את בית הוריו בגיל 17.5 וכלכל עצמו ללא סיוע. עוד עלה כי הנאשם החל להשתמש בסם מסוג קנביס מעת היותו כבן 14 ובגיל 17 החל שימוש בסם מסוג קוקאין ו'סמי מסיבות'.

ברקע לביצוע העבירות, כך עולה מהתסקיר, התקשה הנאשם לנהל את חייו ואף לא תפקד מבחינה תעסוקתית מזה תקופה עד למעצרו . צוין בתסקיר כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו ומסביר את מעורבותו בעבירות לנוכח מצוקה כלכלית אליה נקלע; לפי דבריו הצליח באמצעות מעורבותו בפלילים כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן לממן את הוצאותיו החודשיות אך עם מעצרו הפסיד כספים רבים ושילם מחיר גבוה . שירות המבחן תיאר את הקושי של הנאשם להכיר בהתמכרותו לסמים לצד הסכמתו להשתלב ביחידה לטיפול בה תמכרויות בכדי שיתאפשר לו המשך עבודה וכלכול עצמי לצד השתלבותו בטיפול . הנאשם דיווח על שימוש באלכוהול תחת השימוש בסם המסוכן.

שירות המבחן העריך את מצבו של הנאשם ככזה שאינו בעל מאפיינים עברייניים מושרשים וכבעל כוחות לניהול אורח חיים נורמטיבי; צוין כי הנאשם חווה את מעצרו כמרתיע ואף היה שרוי במצב נפשי ירוד ביותר. דווח בתסקיר כי בשל רשימת המתנה, החל הנאשם השתלבות בהליך הכרות ראשוני ביחידה להתמכרויות רק בחודש אוגוסט 2018, הליך שנמשך כשלושה חודשים ולאחריו אמורה להתכנס וועדה לתכנון טיפול שתקבע את ה תוכנית הטיפולית ארוכת הטווח בעבור הנאשם . צוין כי בדיקות השתן שמסר מעידות על העדר אינדיקציות לשימוש לעת הרלוונטית בסמים.

הערכת שירות המבחן כי הנאשם התקשה בעברו לשמור על מסגרת יציבה לאורך זמן וכן ישנו סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, זאת לנוכח הכחשתו את דבר היותו מכור לחומרים ממכרים ושלילת הצורך בהשתלבות בטיפול משמעותי וארוך טווח בקהילה; יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם מיכולתו של הנאשם לקחת אחריות מלאה על מעשיו וכן מקיומן של רתיעה מההליך המשפטי ושל מוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי – כפי ש באו לידי ביטוי ברצונו לחזור להשתלב במעגל התעסוקה , להשתלב בטיפול ולהמשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי.

לאור כך הומלץ על דחיית הדיון בעניינו של הנאשם בשלושה חודשים שבמהלכם ימשיך הנאשם בתהליך האבחוני ביחידה לטיפול בהתמכרויות תחת פיקוח שירות המבחן.

בתסקיר מיום 13.12.18 צוין כי במהלך תקופת הדחיה, סיים הנאשם את התהליך האבחוני ביחידה לטיפול בהתמכרויות בנהריה, שלאחריו הוחלט על המשך טיפול קבוע ביחידה וכן על הפנייתו לתוכנית הפועלת להשגת איכות חיים מיטבית עבור צעירים במצבי סיכון; השתלבותו של הנאשם בתוכנית זו, כך צוין, תתאפשר לאחר מתן גזר דין בעניינו. עוד צוין כי עם כניסת הנאשם לטיפול הפסיק את שתיית האלכוהול וכיום הוא נקי מכל סוגי החומרים הממכרים.

התרשמות שירות המבחן מהנאשם היא כי הוא מעוניין לערוך שינוי באורחות חייו ולנהל אורח חיים פרודוקטיבי ותקין וכי ישנו הפוטנציאל בנאשם למימוש השינוי. לאור כך, הומלץ על העמדת הנאשם במבחן למשך 18 חודשים שבמהלכם ימשיך הטיפול במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות בנהרייה וישולב בתוכניות שיקומיות שונות המתאימות לצרכיו הטיפוליים ולמצבו הרגשי. לצד זאת, הומלץ לכלול בין רכיבי ענישתו רכיב מוחשי של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לצורך חידוד חומרת המעשים ומשמעותם.

ביום 7.4.19 הוגש תסקיר משלים ביוזמת שירות המבחן ולפיו הנאשם ממשיך הטיפול במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות, משתף פעולה באופן מלא ונמנע משימוש בחומרים ממכרים; עוד התקבל הדיווח כי ניכר שינוי שחל בעמדותיו ובתפיסותי ו לגבי שימוש בסמים בפרט והתנהלותו בחיים בכלל.

דווח על התקדמות חיובית בטיפול והמשך שיתוף פעולה מלא. התרשמות שירות המבחן כי הטיפול בנאשם יעיל בעבורו ומניב שינוי בתפי סותיו והתנהלותו וב יכולתו להפעיל את שיקול דעתו ולקבל החלטות .

לאור האמור שב שירות המבחן והמליץ על העמדת הנאשם במבחן למשך 18 חודשים לצד הטלת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי.

טיעוני הצדדים:

המאשימה הגישה טיעוניה בכתב (ע/1) והוסיפה עליהם בציינה את חומרת המעשים המיוחסים לנאשם, הן לנוכח ריבוי עבירות הסחר – 10 במספר והן לנוכח כמות הסמים המסוכנים המשמעותית שנתפסה בביתו – כ 2,660 גרם.

המאשימה בטיעוניה שבה וציינה את החומרה שיש לייחס לעבירות סמים שנעברות תוך שימוש באפליקציה ובאמצעים טכנולוגיים – המאפשרים זמינות סם לכל דורש מחד גיסא וקושי בחשיפת ביצוע עסק אות הסם מאידך גיסא.

בטיעוניה הצביעה המאשימה על הערכים שבהם פגע הנאשם – הם שלום הציבור ובריאותו ושלום הציבור במובן הרחב בהיות הסם בגדר מחולל פשיעה על כל גווניה ובכלל זאת בתחום הרכוש, האלימות והתעבורה.

עתירת המאשימה בנסיבות ביצוע העבירות היא לקביעת מתחם עונש הולם באשר לרכיב המאסר לכל אחד מאישומי הסחר (הראשון עד העשירי), כך שקצהו התחתון יהא 6 חודשי מאסר בפועל שניתן לשקול ריצויים בדרך של עבודות שירות וקצהו העליון יהא 12 חודשי מאסר בפועל; ובאשר לאישום החזקת הסמים שלא לצריכה עצמית (אחד עשר), קביעת מתחם מאסר כך שקצהו התחתון יהא 10 חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון יהא 24 חודשי מאסר בפועל; לחילופין, קביעת מתחם מאסר כולל באשר לכלל האישומים כך שקצהו התחתון יהא 3 שנות מאסר וקצהו העליון יהא 6 שנות מאסר.

