עו"ד נועם קוריס- בית המשפט העליון נתן צו ארעי נגד משרד התקשורת

תנועת הצלחה – התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת, מועצת הנגב, מועצה מקומית חורה, המועצה המקומית ירוחם וכן נוספים הגישו לאחרונה עתירה לבג"ץ נגד החלטת משרד התקשורת לדחות את חיובן של חברות הכבלים לפריסה מלאה של השירותים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון

בהחלטתו כנגד חברת הוט ונגד משרד התקשורת קבע בית המשפט העליון שניתן בזאת צו על-תנאי המופנה אל המשיבים 1-2 והמורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יבטלו את החלטתם לדחות את ביצועה ואכיפתה של חובת המשיבה 3 להשלים את הפריסה הפנים-ארצית של תשתיותיה באופן שאלו תתפרסנה בכל אזורי הארץ, כאמור בתקנה 18(ג)(3)(ג) לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התש"ס-2000, ולפי הרישיון הכללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים, שניתן למשיבה 3.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

כתב אישום נגד מתפלל בבית שמש

לפי הודעת דוברות הפרקליטות, עולה כי פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) הגישה לביהמ"ש השלום בירושלים כתב אישום נגד תושב בית שמש (48) בגין תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וסירוב להוראת פיזור התקהלות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון    

ב- 31.3.2020 השתתף הנאשם בהתקהלות יחד עם עשרות אחרים סמוך לבית כנסת בבית שמש. על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד דקלה לוי דמרי מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), במסגרת פעילות בקרה ואכיפה של כוחות משטרה ומג"ב את צו בריאות העם בבתי כנסת בבית שמש, כרזו השוטרים מספר פעמים, באמצעות מערכת הכריזה כי "על הקהל להתפזר ולקיים את הנחיות צו משרד הבריאות". חלק מהנוכחים עזבו את המקום, אך מרבית הקהל, וביניהם הנאשם, נותר לעמוד במקום, צעק לעבר השוטרים וקילל אותם. הנאשם הוזהר פעמיים, לבל יתקרב לשוטרים אחרת ייעצר. על אף האמור חזר הנאשם אל השוטרים, ביקש שיעצרו אותו ואף קיללם.

לאחר מכן, התקהלו כ- 30 אנשים סמוך לבית כנסת נוסף שבו התבצעה אכיפה, והנאשם הצטרף אליהם. משלא עזבו הנוכחים את המקום, הנפיקו להם השוטרים דו"חות לפי צו בריאות העם. אז, החל הנאשם לקלל ולצעוק לעבר השוטרים, בין היתר:  "נאצים, אין לכם בושהאתם אוסרים עלינו להתפלל". כמו כן, התסיס הנאשם את המתקהלים לא להישמע להוראות השוטרים. תוך כדי שהנאשם צועק ומתפרע, ביקשו השוטרים מהנאשם להתפנות, אך הוא סירב. בשלב מסוים, נעמדה שוטרת מול הנאשם, במרחק של כמטר, והורתה לו להירגע. בתגובה ירק הנאשם לעברה ופגע בחולצתה. בעקבות האמור ניסו השוטרים לעצור את הנאשם ולהלביש על פניו מסיכה כדי להכניסו לניידת, תוך שהם מסבירים לו שהוא מסכן את עצמו ואת השוטרים.

במעשיו המתוארים לעיל, תקף הנאשם שוטרת בעת מילוי תפקידה כחוק; עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים תפקידם כחוק, או להכשילם בכך וסירב להוראת שוטר המורה על התפזרות של התקהלות שנעשתה בניגוד לסעיף 3א לצו בריאות העם.

הפרקליטות מבקשת מבית המשפט לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

רשות המסים מודיעה: הקלה בחיוב שווי השימוש ברכב ליוצאים לחל"ת

רשות המסים תאפשר זקיפת שווי שימוש יחסי לעובדים אשר הוצאו לחל"ת והחזירו את הרכב למעסיק 

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון   

רשות המסים פרסמה היום (יום ה') הנחיות מיוחדות בעניין חיוב שווי שימוש ברכב לעובדים שיצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת) המאפשרות זקיפת שווי שימוש יחסי לעובדים אשר הוצאו לחל"ת והחזירו את הרכב למעסיק, זאת לאור המצב המיוחד בעקבות התפשטות נגיף הקורונה ויציאת עובדים רבים לחל"ת לתקופה שאינה ידועה. הנחיות אלה ניתנות במסגרת שורת הקלות שנותנת הרשות במטרה לסייע ולהקל על הציבור, בכל הקשור להשלכות התפשטות נגיף הקורונה.

ככלל, מעסיק שהעמיד לרשות העובד רכב צמוד, נדרש לזקוף לעובד הכנסה בהתאם לשווי שנקבע בתקנות מס הכנסה. על כן, מעסיק שהעמיד לרשות עובד רכב צמוד נדרש לחייב את שכרו של העובד בשווי השימוש על פי התקנות, גם כאשר הרכב היה ברשות העובד רק בחלק מהחודש הרי שיש לזקוף שווי רכב מלא. החריג לכלל זה, הוא מצב בו לא מתקיימים יחסי עובד – מעביד  במהלך חודש קלנדרי מלא, כלומר בעת תחילת עבודה או סיומה (כגון: פיטורין), במצב זה ייזקף שווי רכב באופן יחסי לימי ההעסקה במהלך החודש.

