עו"ד נועם קוריס על פרס ישראל 2021 והחלטת בג"ץ

בג"צ (כבוד השופט עופר גרוסקופף) דחה עתירה שהוגשה נגד בחירתה של פרופ' ניצה בן דב ככלת פרס ישראל לשנת 2021.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס כותב קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס מבזק לייב

כמדי שנה, גם השנה יוענק פרס ישראל לכלות ולחתנים שנבחרו על ידי שר החינוך, בהתאם להמלצות וועדות שופטים, במעמד חגיגי שיתקיים במוצאי יום העצמאות. כמדי שנה, גם השנה מקדימה את האירוע החגיגי עתירה התוקפת את החלטת שר החינוך לזכות בפרס מועמד זה או אחר. במקרה דנן, מגיש העתירה הוא ד"ר גלעד פדבה (להלן: העותר), והזוכה הנתקפת היא פרופ' ניצה בן-דב (המשיבה 2. להלן: פרופ' בן-דב), כלת פרס ישראל בתחום חקר הספרות העברית והכללית לשנת התשפ"א-2021. בצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים שיאסור על הענקת הפרס בתחום האמור עד להכרעה בעתירה דנן. כבר בראשית הדברים נאמר על ידי בית המשפט העליון, כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה העתירה שלפנינו, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט העליון, ועל כן דינה להידחות. בג"צ הציג בתמצית הטעמים העיקריים שמבססים מסקנה זו. 

ביום 17.2.2021 הודיע שר החינוך, מר יואב גלנט, על זכייתה של פרופ' בן-דב בפרס ישראל בתחום חקר הספרות העברית והכללית לשנת התשפ"א-2021. בהתאם לתקנון פרסי ישראל (להלן: התקנון), הודעת שר החינוך פורסמה בעקבות המלצה פה אחד של ועדת שופטים ציבורית שמונתה לבחינת המועמדים לפרס בתחום זה, בראשותה של פרופ' עליזה שנהר, ובהשתתפותן של פרופ' יפה ברלוביץ והסופרת יהודית רותם (להלן: פרופ' שנהרפרופ' ברלוביץהסופרת רותם ו-ועדת השופטים, בהתאמה). בנימוקיה ציינה ועדת השופטים בין היתר כי "פרס ישראל לחקר הספרות העברית מוענק לפרופ' ניצה בן דב, מאוניברסיטת חיפה, אשר הגיעה להישגים במחקרי הספרות העברית מהיבטים אוניברסליים והשוואתיים, תוך בחינת הספרות העברית החדשה והעתיקה (מקרא) המתכתבת עם יצירות הספרות הגדולות של העולם המערבי". על רקע זה, עתיד פרס ישראל להיות מוענק לפרופ' בן-דב בעוד כשלושה שבועות, במוצאי יום העצמאות, לצד יתר כלות וחתני פרס ישראל לשנת התשפ"א-2021. 