בהתייחס לתסקירים, נטען מפי המאשימה, כי עולה מהם שהעבירות בוצעו על רקע בצע כסף וכי הנאשם דחה האפשרות לקליטתו בטיפול אינטנסיבי והעדיף השתלבות בטיפול ביחידה להתמכרויות, למרות שהוא בהליך שלא אמור לתת ביטוי לרצונותיו. אמנם, כך נטען, מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי ואולם עולה כי מאפייניו האישיים מצביעים על סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד.

נטען כי בנסיבות כפי שפורטו בתסקיר אין כדי להניח בסיס לסטייה ממתחם העונש ההולם שמחייב השתת ענישה של מאסר לריצוי בפועל לצד השתת מאסר על תנאי, קנס ופסילה.

מנגד, הוגשו טיעוניו הכתובים של הנאשם באמצעות בא כוחו (ענ/8) ועליהם הוסיף וטען כי אין המדובר בעבירות שבוצעו על רקע בצע כסף כי אם מצוקה כספית ו מצב רגשי קשה שבו היה שרוי הנאשם, בהעדר תמיכת קרובים ובניסיונותיו לכלכל עצמו עצמאית ללא הצלחה. מאז החל ההליך הפלילי, כך נטען, נרתם הנאשם להליך הטיפולי שהוצע לו ועבר כברת דרך עד לקבלת המלצה שבמהותה היא שיקומית לצד הטלת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

באשר לאפשרות שילובו של הנאשם ביחידה להתמכרויות על פני שילובו בקהילה סגורה , הרי שהוצעו לו שתי האפשרויות וניתנה בידו הבחירה שאם לא כן שירות המבחן היה מביע דעתו בתסקיר בעניין זה.

ב"כ הנאשם הציג פסיקה וממנה ביקש ללמוד כי במקרים דומים, לא פעם בית המשפט קבע מתחמים המתחילים ממאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות כך שניתן לטעון שאין צורך בחריגה מהמתחם לצורך אימוץ המלצות שירות המבחן.

בטיעוניו הכתובים הוסיף וטען כי הנאשם נטל אחריות ללא שמיעת ראיות; כן נטען שאמנם מדובר במספר עסקאות לא מבוטל אך בכמויות קטנות של סם שנמכרו ובסכום כולל ששלשל הנאשם לכיסו שלא עולה על 2,000 ₪.

ב"כ הנאשם ביקש לחדד כי הגם שמדובר בשימוש באפליקציה ובאמצעי טכנולוגי, העבירות שהנאשם ביצע נעדרות תחכום והם פרי פרשה אחת מצערת, שהרקע להן דומה והן נפרשו על פני תקופה קצובה שבסופה נתפסו הסמים בביתו – כמתואר באישום האחד עשר; לפיכ ך המדובר באירוע אחד ויש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות. לשיטת ההגנה, בהסתמך על הפסיקה שהגיש, יש לקבוע את מתחם עונש המאסר ההולם כך שקצהו התחתון יהא מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות וקצהו העליון יהא שנת מאסר בפועל.

באשר לעונש המתאים לנאשם בנסיבותיו, התבקש ליתן ביטוי לתקופת מעצרו של הנאשם ולתקופות שהייתו במגבלות חירות עם מעצרו באיזוק; עוד התבקש לתת ביטוי להודאתו ונטילת אחריות מלאה על מעשיו- תוך שנטען כי ההליך הפלילי אפשר לנאשם להתקרב למשפחתו לאחר נתק ולעבור הליך של התבוננות וביקורת עצמית לצורך עריכת שינוי.

אחרון הדוברים, הנאשם ציין בעצמו כי השתמש בסמים מסוכנים מהיותו כבן 14 ועד למעצרו, מהסמים הקלים ועד לסמים הקשים; עוד ציין כי התנהלותו זו גרמה לו לנתק הקשר עם משפחתו ולהידרדרות במצבו הכלכלי וכך 'התגלגל' לביצוע המעשים שבגינם נשפט. הנאשם ציין כי כעת מנתב דרכו לשיקום, לא עושה שימוש בסמים ולא באלכוהול ובכוונתו לצאת לדרך חדשה כשהוא מלווה באמו.

מתחם העונש ההולם:

בית המשפט בחן את האישומים שבהם הרשיע את הנאשם, והאם יש מקום לראותם כאירועים נפרדים או המדובר במספר מעשים המהווים אירוע אחד. לאור הלכת ג'אבר (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14) ), ובראות האישומים בראי "מבחן הקשר ההדוק" מבחינת סמיכות הזמנים, היות האישומים פרי תוכנית עבריינית אחת המאופיינות, כך עולה מנסיבות ביצוע העבירות במחשבה פלילית אחת ובתכנון פלילי אחד – מצא בית המשפט כי הם מהווים אירוע אחד שלגביו אקבע מתחם עונש הולם כולל.

לאחר שקילת הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה והנסיבות הקשורות בעבירות שאותן ביצע הנאשם קובעה כבוד השופטת  כי מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם הולמים הטלת ענישה הכוללת מאסר, מאסר על תנאי, חיובים כספיים ופסילה. על בסיס שקילת השיקולים האמורים, נקבע מתחם העונש המאסר ההולם כך שקצהו התחתון יהא 18 חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון יהא 30 חודשי מאסר בפועל.

כפי שבית המשפט כבר ציין במקרים דומים, עבירות הסחר בסם מסוכן וכך גם החזקת סם שלא לצריכה עצמית – פגיעתן קשה וחולשת על מספר תחומי חיים: החל מבריאות הציבור ושלומו הגופני, עבור לביטחונו האישי וזכותו של הפרט לרכושו – בהיות הסם משנה תודעה ומהוה אחד ממחוללי הפשיעה; וכלה בזכותה של המדינה להסדיר מערכת כלכלית מדווחת ושקופה ולמגר כלכלה 'שחורה' שאינה מדווחת ולא מאפשרת נשיאה צודקת ושוויונית בנטל המס.

