העליון הפחית ממאסרו של רו"ח שהעלים מס

בית המשפט העליון הכריע בערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

נועם קוריס- קבלו נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

המערער, רו"ח רני גלבוע,  הורשע, בעקבות הודאתו בגדר הסדר טיעון – בעבירות מס מתוחכמות, שביצע במסגרת עבודתו כרו"ח, הכל כמפורט בגזר הדין, נושא הערעור.

לאחר הרשעתו כאמור – הושתו על המערער העונשים הבאים: 5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו וכן 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי וחילוט של כספים לטובת קרן החילוט – הלבנת הון.

בערעור טען ב"כ המערער, בין השאר, כנגד מתחם הענישה שנקבע בגזר הדין וכן הדגיש כי מצבו הבריאותי של המערער (הוא עבר צנתורים וניתוח לב פתוח קודם למאסרו) – עדיין קשה והוא סובל מעת לעת מהתעלפויות וסחרחורות.

בתום טיעוניו של ב"כ המערער והאזנה לתגובת ב"כ המשיבה – הציעו שופטי הרכב העליון כי ב"כ המשיבה תסכים להפחתה מסוימת בעונש, בשים לב למצבו הבריאותי של המערער, והיא בתגובה השאירה את הנושא לשיקול דעתו של ההרכב.

נוכח האמור לעיל – הוחלט, מבלי לשנות ממדיניות הענישה המחמירה אותה הציג בית המשפט המחוזי הנכבד (הראויה לעבירות מס מסוג זה שהמערער הורשע     בהן) – להפחית שנה מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער, זאת בהתחשב במצב בריאותו, ובשים לב לכך שקיבל אחריות על מעשיו.

ביתר רכיבי גזר הדין – לא יחול שינוי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

מיליון דולר יישארו בידי המדינה

בית המשפט העליון נדרש בימים אלו לקביעה בדבר הותרת רכוש בשווי של יותר ממיליון דולר שהמדינה תפסה בקשר לפרשיית הימורים והלבנת הון.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

נועם קוריס- קבלו נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

במסגרת הדיון בבקשה עלה כי המבקשים חשודים בעבירות הלבנת הון, ניהול הימורים וארגונם, קשירת קשר לפשע ועבירות מס, וביום 14.4.2019 נתפס רכוש שלהם: דירות, כלי רכב וכספים.

ביום 10.6.2019 בית משפט השלום בראשון לציון (ה"ת 49301-05-19; השופט ג' אבנון) קבע שאין לשחרר את עיקר התפוסים. צוין כי מוסכם על הצדדים קיומו של חשד סביר לביצוע העבירות (ובית המשפט עיין בחומר והגיע בעצמו למסקנה דומה), כי המשיבה טוענת לעבירות שהושג בהן רכוש בשווי כ-6,200,000 ש"ח, וכי שווי התפוסים קטן מסכום זה. על כן נקבע כי קיימת הצדקה להותיר את הרכוש תפוס. לצד זאת, הותר להשיב כלי רכב אחד, כפוף להפקדת 30% ממחירו ולתנאים נוספים.

בהחלטה נוספת מיום 2.10.2019 הורה בית משפט השלום להשיב למבקשים 25,000 ש"ח שנתפסו, בשל התמשכות ההליכים ובשל התנהלות המשיבה שגרמה לדחיית דיון.

ביום 31.12.2019 נדרש שוב בית משפט השלום לתפוסים, והפעם קיבל בחלקה את בקשת המשיבה להאריך את החזקת התפוסים (ה"ת 63492-09-19, מ"י 30572-04-19; השופט ג' אבנון).

נקבע כי עדיין קיים חשד סביר נגד המבקשים, אולם "בשלב זה של ההליך מצופה מהמבקשת להצביע על התפתחות בעוצמתם של החשדות" (פסקה 4), בעיקר חיזוק לעדויות שנגבו מהמהמרים.

בחינת הודעות של כמה מהמרים הביאה להערכה מופחתת של שווי הרכוש שהושג בעבירות (לפי ההוראות בסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000, להלן: "שווי העבירות"), עד כדי 4,300,000 ש"ח. מאחר שמאז ההחלטה הקודמת לא בוסס חלק הארי של החשדות, מצא בית משפט השלום כי הסיכוי לחלט בתום ההליך רכוש ששוויו למעלה מחצי מ"שווי העבירות", כלומר 2,150,000 ש"ח, הוא נמוך.

בהתחשב בשווי התפוסים – כ-3,500,000 ש"ח – הוחלט להאריך ב-150 יום את החזקת הדירות וחלק מהכספים (אף שערכם הכולל עולה על הסכום המותר לתפיסה); ולשחרר כלי רכב וערבויות שניתנו להשבתם, חשבונות בנק וכספים אחרים.

בית המשפט המחוזי קיבל ביום 4.2.2020 את ערר המשיבה ודחה את ערר המבקשים (ע"ח 9258-01-20; השופט ח' טרסי).

נקבע כי את פוטנציאל החילוט יש לגזור מ"שווי העבירות", כי אין מקום להפחית מפוטנציאל זה לאחר שנקבע, וכי בענייננו שווי התפוסים נמוך גם מ"שווי העבירות" העדכני, ועל כן אין לשחרר דבר ממנו.

מכאן הבקשה שהוגשה לעליון. לגישת המבקשים, עניינם מעלה שאלה משפטית המצדיקה לתת רשות לערור ב"גלגול שלישי", והיא אם פוטנציאל החילוט שווה ל"שווי העבירות", או שניתן לקבוע אותו גם בהתחשב במשקל הראיות.

לטענתם, חולשת הראיות עשויה לצמצם את היקף הרכוש המחולט בשלב קביעת "שווי העבירות", ובדומה, כעניין ש"בסמנטיקה", אפשר להפחית את פוטנציאל החילוט בשל קשיים בראיות. נטען כי בית המשפט המחוזי כלל לא עיין בראיות.

כידוע, רשות לערור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים נדירים המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין מהותי.

בית המשפט העליון לא מצא כי הבקשה שלפניי מעוררת שאלה עקרונית או כי שיקולי צדק מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה, ודי בכך כדי לדחותהּ.

בבקשה לחילוט זמני של רכוש בגין חשד לעבירת הלבנת הון על בית המשפט לבחון בשלב ראשון את דבר קיומן של ראיות לכאורה מספיקות, ובשלב שני אם הן מקימות סיכוי סביר לכך שהחשוד יורשע בעבירות המיוחסות לו ולכך שיהיה ניתן לחלט את רכושו ("פוטנציאל חילוט") (ע"פ 5140/13 מדינת ישראל נ' אוסקר, פסקה 9 (29.8.2013)). החילוט בסוף ההליך ייקבע לפי "שווי העבירות", ובהתאם לכך יש לחשב את הערך המרבי של הרכוש הנתון לחילוט זמני. בשלב שלישי יש לבחון אם החילוט המבוקש מידתי, למשל על דרך של בחינת חלופות לו (ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (11.8.2019)).

כאמור, בשלב של קביעת "פוטנציאל החילוט" מתבררת סוגיית הסיכוי הסביר להרשעה ולחילוט בתום ההליך הפלילי. כחלק מכך מעיין בית המשפט בראיות ומעריך את יכולתן (כפי שהיא נחזית לכאורה בשלב זה) להביא להרשעה ואת "שווי העבירות" המתגלות מהן (ראו למשל ע"פ 6352/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים, פסקאות 30–36 (8.4.2018) (להלן: עניין חסדי דוד)). בחינה זו נערכת בהיבט תוכן הראיות בלבד, ולשיקולים בדבר קצב איסוף הראיות אין ככלל השפעה עליה.