על פי ההנחיות החדשות, הוחלט להקל ולקבוע כי עובד שיצא לחל"ת בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, ובאותו מועד או לאחריו החזיר את הרכב שהוצמד לו למעסיק, ייזקף לו שווי שימוש ברכב באופן יחסי לימים בחודש בהם הרכב היה ברשותו. זאת במקום זקיפת שווי שימוש לחודש מלא כפי שנקבע בתקנות מס הכנסה. שווי שימוש יחסי יחושב גם בעת חזרתו של עובד מחל"ת, במידה וקיבל רכב מהמעסיק במהלך החודש.

שווי השימוש יחושב כאמור, לפי מועד החזרת הרכב למעסיק, ולא לפי מועד יציאת העובד לחל"ת. כמו כן, תנאי להקלה הינו שממועד החזרת הרכב למעסיק על ידי העובד ועד לחזרת העובד לעבודה לא העמיד לרשותו המעסיק רכב.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עתירת נסים ברנס לשחרור מוקדם נדחתה

בית המשפט העליון דחה בימים אלו את עתירתו של נסים ברנס שביקש לאשר שחרור מוקדם בהתחשב במגפת הקורונה ונסיבותיו האישיות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון    

בית המשפט העליון קבע כי עניינה של העתירה הוא תנאי מאסרו של העותר, אסיר בכלא "אלה",  וכן בקשה לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים ולמתן חופשה – זאת, לאור התפרצות נגיף הקורונה והשתייכות העותר לקבוצת סיכון.

בית המשפט העליון הכריע כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי: כאמור בסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, על עתירה בכגון דא להיות מוגשת לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר בו מוחזק האסיר. מקום שבו קיים לעותר סעד חלופי, קל וחומר, סעד חלופי שעל אי-נתינתו ניתן לערער ברשות לבית משפט זה, אין מקום שבית המשפט הגבוה לצדק יידרש לעתירה (ראו למשל: בג"ץ 3665/05 מסארוה נ' שר הפנים (15.6.2006)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בג"צ החזיר עתירת אזרחית בורמה למחוזי

בג"צ דחה בקשת רשות ערעור על שתי החלטות ביניים שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 20.2.2020 (עמ"ן 51985-02-20) – האחת מפי השופטת ע' זינגר והשנייה מפי רשמת בית המשפט המחוזי השופטת ת' בר-אשר. ההחלטות ניתנו במסגרת הליך הערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 4.2.2020 (ערר (י-ם) 6223-18, הדיין מ' דורפמן).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

נועם קוריס- קבלו נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

בפתח הדברים יוער בקצרה כי המבקשת היא אזרחית בורמה, וכי בית הדין לעררים קבע כי עליה לעזוב את ישראל לא יאוחר מיום 4.3.2020. המבקשת ערערה על כך כאמור לבית המשפט המחוזי, וכן הגישה בקשה למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון לצורך כך. על-פי האמור בבקשת רשות הערעור, רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את הבקשה למתן פטור כאמור אף מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד. בנוסף לכך, המבקשת הגישה בקשה למתן צו ביניים במסגרת הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. בהקשר לכך נטען בבקשת רשות הערעור כי השופטת ע' זינגר קבעה בהחלטתה שעל המבקשת לעזוב את ישראל עד ליום 4.3.2020. אקדים ואומר כבר עתה כי תיאור זה של הדברים אינו מדויק.

בקשת רשות הערעור מכוונת כלפי שתי ההחלטות שהתקבלו בעניינה של המבקשת, ונטען בה כי יש להתערב בשתיהן.

דין בקשת רשות הערעור להידחות על שני ראשיה, קודם כל משום שעיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי זו לא דקה פורתא בהתייחסותה להחלטות שניתנו.

הבקשה למתן פטור מאגרה ומהפקדת עירבון נדחתה על-ידי רשמת בית המשפט המחוזי מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר כדין, וזה היה גם הטעם לכך שלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד. מעבר לכך אף צוין בהחלטה כי הבקשה שהוגשה לא כללה כל התייחסות לסיכויי הערעור או למצבה הכלכלי של המבקשת, כנדרש. בשבועיים שחלפו מאז ניתנה ההחלטה, המבקשת לא הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר הנתמכת בתצהיר מתוקן, ואף אין כל אינדיקציה לכך שהגישה ערעור על החלטת הרשמת.

בכל הנוגע לבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי למתן צו ביניים יובהר כי החלטתה של השופטת זינגר לא הורתה על גירושה של המבקשת – לא ביום 4.3.2020 ולא בכלל. ההחלטה אך התייחסה למועד זה, שנזכר גם בהחלטת בית הדין לעררים, בקוצבה למדינה מסגרת זמנים קצרה להגשת תגובה. זאת ועוד, המדינה הותירה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי את האפשרות ליתן צו ביניים שיאסור על הרחקתה של המבקשת עד להכרעה בערעור. וטרם ניתנה החלטה בבקשה למתן צו ביניים.

למעשה, ההחלטה העדכנית ביותר הנוגעת לעניינה של המבקשת כלל לא הוזכרה בבקשה דנן. ביום 1.3.2020 ציין בית המשפט המחוזי כי אף הערעור שהגישה המבקשת ואשר פתח את ההליך כולו לא נתמך בתצהיר כדין. בהתאם לכך הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להגיש תצהיר מתוקן ולשלם את האגרה והפיקדון שנקבעו עד ליום 4.3.2020 שאם לא כן ערעורה יימחק.