הענישה בעבירות סחר בסם מסוכן ובהחזקת סם שלא לצריכה עצמית מושפעות מכמות הסם הנסחר והמוחזק, סוגו והנסיבות של ביצוע העבירות (ראו לדוגמה: ת"פ 40639-10-17 (קרית שמונה) מדינת ישראל נ' בובו (28.5.18) ; ת"פ 50774-11-15 (רמלה) מדינת ישראל נ' אורסולה (2.4.17) פסקה 14; ת"פ 49401-08-15 (רמלה) מדינת ישראל נ' לוי יהל (22.5.16); ת"פ 9787-04-14 מדינת ישראל נגד ואפי ג'בר (9.5.16) ; רע"פ 7996/12 אליהו יוסף נגד מדינת ישראל (23.1.13) . יוער לפניי 10 עסקאות שונות ולצידן עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית; ת"פ 31236-09-14 (נתניה) מדינת ישראל נ' רקיבי (24.12.15); כן ראה מתחם העונש שנקבע והפסיקה המוזכרת שם בהבחנות הנדרשות בת"פ 42932-07-18 מדינת ישראל נ' פלביץ (26.2.19), כאשר יוער כי לעת הזו תלוי ועומד ערעור הנאשם על גזר הדין כנגד חומרת העונש שהוטל ואי ניכוי ימי מעצר).

נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על תכנון מוקדם לצורך השגת הסם והפצתו; שימוש באמצעי טכנולוגי הוא ביטוי מובהק לשימוש קלוקל בקדמה ובטכנולוגיה בהפיכתה לכלי להנגשת סם שבעבר לא ניתן להשיגו אלא באמצעות נטילת סיכון לקשר עם גורמי פשיעה. עולה מנסיבות ביצוע העבירות כי הנאשם פעל לבדו וכמות הסם שהחזיק מלמד על 'הפעלת עסק' עם פוטנציאל ליצירת רווח המגיע לסכום של כ-226,235 ₪ בהינתן שהנאשם מכר כל גרם סם מסוכן בכ-100 ₪.

העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה:

הנאשם יליד 1997, ללא עבר פלילי שנטל אחריות בהזדמנות הראשונה והחל בהליך טיפולי עם פתיחת ההליך במסגרת צו פיקוח מעצרים. מנגד, ביצע הנאשם 10 עסקאות סחר בסם מסוכן החל מחודש אוגוסט 2017 ועד לחודש ינואר 2018 ובחודש מרץ נתפס מחזיק בכ- 2,662.35 גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס שלא לצריכתו העצמית, כשהוא מחולק וכן החזיק שקיות אטומות ומשקל אלקטרוני.

השאלה שעל הפרק, לנוכח מתחם עונש המאסר ההולם שנקבע, האם עניינו מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם למטרות שיקום?

חריגה ממתחם העונש ההולם לצורך שיקום, אפשרית לפי חוק אף במידה ניכרת, כעולה מסעיף 40ה לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וזאת אם הנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם.

התסקירים שהונחו מלמדים כי מעת שילובו של הנאשם בצו פיקוח מעצרים, החל בהליך טיפולי – אשר אמנם רחוק מסיום ואולם מאפשר לקבוע כי ישנו סיכוי של ממש לשיקום הנאשם.

מתן אפשרות לשיקום אין משמעה בהכרח זניחת שיקולי הענישה האחרים ואף לא זניחת עקרון ההלימה שמשמש כעקרון מנחה ומהווה אחת משלוש הרגליים שעליהן עומד מתחם העונש ההולם.

בנסיבותיו של הנאשם הושקעו משאבים שהובילו לניצני שינוי בעמדותיו והתנהלותו כפי שמשתקף בתסקירי שירות המבחן. התעלמות מפוטנציאל השיקום בנסיבותיו של הנאשם עלול לייצר מצב שבו בשם עקרון ההלימה יוזנח העתיד בעל הסיכוי ל יחסים תקינים של הנאשם עם החברה, עד כדי דחיקתו של הנאשם חזרה לשולי החברה.

יחד עם זאת, כחלק מההליך שיקומי – יש מקום לבטא את רכיב ההלימה בעונשו של הנאשם בהשתת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ולצדו הארכת תקופת המבחן שהומלצה בתסקיר, בהיותה כשמה משקפת את זמן המבחן שבו ניתן יהיה לשוב ולגזור את עונשו של הנאשם אם יסטה מדרך השיקום; זאת לצד השתת רכיבי ענישה נוספים צופי עתיד.

בית המשפט ציין, כי לא מצא בנסיבות אלה לנכות מעונש המאסר המושת על הנאשם לריצוי בדרך של עבודות שירות את ימי המעצר שהיוו אף הם לשון מאזניים לתוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט לצד זמן הגבלת חירותו באיזוק אלקטרוני.

בהטלת קנס, כמתחייב מסעיף 40ח לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם. הובא מצבו הכלכלי של הנאשם כשעולה שהרקע לכתחילה לביצוע העבירות היא מצוקה כלכלית . בהינתן האמור ומתוך גישה שנותנת משקל וביטוי להליך השיקום בכלל רכיבי הענישה ו כן לאור התנהלותו של הנאשם בהליך החילוט מצא בית המשפט להורות על חיוב כספי לתשלום בפועל באופן מדוד שיאוזן בחתימה על התחייבות – אם ישוב הנאשם ויבצע עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים.

סוף דבר,

נגזרו על הנאשם העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

המאסר ירוצה בעבודות שרות במועצה הדתית – עכו שברח' יהושפט 29, עכו.

על הנאשם להתייצב לריצוי עבודות השרות בתאריך 2.6.19.

במועד זה, בשעה 08:00 יתייצב הנאשם, תחילה, במפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות השרות, מתחם תחנת משטרת טבריה, רח' דרך הציונות 14, טבריה – לפני הממונה על עבודות השרות, לשם קליטה והצבה.

הנאשם מוזהר שלא להגיע לעבודה כשהוא בגילופין או בהשפעת סמים; עוד מוזהר הנאשם שלא לשתות אלכוהול או לצרוך סמים במהלך העבודה שכן, התנהגויות מסוג זה הן עילה להפסקה מנהלית של עבודות השרות וריצוי העונש במאסר בפועל.

הנאשם מוזהר שמדובר בתנאיי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלו, יש בה כדי להפסיק את עבודות השרות ולהוביל לריצוי העונש במאסר בפועל.

3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שנתיים, עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בה.

6 חודשי מאסר על תנאי , שלא יעבור בתוך שלוש שנים, עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בה.

קנס בסך 7,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 14 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 15.6.19 ובכל 15 לחודש שלאחריו.
אי תשלום אחד משיעורי הקנס במלואו ובמועדו, יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪ להימנע, במשך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירת מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים. אם הנאשם לא יחתום על ההתחייבות כאמור, ייאסר לכפיית חתימת ההתחייבות למשך 7 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

הנאשם יעמוד בפיקוח שירות המבחן למשך 24 חודשים מהיום. מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד במבחן, יוחזר עניינו לדיון בבית המשפט ודינו ייגזר מחדש.