בית המשפט העליון גם הזכיר, כפי שכבר נפסק, קביעת "שווי העבירות" אינה סוף פסוק, ועל בית המשפט לבחון שיקולים נוספים בהחליטו איזה רכוש לחלט. בין היתר, ניתן לשקול גם את דיות הראיות – אולם לא לשם חישוב "שווי העבירות", אלא כדי להכריע מה ראוי לחלט מתוך הרכוש שמגיע כדי שווי זה:

"במסגרת ההחלטה בדבר מתן צו זמני יש משמעות לעוצמת התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת נגד הנאשם, במובן זה שתתקיים 'מקבילית כוחות' בין עוצמת הראיות לבין היקף הרכוש שייתפס. ככל שהתשתית הראייתית נגד הנאשם דלה יותר, וככל שהמקרה מעלה שאלות פרשניות המפחיתות מן הסיכוי שהנאשם יורשע בסופו של הליך, כך תפחת הנכונות להורות על תפיסתו של מלוא פוטנציאל החילוט – ולהיפך" (עניין חסדי דוד, בפסקה 37).

כך, יש לשקול גם את מידתיות החילוט, כפי שנקבע בע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל (11.8.2019), אשר בתי המשפט קמא והמבקש אזכרו.

בנסיבות דנן בית משפט השלום מצא כי הראיות מצביעות על "שווי עבירות" בסך 4,300,000 ש"ח, ועוד קודם לכן קבע כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות. אותו חשד סביר התבסס על הראיות שהספיקו למצוא "פוטנציאל חילוט" בהחלטות הקודמות בעניין זה, ולא נטען כי בינתיים נפגמו משקלן או אמינותן.

בכך, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, נחתם שלב בדיקת "פוטנציאל החילוט". הדרישה להוסיף ראיות בשל התמשכות ההליך מקומה אולי בשלב הבא, בדיקת המידתיות, אולם הערכאות שלפניי לא נדרשו לסוגיה זו. אם יש למבקשים טענות בנוגע אליה, הן שמורות להם.

במצב הדברים האמור עולה "שווי העבירות" על שווי התפוסים, ומשבית משפט השלום לא קבע טעם אחר לשחרור חלק מהרכוש, לא היה מקום להורות על כך.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור והורה על הותרת התפוסים בידי המדינה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

בג"צ אסר לגרש יוצא דרפור שצבר שלוש הרשעות פליליות

המבקש, אזרח סודן יוצא חבל דרפור, הגיש בקשה למקלט מדיני בשנת 2014 וזו טרם הוכרעה על ידי המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן גם: הרשות). בשנת 2007, החליט שר הפנים להעניק מעמד ארעי לכ-600 נתיני סודן שהוכרו על ידי נציבות האו"ם לפליטים כיוצאי חבל דרפור (להלן: החלטת השר). כפי המתואר בבקשה, המבקש קיבל רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 מכוח אותה החלטה רק ביום 10.11.2015, שהוארך מעת לעת. ביום 23.7.2018 נגזר על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בעקבות הרשעתו בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות (לשלמות התמונה יוער כי המבקש הורשע בפלילים פעמיים לפני שקיבל לראשונה רישיון א/5, כמפורט בתשובת הרשות, סעיפים 10 ו-12). ביום 3.12.2018 הוארך רישיונו של המבקש מסוג א/5 לחצי שנה וביום 12.5.2019 הגיש האחרון בקשה להארכת הרישיון. בימים 22.2.2019 ו-13.6.2019 המבקש נעצר (בחשד לביצוע עבירות כלפי בת זוגו לשעבר), ובשני המקרים שוחרר המבקש בסמוך לאחר המעצר בתנאים מגבילים ובכפוף להפקדת ערבויות (להלן: תיקי המב"ד). ביום 29.7.2019, נערך למבקש ראיון שבו נמסר לו כי הרשות שוקלת לבטל את רישיונו הארעי, והמבקש טען כי הוא נשא HIV, והרישיון נדרש לו לקבלת טיפולים רפואיים. באותו יום החליטה המשיבה לבטל את רישיונו של המבקש (והוא נלקח ממנו לאלתר), ולתת לו רישיון ב/1 לשנה. ערר פנימי שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

נועם קוריס- קבלו נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

על החלטה זו ערר המבקש לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין). לצד הערר, הגיש המבקש בקשה למתן לצו ביניים שלפיו יינתן לו רישיון מסוג א/5 עד להכרעה בערר. בבקשה נטען כי המבקש נשא HIV ועל כן הוא זקוק לטיפול הרפואי שניתן לו מכוח ביטוח הבריאות הממלכתי, אשר הוא אינו זכאי לו עם ביטול רישיון א/5. ביום 2.10.2019 דחה בית הדין את הבקשה לצו ביניים. בית הדין ציין כי הגם שעסקינן בבקשה הנוגעת לזכויות יסוד, הסעד המבוקש לא ניתן כדבר שבשגרה. אשר למאזן הנוחות צוין כי טענותיו של המבקש נוגעות לאיכות הטיפול הרפואי להבדיל מעצם נתינתו (שכן טיפול רפואי מוענק בישראל אף לחסרי מעמד, הגם שמדובר בטיפול שניתן במצב חמור יותר, וברמה פחותה מזו שהמבקש קיבל עד כה). בית הדין עמד על חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקש, מאת ד"ר יצחק לוי, מנהל יחידת האיידס במרכז הרפואי שיבא מיום 31.7.2019 (להלן: חוות הדעת וד"ר לוי) וציין כי עולה ממנה כי חלק מנשאי HIV חסרי מעמד בישראל נמצאים בתכנית משרד הבריאות, שבמסגרתה מתבצע מעקב רפואי חלקי וניתנות תרופות מסוימות. לפיכך נקבע כי גם אם לא מדובר בטיפול ברמה לה זכאי מי שמחזיק ברישיון א/5, וגם אם מצבו של אדם אשר היה מטופל ברמה הגבוהה יותר צפוי להתדרדר, לא מדובר בענייננו במצב בו הטיפול בו יופסק לחלוטין. בהמשך לכך צוין כי ביטוח בריאות ממלכתי הוא בגדר פריווילגיה שלא ניתנת לבעלי מעמד מסוג ב/1 (כפי שניתן למבקש) אולם ביטול הרישיון מסוג א/5 אין משמעו שלילת הזכות לטיפול רפואי אלא רק שינוי עול המימון של הטיפול. בבחינת למעלה מן הצורך צוין, כי יש בהרשעותיו של המבקש והתיקים הפתוחים בעניינו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת הרשות, וכי מדובר בשיקול צדק כללי לדחיית הבקשה. מטעמים אלה נדחתה הבקשה למתן צו ביניים, מבלי שבית הדין נדרש לסיכויי הערר.

לשלמות התמונה יוער כי ביום 5.12.2019 עדכנה באת כוח המבקש – במסגרת תגובה לבקשת המשיבה להקפיא את הדיון בערר – כי שני תיקי המב"ד נסגרו (אחד מחמת היעדר ראיות ושני בשל כך שמדובר "באירוע שההליך הפלילי אינו מסגרת מתאימה לבירורו אי התאמתו להליך פלילי"; נספח 7 לבקשה).

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו, וביום 12.12.2019 בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' רון) דחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי בהחלטת בית הדין לעררים ניתן משקל ניכר לעברו הפלילי של המבקש, וכי שני תיקי מב"ד שהיו תלויים ועומדים לחובת המבקש – נמחקו. בהחלטתו, נדרש בית המשפט לטענות שהועלו על ידי הרשות שלפיהן המבקש לא הגיש את הבקשה להארכת רישיונו במועד הקבוע לכך וקבע כי אם בסוגיה זו היה מתמצה הדיון, ייתכן שהיה מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים, גם אם בגדרה התבקש "צו עשה". בתוך כך צוין כי המבקש כבר החזיק ברישיון א/5; כי קיימת נזקקות רפואית מצדו; וכי יש היגיון בטענה כי יש לאפשר לו רצף טיפולי. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור בשל סיכויי הערר הנמוכים. נקבע כי נוכח עברו הפלילי של המבקש, הכולל גם הרשעה בעבירות אלימות, שבגינן גם נשא בעונש מאסר בין כתלי בית הסוהר, ספק אם תתקבלנה טענותיו נגד ביטול הרישיון. אשר למאזן הנוחות צוין כי יש להתחשב בכך שמתן הסעד המבוקש יוביל להוצאה ציבורית, וכי תיתכנה השלכות רוחב למתן הסעד במקרה זה על מקרים דומים. כמו כן, צוין כי גם אם הבקשה למתן צו ביניים תידחה, יזכה המבקש לטיפול רפואי רלוונטי, אף אם ייתכן שלא מדובר בטיפול המיטבי (ובעניין זה צוין כי לא הוצגה תמונה מלאה). משכך נקבע כי נזקו של המבקש קיצוני פחות מכפי המשתמע מטענותיו ומכל מקום נוכח השיקולים שעניינם עברו הפלילי המכביד של המבקש וסיכוייו הקלושים לזכות ברישיון א/5 בסופו של יום – אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין לדחות את הבקשה למתן צו ביניים.