בנסיבות אלה ולנוכח כל שפורט לעיל לא ניתן כאמור לקבל את בקשת רשות הערעור, וזאת חרף ההבנה למצבה של המבקשת שאינו פשוט.

יחד עם זאת, משהבקשה הונחה על שולחנו של בג"צ אך כעת ולנוכח יום השבתון שחל אתמול לרגל הבחירות הכלליות, ניתנה למבקשת שהות קצרה נוספת להגיש לבית המשפט המחוזי את שנדרש ממנה, וזאת עד ליום 8.3.2020. זכויותיה של המבקשת בכל הנוגע להגשת בקשות לבית המשפט המחוזי כמובן שמורות לה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

נדחה בג"ץ התנועה לאיכות השפיטה בישראל

בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטות הרשמת ש' עבדיאן בבג"ץ 750/20 מיום 5.2.2020 ומיום 24.2.2020, במסגרתן נדחתה בקשת המערער למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט ובקשתו לעיון חוזר בהחלטה, בהתאמה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון   

המערער הגיש בשם גוף אשר הוא מכנה אותו "התנועה לאיכות השפיטה בישראל" עתירה לבית משפט זה שעניינה הדחת כב' השופט א' הימן מהמחלקה הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב (בג"ץ 750/20), בטענה שהוא פוסק באופן המפלה גברים. בד בבד הגיש המערער בקשה לפטרו מתשלום אגרת בית משפט כאשר בבקשתו אין הוא מזכיר כלל את "התנועה" אלא הוא מתייחס באופן בלעדי למצבו הכלכלי האישי.

בבקשתו טען כי אין לו כסף או אמצעים לצורך תשלום האגרה; כי נקבעו לו 65% נכות; כי הוא בעל חובות רבים; כי הוא קיבל בעבר פטור מתשלום אגרה בהליכים שונים; כי הוא חייב מוגבל באמצעים ולכן יש לו חשבון בבנק הדואר בלבד; כי בעבר הלשכה לסיוע משפטי העמידה לו סיוע; כי הוא אינו עובד; כי בוטלה לו גמלת הבטחת הכנסה; וכי אין מי שיסייע לו. כן פירט על אודות הוצאותיו ונכסיו. בנוסף צירף המערער לבקשה את עתירתו על מנת להצביע על סיכוייה. ביום 5.2.2020 דחתה הרשמת את הבקשה וקבעה כי אף אם ניתן להניח כי מצבו הכלכלי של המערער מקשה עליו לשלם את האגרה, על פני הדברים ההליך אינו מגלה עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק. חרף זאת הפחיתה והעמידה את האגרה על סך של 1,000 ש"ח.

המערער לא התרצה מההפחתה האמורה ולכן הגיש ביום 18.2.2020 בקשה נוספת להפחתת האגרה לסך של 400 ש"ח. לטענתו רשמת בית משפט זה (הרשמת [כתוארה אז] ל' בנמלך) קבעה בעבר כי בעניינים שונים מסוג עתירתו, יישא העותר באגרה בסך של 400 ש"ח. כן טען כי השופט הימן לוקה ב"מיזאנדריה קלינית" והוא נוטה להפליל ולהרשיע גברים באופן אוטומטי רק בשל היותם גברים. עוד טען כי עתירתו מעלה סוגיה שיש תועלת ציבורית לצידה. על כן יש להעמיד את האגרה על הסכום האמור כדי שלא תחסם לפניו הדרך בשמיעת עתירתו. ביום 24.2.2020 דחתה הרשמת את הבקשה הנוספת בקבעה כי במהותה היא בקשה לעיון חוזר בהחלטתה מיום 5.2.2020, וכי הפחתת האגרה לסך של 1,000 ש"ח נעשתה לפנים משורת הדין בהתאם לנסיבות המקרה ולהערכת סיכויי ההליך בגדרו הוגשה. מכאן הערעור שלפנַי.

המערער חזר על טענותיו כפי שטען לפני הרשמת. בנוסף פרש המערער דוגמאות באשר לאופן התנהלותו הלקוי, לשיטתו, של השופט הימן, והדגיש את חשיבות פרסום העתירה ברבים מאחר שלטענתו הדבר עשוי לסייע לאנשים רבים שנפגעו מהתנהלות השופט. עוד טוען המערער כי המחוקק לא התכוון למנוע הגשת עתירות של מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, וכי באיזון בין חוסר יכולת לשלם לבין סיכויי ההליך, נכון שבית המשפט יקבע כי עיקר המשקל יינתן לטובת אי היכולת הכלכלית. כמו כן, שגתה הרשמת כאשר קבעה כי ההליך הוא לדחייה ולא למחיקה. בנוסף טוען המערער כי הרשמת לא נימקה את החלטתה כנדרש.

בית המשפט העליון קבע, כי דין הערעור להידחות. כידוע שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניין פטור מתשלום אגרה הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור מצומצמת ומוגבלת למקרים חריגים בלבד בהם נפל פגם או נמצאה טעות יסודית בהחלטתו (ראו: בשג"ץ 1506/20 מאקאניאן נ' שר הפנים (9.3.2020); בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)). בענייננו, החלטת הרשמת אינה נמנית בגדר מקרים חריגים אלה ואינה מגלה כל עילה להתערבות.

פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין, לפיהם על המבקש להראות כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, וכי ההליך מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; בש"מ 7115/19 מוטהדה נ' מאיר רובינשטיין, יו"ר וועדת התכנון והבניה ביתר (31.10.2019)). מחוקק המשנה לא קבע את האיזון המתבקש בין שני התנאים הנ"ל, אלא קבע רק כי על שניהם להתקיים. לכן אין בסיס לטענת המערער כי ראוי היה שהרשמת תייחס משקל רב יותר לעובדה שהוא בעל קושי כלכלי. על בית המשפט לתת את המשקל הראוי ולאזן בין שני התנאים בכל מקרה קונקרטי הנדון לפניו. כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות. במקרה זה, הרשמת שקלה את מכלול השיקולים ואף באה לקראת המערער והפחיתה את סכום האגרה לפנים משורת הדין. על כן לא ניתן להלום את השגתו בעניין זה.

בנוסף לזאת, אין לקבל את טענת המערער כי בהליכים שונים שעניינם הפליית גברים, נקבע בבית משפט זה כי האגרה תועמד על סך של 400 ש"ח. ההליכים אליהם מפנה המערער אינם קובעים כל הלכה מחייבת בעניין (ראו למשל: בג"ץ 6731/12 שמיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.6.2013)). אדרבה, אותם התיקים היו כולם קשורים זה לזה, וכאמור הקביעה בהם הייתה בהתייחס לנסיבותיהם הפרטניות. לכן לא ניתן להקיש מהם דבר לענייננו.

כמו כן, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, עיון בעתירה שהגיש המערער מגלה כי סיכוייה אינם מן המשופרים. המערער לא מצביע על שום עילה בדין שבעטיה ניתן להורות על הפסקת כהונתו של השופט הימן מכס השיפוט וסומך את טיעוניו על כתבות עיתונאיות; על החלטות שיפוטיות שניתנו על ידי השופט; ועל עררים שהוגשו על החלטותיו. ואולם, עיון במכלול החומר שהוגש לא מצביע על עילה מבוססת הקושרת את האמור בעתירה, אלא על מקבץ אקראי של כתבות ופסקי דין. בנוסף ובניגוד לטענת המערער, הרשמת הורתה על מחיקת העתירה ולא רשמה אותו לדחייה ועל כן לא ראה בית המשפט העליון טעם להתייחס לטענה זו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

חויב בארנונה של חברה בע"מ ולא יוכל לערער

בית המשפט העליון דחה בימים אלו ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבש"א 8249/19 מיום 5.2.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון  

ביום 18.8.2019 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את ערעורו של המערער (בש"א 8249/19) על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (תא"מ 14244-08-13) במסגרתו התקבלה תביעת עיריית תל אביב לתשלום חוב ארנונה של חברה שהמערער בעל השליטה בה, מכוח הרמת מסך.

ביום 11.12.2019 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה האמורה טען המערער כי בשל חוסר הבנתו ב"רזי המשפט" שגה לחשוב כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין (חלף 30 ימים כפי שנקבע בדין), ועל כן יש לאפשר לו הארכת מועד. נוסף לכך ציין המערער כי ישנם סיכויים ממשיים לבקשת רשות הערעור, שמקימים טעם נוסף לקבלת הארכת המועד המבוקשת. ביום 5.2.2020 דחתה הרשמת את בקשתו של המערער, שכן אין היא מעמידה "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לה. זאת שעה שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 6.10.2019, כך שהבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של כחודשיים ימים. הרשמת נתנה דעתה לכך שהמערער בלתי מיוצג, אך הבהירה כי אין בטעות שבדין כדי לשמש צידוק להגשת הליך באיחור. בנוסף קבעה הרשמת כי סיכויי הבקשה אינם מצדיקים היעתרות להליך ב"גלגול שלישי".

מכאן הערעור שלפנַינו, במסגרתו טען המערער כי שגתה הרשמת בדחייתה את הבקשה משני טעמים עיקריים: האחד, כי הבקשה הוגשה בעיכוב של מספר ימים בודדים בלבד, ולא באיחור כבד כפי שציינה הרשמת, שכן פסק הדין הגיע לידיו רק ביום 29.10.2019; השני, כי סיכויי בקשת רשות הערעור ממשיים, שכן מדובר בסוגיה משפטית חשובה שיש לתת עליה את הדעת.

בית המשפט העליון קבע, כי דין הערעור להידחות. לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בעניינים מסוג זה, ואין ערכאת הערעור מתערבת בו בנקל (ראו למשל לאחרונה: בש"א 918/20 שחם נ' רו"ח יואב כפיר – נאמן, פסקה 4 (10.2.2020); בש"א 8458/19 בורהאן נ' ג'נאים, פסקה 5 (26.12.2019)). בענייננו, לא נפל פגם בהחלטת הרשמת המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

כידוע, הארכת מועד להגשת הליך ערעורי תינתן רק אם התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומם של טעמים מסוג זה נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים. בין היתר, על בית המשפט לבחון את משך האיחור, את הטעם העומד בבסיסו, ואת הסיכויים הלכאוריים של ההליך הערעורי שמתבקשת ארכה להגשתו (רע"א 3010/18 עביד נ' יניב אינסל עו"ד, פסקה 10 (2.10.2018)). במסגרת זו, ככל שסיכויי ההליך הערעורי נמוכים, כך נחלשת ההצדקה למתן ארכה (ראו לעניין זה: בש"א 795/20 שגיא נ' רו"ח אמיר נגרי (30.1.2020); בש"א 1829/18 אלקודסי נ' מקורות חברת מים בע"מ (5.3.2018)).