הנאשם נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת חצי שנה ופסילה על תנאי של שנה וחצי לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים בתוך שנתיים מהיום ויורשע בה.

הרכוש והמשקל האלקטרוני יחולטו לטובת קרן החילוט של האפוטרופוס הכללי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

הבנקים החליטו: לא מערערים על הממונה

הבנקים החליטו: לא מערערים על הממונה

בית המשפט העליון המליץ בימים אלו לבנקים למשוך את עתירתם נגד החלטת המומנה על התחרות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

המ"מ הממונה על התחרות החליטה להתנגד לעסקת המיזוג בין בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: בנק מזרחי) לבין בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: בנק איגוד). על ההחלטה הוגשו עררים לבית הדין לתחרות. בנק מזרחי, בנק איגוד ובעלי המניות בבנק איגוד, ביקשו לעיין במידע ובחומרים שאספה רשות התחרות מאת הבנקים המערערים – בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, בנק הפועלים בע"מ, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, בנק אוצר החייל בע"מ, בנק מסד בע"מ ובנק לאומי לישראל בע"מ.

המידע והחומרים שנאספו, שימשו לצורך בדיקת עסקת המיזוג. בית הדין לתחרות נעתר בהחלטתו (מיום 25.12.2018) לפי סעיף 30 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992, לחלק הארי של בקשת הבנקים ובעלי המניות המשיבים לעיון במסמכים, והתיר לבאי-כוח או מומחים כלכליים מטעמם לעיין בחומר בחדר מידע במשרדי רשות התחרות, בכפוף לחתימה על כתבי התחייבות לסודיות, ומבלי שתתאפשר העתקה או הוצאה של מידע מהחדר. מעבר למידע שנאסף מהבנקים המערערים, נאסף לצורך בדיקת עסקת המיזוג מידע מכ-36 צדדים שלישיים נוספים, וזה נמסר לבנקים המשיבים, וכך גם מידע שהתקבל מאת בנק ירושלים בע"מ, אשר נתן את הסכמתו לעיון במתכונת של חדר מידע.

טענות רבות ומקיפות, חלקן כבדות-משקל, נטענו בערעורים ובתשובות, בכתב ובעל-פה. הבנקים המערערים 'נקלעו' שלא בטובתם להליך, כצדדים שלישיים, שאינם חלק מעסקת המיזוג שהובאה לפתחה של רשות התחרות; הכבדה נגרמה להם, חשש מפני חשיפת סודות מסחריים, ועוד. הבנקים המערערים טענו על האופן הכוללני של הדיון בנושא העיון במסמכים, על כך שצריך היה לחלקוֹ לשלבים, וביקשו להחזיר את הדיון לבית הדין לתחרות כדי שיקיים דיון פרטני ויתן החלטה לגבי כל מסמך ומסמך, חלף החלטה כוללת שלפיה כל החומרים הם רלבנטיים. כמות עצומה של מידע נאספה, ולבטח אין צורך בחלק לא מבוטל ממנה. בדרך שבה נקט בית הדין לתחרות, כך נטען, אין איזון הולם בין זכותם של העוררים לעיון בחומר הנוגע להחלטת מ"מ הממונה, לבין ההגנה על סודותיהם המסחריים. מנגד נטען, כי כלל המסמכים שבתיק המיזוג נוגעים להחלטת מ"מ הממונה ושימשו לקראת קבלתה. המידע נאסף באופן הדרגתי, ללמדנו על כך שהצורך במידע נבע מסוגיות קונקרטיות שהתעוררו בעת בדיקת המיזוג. בחינת החומר כולו, שהתקבל מאת הבנקים המערערים, איפשרה למ"מ הממונה ללמוד על מאפייני הפעילות של הצדדים למיזוג ועל אופי פעילותם של המתחרים השונים בתחומים הללו, למפות את סוגי המוצרים והשירותים הניתנים על-ידם, ואת סוגי הלקוחות הרוכשים את השירותים, להגדיר מהם השווקים הרלוונטיים ומהם החששות התחרותיים המתעוררים כתוצאה מהמיזוג. עוד כהנה וכהנה טענו ב"כ הצדדים מזה ומזה, גם על שלבי הבדיקה, על התהליך, על התוצאה, ועל קבועי הזמן.

למקרא החלטת מ"מ הממונה, החלטת בית הדין לתחרות, וסיכומי ב"כ הצדדים; לאחר עיון בנספחיהם; ולמשמע דברי ב"כ הצדדים בדיון ביום 18.4.2019, העיר הרכב השופטים בבית המשפט העליון הערות אחדות והמליץ לבנקים המערערים שלא לעמוד עוד בשלב זה על ערעוריהם. בית המשפט העליון הסביר שעשה כן, בהתבסס במידה מסויימת על תקדימים מן העבר, חרף שינויים מחוייבים; על הנסיבות המיוחדות והמורכבות של העניין דנן; על "תאריך התפוגה" של עסקת המיזוג הנדונה; ושאר דברים שעמדנו עליהם בתמצית בגמר הדיון.

לבקשת ב"כ המערערים, ניתנה ארכה קצרה לצורך התייעצות ב"כ המערערים עם שולחיהם. ב"כ בנק לאומי הודיעו כי כמתבקש מסוגיה כה כבדת-משקל ומשמעותית עבור הבנק, ולאור פוטנציאל הנזק האדיר שעלול להיגרם לו בגין חשיפת מידע ונתונים – שחלקם נמנים עם סודותיו הכמוסים ביותר, בנק לאומי ליווה את ההליך בכל שלביו באמצעות דרגי הניהול הבכירים ביותר, וכך גם נעשה עתה בקשר עם המלצתנו הנ"ל. בלב כבד ובחשש רב החליט בנק לאומי להעתר להמלצת העליון. בנק לאומי שומר על זכותו ומבקש להבהיר כי אין בהחלטת בית הדין, וממילא לא במחיקת הערעור, משום הודאה או הסכמה לעצם השימוש בחומרים ו/או בנתונים השייכים לבנק לאומי, וכי בגין כל שימוש שיתבקש להעשות כאמור, יש להגיש לבית הדין בקשה קונקרטית אשר בנק לאומי לבדו, לצד הממונה על התחרות, יהיה צד לה. הבהרה דומה נתבקשה מאת קבוצת הבינלאומי; ההבהרה ניתנת כמבוקש בזאת, ותחולתה – כללית. אשר לבקשת בנק לאומי לשנות קמעא מן המתווה שנקבע בהחלטת בית הדין לתחרות, לא ראה העליון הצדקה להעתר לה. נרשמה גם הסכמת בנק דיסקונט, בנק מרכנתיל ובנק הפועלים להמלצה הנ"ל.