מכאן הבקשה שהוגשה לאחרונה לבג"צ, שבגדרה נטען כי ביטול רישיון א/5 של המבקש יביא להתדרדרות במצבו הרפואי, ובכך יש להטות את מאזן הנוחות לטובתו. המבקש מציין כי לפי הזכויות המוקנות לו ברישיון ב/1 שבו הוא מחזיק כיום, יינתן לו טיפול רפואי רק אם מצבו יתדרדר, וגם אז מדובר בטיפול באיכות נמוכה (שלא מעניקים אותו מזה כעשור במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי), שיגרום לו לתופעות לוואי קשות ולנזק בלתי הפיך. המבקש טוען כי להחלטה בעניינו אין השלכות רוחב מכיוון שהיא ממילא רלוונטית רק עבור מי שקיבל רישיון א/5 מכוח החלטת השר והוא גם נשא HIV. כמו כן, המבקש טוען כי העלויות של מתן טיפול מונע, לו הוא זכאי מכוח רישיון מסוג א/5 בלבד, פחותות מהעלויות שתיגרמנה לקופה הציבורית כתוצאה מהטיפול בו לאחר שמצבו יתדרדר. עוד נטען כי לא יהיה באפשרותו לקבל את הטיפול האמור במסגרת פרטית נוכח עלותו, המסתכמת בכ-4,600 ש"ח בחודש. המבקש מוסיף וטוען כי הדיון בערר בעניינו הוקפא עד לאחר מתן החלטה בהליך אחר, כך שתקופת הביניים עד למתן החלטה סופית בעניינו עשויה להתארך, ובכך יש לחזק את הצורך בקבלת צו הביניים המבוקש עד להכרעה בערר (בטענה זו מתייחס המבקש להליך בעמ"נ (מינהליים י-ם) 3597-11-19 משרד הפנים נ' פלוני; יוער כי מאז כבר ניתן פסק באותו הליך, ועל כך הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה, בר"ם 156/20 פלוני נ' שר הפנים (להלן: בר"ם 156/20)).

אשר לסיכויי הערר, המבקש סבור כי מדובר בסיכויים גבוהים נוכח הפגמים שנפלו בהליך שקדם לקבלת ההחלטה בעניינו ובשל כך שרישיונו הוארך בעבר חרף ההרשעות בפלילים ששימשו כנימוק לדחיית בקשתו להארכת הרישיון כעת (ונוכח סגירת תיקי המב"ד בעניינו). לבסוף, המבקש סבור כי כשמדובר בבקשה לסעד זמני, יש חשיבות לשימור המצב הקיים, כאשר בעניינו מדובר במתן רישיון מסוג א/5, שבו החזיק משנת 2015 מכוח החלטת השר, ונשלל ממנו ללא התראה או מתן זמן להתארגנות.

התבקשה תשובת המשיבה, שבגדרה נטען כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה המקובלות בפסיקה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטות בית הדין לעררים, בפרט עת עסקינן בבקשות שעניינן החלטות ביניים. כמו כן, המשיבה מציינת שמדובר בבקשה למתן "צו עשה", וכן כי הסעד המבוקש בצו הביניים זהה לסעד המבוקש בהליך העיקרי. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה אף לגופו של עניין. לעמדתה, האיזון שנעשה בהחלטת בית הדין אינו מגלה עילה להתערבות, בין היתר נוכח שיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים להעניק מעמד בישראל ובענייננו – בשל עברו הפלילי של המבקש, שהוא שיקול משמעותי במסגרת בחינת הארכת רישיון א/5. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי המעמד שהוענק למבקש מאפשר לו להתפרנס למחייתו וכי הוא יוכל לקבל טיפול רפואי במסגרת התכנית הלאומית לטיפול במהגרים נשאי HIV ללא ביטוח בריאות (להלן: התכנית הלאומית). בתגובה לטענות המבקש בעניין סוג הטיפול וטיבו נטען כי אלו לא נתמכו במידע מדויק הרלוונטי למבקש, לרבות תוצאות הבדיקות הייחודיות לבדיקת עמידויות, דיווח על תופעות לוואי כתוצאה מנטילת תרופות אחרות ועוד. חוות הדעת שצירף המבקש, כך המשיבה, כוללת הערכה בלבד כי תיתכן התדרדרות במצב הרפואי של המבקש. עוד צוין כי לפי מנהל המחלקה לשחפת ולאיידס במשרד הבריאות, התרופות שניתנות במסגרת התכנית הלאומית הן תרופות המאושרות והמומלצות על ידי ארגון הבריאות העולמי, אשר נמצאות בשימוש בכל רחבי העולם, קרי: כי מדובר במענה רפואי מקובל הניתן דרך כלל לצורך טיפול בסוג המחלה הרלוונטי. בצד האמור הובהר כי הטיפול שניתן במסגרת התכנית הלאומית לא כולל טיפול נלווה, ככל שמתפתחות מחלות נוספות אצל המטופל.

לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה, החלט בג"צ לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. כידוע, שני שיקולים עומדים ביסוד ההחלטה בדבר הענקת סעד זמני – האחד, מאזן הנוחות, והשני – סיכויי ההליך שנקט המבקש, להתקבל. על פי רוב, היסוד המרכזי והעיקרי שיש לתת עליו את הדעת הוא שיקול מאזן הנוחות, שבמסגרתו יש לבחון אם דחיית הבקשה תגרום למבקש לנזק בלתי הפיך, ככל שיקבל את הסעד הסופי בהליך שנקט (בר"ם 5061/15 צגטה נ' שר הפנים, פסקה 9 (‏12.8.2015); בר"ם 7582/12 פריידי נ' משרד הפנים, פסקאות 7-6 (‏13.12.2012)). בית המשפט סבר כי מאזן הנוחות במקרה דנן, שהוא אבן הבוחן המרכזית כאמור, נוטה לטובת המערער וכי סיכויי הערר אינם מובהקים באופן המצדיק מתן בכורה לשיקול אחרון זה. כעולה מהפירוט מעלה, המערער החזיק ברישיון א/5 מסוף שנת 2015 וכשזה ניתן לו לראשונה כבר עמדו לחובתו שתי הרשעות בפלילים. המערער אובחן כנשא HIV בשנת 2016 ומאז הוא זכה לטיפול רפואי מכוח הרישיון האמור. טענתו העיקרית של המערער בבג"צ היא כי ביטול רישיון א/5 יגרום לו לנזק בריאותי בלתי הפיך כפועל יוצא מביטול זכאותו לביטוח בריאות ממלכתי.

בחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער לתמיכה בטענותיו נסקרות באופן כללי ההשפעות האפשריות להפסקת הטיפול המוענק מכוח הביטוח הממלכתי, כדלקמן: ראשית ייתכן שהטיפול יופסק לחלוטין מכיוון שעקב "מצבו הטוב" של הנשא, הוא לא יוכל להיכנס לתכנית הלאומית (שבשלב זה כוללת רק חולים שמצבם "גרוע"), ומצבו הרפואי יתדרדר. שנית ייתכן שהנשא יחזור לקבל טיפול פחות טוב ומעקב רפואי פחות טוב. לפי ד"ר לוי, בשני המצבים המתוארים עלול הנגיף לפתח עמידות כך שגם אם הנשא יחזור לקבל טיפול טוב – הטיפול עשוי להיות פחות יעיל. בנוסף צוין כי אם במסגרת הטיפול בביטוח הממלכתי קיבל המטופל את כל התרופות למחלות נלוות הרי שטיפולים אלה יופסקו עם הפסקת הביטוח ומצבו הרפואי של המטופל עשוי להתדרדר (אף המשיבה בתשובתה הבהירה כי הטיפול שניתן במסגרת התכנית הלאומית אינו כולל טיפול נלווה, ככל שמתפתחות מחלות נוספות אצל המטופל). ד"ר לוי חותם את חוות דעתו במסקנה "חד משמעית" שלפיה אם "מטופל עובר מטיפול טוב (בזכות היותו בביטוח רפואי מקובל) לטיפול פחות טוב (בעקבות הפסקת הביטוח) מצבו הרפואי עשוי להידרדר ולהיות גרוע יותר" וכי הפסקת הטיפול במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי יכולה להביא לתוחלת חיים גרועה יותר לנשאי HIV. המשיבה לא חלקה על מסקנות אלו, אלא טענה כי מדובר בהערכה כללית בלבד שאינה מספיקה כדי להקים זכות לטיפול רפואי מסוג מסוים.

בהינתן האמור בחוות הדעת, שניתנה מפי מנהל יחידת האיידס במרכז הרפואי שיבא, אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערער כך שהרישיון א/5 שהחזיק משך כ-4 שנים לפני ביטולו – יושב לו. כמתואר בחוות הדעת, ההשלכות האפשריות להפסקת הטיפול הרפואי מכוח הביטוח הממלכתי שהמערער נהנה ממנו עד כה – גם אם אין מדובר בתוצאות ודאיות – הן קשות, וחלקן דומה – בלתי הפיכות. גם בית המשפט לעניינים מינהליים עמד על ההיגיון בשמירה על רצף טיפולי למי שכבר החל לקבל טיפול רפואי מסוג מסוים, וציין כי אילו הדיון היה מתמצה במישור זה – היה נוטה להתערב בהחלטת בית הדין לעררים.

עוד יש להעיר, כי כעולה מבקשה נוספת שהוגשה על ידי באת כוח המערער מיום 30.1.2020, הדיון בערר הוקפא וזאת עד להכרעה בבר"ם 156/20. לפיכך, במצב הדברים הנוכחי הדיון בערר מעוכב לתקופה לא ידועה, וגם לכך יש לתת משקל (ראו והשוו עמ"נ (מינהליים י-ם) 2429-10-19 יוסרי נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (11.12.2019)). להשקפתי שיקולי מאזן הנוחות מטים אפוא את הכף לטובת המערער, כך שיתאפשר לו להחזיק ברישיון שבו החזיק מזה כמעט 4 שנים עד להכרעה בערר. מצב הדברים שבו אדם מחזיק ברישיון א/5 כמעט 4 שנים וזה מבוטל ונלקח ממנו כבר במועד ההחלטה הוא בגדר חריג המאפשר מתן סעד זמני גם אם מדובר ב"צו עשה". ממילא, ככל שהערר יידחה ניתן יהיה שלא לחדש את הרישיון, והמשיבה לא הצביעה על נזק אחר שייגרם לה כתוצאה ממתן הסעד הזמני עד להכרעה בערר במידה המטה את מאזן הנוחות לחובתו של המערער.

בית המשפט לא התעלם ממעורבותו הקודמת של המערער בפלילים. שיקול זה צוין בבחינת למעלה מן הצורך בהחלטת בית הדין לעררים, ואף ציין כי סבר שאין לתת לו משקל מכריע. כעולה מן הפירוט בתשובת המשיבה, לחובת המערער עומדות שלוש הרשעות קודמות: שתיים מהן לפני שקיבל רישיון א/5, והשלישית מיום 23.7.2018 אשר גם לאחריה הוחלט להאריך את הרישיון שבו החזיק המערער. בנוסף, התיקים שנפתחו לאחר החלטת הארכת הרישיון האחרונה בעניינו של המערער, נסגרו ולא נפתח בעניינם הליך פלילי (כפי שציינה באת כוחו בהודעה שהגישה לבית הדין לעררים מיום 5.12.2019). בנסיבות אלו, בית המשפט לא סבר כי המעורבות הקודמת של המערער בפלילים – הייתה צריכה להביא לדחיית הבקשה לסעד זמני, ומשמעותה, כמו גם יתר הטענות שהעלה לגבי הליך קבלת ההחלטה בעניינו, תיבחנה במסגרת הערר עצמו מבלי שאביע עמדה לגופם של דברים.

אשר על כן, בית המשפט העליון פסק, כי המשיבה תאריך את תוקפו של רישיון א/5 שניתן למערער בחצי שנה ותשוב להאריכו בחצי שנה כל פעם עד להכרעה בערר, אלא אם תהיה מניעה חדשה כלשהי להארכת הרישיון. אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

כתב אישום נגד בעלי פיטבול

פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) הגישה לבית משפט השלום בעיר כתב אישום נגד בעלים של כלב שתקף פעוט בן 3 וגרם למותו. כתב האישום הוגש בגין גרימת מוות ברשלנות, החזקת כלב מסוכן, החזקה כלב ללא רישיון וחובת הממונה על דבר שיש בו סכנה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד סאמי חוראני  מפרקליטות מחוז ירושלים, הנאשם גידל בביתו כלב מסוג "פיט בול טרייר" ללא רישיון ובניגוד לתקנות, על גג ביתו בן הקומה האחת, שם גם גידל תרנגולות ויונים.

ביום ה- 26.05.18 שהו המנוח ואחיו בביתו של הנאשם. בשעות הצהריים עזב הנאשם את המנוח ואחיו והלך לישון. בהמשך יצאו הילדים מביתו של הנאשם ועלו לגג ביתו, למקום החזקת הכלב על מנת להאכיל את היונים שגידל הנאשם על הגג. הפעוט ואחיו עלו לגג באמצעות סולם שהניח הנאשם שם באופן קבוע, הגג היה פתוח ונגיש, ולא מגודר.  הכלב המסוכן, אשר היה קשור באותה עת, וללא זמם, השתחרר מסיבה שאינה ידועה מהרצועה או השרשרת בה היה קשור, הסתער לעבר המנוח ותקף אותו על ידי נשיכתו בראשו ובצווארו לעיני אחיו, שצעק לעזרה.

כתוצאה מהתקיפה נחבל המנוח חבלות קשות אשר גרמו לדימום רב והובהל לבית חולים. חרף הטיפולים בעקבות סיבוכים של חבלות כהות וחודרות בראש ובצוואר שנגרמו מנשיכת הכלב המסוכן, נפטר המנוח מפצעיו ביום 7.6.18.

במעשיו האמורים, גרם הנאשם ברשלנותו למותו של הילד, החזיק הנאשם כלב ללא רישיון והחזיק כלב מסוכן בניגוד לתקנות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

גוגל לא תסיר תכנים פוגעניים

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן) בת"א 15035-06-19 מיום 8.12.2019 בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן צווים זמניים נגד המשיבות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

בתמצית, עניינה של התביעה העיקרית שמנהלים המבקשים היא בפרסומים שהועלו ברשת האינטרנט אשר לטענתם עולים לכדי לשון הרע (להלן: "הפרסומים הפוגעניים"). התביעה הוגשה הן נגד המחברים של אותם פרסומים (להלן: "מחברי הפרסומים") והן נגד האתרים שמשמשים פלטפורמה לפרסומם (להלן: "בעלי הפלטפורמות"). יצוין כי חלק מהנתבעים הם אזרחים ישראליים וחלקם אזרחים זרים.

נועם קוריס

ביום 8.8.2019 הגישו המבקשים בקשה לצווים זמניים שעניינה הסרת הפרסומים הפוגעניים. ביום 12.11.2019 נתן בית המשפט קמא החלטה בעניינם של הנתבעים 4-1 בהליך קמא אשר דוחה את הבקשה מחמת שני טעמים מרכזיים: הצווים הזמניים שהתבקשו חופפים במידה רבה לסעד העיקרי שהתבקש בתביעה; ולאור השלב בו נמצא ההליך, כאשר טרם הושלמו ההמצאות, ובשים לב לכך שהנתבעים הנ"ל הם כולם תושבי חוץ (להלן: "ההחלטה הראשונה").