העתירה לביטול זכייתה של פרופ' בן-דב בפרס ישראל, מושתתת, בעיקרו של דבר, על טענות בשלושה מישורים: ראשית, נטען כי בין פרופ' בן-דב ובין פרופ' שנהר והסופרת רותם התקיים "קשר בעייתי ופסול", עקב כך שפרופ' בן-דב ופרופ' שנהר חוקרות לאורך שנים ארוכות בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, מאחר שזכייתה של הסופרת רותם בפרס רמת-גן לספרות לשנת התש"ע-2010 התבססה על החלטת ועדת שופטים שפרופ' בן-דב נמנתה עם חבריה, ובשל שבחים הדדיים שפרסמו השלוש זו על זו. בנוסף נטען בעתירה כי נפל פגם בעצם העובדה שהסופרת רותם, שאינה חוקרת ספרות, נמנתה על ועדת השופטים. שנית, מצביע העותר על פרסומים בתקשורת בדבר מכתב ששלחה פרופ' ברלוביץ לשר החינוך על אודות הסתייגותה האישית בדיוני ועדת השופטים מהענקת פרס ישראל לפרופ' בן-דב. שלישית, מעלה העותר שורה של טענות הנוגעות לעבודתו כחוקר ומרצה באוניברסיטת חיפה תחת ניהולה של פרופ' בן-דב. בתוך כך, נטען כי העותר פוטר מעבודתו לאחר שסירב לפעול על פי הוראתה של פרופ' בן-דב להעניק לתלמידיו, שחלקם נמנו עם עובדיו של בן זוגה, ציונים מיטיבים ללא הצדקה. עוד נטען כי פרופ' בן-דב "הזמינה תלונות" מתלמידים שלמדו בקורסים בהנחיית העותר, חרף ההערכה החיובית לה זכה מקרב תלמידיו. העותר מוסיף ומציין כי בגין טענות אלו הגיש לאחרונה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נגד פרופ' בן-דב ואוניברסיטת חיפה במסגרתה טען להתעמרות במקום העבודה, הוצאת לשון הרע ופיטורין לא חוקיים. בצד האמור, מציין העותר גם מכתב שנשלח אליו ביום 28.2.2021 מטעם בא כוחה של פרופ' בן-דב, וטוען כי לא היה בו אלא ניסיון השתקה חסר תום לב. העותר הציג את טענותיו אלה לפני שר החינוך, ולאחר שהמענים שקיבל לא הניחו את דעתו, העלה אותן בעתירה שלפנינו, תוך שהדגיש כי התמונה המצטיירת מהן אינה עולה בקנה אחד עם היותו של פרס ישראל "מגדלור של יושרה ומוסריות". 

לאחר שהרכב בג"צ עיין בעתירה על נספחיה הוא הגיע למסקנה כי דינה להידחות בלא צורך בתגובת המשיבים. על היוקרה של פרס ישראל, ועל הטקס הממלכתי החגיגי בגדרו הוא מוענק מדי שנה במוצאי יום העצמאות, אין צורך להכביר במילים (בית משפט העליון עמד על כך בהרחבה אך לפני כשנה בבג"ץ 1977/20 האגודה למען הלהט"ב בישראל נ' שר החינוך, פסקאות 1 ו-7 (26.4.2020) (להלן: עניין האגודה)). לנוכח המעמד היוקרתי המיוחד לו זכה פרס ישראל בציבור הישראלי מצאו עותרים רבים את דרכם לבית משפט זה בשעת בין הערביים שבין ההכרזה על הזוכים בפרס לבין יום העצמאות, בטענות מטענות שונות לחוסר ההתאמה של אדם כזה או אחר להיות כלת או חתן פרס ישראל (ראו הסקירה בעניין האגודה, פסקה 7). אלא שנקודת המוצא, ובמקרה דנן אף נקודת הסיום, לדיון בעתירות מעין אלו היא ההלכה הנוהגת מזה שנים לפיה מרחב ההתערבות השיפוטית בהחלטותיהם של ועדת השופטים ושל שר החינוך בנוגע להענקת פרסי ישראל הוא מצומצם ביותר ושמור למקרים חריגים ביותר ולנסיבות יוצאות דופן (ראו מני רבים: בג"ץ 2454/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' שרת החינוך, פסקה 6 (17.4.2008), וההפניות שם). 