פסק הדין ציין והבהיר עם זאת, כי אין לראות בתוצאת פסק דין זה משום הנחיה או הלכה פסוקה לעתיד לבוא; התוצאה מותאמת לעניין המסויים שעל הפרק.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

שדד 200 ₪ מקשישה ויישב במאסר 38 חודשים

שדד 200 ₪ מקשישה ויישב במאסר 38 חודשים

בית המשפט העליון דחה ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע בת"פ   57357-12-17 (השופט ד' בן טולילה) מיום 14.6.2018, אשר השית על המערער, בעקבות הרשעתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין),עונשים כדלקמן: 38 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירות רכוש או אלימות מסוג עוון בתוך 3 שנים מיום שחרורו מבית הכלא; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורו מבית הכלא; פיצויים לטובת נפגעת העבירה (להלן: המתלוננת) בסך של 7,000 ש"ח; וכן קנס בגובה 1,500 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

ביום 8.3.2018 הגישה המשיבה לבית משפט קמא כתב אישום מתוקן נגד המערער. כתב אישום זה ייחס למערער שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. לפי האמור בכתב האישום, ביום 17.12.2017, בסביבות השעה 9:10, רכשה המתלוננת, קשישה בת 90, מצרכי מזון במרכז מסחרי בבאר שבע. לאחר סיום הרכישה העבירה המתלוננת את כל המצרכים שרכשה ואת ארנקה שהכיל 200 ש"ח לשקית, והחלה לחזור בהליכה לביתה. המערער, שהבחין במתלוננת ובתכולת השקית, משך אותה מידי המתלוננת וברח מהמקום. כתוצאה ממעשה זה נפלה המתלוננת ארצה, נחבלה בראשה, ונזקקה לטיפול רפואי.

בישיבה שקיים בית משפט קמא ביום 8.3.2018 הודה המערער בעובדות כתב-האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון שעשה עם המשיבה. בית משפט קמא הרשיע אפוא את המערער בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. ביום 14.6.2019 גזר בית המשפט את דינו של המערער. בגזר הדין נקבע כי המערער פגע בערכים החברתיים המוגנים של קניינו של האדם, בטחונו האישי, כבודו וכן שלמות גופו ונפשו. בית המשפט עמד על הנזק הנפשי החמור שנגרם למתלוננת עקב ביצוע העבירה – ניכור ותלישות, פגיעה בתפקוד, וכן ייאוש ותסכול רב – וזאת לצד הנזק הפיזי שנגרם לה; על החומרה המיוחדת שבמעשי אלימות נגד קשישים וחסרי ישע; על הצורך למגר מעשים אלו באמצעות ענישה מרתיעה; ועל מגמת ההחמרה בענישה בגין עבירות דוגמת שוד.

בית משפט קמא הביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה, תוך שהוא מתייחס לכך שהעבירה לא בוצעה בצוותא, ולא בבית המתלוננת; שלא קדם לה תכנון כלשהו; שלא נעשה במהלכה שימוש בנשק; שלא נגרמו למתלוננת חבלות פיזיות קשות; ששוויו של הרכוש הגנוב נמוך; ושהאלימות בה נקט המערער כלפי המתלוננת הייתה קלה יחסית. ואולם, בעניין נסיבה אחרונה זו צויין כי כשמדובר באלימות נגד קשישים די בהפעלת כוח מועט כדי לגרום לפגיעה פיזית קשה ואף למוות. בשים לב לכל אלה, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של המערער נע בין 24 ל-50 חודשי מאסר בפועל. בבוחנו את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי העשיר של המערער, אשר כולל 21 הרשעות קודמות בעבירות סמים ורכוש. בית המשפט נדרש גם לנסיבות חייו הקשות של המערער; להליך השיקום העצמאי שעבר; וכן להימנעותו מביצוע עבירות במהלך שש השנים שקדמו לביצוע העבירה נשוא כתב האישום. בית המשפט הסביר כי לנסיבות אלה יש לתת משקל נמוך יחסית נוכח הסתבכויותיו החוזרות והנשנות של המערער בפלילים, נוכח אי-יכולתו לעבור הליך שיקום משמעותי וכן נוכח העובדה שהמערער לא הביע חרטה מלאה על מעשהו.

לאחר ששקל שיקולים אלה, קבע בית משפט קמא כי יש למקם את עונשו של המערער בחלקו התחתון של השליש העליון של מתחם הענישה, וגזר את דינו כפי שפורט לעיל.

מכאן הערעור.

המערער טען כי בית משפט קמא חרג בעניינו ממדיניות הענישה הנוהגת וקבע מתחם ענישה שאינו פרופורציונלי למעשהו. לטענתו, פסקי הדין שנסקרו בפסק דין קמא עוסקים במעשי שוד שבוצעו בנסיבות חמורות יותר מאלו של המקרה דנן: בחלקם קדם תכנון למעשה השוד; בחלקם ניטלו סכומים גבוהים יותר; ובחלקם האלימות אשר ננקטה כלפי המתלונן הייתה קשה הרבה יותר. המערער גם הציג פסקי דין בהם נגזרו על מבצעי השוד עונשים קלים יותר משלו בשל נסיבות מקלות שונות.

עוד טען המערער כי שגה בית משפט קמא בגזירת עונשו בתוך המתחם שנקבע והחמיר עמו יתר על מידה. לטענתו, בקביעת העונש ניתן משקל מופרז לשיקולי ההרתעה ולעברו הפלילי, ולא ניתן משקל ראוי להליך השיקום העצמאי שעבר ולהימנעותו מלעבור עבירה פלילית בשש השנים שקדמו לביצוע השוד. כמו כן הלין המערער על כך שבית המשפט החמיר את עונשו בשל התרשמות שגויה כי העבירה בוצעה למען בצע כסף. המערער טען כי מעשהו היה מונע על ידי מצוקה כלכלית ונפשית אליה נקלע אחרי מות בת-זוגו. זאת ועוד: לדברי המערער, בית משפט קמא שגה בקבעו כי הוא לא מתחרט על מעשהו באופן מלא ולא לוקח אחריות עליו. המערער הבהיר לנו כי הוא מתבייש במעשהו ולוקח אחריות מלאה עליו; וכי חרף מצוקתו הכלכלית הוא קיבל על עצמו את תשלום הפיצויים שכאמור נפסקו לטובת המתלוננת.