בענייננו, אף מבלי להידרש לטענת המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הומצא לו באיחור (טענה שנטענה ללא כל ביסוס ומבלי שבא זכרה במסגרת הבקשה להארכת מועד), הרי שהנימוק המרכזי העומד בבסיס האיחור הוא כי המבקש סבר כי עומד לרשותו פרק זמן של 45 ימים. נימוק זה אינו מגלה "טעם מיוחד".

בצדק גם קבעה הרשמת כי סיכויי ההליך אינם מצדיקים היעתרות לבקשה. זאת שעה שבפני המערער עומדת משוכה משמעותית בבקשתו שהיא בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בהתחשב באמות המידה לקבלת בקשה מעין זו (ראו למשל: בש"א 2036/19 פלונית נ' פלוני (24.3.2019)). אדרבה עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מגלה כי בית המשפט דן בפרוטרוט ובהרחבה בכל טענות המערער. נראה על פניו כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על פסק דין זה. זאת בהתחשב בין היתר בכך שהערעור שהגיש המערער התמקד במחלוקת עובדתית באשר ליחסים שהתקיימו בין המערער לשותפו, מחלוקת שהוכרעה בבית משפט השלום. מכאן מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" בשאלה שהיא מושתתת בעיקרה על הכרעה עובדתית, נראה רחוק מההשגה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס- בית המשפט העליון אישר לחלט רכוש של סוחר סמים

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.11.2018 בצ"א 62653-03-18 (השופט א' פורת), בגדרה נתקבלה בקשת המדינה לחלט באופן זמני כלי-רכב הרשומים על שם המערער, למכרם ולשמור את דמי מכירתם עד תום ההליכים בתיק.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון

אלה, בקצרה, העובדות הצריכות לענייננו: נגד המערער ושני שותפיו לביצוע העבירות, הוגש ביום 11.3.2018 כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בסמים. כמו כן, הגישה המדינה ביום 28.3.2018 בקשה למתן צו זמני לחילוט רכוש, בהתאם לסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. במסגרת הבקשה, נתבקש בית המשפט המחוזי להורות על חילוט זמני של הרכוש שנתפס ברשותם של המערער ושותפיו לעבירה. במרוצת ההליך הגיעו הצדדים להסכמות באשר לחלק מן הרכוש שחילוטו נתבקש, ולבסוף נותרה ביניהם מחלוקת רק בנוגע לחילוטם הזמני של שמונה כלי-רכב שהיו רשומים על שם המערער.

תצהירים הוגשו בבית המשפט המחוזי על-ידי 'טוענים לזכות', שהצהירו כי כלי-הרכב שנתפסו הם בבעלותם, ולפיכך אין להורות על חילוטם הזמני. בהמשך העידו ה'טוענים לזכות' לפני בית המשפט המחוזי, ונחקרו על תצהיריהם. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.11.2018 נקבע, כי שבעה מתוך שמונת כלי-הרכב יחולטו באופן זמני, ימכרו, ודמי מכירתם ישמרו בחשבון קרן החילוט עד תום ההליכים בתיק. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו כדלקמן: "אינני סבור כי זכותם זו של הטוענים לזכות, בשים לב לרישום הבעלות, עולה כדי זכות קניינית או מעין קניינית. המדובר בזכות חוזית ותו לא. על כן, זכות המדינה לחילוט בהליך הפלילי, גוברת על זכותם. מלבד זאת, בחינת עדות הטוענים לזכות מעלה כי לא נהגו בכלי הרכב משעה שהועברו לבעלות המשיב מנהג בעלים – כך נמנעו מלבטחם או לנקוט בכל פעולה שתלמד על שימור קשר כלשהו עם הרכב" (פסקה 9).

ביום 12.11.2018 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו, וזו נדחתה: "לא ראיתי להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה בהיותה סעד ביניים שמטרתו הקטנת אובדן הערך של כלי הרכב. המשיב יוכל לערער על ההחלטה וככל שטענותיו יתקבלו, יוכל לקבל דמי מכירת כלי הרכב בחזרה".

ביום 27.11.2018 הגיש המערער הודעת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ובצדה הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנַי. המערער נימק את בקשתו לעיכוב הביצוע בכך ש"עלול להיווצר מצב בו עד למועד הגשת הערעור או לחילופין עד לדיון והכרעה בערעור, תפעל המשיבה לממש את החלטת בית המשפט הנכבד, ותביא למכירת כלי הרכב הרלוונטיים שבידיה. במצב זה, נוצר חשש כבד כי ייגרם לטוענים לזכות נזק רב בלתי הפיך ואינו מידתי".