הרושם המתקבל למקרא העתירה הוא שהשגת העותר נגד זכייתה של פרופ' בן-דב בפרס ישראל מושתתת, בראש ובראשונה, על התנהלותה הפסולה, לטענתו, במסגרת יחסי העבודה שהתקיימו בעבר בין השניים. אלא שמערכת יחסי העבודה העכורה ששררה בין העותר לבין פרופ' בן-דב, והטענות שהעלה העותר בעקבותיה, אינם נושא היכול להשליך על מערך השיקולים של ועדת הפרס, או על החלטת שר החינוך (השוו עניין האגודה, פסקה 9), ודינן להתברר במסגרת התובענה שהגיש בבית הדין לעבודה (יצוין בהקשר זה כי כתב התביעה שהוגש לטענת העותר לבית הדין לעבודה לא צורף לעתירה ואף לא צוין בגדרה מספר ההליך הרלוונטי, וזאת למרות שעתירה דומה קודמת שהגיש העותר לפני מספר ימים נמחקה תוך שהובהר כי לעותר שמורה הזכות "להגיש עתירה חדשה הכוללת העתקים של האסמכתאות המוזכרות במסגרתה". ראו בג"ץ 1990/21 פדבה נ' שר החינוך (21.3.2021). יודגש עם זאת כי לא בשל מחדל זה נדחית העתירה זו הפעם). 

אף טענות העותר לניגוד עניינים לכאורה שהתקיים בקרב חברות ועדת השופטים אינן מצדיקות התערבות שיפוטית כמבוקש על ידו. בהתאם לסעיף 19 לתקנון, חברי ועדת השופטים "יחתמו על 'טופס הצהרה על היעדר ניגוד עניינים'" (שמצורף כנספח לתקנון), ולא נטען בענייננו שחברות ועדת השופטים לא חתמו על הצהרה כאמור. יתר על כן, אף אם נניח כי טענותיו של העותר לעניין זה נכונות מבחינה עובדתית, לא יהא בהן כשלעצמן להצביע על עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת השר. ודוק, טענותיו של העותר בהקשר זה מסתכמות בכך שפרופ' בן-דב ופרופ' שנהר הן חברות סגל באותו חוג באוניברסיטת חיפה (פרופ' שנהר היא כיום פרופסור אמריטה), בחברותה של פרופ' בן-דב בועדת שופטים שהחליטה לפני למעלה מעשור על זכייתה של הסופרת רותם בפרס ספרותי, ובשבחים הדדיים שהורעפו לפני מספר שנים מטעם פרופ' בן-דב וחברות ועדת השופטים בגין פועלן המקצועי. בקשרים אלה, שאינם חורגים מהקשרים החברתיים והמקצועיים המקובלים בין אנשי ספרות וחוקרי ספרות, לא ניתן לראות "קשר בעייתי ופסול", כלשון העותר. גם להסתייגותה בדיעבד של פרופ' ברלוביץ מהענקת פרס ישראל לפרופ' בן-דב, אין להעניק משקל של ממש, באשר היא נאמרה לאחר שועדת השופטים השלימה את מלאכתה, ותוך הבהרה מפורשת (כך אף לפי העותר) שאין בה כדי ללמד על חזרה מהבחירה. 

בתשובה לפניות העותר מסר נציג מטעם שר החינוך (מר דוד פלבר) כי ועדת השופטים, אשר דנה במועמדים לפרס ישראל בתחום חקר הספרות העברית והכללית לשנת התשפ"א-2021, פעלה באופן מקצועי ובלתי תלוי, והמלצתה על פרופ' בן-דב מבין יתר המועמדים התקבלה פה אחד עלי ידי שלוש חברי הועדה ללא משוא פנים. לאור זאת דחה כל ניסיון להטיל דופי בועדת השופטים או בכלת הפרס. תשובה זו מסכמת היטב את מצב הדברים, לאורו אין כל הצדקה להתערבותנו. ניסיון העותר ללמוד גזרה שווה מפסק הדין בעניין מועמדתו של העיתונאי שמואל שניצר ז"ל לקבלת פרס ישראל בתחום העיתונות לא יצלח, מאחר שרב השוני מהדמיון בין עניין זה לבין ענייננו (והשוו לנאמר בבג"ץ 2348/00 סיעת המפד"ל, המפלגה הדתית לאומית בארץ ישראל נ' שר החינוך, פסקה 4 (23.4.2000); ראו גם: עניין האגודה, פסקה 12). 