המערער הוסיף וטען כי בית משפט קמא שגה גם בחייבו בקנס כספי בנוסף לפיצויים שפסק לטובת המתלוננת. לשיטתו, בית המשפט לא נתן משקל ראוי לכך שהמערער ביצע את העבירה בהיותו דר-רחוב הרעב ללחם; לכך שהמערער הפיק תועלת כספית מועטה מביצוע העבירה; ולכך שהיחס בין הנזק אשר נגרם למתלוננת כתוצאה מביצוע העבירה לבין סכום הפיצויים והקנס איננו מידתי. בהקשר זה, טען המערער כי הקנס ממילא לא ישרת את תכליתו, שכן הוא לא יוכל לפרוע אותו במועדו ולהימנע ממאסר – זאת, בשל מצוקתו הכלכלית והקדימות הניתנת בדין לגביית הפיצויים המגיעים לנפגע העבירה.

המשיבה מצדה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 31.3.2019 טענה המשיבה כי עונש המאסר שנגזר על המערער הולם את נסיבות המקרה: העבירה בוצעה נגד קשישה, דבר שיש בו אכזריות מיוחדת; למתלוננת נגרמו נזקים גופניים ונפשיים; ולמערער עבר פלילי מכביד הכולל 21 הרשעות. המשיבה טענה גם כי בניגוד לתמונה שהמערער ביקש לצייר לפנינו, הוא איננו נוטל אחריות למעשהו ואף לא מביע חרטה אמיתית על ביצועו. לעניין הקנס נטען כי אין מקום לבטלו, שכן מדובר בקנס בשיעור נמוך יחסית אשר מהווה רכיב חיוני בעונש על עבירה שבוצעה בשל תאוות בצע בלבד.

תסקיר שירות המבחן

ביום 25.3.2019 התקבל תסקיר עדכני בעניינו של המערער. תסקיר זה מבוסס על דיווח גורמי הטיפול בכלא בו מרצה המערער את עונשו. מהתסקיר וכן מדברי נציגת שירות המבחן בדיון שהתקיים ביום 31.3.2019 עולה כי המערער מביע חרטה על מעשיו באופן חלקי בלבד, תוך מזעור חומרת מעשיו ותוך הטלת האחריות עליהם על נסיבות חייו הקשות. שירות המבחן אמנם התרשם כי למערער יש מוטיבציה לצאת ממעגל הפשיעה, אך לצד זאת ציין כי המערער מסרב להשתלב במסגרת הטיפולית שהוצעה לו חרף חיוניותה לשיקומו.

בידוע הוא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית – התערבות כאמור תוצדק במקרים חריגים בלבד (ראו ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל(29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (12.5.2009)). כפי שיוסבר להלן, עניינו של המערער דכאן לא נמנה עם אותם מקרים חריגים אשר מצדיקים התערבות.

אין צורך להכביר במילים על חומרת מעשהו של המערער. פגיעה בקשישים ובחסרי ישע נמנית עם המעשים הנקלים והבזויים ביותר שידעה החברה. מעשים אלו פוגעים באופן חמור בביטחונם האישי של הקורבנות – ושל אוכלוסיות שלמות – ובזכותם להתקיים בכבוד וללא מורא. מעשים אלו אף משקפים דפוס התנהגות אנטי סוציאלי אשר מגלם בתוכו אכזריות ואדישות לנזק הנגרם לקורבן העבירה (ראו ע"פ 3307/08 מדינת ישראל נ' טועמי (4.3.2009)). לא אחת עמד בית משפט זה על תפקידו בהגנה על חסרי ישע ועל קשישים, שמטבע הדברים מהווים טרף קל ונוח לעבריינים. תפקידנו זה מחייב גזירת עונשים מחמירים ומרתיעים. אמנם הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ושומה על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, אפילו מדובר בעבירה שקורבנה הוא קשיש (ע"פ 6202/10 מדינת ישראל נ' ישראילוב(15.3.2011)). ואולם, בעבירות המבוצעות נגד אוכלוסיות חלשות עיקרון הענישה האינדיבידואלית לרוב ייסוג אל מול אינטרסים כבדי משקל ושיקולי ענישה אחרים, שבמרכזם עקרונות הגמול וההרתעה. היטיב לנסח זאת השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז) בפסק הדין בענייןאלייב (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל, פסקה ו(1) (12.12.2005)):

"לא אחת הנאשמים באים עצמם מרקע קשה המצדיק התחשבות; אך המחוקק והפסיקה רואים לנגד עיניהם גם את הקרבנות, קרבנות בפועל וקרבנות פוטנציאליים, את היחיד שאיתרע מזלו להיות קרבן, ואת כלל החברה החוששת כי ירבו קרבנות […] גזירת הדין היא מן הקשות שבמטלות השיפוטיות, כי עניינה דיני נפשות לנאשמים – אך דיני נפשות הם גם לקרבנות ולזולתם […]".

אין תמה אפוא שהפסיקה דהאידנא מצביעה על מגמת ענישה מחמירה ומרתיעה: מגמה זו היא חלק מהמאבק לעקירת התופעה של פגיעה בקשישים ובחסרי ישע מן השורש (ראו ענייןאלייב, פסקה ו; ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל, פסקה 19-18 (22.10.2013); וכן ע"פ 5063/10 מדינת ישראל נ' איסאקוב, פסקה י"ב (29.5.2011)). ענישה כאמור היא כורח המציאות בימים שבהם מעשי שוד קשישים הולכים ופושים במקומותינו (ראו ע"פ 304/85 תורג'מאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 74 (1985)).

המקרה דכאן הוא דוגמא אחת מיני רבות לנזקים החמורים שנגרמים לגופו ולנפשו של קשיש כתוצאה מביצועו של שוד גם כשהשוד איננו אלים במיוחד. למרות שהאלימות שננקטה כלפי המתלוננת הייתה בעוצמה נמוכה יחסית, ולמרות ששוויו הכספי של הרכוש שניטל ממנה היה לא גבוה, הנזק הנפשי שנגרם לה הוא חמור. תסקיר נפגעת העבירה מעלה כי עובר לביצוע העבירה המתלוננת חיה בבדידות ובעוני קשים: מדובר באלמנה בת 91, שמתקיימת מקצבת זקנה של ביטוח לאומי ומתגוררת בגפה בדירה מוזנחת ללא אמצעי קיום בסיסיים. לאחר ביצוע העבירה חלה החרפה משמעותית במצבה, שכללה גם ירידה בתפקודה היומיומי. המתלוננת החלה להאמין כי סביבת מגוריה לא יכולה עוד להוות מקום מוגן ובטוח עבורה, ועל כן היא ממעטת לצאת מביתה. תחושות הניכור והתלישות שהמתלוננת חשה בעבר התעצמו, וחוסנה הרגשי נסדק ללא תקנה.