המדינה התנגדה לבקשת המערער לעיכוב ביצוע, כשלטענתה יש למחוק את הערעור על הסף. לדבריה, מאחר ולשיטת המערער כלי-הרכב אינם בבעלותו אלא בבעלותם של ה'טוענים לזכות', הרי שלו עצמו אין כלל זכות עמידה בעניין זה. עוד טוענת המדינה, כי ה'טוענים לזכות' צריכים להשמיע את טענותיהם במסגרת ערעור אזרחי, והמסגרת שלפנינו – אינה המסגרת המתאימה.

לאחר שקילת טענות הצדדים מזה ומזה, בא בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.  "על מנת למנוע פגיעה בקניינו של אדם שאינו צד להליך הפלילי וטוען לזכות ברכוש לגביו מתבקשים הסעדים הזמניים, ואף על פי שהדבר לא הוסדר בחוק, נקבע כי לטוען לזכות ברכוש מעמד כבר בשלב הדיון בסעדים הזמניים ברכוש" (בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' יוסף סיטבון, פסקה 37 (31.10.2007). בהתאם לכך, הגישו ה'טוענים לזכות' את תצהיריהם בבית המשפט המחוזי, והעידו לפניו. משדחה בית המשפט המחוזי את טענותיהם של ה'טוענים לזכות', עומדת להם הזכות להגיש ערעור בבית משפט זה. ערעור כאמור יוגש כערעור אזרחי (ראו: ע"פ 5233/17 פלונית נ' מדינת ישראל (20.7.2017)). בענייננו, המערער הוא שהגיש את הערעור, וזאת שעה שלטענתו הרכוש שחולט, כלל אינו רכושו. משאלה הם פני הדברים, דומה כי סיכוייו של הערעור להתקבל, במתכונתו הנוכחית, אינם מן המשופרים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בית החולים הגריאטרי יפונה לטובת חולי הקורונה

בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה הבוקר 3 עתירות דחופות אשר הונחו לפניו וטענו נגד החלטת משרד הבריאות (להלן: המדינה), להסב את המחלקה הסיעודית, מחלקה לגריאטריה תת-חריפה ושתי מחלקות לתשושי נפש שבמרכז הגריאטרי הממשלתי שהם, הנמצא בפרדס חנה-כרכור (להלן: שהם), לטובת אשפוזם העתידי של חולי קורונה במצב בינוני וקשה שאמורים לקבל במסגרת זו טיפול ייעודי בתנאים שימנעו הידבקות. בהתאם לתכנית המדינה ולהחלטה נושא העתירה, הסבה זו (להלן: מהלך ההסבה או המהלך) כרוכה בהעברת המאושפזים במחלקות הללו (להלן: דיירי שהם או הדיירים) למסגרות סיעודיות אחרות: בית החולים הסיעודי הדר כרכור, הנמצא בפרדס חנה, ובית החולים הסיעודי Tender Loving Care אשר נמצא בעיר חדרה, לא רחוק מפרדס חנה. כדי למנוע מהלך זה, מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו על תנאי וצו ביניים, שיעצרוהו באופן ארעי ואחר-כך לצמיתות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון   

לטענת העותרת בבג"ץ 2233/20, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן: המועצה המקומית או המועצה), מהלך ההסבה איננו מידתי מבחינת מכלול האינטרסים המושפעים ממנו; ההחלטה לגביו נתקבלה מבלי לשתף את המועצה; מבלי להתחשב בהשלכותיו על הציבור ברחבי היישוב המנוהל על ידיה; ואף תוך הפרת רישיונו וייעודו של שהם כבית חולים גריאטרי, להבדיל מבית חולים כללי או בית חולים ייעודי אחר.

העותרים בבג"ץ 2255/20 הם שבעה מכלל דיירי שהם אשר אמורים לעבור למסגרות הסיעודיות האחרות שצויינו לעיל. עותרים אלה מיוצגים על ידי האפוטרופוסים שמונו להם ועורכי הדין אשר מונו על ידי האפוטרופוסים. לטענתם, העברתם – על כורחם וללא הכנה מספקת – למסגרות סיעודיות אחרות תפגע בהם קשות עד כדי יצירת סכנה לחייהם. העותרים מפרטים וטוענים בהקשר זה, כי למעבר ממסגרת סיעודית-טיפולית אחת לשנייה יש השפעות קשות על המאושפזים. השפעות אלו, קשורות, לטענתם, לקשיי ההסתגלות של החולה הקשיש מבחינה מנטלית, רגשית ותפקודית-כללית, אשר מתועדים במחקרים רפואיים וידועים היטב בתחום הגריאטריה. עוד נטען, כי לא ניתנה למטופלים ולמשפחותיהם התראה מוקדמת כדי שיוכלו להיערך לקראת המהלך. במישור המשפטי, טוענים העותרים כי מהלך ההסבה, שאותו הם באו לתקוף בעתירתם, פוגע בזכות היסוד שלהם לשלמות נפשית וגופנית וכן בזכותם לאוטונומיה – זכויות שאותן, לדבריהם, יש לכבד ולקיים גם בעתות חירום. כמו כן טוענים העותרים כי המהלך נעשה בלא סמכות שבדין והוא נפגם בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורש העניין.