סוף דבר: בג"צ קבע כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. משכך, התייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים. הרבה לפנים משורת הדין, לא מקבע על ידי בג"צ כל צו להוצאות.  

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

שעתיים לפני שבת: העליון שחרר נער בן 14.5 למעצר בית

שעתיים לפני כניסת השבת החליט בית המשפט העליון לשחרר ממעצר חשוד קטין מהישוב עתניאל

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק פורטל עורכי דין נועם קוריס

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

האם ד"ר דוד ביטון יכול לשמש תובע ייצוגי ? – קו עיתונות

בית המשפט העליון ציין בהחלטתו כי זו ניתנה כשעתיים לפני כניסת השבת שלאחריה חג הפסח. בלוח זמנים צפוף זה, ובשים לב לגילו הצעיר של העורר (14.5), ולכך שהחקירה בעניינו הסתיימה, ואנו בשלב הצהרת התובע, סבר בית המשפט העליון (כבוד השופט עופר גרוסקופף), כי לא נכון להותירו במעצר מאחורי סורג ובריח במהלך החג, וזאת בהינתן הצעת סנגורו כי ישהה בתקופה זו במעצר בית בביתו ובפיקוחו. 

לאור זאת הורה בית המשפט העליון לקבל את בקשת רשות הערר במובן זה שהעורר ישוחרר לעת הזו למעצר בית מלא בפיקוחו של עו"ד שלום בן שבת ובביתו ברחוב מצפה קדם 74 בעתניאל. 

בית המשפט הבהיר, כי עו"ד בן שבת יתלווה אל העורר בכל עת עד לדיון הארכת המעצר בבית המשפט המחוזי, הקבוע ליום ב' 29.03.2021, דהיינו יאסוף אותו ממקום המעצר במגרש הרוסים, יביאו לביתו בעותניאל בדרך הקצרה ביותר, ויחזירו בדרך זו לבית המשפט המחוזי ביום ב' לדיון הארכת המעצר.   

שירות בתי הסוהר ישחרר את העורר לידי עו"ד שלום בן שבת בהקדם האפשרי, והוא מתבקש לעשות ככל הניתן על מנת לזרז את השחרור, כך שתתאפשר הגעת העורר למקום למעצר הבית קודם לכניסת השבת. 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בג"צ דחה עתירה נגד חיסוני הקורונה

נועם קוריס

בית המשפט העליון קבע בהחלטתו "חדשות כזב אינן יכולות לשמש תשתית לביקורת מינהלית"

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

האם ד"ר דוד ביטון יכול לשמש תובע ייצוגי ? – קו עיתונות

ד"ר דוד ביטון נגד השולמנים – בחדרי חרדים

בעתירה שנדחתה בימים אלו ביקשו העותרים קשת מגוונת של סעדים הקשורים, בדרך זו או אחרת, בחיסון נגד נגיף הקורונה, מתוצרת חברת פייזר. כך, הם מבקשים להורות על ביטול או השעיית "הניסוי הרפואי […] שהמשיבים עורכים על כלל אוכלוסיית ישראל, בניגוד לכללי קוד נירנברג, חוק זכויות החולה, נוהל משרד הבריאות […] ותוך סיכון משמעותי לאוכלוסיית ישראל ולבריאותה"; לקבוע כי "ההסכם, שעשו המשיבים עם חברת פייזר" נגוע באי חוקיות, נוגד את תקנת הציבור – ולמצער, כי על המשיבים לבטל אותו "בשל בעיה חמורה בבטיחות המטופלים"; להציג לכל אדם המקבל את החיסון "כתב הסכמה מדעת" שבו יפורטו גם "הטיפולים האלטרנטיביים, שקיימים כיום […] כגון טיפול בוויטמינים, בהידרוכלוקסין, אברמקטין וברמדסביר"; לבטל את "התקנות וההנחיות של משרד הבריאות, שאושרו לאחרונה במטרה להשפיע ו/או לכפות על אזרחי ותושבי ישראל להשתתף בניסוי הרפואי" – כמו גם את "תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון 31), התשפ"א-2021 […] הנחיות משרד הבריאות להשתתף בניסוי או לעבור בדיקות פולשניות כול 48 או 72 שעות"; ולבסוף, להכריז "כי זכותו של כול אזרח לסרב לקבל את הטיפול הרפואי", מבלי שיחולו עליו הגבלות כלשהן בשל בחירה זו, "לרבות הגבלות במקומות העבודה, במוסדות חינוך והשכלה גבוהה, בצבא ובכניסה למקומות בילוי, פנאי תרבות ועסקים".