בית המשפט העליון לא מצא שום פגם בגזר דינו של בית משפט קמא: לא בקביעת מתחם הענישה ולא במיקום עונשו של המערער בתוך המתחם. בית משפט קמא נדרש לכל השיקולים הרלבנטיים לקביעת העונש, ונתן את דעתו, בין היתר, לחומרת מעשהו של המערער, לנזק שנגרם למתלוננת, לצורך בהרתעה כללית ואישית, לנסיבות חייו הקשות של המערער, לעברו הפלילי, ולתחזית השיקום שלו. העונש שבית המשפט השית על המערער איננו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות שוד המבוצעות נגד אוכלוסיית קשישים. המערער הצביע אמנם על מקרים כאלה או אחרים בהם הוטלו עונשים קלים יותר מזה שנגזר עליו, אולם המגמה העכשווית בפסיקתו של בית משפט זה היא להחמיר עם עבריינים שבוחרים לפגוע בקשישים. כפי שכבר ציינתי, מגמה זו הינה חיונית למיגור התופעה.

בית המשפט העליון דחה גם את טענת המערער כי יש להקל בעונשו משום שהאלימות שנקט כלפי המתלוננת לא היתה קשה במיוחד ומשום שסכום הכסף שנטל ממנה היה נמוך. אל לנו להמעיט בנזק הנפשי החמור שנגרם למתלוננת וכן בפגיעה בביטחונה האישי וביכולתה להלך ברחוב ללא מורא (ע"פ 5213/06 וונדמו נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (9.5.2007); ע"פ 1334/08 ללוש נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (3.9.2008)). יתירה מכך: כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, די באלימות בעוצמה נמוכה כדי לגרום לנזקים קשים לאדם קשיש. בהקשר זה חשוב שנזכור כי בעקבות מעשה השוד שבוצע על ידי המערער המתלוננת נפלה ארצה ונחבלה בראשה. לדידי, העובדה שנזקי המתלוננת לא היו קשים היא רק עניין של מזל, שבגינו לא מגיע למערער שום הקלה בעונש.

הוא הדין לגבי הקנס שהושת על המערער. המערער טוען כי מצבו הכלכלי רעוע וכי לא יספיק לשלם את הקנס במועדו, אך בכך לא סגי. בית משפט קמא שקל את נסיבותיו האישיות של המערער בהטילו עליו את הקנס. לזאת אוסיף כי מדובר בקנס בשיעור נמוך, וגם מסיבה זו לא ראה בית המשפט כל סיבה לבטלו או לשנותו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

הגעת להסדר, למה התיק בהוצל"פ פתוח?

הגעת להסדר, למה התיק בהוצל"פ פתוח?

שאלה: לקחתי הלוואה מהבנק לפני כשנתיים לאחר מכן לא עמדתי בתשלומים מסיבה רפואית ולא עבדתי ולא ידעתי שאוכל לתבוע בביטוח לאומי והתיק עבר להוצאה לפועל. פיגורי התשלומים היו כמעט 9 חודשים ולאחר מכן ניגשתי לבנק וקבעתי איתם הסדר תשלומים כל חודש, ויש לי את ההסכם איתם. התיק עדיין פתוח בהוצאה לפועל והם טוענים שלא ייסגר שם אם לא אסגור את כל החוב. סכום ההלוואה שלקחתי 70,000 ש"ח והחוב עם פיגורים 120,000, השאלה שלי אם קבעתי איתם הסדר למה התיק עדיין נמצא בהוצאה לפועל? בפרט שאני כבר חצי שנה עומד בתשלומים ומכניס מעל 10,000 ש"ח בחודש והבנק מסרב לאשר לי הוראת קבע אני ממש מותש ולא יודע מה לעשות.

תשובה: ראשית לכל יש לעיין בהסכם שערכת עם הבנק ומהם התנאים הכתובים בהסכם לגבי סכום החוב וסגירת תיק ההוצאה לפועל. מבלי לגרוע מהצורך לעיין בהסכם שערכתם- יש להניח שעם סיום התשלומים לפי ההסכם יהיה על הבנק לסגור את תיק ההוצאה לפועל נגדך.

שאלה: שכרתי עורך דין לייצג אותי בתיק מסוים בבית המשפט ואז ביקשתי לפטר את עורך הדין והוא טען בפני שעליו לקבל לשם כך גם אישור מבית המשפט. האם קיים חוק כזה שעורך הדין צריך לקבל אישור גם מבית המשפט להיות מפוטר?

תשובה: עורך הדין שלך מסר לך נתונים נכונים. כאשר עורך דין מייצג בפני בית המשפט עליו לקבל אישור מבית המשפט על הפסקת הייצוג, גם אם הלקוח הוא זה שמבקש את הפסקת הייצוג.

שאלה: רכשנו ארונות אמבטיה מתוך קטלוג על פי מידה סטנדרטית (המוצעת בקטלוג). הריהוט הגיע באיחור של כמה שבועות, ופגום באופן מובהק (ציר שבו, דלת עקומה ועוד). אחרי שפנינו למוכר, הוא אמר שהוא "פותח קריאה" ולא חזר אלינו מאז. עבר שבוע וחצי ממועד איסוף הריהוט הפגום, שלא הותקן. האם אני זכאי להחזיר לו את הריהוט ולדרוש את הכסף בחזרה?

תשובה: תחילה עליך לתת אפשרות לתקן את הדרוש תיקון. במידה ולא יתוקן בהתאם לבקשתך ובצורה סבירה, אתה רשאי לבטל את העסקה, לדרוש את כל כספך בחזרה וכמובן לדרוש פיצויים בגין הפרת הסכם, חוסר תום לב, נזקים ועוגמת נפש.

שאלה: הגיע לי חיוב לכרטיס אשראי על סכום הקרוב ל19 אלף שח אשר לא ביצעתי. החיוב הוא על רכישת טיסות ומלונות בפריז ובצרפת וכמובן שלא הייתי שם בתאריכים אלו ובכלל ואין לי שום קשר לזה. דיברתי עם חברת האשראי והם מבררים ומבטלים לי את העסקאות השאלה היא אם יש לי עילה לתביעה, את מי וכמה?

תשובה: על הרכישות שבוצעו בכרטיס הגנוב יש בדרך כלל ביטוח בחברות האשראי. מלבד הסכומים שכאמור יוחזרו לחשבונך מחברת האשראי תוכל לכאורה לתבוע את מי שגנב לך את הכרטיס עבור עוגמת הנפש שנגרמה לך והפגיעה בפרטיותך- אם תצליח לגלות במי מדובר.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

איים על בת זוגתו וישב במעצר עד תום ההליכים

איים על בת זוגתו וישב במעצר עד תום ההליכים

בית המשפט העליון הכריע בבקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן) בעמ"ת 53316-03-19 מיום 8.4.2019 בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' תבור) במ"ת 51307-01-19 מיום 7.3.2019.