יש להזכיר, שביום 21.11.2019, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים 4 ו-5 בהליך קמא, שהנם אזרחים זרים אשר היו חלק ממחברי הפרסומים (להלן: "פסק הדין בהיעדר הגנה"). בעקבות זאת, צמצמו המבקשים את הבקשה לצווים זמניים רק לפרסומים שלגביהם ניתן פסק הדין האמור.

ביום 8.12.2019 ניתנה החלטה בעניינן של הנתבעות 6 ו-7 בהליך קמא, בעלות פלטפורמות שהן המשיבות בהליך דכאן, אשר דוחה את הבקשה לצווים זמניים מטעמים דומים לאלה של ההחלטה הראשונה (להלן: "ההחלטה השנייה").

בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על ההחלטה השנייה. בקשה זו מתמקדת אך ורק בפרסומים של הנתבעים 4 ו-5 שביחס אליהם ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. לטענת המבקשים, בהינתן פסק הדין בהיעדר הגנה הקובע כי הפרסומים של הנתבעים 4 ו-5 אינם חוקיים, יש מקום להסירם מהפלטפורמות של המשיבות, ואין צורך להמתין לדיון בתובענה העיקרית. בכך, לטענתם, יצומצמו הנזקים שנגרמים להם מדי יום ביומו. יצוין כבר עתה כי מחברי הפרסומים ביחס אליהם מתבקשים הצווים הזמניים (הם הנתבעים 4 ו-5 בהליך קמא) לא צורפו כמשיבים לבקשה זו, ובית המשפט העליון העיר שייתכן כי כבר מטעם זה היה ראוי לדחות את בקשת רשות הערעור.

לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, ביום 8.1.2020, ביטל בית המשפט קמא את פסק הדין שניתן נגד הנתבעים 4 ו-5 בהליך קמא בעקבות קבלת בקשה לתיקון כתב התביעה שהגישו המבקשים. נוכח זאת, נקבע כי כתב התביעה המתוקן יומצא לכלל הנתבעים, לרבות נתבעים 4 ו-5 בהליך קמא. בקשה לביטול ההחלטה שהגישו המבקשים נדחתה ביום 9.1.2020. לאור זאת, ביום 28.1.2020, התבקשה עמדת המבקשים האם הם עומדים על בקשת רשות הערעור. בין לבין, ביום 21.1.2020 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת רחל ערקובי, אליה הועבר הטיפול בתיק בבית המשפט המחוזי, שעניינה בבקשת נוספת של המבקשים להשיב את פסק הדין בהיעדר הגנה על כנו.

ביום 29.1.2020 הודיעו המבקשים כי הם עומדים על הבקשה דנן. לשיטתם, פסק הדין בהיעדר הגנה עומד על כנו והם מבססים עמדה זו על האמור בהחלטת בית המשפט מיום 21.1.2020. יחד עם זאת, הוסיפו המבקשים כי "למען הזהירות בלבד, ככל שבית המשפט הנכבד סבור שפסק הדין אינו עומד על כנו, הרי שהמבקשים יגישו בקשת רשות ערעור על החלטת הביטול של כב' השופטת גרוסמן, ובד בבד, יבקשו כי בקשת רשות ערעור זו תדון לאחר שתוכרע אותה בקשת רשות ערעור (שכן אחרת תמנע מהמבקשים האפשרות לערער על ההחלטה מושא הליך זה)" (סעיף 14 להודעה מיום 29.1.2020).

בית המשפט העליון קבע, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כאמור, הבקשה נשענת על ההבחנה בין הפרסומים שהועלו על ידי הנתבעים 4 ו-5 בהליך קמא לבין הפרסומים שהועלו על ידי מחברי פרסומים אחרים. ואולם, משהנתון המבחין חדל להתקיים, דהיינו פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בוטל, נשמט הבסיס תחת בקשת רשות הערעור.

ניסיונם של המבקשים להישען על החלטתו של בית המשפט קמא מיום 21.1.2020 לא יצלח. למען בהירות הדברים, אביא את עיקרה:

למניעת ספקות והואיל והתיק הועבר לטיפולי רק לאחרונה, ועל מנת למנוע בלבול, בשלב זה יואילו [המבקשים] להימנע מלנקוט בהליכים לאור פס"ד שניתן בהעדר הגנה.

ניתנת לנתבע 5 האפשרות להגיש בתוך 30 יום בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. ככל ולא תוגש בקשה זו, יוכלו התובעים לעשות שימוש בפסק הדין ולנקוט על פיו בכל הליך בהתאם לשיקול דעתם.

כאמור, אין בהחלטה זו כדי לסייע למבקשים. ודוק, את הפסקה האחרונה בציטוט מתוך ההחלטה אין לקרוא כמתיימרת לבטל את החלטתה של כב' השופטת גרוסמן מיום 8.1.2020 (החלטה שבקשה לביטולה נדחתה כאמור ביום 9.1.2020), אלא כקוצבת את המועד בו על הנתבע 5 להגיב לכתב התביעה המתוקן שהומצא לו, בהתאם להחלטה מיום 8.1.2020.

סוף דבר: לעת הזו, בקשת רשות הערעור כפי שהוגשה אינה יכולה לעמוד, והיא נדחתה איפוא. יחד עם זאת, בית המשפט העליון העיר כי אין בהחלטתו כדי למנוע מהמבקשים להגיש בעתיד בקשה לצווים זמניים, ככל שהתפתחות ההליך תצדיק זאת. טענות הצדדים שמורות להם.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

מועד מרץ 2020 בבחינת המגשרים

בג"צ הכריע בסעד זמני במסגרת עתירה שמכוונת לבחינה בכתב שאמורה להתקיים ביום 5.2.2020 בגדר תקנות בתי משפט (רשימת מגשרים) התשע"ח-2017, וכן לבחינה מעשית בהמשך.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

בגדר עתירה זו התבקש גם סעד ביניים שיאסור על קיום הבחינה שנועדה למחר. בית המשפט נדרש בעניין לשקילת טיעוני הצדדים. ושקילתם גם של עמדת ארגון המגשרים בישראל שביקש להצטרף כידיד בית משפט ועתר לאפשר את קיום הבחינה מחר כמו גם קיומו של מועד נוסף אליו יוכלו לגשת מגשרים שסבורים שההתראה שניתנה בדבר קיומה של הבחינה לא הייתה מספקת; זאת בהינתן ציבור רחב של מגשרים שנערך לקיום בחינה מחר ואין לפגוע בציפיותיו הלגיטימיות.

לאחר שיח ושיג הסכימה המדינה כי בנוסף לבחינה בכתב שתיערך מחר ייקבע מועד נוסף לבחינה בכתב בסוף חודש מרץ הקרוב, ולמועד זה יוכל לגשת מי שסבר כי אין בידיו להיערך לבחינה מחר בהינתן ההתראה הקצרה שניתנה בעניין זה על ידי המדינה. בנוסף, נקבע כי מי שייגש לבחינה ולא יקבל ציון עובר, יוכל אף הוא לגשת למועד הבא בחודש מרץ הקרוב. יודגש שמדובר בהוראת שעה שתקפה למועדים האמורים בלבד ויסודה בלוח הזמנים הקצר שהצריך את קיום הבחינה מחר בהתראה קצרה.