מנגד, טוענת המדינה כי מהלך ההסבה, אשר נועד לביצוע מיידי, הוא כורח בל-יגונה במצב החירום שבו אנו נתונים. מציאותנו כוללת קרוב ל-1500 חולי קורונה, שמתוכם למעלה מ-100 נמצאים במצבי חולי מבינוני עד קשה, לאחר שחמישה מהחולים נפטרו מהמחלה; מספרים אלה עלולים לגדול לממדים של אסון לאומי (כחלק מהפנדמיה העולמית). מהלך ההסבה מהווה חלק ממלחמתה של מדינת ישראל בנגיף הקורונה ומשורה ארוכה של אמצעי חירום אשר ננקטים כדי למנוע את המשך ההידבקות בנגיף ואת התפשטות המחלה בקרב תושבי המדינה. מדובר במאמץ לאומי ממעלה ראשונה, שבמסגרתו המדינה חייבת לדאוג לכך שיימצא בידה מספר רב של מיטות אשפוז עבור חולי קורונה שמצבם בינוני וקשה. מהלך ההסבה אמור לספק למדינה ולחולי הקורונה 128 מיטות אשפוז, ומכאן נחיצותו. המדינה שיתפה את משפחותיהם של דיירי שהם על מהלך ההסבה ובא-כוחה שב והצהיר בפנינו כי דיירים אלה יפונו למסגרות מתאימות, לא הרחק משהם, להמשכו של טיפול נאות בצרכיהם בדרך רגישה ומכבדת. באשר לסמכות לבצע את מהלך ההסבה, המדינה טוענת כי זו נתונה לה בכל הזמנים, ובוודאי בעתות חירום, מכוח הפררוגטיבה הכללית של הרשות המבצעת ומכוח הדינים שעניינם סמכויות חירום וסמכויות עזר נלוות. כמו כן טוענת המדינה, כי שהם הוא בראש ובראשונה בית חולים – כשמו כן הוא – אשר מורשה לספק את כל השירותים הרפואיים עליהם יחליט משרד הבריאות, קרי: המדינה. שירותים כאמור בוודאי יכולים לכלול בתוכם טיפול בחולי קורונה, נוסף לטיפולים סיעודיים-גריאטריים או במקומם, אם כך תחליט המדינה – והמדינה כך החליטה.

בית המשפט העליון ציין, כי נגיף הקורונה איננו מכיר בגבולות המוניציפליים וכי האמת הפשוטה והחשובה נעלמה מעיני המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור. המאמץ לעצור את התפשטות הנגיף הוא מאמץ של כולנו, ואם לא נירתם לו על ידי הגדלת מקומות אשר ייועדו לאשפוזם של חולי קורונה ולטיפול בהם, עלול הנגיף להגיע לכל פינה בארצנו, כולל פרדס חנה-כרכור. לפיכך, הלך הרוח של Not in my backyard, אשר עולה מבין השורות של העתירה של המועצה המקומית, איננו נכון ואיננו ראוי לזמנים הקשים שבהם אנו נתונים (ובכלל).

המדינה, שפועלת באמצעות משרד הבריאות ובאמצעות זרועות ביצוע רבות אחרות, אחראית על המאבק בקורונה. שהם הוא בית חולים ששייך למדינה וזו רשאית לעשות בין כתליו כראות עיניה המקצועיות כדי לטפל בחולים שהיא – המדינה, ולא המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור – תחליט על אשפוזם. סמכות כאמור נתונה למדינה מכוח הפררוגטיבה הכללית שלה כרשות מבצעת, מכוח הוראותיה של פקודת בריאות העם בעניין הקמה וניהול של בתי חולים ומוסדות רפואיים אחרים בשעת חירום, וכן מכוח הוראות חוק הפרשנות בדבר סמכויות עזר (ראו, בהתאמה: סעיף 32 לחוק יסוד: הממשלה; סעיף 20, ובפרט סעיף 20(ט), לפקודת בריאות העם, 1940; וכן סעיף 17 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981) וכן מתוקף היותה בעלים של בית החולים שבו עסקינן.

למועצה המקומית, מאידך, אין שום סמכות להתערב בנעשה בבתי החולים הממשלתיים ובדרך ניהולם על ידי המדינה – וזאת, גם כשבתי חולים אלו נמצאים בתחום שיפוטה. סמכויות המועצה, אשר קשורות לענייננו בקשר עקיף בלבד, מפורטות בסעיפים 142, 249(29) ו-242 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ואינן מתפרסות אל תחומם של בתי החולים הממשלתיים. מוסדות הבריאות של המדינה ממילא אינם חייבים לשמוע את דעתן של רשויות מקומיות בבואם לקבל החלטות בעניין בתי החולים הממשלתיים – שימוע כאמור הוא עניין וולונטרי גרידא, שלעתים רצוי ולעתים אינו דרוש כלל.

לעניין עתירתם של דיירי שהם, הרי שמצוקת האוכלוסייה הקשישה אשר זקוקה להשגחה ולטיפול גריאטריים היא מצוקת אמת. במצוקה זו אין להקל ראש, ובית המשפט ציין כי הוא רחוק מלעשות כן מרחק שנות אור.