נועם קוריס מגדל משה אביב
עו"ד נועם קוריס מגדל משה אביב

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

ביום 21.1.2019 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות של איומים נגד זוגתו לשעבר ובני משפחתה, ועמה בקשה לעוצרו עד לתום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 30.1.2019, עמד בית משפט השלום על כך שאין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בדמות מסוכנות סטטוטורית, וציין כי המבקש עבר בדיקה פסיכיאטרית ונמצא כשיר לעמוד לדין וכי לחובתו הרשעות קודמות בעבירות מתחום האלימות והאיומים. כמו כן, הורה בית משפט השלום לשירות מבחן לערוך תסקיר בעניינו של המבקש שיבחן ראשית את מצבו של המבקש, ולאחר מכן את חלופת המעצר שהוצעה.

בתסקיר שנערך התרשם שירות המבחן כי קיים סיכון במצבו של המבקש להישנות מעורבות אלימה בתחום הזוגי וכן סיכון להפרת התנאים ולצריכת חומרים פסיכו-אקטיביים. כמו כן, בחן שירות המבחן חלופת מעצר בישיבה בבת ים בפיקוח רב הישיבה, אך התרשם כי הפיקוח אותו הציע הרב אינו הולם את הסיכון הנשקף מהמבקש. לפיכך, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרורו של המבקש. לאחר קבלת התסקיר, התקיים ביום 20.2.2019 דיון בבית משפט השלום, אליו התייצב הרב, בסופו הורה בית משפט השלום לבחון את אפשרות מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני בישיבה בפיקוחם של הרב ושל בת זוגו הנוכחית של המבקש.

בתסקיר המשלים שנערך העריך שירות המבחן כי נוכח מצבו של המבקש נדרשת "חלופה סמכותית, אסרטיבית ומשמעותית, כדוגמת קהילה לתחלואה כפולה, אשר תכלול הרחקה גאוגרפית, בקרה רציפה אחר התנהלותו ובחירותיו, כמו גם מתן מענה טיפולי יעיל לצרכיו, כשהערכתנו כי המפקחים המוצעים יתקשו להירתם ולבסס מערך פיקוחי הולם ומותאם". משכך, העריך שירות המבחן כי גם מעצר בפיקוח אלקטרוני לא יפחית את הסיכון במצבו של המבקש, ולא יתן מענה לצרכיו.

לאחר קבלת התסקיר המשלים, ביום 7.3.2019, הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. בית המשפט דחה את בקשת המבקש לדחות את הדיון על מנת לאפשר לרב, שנעדר מהדיון בשל מחלה, להתייצב בפני בית המשפט בשנית, בקבעו כי לא מצא שהתרשמות נוספת מהרב תוכל לשנות את תמונת הסיכון הברורה העולה מתסקירי שירות המבחן. בית משפט השלום עמד על כך שהעבירות המיוחסות למבקש, כשלעצמן, עשויות לשאת חלופות מעצר, אלא שהסיכון אינו נבחן על פי העבירות לבדן, אלא על יסוד התמונה המוצגת במלואה. בנסיבות המקרה דנן, נקבע, התמונה העומדת בפני בית המשפט מלמדת על הסיכון הנשקף מהמבקש, עליו יש להוסיף פיקוח אנושי בלתי-אפקטיבי. משכך, מקום שהמתלוננת נמצאת בקרבת מקום ולאור החשש שתואר בתסקיר שירות המבחן, חלופת המעצר בישיבה אינה מתאימה להפחתת הסיכון.

ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט השלום בציינו כי מאחר שנמצא כי מסוכנותו של המבקש היא ברף גבוה ביותר, בדין הורה בית משפט השלום על מעצרו גם מבלי לבחון את חלופת המעצר לגופה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא נעלמה מעיניו העובדה כי מסוכנותו של המבקש, הנובעת ממצבו הנפשי, אינה בהכרח בשליטתו, אך אין בכך כדי להביא לקבלת הערר.

מכאן הבקשה בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי שקבע כי אין חלופת מעצר שתוכל לאיין את מסוכנותו של המבקש ולפיכך אין טעם לבחינת חלופת המעצר הקונקרטית. עוד טוען המבקש כי שגו הערכאות דלמטה שנמנעו מלהתרשם באופן בלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים. לטענתו, החלטת בית המשפט המחוזי גורמת לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה, הוא קבע כי דינה להידחות. בקשת רשות לערור ניתנת רק במקרים חריגים בהם קיימת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או מקום בו קיימות נסיבות פרטניות המצדיקות זאת, כגון מניעת עוול קשה, פגיעה שאינה מידתית בזכויות הנאשם, או שגגה ברורה בהחלטת המעצר (בש"פ 4253/17 דבש נ' מדינת ישראל (18.6.2017); בש"פ 1811/18 ספי נ' מדינת ישראל (4.3.2018)). הבקשה שלפנינו ממוקדת בעניינו הפרטני של המבקש בלבד, ואינה מעלה כל נסיבות חריגות המצדיקות היעתרות לבקשה ב"גלגול שלישי". די בכך לדחיית הבקשה.

לגופם של דברים, כפי שעמדו הערכאות דלמטה, מצבו המורכב של המבקש מלמד על סיכון אותו לא תוכל לאיין חלופת המעצר שהוצעה. החלטה זו כוללת שני מרכיבים, האחד – מצבו של המבקש, המקים מידה לא מבוטלת של סיכון, והשני – העדר יכולתם של חלופת המעצר שהוצעה והמפקחים שהוצעו לאיין את הסיכון הנובע ממצבו של המבקש. בנסיבות העניין, לנוכח הקרבה של חלופת המעצר שהוצעה למקום מגוריה של המתלוננת ומכיוון שהחלופה עצמה איננה הרמטית מספיק ואינה נותנת מענה לצרכיו הטיפוליים של המבקש, לא היה בהתרשמות בלתי אמצעית מהמפקחים עצמם כדי לשנות מהחלטת המעצר. אשר על כן, ההחלטה על מעצרו של המבקש בדין יסודה והיא אינה מקימה כל עילה להתערבות. בשולי הדברים יוער, כי אין בכך כדי לסגור את הדלת באופן מוחלט על חלופות מעצר אחרות, ככל שתוצע חלופה שתתאים לצרכיו המיוחדים של המבקש ותאיין את הסיכון הנשקף ממנו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.