בהינתן הסכמה זו, ונוכח השינוי במסד הנתונים הצריך לעניינה של העתירה שהצו על תנאי שהתבקש בגדרה כוון כאמור לבחינה של מחר ולבחינה מעשית בעקבותיה, מצא בג"צ כי העתירה מיצתה עצמה. העתירה במתכונתה הנוכחית נמחקה אפוא, טענות הצדדים שמורות להם לרבות טענות שיהוי אפשריות של המשיבים. אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

הארכת מועד מיוחדת לאוכלוסיות המוחלשות

בית המשפט העליון (כבוד הרשמת שרית עבדיאן) הכריעה בימים אלו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.8.2019 (ה"פ 22888-03-18; כבוד השופט מ' תמיר) (להלן: פסק הדין). בגדרי פסק הדין נדחתה תביעה שהגישה המבקשת על דרך של המרצת פתיחה בגדרה ביקשה להצהיר כי המשכון שנרשם לטובת המשיב על זכויותיה בדירה בעיר פתח תקווה בטל.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

המבקשת, הגב' פטל הגישה את הבקשה שבכותרת ביום 24.11.2019. במסגרת בקשתה טוענת המבקשת, אשר הייתה מיוצגת על-ידי הלשכה לסיוע משפטי בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, כי פנתה מיד לאחר מתן פסק הדין באמצעות בא-כוחה אל הלשכה לסיוע משפטי לצורך קבלת אישור להגשת ערעור לבית משפט זה, וכי בשל עיכובים שחלו בטיפול בבקשתה, נדרשת לה הארכת מועד להגשת הערעור. המבקשת מציינת כי היא הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, ואולם זו נדחתה משום שלא הוגשה לערכאת הערעור. על רקע האמור ובשים לב למצבה הכלכלי והבריאותי וכן למהות ההליך, עותרת המבקשת למתן ארכה להגשת הערעור בת 45 ימים לצורך הגשת הערעור. המשיב, בנק לאומי, מתנגד מצדו לבקשה.

לפי החלטת בית המשפט, קיימים בענייננו, שיקולים כבדי משקל המושכים לעבר דחיית הבקשה. המועד האחרון להגשת הערעור חלף עוד ביום 29.10.2019 (בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת חג הסוכות) ומכאן כי הבקשה שבכותרת הוגשה באיחור ניכר. יצוין כי  הבקשה להארכת מועד, שהוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי ביום 3.11.2019, הוגשה באיחור אף היא. זאת, למרות שמצופה מבעל דין להגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת ההליך הערעורי, גם מקום בו הארכת המועד נדרשת לצורך הסדרת ייצוג על-ידי הלשכה לסיוע משפטי, וזאת כחלק מהחובה לנהוג כבוד בסדרי הדין ובבית המשפט, וכן כדי למנוע מהצד שכנגד לפתח צפייה לגיטימית לסיום ההליך (ראו: בש"א 9102/18 לוי נ' ניב זר בתפקידו כמנהל מיוחד, פיסקאות 9-7 (11.3.2019)).

יחד עם זאת, ולמרות השיקולים שפורטו לעיל, סברה כבוד הרשמת, כי קיימים מספר שיקולים אשר בהצטברם יחד מטים את הכף לעבר מתן ארכה קצובה להגשת ההליך: ראשית, המבקשת פעלה בשקידה הראויה ובזריזות המתבקשת ופנתה ללשכה לסיוע משפטי בסמוך לאחר מתן פסק הדין ולכן לפחות חלק מסיבת האיחור נעוצה כאמור בהמתנה לאישור מטעם הלשכה לסיוע משפטי (ראו והשוו, למשל: בש"ם 2209/14 חזיזה נ' מדינת ישראל, משרד השיכון, פיסקה 2 (22.4.2014)). שנית, תשובתו של המשיב לבקשה אינה כוללת אינדיקציות להסתמכות קונקרטית על סופיותו של פסק הדין. שלישית, וזה העיקר, יש לתת משקל לא מבוטל בענייננו לנסיבות חייה של המבקשת, כפי שפורטו בפיסקה 22 לפסק הדין, וכבר הבעתי דעתי בעבר כי "הקושי המובנה בהסדרת הייצוג לאוכלוסיות מוחלשות שידם אינה משגת צריך להוות שיקול בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי" (ראו: בש"א 1514/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פיסקה 5 (14.11.2018); בש"א 932/18 פלונית נ' פלוני, פיסקאות 14-13 (16.6.2019). כן ראו: בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון, פ"ד נד(4) 702, 705 (2000); בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי, פיסקה 2 (1.6.2009)). נסיבות חייה של המבקשת, הקושי המובנה בהסדרת ייצוגה, מהות ההליך והיותו ערעור בזכות (להבדיל מערעור ברשות) ופערי הכוחות בין הצדדים, מובילים כולם למסקנה כי אין יהיה זה נכון לחסום את שעריו של בית משפט זה בפני המבקשת.

הבקשה מתקבלת אפוא במובן זה שהמועד להגשת ערעור על פסק הדין מוארך עד ל-14 ימים מיום המצאת החלטה זו לידי המבקשת. תוך קביעה שהחלטה זו תצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, ותצורף לו כנספח. 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

העליון: הריון בסיכון מהווה סיבה לשחרור ממעצר

בית המשפט העליון דן בימים אלו בערר שהוגש על ידי עצורה המצויה בהיריון בסיכון, במסגרת פרשת הלבנת הון גדולה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

המבקשת נעצרה ביום 13.1.2020 בקשר למעורבותה בפרשה רחבה של הלבנת הון, והיא חשודה בביצוע עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], עבירות לפי חוק העונשין, ועוד. מעצרה של המבקשת הוארך פעמיים, עד לימים 16.1.2020 ו-21.1.2020, עקב חשש לשיבוש הליכי חקירה מצדה, ומכיוון שהמבקשת טרם נחקרה באותו שלב.

ביום 21.1.2020 דחה בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת נ' חקלאי) את בקשת המשיבה להאריך את מעצר המבקשת ב-8 ימים נוספים. בית המשפט עמד על כך שעל פני הדברים, השיקולים הנוגעים לחקירה גופה מצדיקים את המשך מעצרה של המבקשת. כך, המבקשת עבדה בגוף שחלקו בפרשה מרכזי, גם אם תפקידה בו לא היה המרכזי ביותר; מאז נעצרה בוצעו למעלה מ-200 פעולות חקירה הקשורות אליה באופן ישיר או עקיף, ונדרשות פעולות חקירה רבות; ונמצא כי החשש מפני שיבוש חקירה על ידה הוא משמעותי. כמו כן, צוין כי המבקשת אמנם נחקרה כמה פעמים ומסרה גרסה, אך בחרה לשמור על זכות השתיקה במהלך רוב חקירתה. אף על פי כן, בית המשפט סבר כי מצבה הרפואי של המבקשת אינו מאפשר את המשך מעצרה מאחורי סורג ובריח. מהמסמכים שהוצגו לפניו עלה כי המבקשת נמצאת בהריון בסיכון במצב של "הפלה מאיימת", וכי היא זקוקה להשגחה רפואית ולטיפול הורמונלי תומך. לפיכך, ובשים לב להתקדמות המסוימת שחלה בינתיים בחקירה, נקבע כי יש לשחרר את המבקשת בתנאים מגבילים שבכוחם לאיין במידה מספקת את החשש מפני שיבוש חקירה. תנאים אלה כוללים, בין היתר, מעצר בית מלא בפיקוח שתי מפקחות עד ליום 29.1.2020 שעה 14:00; חתימה על התחייבות עצמית בסך של 100,000 ש"ח והפקדת פיקדון של 50,000 ש"ח; חתימת שתי ערבויות צד ג' בסך 100,000 ש"ח כל אחת; איסור גישה לטלפון, מחשב, או כל אמצעי תקשורת למשך 8 ימים; הימנעות מיצירת קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בחקירה למשך 30 יום; הפקדת הדרכון ואיסור יציאה מן הארץ. צוין כי המבקשת תהיה רשאית לצאת לטיפול רפואי בליווי אחת המפקחות ובתנאים שפורטו.