דא עקא, מצוקה זו היא רק אחת המצוקות שבהן מוטל על המדינה לטפל בימים קשים אלה. הסכנות הקיומיות והמצוקה היומיומית שאליהן נחשפנו בעקבות פנדמיית הקורונה אף הן אמיתיות. במקרה שלפנינו, המדינה קיבלה החלטה שמאזנת בין זכות הדיירים לטיפול ולסיעוד, אשר מהווה חלק חשוב מזכויות הרווחה שלהם, לבין הספקת צרכים רפואיים קיומיים לחולי קורונה והצורך לבלום את התפשטות הנגיף מהר ככל שניתן. במסגרת זו, החליטה המדינה, על כורחה, להסב נזק קטן יחסית לדיירי שהם, אשר יפונו – בלית ברירה, בהתראה קצרה – למסגרות סיעודיות אחרות ויקבלו שם טיפול נאות, כדי למנוע נזקים חמורים הרבה יותר ובכללם התפשטות מחלה מסוכנת, פגיעה בבריאות תושביה, ואף תמותה.

ברי הוא, כי החלטה זו מקשה עד מאד על הדיירים המפונים ועל יקיריהם אשר דואגים לשלומם. ברם, איש מהדיירים לא ניסה להוכיח לנו – וממילא לא הוכיח – כי בריאותו עלולה להינזק באופן חמור וחסר תקנה עקב מעברו המיידי למוסד אחר. מהלך ההסבה של המדינה הוא בלי ספק מהלך לא פשוט, ואפילו קשה. אולם, מהלך זה עודנו רחוק מלהגיע כדי "בחירה טרגית" מן הסוג שמדינות נאורות נאלצות לעשות בצוק העתים (ראו Guido Calabresi & Philip Bobbitt, Tragic Choices (1978)); ועל זאת נברך. בהחליטה על מהלך זה, הפעילה המדינה שיקול דעת מקצועי והחלטתה בוודאי איננה בלתי מידתית (ראו בעניין דומה את דבריו של השופט ע' פוגלמן בבר"ם 2199/20 פשה נ' משרד הבריאות, פסקה 6 (24.3.2020)).

הדיירים מוסיפים וטוענים כי מהלך ההסבה והאופן שבו הוא עתיד להתבצע אינם תואמים את נוהלי משרד הבריאות מבחינת שלבי ההיערכות של בתי החולים הממשלתיים לתרחישי התפשטות הקורונה. בטענה זו אין ממש: נוהלי עבודה פנימיים של רשות שלטונית אינם בגדר כללים נוקשים אשר מופיעים בחוקים ובתקנות ואותם יש חובה לקיים במדויק; ובוודאי שאין בהם כדי להצר את סמכויות המדינה אליהן הפניתי בדוני בעתירתה של המועצה המקומית. כך הוא גם לגבי הטענה אשר באה להטיל ספק בתקפותם של תרחישי התפשטות המחלה עליהם מתבססת המדינה: תרחישים כאמור מצויים בליבת שיקול הדעת המקצועי של משרד הבריאות, שבו אין אנו נוהגים להתערב (ראו, למשל: בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 19 (‏26.8.2019)). למעלה מן הנדרש, אציין כי הסתברות נמוכה לקרות נזק רב-ממדים  מצדיקה נקיטת פעולות מנע יקרות ואף קשות.

בג"צ קבע אם כן, שבמהלך ההסבה לא נפל שום פגם מהותי או פרוצדורלי, ושלא נותר אלא לדחות גם את עתירתם של דיירי שהם. לצד זאת, איחל הרכב השופטים לעותרים ולשאר דיירי שהם בריאות טובה ואריכות ימים, תוך הבעת תקווה כי סירתנו – הסירה של כולנו – תגיע בקרוב אל חוף המבטחים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

הקורונה אינה סיבה להתערבות בג"צ

בג"צ דחה על הסף עתירה שהוגשה בפניו בטענה שלאור מגפת הקורונה לא ניתן לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון    

עניינה של עתירה זו שהוגשה בימים אלו בבקשה לבטל את החלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 18.3.2020, ולהורות על שחרורו ממשמורת של העותר 1. בפתח הבקשה ציינו העותרים, כי על אף שדרך ההשגה על החלטות בית הדין לביקורת משמורת היא בערעור לבית משפט לעניינים מנהליים, נבצר מהם לילך בנתיב זה, נוכח החלת תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 (להלן: התקנות). לטענתם, ערעורים על החלטות בית הדין לביקורת משמורת אינם באים בגדר העניינים המנויים בסעיף 3(א) לתקנות, או בהודעת מנהל בתי המשפט מיום 15.3.2020, ועל כן לא ניתן לדון בהם בעת תחולת התקנות. לפיכך מבקשים העותרים, כי בית משפט זה יפעיל את סמכותו השיוריות כבית דין גבוה לצדק, מכוח סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה.

בכ"צ לא מצא לנכון להעתר לבקשה. על-פי סעיף 3(ד) לתקנות "על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) עד (5), רשאי נשיא בית משפט, מטעמים שיירשמו, לקבוע כי הליך מסויים הנמנה עם הענינים המפורטים בתקנת משנה (א)(1) עד (5) לא יידון, או שהליך מסויים שאינו נמנה עמהם – יידון". ראו גם דברים מפורשים בעניין זה, שכתב מנהל בתי המשפט בסיפא להודעתו מיום 15.3.2020 (נספח ב' לעתירה). זו הדרך שהעותרים יכולים לנקוט בה, בצוק העיתים, ואין הצדקה לכך שבית משפט זה ידרש אל העניין.

בג"צ הדגיש, שבהפניית העותרים לדרך הדיונית הפתוחה בפניהם, אין משום נקיטת עמדה מצידו לגוף העניין.

העתירה נדחתה אפוא על הסף.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.