המשיבה עררה על החלטה זו, וביום 22.1.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ) את הערר. בית המשפט ציין כי רק "במקרים נדירים" שבהם לא ניתן להבטיח לעצור טיפול רפואי ראוי במעצר הוא ישוחרר בגלל מצבו הבריאותי; וכי גם במקרים אלה יש לאזן בין טובת העצור לבין הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה משחרורו. נקבע כי בנסיבות העניין האיזון בין השיקולים מוביל למסקנה כי יש להורות על הארכת מעצרה של המבקשת. בית המשפט הדגיש את החשש מפני שיבוש חקירה על ידי המבקשת, ואף סבר כי נשקפת ממנה מסוכנות עקב העבירות המיוחסות לה. עוד צוין כי המבקשת עבדה בעסק שהוא צומת מרכזי בפרשה, וכי מעמדה בו אינו זניח. זאת ועוד, לו הייתה המבקשת משתפת פעולה עם חוקריה ולא שומרת על זכות השתיקה, היה בכך כדי לקדם את החקירה. בית המשפט הורה אפוא על הארכת מעצרה של המבקשת עד ליום 28.1.2020 שעה 16:00. בצד זאת הורה לשב"ס להביא את המבקשת לבדיקה במר"ש כדי לבחון את האפשרות שתיעצר במסגרת זו ושם תזכה לטיפול הרפואי שלו היא זקוקה.

מכאן הבקשה שנדונה בעליון. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי מצבה הרפואי מחייב את שחרורה בתנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום, או לחלופין קיצור משמעותי של תקופת המעצר הנוספת. כעולה מן הבקשה, המבקשת נמצאת בשבוע העשירי להריונה המוגדר כהריון בסיכון גבוה, כשיש חשש ממשי ומוחשי להפלה ולאובדן העובר. המבקשת זקוקה לטיפול הורמונלי רציף שגורמי הרפואה בשב"ס אינם ערוכים לספקו. בהקשר זה צוין גם כי גם הריונותיה הקודמים של המבקשת היו הריונות בסיכון, לרבות צורך באשפוז. לטענתה, המשך מעצרה עלול להביא להחמרה מיידית במצבה ולאובדן העובר, כשעיקר הסיכון נובע מהלחץ הנפשי הנובע מתנאי המעצר ומן החקירות האינטנסיביות שבהן היא נתונה. נטען כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לכל אלה, חרף החומר הרפואי שהוצג בפניו. עוד צוין כי המבקשת היא אם לשלושה ילדים, הקטן שבהם בן חצי שנה, וכי היא נעדרת עבר פלילי.

המבקשת התייחסה גם לשגיאות נוספות שנפלו לדידה בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהן כי החשש לשיבוש מהלכי חקירה מצדה לא נתמך בראיות לכאוריות ולא הוכח על ידי המשיבה ברמה הנדרשת בפסיקה; כי לא נבחנה האפשרות לאיין את חשש השיבוש בתנאים שנקבעו בהחלטת השחרור; כי לא ניתן משקל הולם למעורבותה המוגבלת בפרשה; וכי בית המשפט לא היה רשאי לזקוף לחובת המבקשת בהקשר זה את שמירתה על זכות השתיקה. עוד נטען כי יסודן של חלק ניכר מהראיות שהוטחו במבקשת במהלך החקירה הוא בטעות, שכן הן אינן מעידות על מעשי המבקשת אלא על מעשיה של אישה אחרת.       

התקיים גם דיון בבקשה במעמד הצדדים. המבקשת חזרה על האמור בהודעת הערר, ואילו המשיבה הדגישה את החשש מפני שיבוש חקירה על ידי המבקשת, כפי שנקבע על ידי שתי הערכאות הקודמות. כמו כן, המשיבה ציינה כי מדובר בתקופת מעצר תחומה; כי במתקן המעצר יש רופא בכל עת; כי המבקשת במעקב רפואי שוטף; וכי המתקן נמצא מרחק קצר מבית חולים שיוכל לטפל במבקשת אם יתעורר הצורך. אשר לאפשרות המעצר במר"ש, נמסר כי על פי חוות דעת של קצין רפואה מחוזי של מחוז דרום בשב"ס מיום 21.1.2020, מר"ש אינו ערוך לספק טיפול גניקולוגי מהסוג הדרוש למבקשת, וכי אין מקום לעצור בו אישה הרה שמצבה דורש מעקב רפואי צמוד במר"ש.

עוד נמסר, כפי שגם עלה בדיון לפני בית המשפט המחוזי, כי אמה של המבקשת צפויה להיחקר בפרשה.

בית המשפט העליון עיין גם בתמצית חומר החקירה ובמידע על אודות פעולות החקירה הצפויות הנוגעות למבקשת, כפי שהוצגו לבית המשפט המחוזי.

לאחר העיון נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי יש לקבל את בקשת הרשות לערור ואת הערר לגופו, שכן מצבה הרפואי המורכב של המבקשת הוא בבחינת נסיבות חריגות המצדיקות זאת (6760/19 אבו כף נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (20.10.2019); בש"פ 1361/13 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 16 (22.2.2013)). כעולה מן החומר הרפואי, המבקשת נמצאת בשלביו הראשונים של הריון בסיכון גבוה, כשישנו חשש ממשי להפלה ולאובדן העובר. המבקשת זקוקה לליווי רפואי וטיפול תרופתי, ומתקני המשיבה אינם ערוכים לכך. על סמך קביעות הערכאות הקודמות והחומר שהוצג, שוכנע בית המשפט נעליון כי הגם שיש חשש מפני שיבוש חקירה על המבקשת כפי שנקבע על ידי שתי הערכאות, הרי שבמכלול השיקולים ובשים לב לטיבו ולעצמתו של החשש הרפואי, תוצאת האיזון הראויה בין השיקולים היא שחרור המבקשת למעצר בית מלא ובתנאים מגבילים. כפי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום, המלווה את חקירת הפרשה עוד טרם החל השלב הגלוי בחקירה, לפי מיטב הערכתו "יש בתנאים האמורים כדי לאיין במידה מספקת את החשש לשיבוש"; הכל כאמור, בהינתן האיזונים המיוחדים הקיימים במקרה זה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

לקראת הדיון בפסילת ח"כ יזבק

לקראת הדיון בפסילת ח"כ יזבק

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, דרש מח"כ היבא יזבק הסברים לגבי התבטאות ממנה עלולה להשתמע תמיכה בפגיעה בחיילי צה"ל.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת הוגשו מספר בקשות לפסול את ח"כ יזבק מהתמודדות בבחירות, בין היתר, בגין העילה הקבועה בסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, העוסקת ב"תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל".

במכתב ששלח הערב מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, ענר הלמן, לבאי-כוחה של יזבק, נאמר כי היועץ המשפטי לממשלה רואה בחומרה רבה התבטאויות שמהן עולה, במפורש או במשתמע, תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, לרבות פגיעה בחיילי צה"ל.

הלמן מוסיף, כי היועמ"ש מבקש לקבל מח"כ יזבק התייחסות ברורה, מגובה בתצהיר מטעמה, בפרט לאמירה מסוף הריאיון הטלוויזיוני שנערך בערוץ 13:

"מראיין: האם זה חלק מהתנגדות סבירה מבחינתך, ולגיטימית לכיבוש, לפגוע בחיילים או לפגוע ברמטכ"ל.

ח"כ יזבק: החוק הבינלאומי בעצמו מאפשר לעמים שהם תחת כיבוש לפעול למען שחרורם.

מראיינת: כלומר, את תופסת כלגיטימי פגיעה בחיילים?

ח"כ יזבק: מה שלא לגיטימי זה המשך הכיבוש".

הבהרה זו נדרשה על ידי היועמ"ש בכדי שיוכל היועץ המשפטי לממשלה להשלים את גיבוש עמדתו ביחס לבקשות הפסילה בעניינה

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

נדחתה עתירה נגד הגדלת תקציב הבחירות למפלגות בכנסת

נועם קוריס

בית המשפט העליון דחה את עתירתה של מפלגת: אני ואתה מפלגת העם הישראלית וחייב אותה בהוצאות הכנסת.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עתירה זו הייתה מכוונת נגד סעיף 14 לחוק הבחירות לכנסת העשרים ושלוש (הוראות מיוחדות), התש"ף-2019 (להלן: הוראת השעה ו- סעיף 14), אשר תיקן, כהוראת שעה לכנסת ה- 23, הוראות שונות בחוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973 (להלן: חוק המימון). עיקרו של סעיף 14 בהגדלת מימון הוצאות הבחירות לסיעות בשיעור של 31%, והגדלת המקדמות על חשבון הוצאות הבחירות באותו שיעור, וכן בהוספת סכום אחיד לכל סיעה בשיעור של מחצית "יחידת מימון".

כעולה מהעתירה, העותרת היא מפלגה שאינה מיוצגת בכנסת, שהתמודדה בבחירות לכנסת ה- 21, והגישה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת ה- 23. לטענת העותרת, הוראות סעיף 14, ובעיקר הדרישה להפקדת ערבות בנקאית כתנאי לקבלת מקדמה על חשבון הוצאות הבחירות, החלה רק על מפלגות חדשות – פוגעות שלא כדין בערכי השוויון והקניין, בניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בתגובתה לעתירה טענה המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה. נטען כי העתירה אינה מבהירה מהן ההוראות שבסעיף 14 הפוגעות כנטען בשוויון, שכן האבחנה בין מפלגה ותיקה למפלגה חדשה, נגדה מכוונת העתירה, מקורה בתיקון לחוק המימון עוד משנת 1994, ולא בסעיף 14 להוראת השעה. כן נטען כי הטיעון החוקתי בעתירה מבסס עצמו על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעוד ההוראה החוקתית הרלבנטית לטענות לפגיעה בשוויון היא הוראת סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת. עוד נטען כי כלל המפלגות, הוותיקות והחדשות, נערכו מאז חקיקת הוראת השעה בהתאם להסדרים הקבועים בה, וספק אם ניתן בשלב הנוכחי "להחזיר את הגלגל לאחור", ובמיוחד כאשר העותרת לא צרפה את הסיעות בכנסת ה- 22 המתמודדות בבחירות לכנסת ה- 23 כמשיבות לעתירה. המשיבה סבורה כי גם לגופם של דברים אין בטענות העותרת כדי לבסס טענתה לפגיעה של הוראת השעה בשוויון, כמפורט בתגובה מטעמה.

לאחר עיון הגיע הרכב השופטים בבג"ץ למסקנה שיש לסלק העתירה על הסף.

עיקרה של העתירה בטענת אפליה לטובה של מפלגות ותיקות לעומת מפלגות חדשות. דא עקא, שהעותרת לא טרחה לצרף כמשיבות לעתירתה את המפלגות הוותיקות הרלבנטיות, היינו הסיעות בכנסת ה- 22 המתמודדות בבחירות לכנסת ה- 23, העלולות להיפגע מקבלת העתירה. בנסיבות אלה, ונוכח לוח הזמנים של הליכי הבחירות, די בפגם זה כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. מקדמת דנא הבהיר וחזר והדגיש בית משפט זה את חובתו של עותר לצרף המשיבים הדרושים לעתירה

"כלל הוא בבית-משפט זה שחובה על העותר לצרף כמשיבים לעתירה את כל הנוגעים בדבר. הנוגעים בדבר נחלקים לשני סוגים. ראשית, יש לצרף כמשיבים את הגופים והאנשים שנגדם מתבקש הסעד. על-פי רוב אלה הן רשויות מינהליות שפגעו בעותר במעשה או במחדל, ובית המשפט מתבקש לצוות עליהן לעשות מעשה, או להימנע מעשות מעשה, או להצהיר על בטלות החלטותיהן. שנית, יש לצרף כמשיבים גם גופים ואנשים אחרים, שאף כי בית המשפט אינו מתבקש לצוות עליהם דבר, הם עלולים להיפגע באופן ממשי מצו שייצא, אם ייצא, מאת בית המשפט. אלה הם בדרך כלל גופים ואנשים פרטיים" (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994)).

פגם זה של אי צירוף משיבים מתווסף, כטענת המשיבה, לכך שכלל הסיעות המתמודדות בבחירות נערכו והסתמכו על ההסדרים שנקבעו בהוראת השעה, באופן שמדובר כעת במידה רבה ב"מעשה עשוי", ועל כן אין גם מקום לאפשר לעותרת לתקן בשלב זה את המעוות על ידי צירוף של המשיבים החסרים.

בנוסף, הטיעון החוקתי בעתירה הוא כוללני, ולמעשה אינו רלבנטי לשאלת חוקיות סעיף 14 והוראת השעה.

כפי שנפסק לא פעם, אין די בטענה כללית לפגיעה בזכויות חוקתיות כדי לבסס עתירה המבקשת לבטל הוראת חוק. הכרזה על בטלותו של חוק או חלק ממנו היא עניין רציני, ולא על נקלה יעשה כן בית המשפט (בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 387-386 (1997). טענה לפגיעה חוקתית אינה יכולה להישמע בעלמא, אלא יש לבססה כדבעי, תוך הנחת תשתית עובדתית מתאימה וניתוח חוקתי קונקרטי של השלבים השונים של הביקורת החוקתית (בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר, פסקה 28 (22.3.2009)).

לכך יש להוסיף כי עוד בראשית דרכה של הביקורת החוקתית עמד בית משפט העליון על הצורך בזהירות ובריסון רב בביקורת חוקים (ע"א 6821/93  בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופיפ"ד מט(4) 221, 350-349 (1993)), ומאז חזרה ונשנתה הלכה זו פעמים רבות

"בחינת חוקתיות חקיקה ראשית של הכנסת נעשית על-ידי בית המשפט בזהירות ובריסון רב, תוך הקפדה על האיזון העדין הנדרש בין עקרונות שלטון הרוב והפרדת הרשויות, לבין ההגנה החוקתית על זכויות האדם ועל ערכי היסוד העומדים בבסיס שיטת המשטר בישראל (ענין המרכז האקדמישם). במסגרת איזון זה, אפילו יימצא כי מעשה החקיקה אינו מתיישב עם עקרון חוקתי, נדרשת רמת עוצמה ניכרת לפגיעה החוקתית כדי שתצדיק התערבות שיפוטית במעשיה של הרשות המחוקקת…" (בג"ץ 6304/09 לה"ב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 62 (2.9.2010)).

(וראו עוד מבין רבים: בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 387-386 (1997); בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי, פ"ד ס(3) 464, 520-518 (2005); בג"ץ 6976/04 עמותת "תנו לחיות לחיות", פסקה 9 (1.9.2005); בג"ץ 8886/15  רפובליקנים מחו"ל בישראל נ' ממשלת ישראל פסקאות 47-46 (‏2.1.2018)).

בענייננו העתירה אינה כוללת טיעון חוקתי סדור תוך הנחת תשתית עובדתית מתאימה וניתוח משפטי-חוקתי קונקרטי של השלבים השונים של הביקורת החוקתית. העתירה אינה מבהירה מהן ההוראות שבסעיף 14 להוראת השעה הפוגעות כנטען בשוויון, ומאידך האבחנה בין מפלגה ותיקה למפלגה חדשה, נגדה מכוונת העתירה, מקורה בתיקון לחוק המימון עוד משנת 1994, ולא בהוראת השעה. זאת ועוד, הטיעון בעתירה לפגיעה בשוויון נסמך על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעוד האכסניה החוקתית הספציפית לענין שוויון הבחירות היא סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת (בג"ץ 3166/14 גוטמן נ' היועץ המשפטי לממשלה (12.3.2015)). במאמר מוסגר יצוין גם כי שאלה היא – שטרם הוכרעה – האם במסגרת בחינה חוקתית של חוק הנוגד לכאורה הוראה חוקתית שאינה במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו או חוק יסוד: חופש העיסוק – כגון הוראת סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת – חלים גם תנאי פסקת הגבלה (שיפוטית).

מכל מקום,  הוראת שעה, מושא העתירה אושרה ברוב מיוחס, כנדרש לפי סעיף 4,  בשלוש הקריאות – בתמיכה של 93 חברי הכנסת בקריאה הראשונה, ובתמיכה של 95 חברי הכנסת בקריאה השניה והשלישית.

נוכח כל האמור נקבע על ידי בג"צ שאין מנוס פרט לדחיית העתירה על הסף, אף מבלי להיזקק לטענות העותרת לגופו של ענין, ותוך חיובה בסך של 4,000 ₪ הוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.