בית המשפט העליון קבע, כי דין העתירה, במתכונתה הנוכחית רבת הזרועות, להידחות על הסף, שכן –

"כפי שהובהר פעמים רבות בפסיקה: 'בית משפט זה לא יידרש, ככלל, לעתירה המאגדת בתוכה עניינים נפרדים אף מקום שבו מועלה נושא בעל אופי דומה', ו'הלכה פסוקה היא כי דינה של עתירה שבה נתקבצו ובאו עותרים שונים ונכרכו בה עניינים נפרדים, להידחות על הסף. כל עניין קובע פרק לעצמו, אי-אפשר ואין הצדקה לדון בַּחֲדָא מַחְתָּא [באריגה אחת; בבלי, ברכות כד, א] בכולם' […] כאשר העתירה כוללת מספר נושאים נפרדים הרי ש'ההידרשות אל כל אחד מהם עשויה להיות שונה, וכך גם ההכרעה בהם והנמקתה. משכך, קיבוצם יחד תחת אכסניה משותפת לא יוכל לעמוד'" (בג"ץ 5682/20 קוביצקי נ' שר הפנים, פסקה 13 (9.9.2020)).

אין בהתייחסות השלילית לחיסון המופץ כיום במדינת ישראל נגד נגיף הקורונה כדי לשזור את הסעדים המבוקשים לרקמה משפטית אחת. כך, למשל, התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לבירור הטענות החוזיות כלפי ההסכם בין מדינת ישראל לחברת פייזר שונה לחלוטין מזו הנוגעת לסוגיית ההסכמה מדעת – והאפקטיביות של טיפולים "אלטרנטיביים" כאלה ואחרים אינה משליכה, בהכרח, על זכויות עובדים שבחרו להימנע מחיסון. לא ניתן לצרור סוגיות משפטיות מגוונות אלה בצרורה היחיד של העתירה הנוכחית, ועל כן, דינה להידחות על הסף.

זאת, גם מבלי להידרש לתהיות לגבי טיב התשתית העובדתית שמציבה העתירה – המבוססת על מסמך המיוחס ל"וירולוג ישראלי בכיר", שבחר לחסות בצלה הנעים של האנונימיות (פסקאות 11-12); על הנחה בדבר קיומה של תרופת פלא זולה וזמינה בדמות "שטיפת הפה ומערות האף עם מי מלח או מיץ לימון" (פסקה 30); על טבלת נתוני תמותה שמשמעותה ומקורה לא הובהרו (פסקה 41); ובעיקר, על התעקשות לתאר את מירוץ החיסונים הגלובלי כ"ניסוי" מפוקפק, תוך התכחשות מסוכנת לנזקי נגיף הקורונה (פסקה 56). כמובן, זכותם של העותרים להחזיק בהשקפות מסוג זה, אך חדשות כזב אינן יכולות לשמש תשתית לביקורת מינהלית על הרשויות המוסמכות.

העתירה נדחתה. משלא נתבקשה תגובה, לא נקבע צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

העליון: הריון בסיכון סיבה לשחרור ממעצר

בית המשפט העליון דן בימים אלו בערר שהוגש על ידי עצורה המצויה בהיריון בסיכון, במסגרת פרשת הלבנת הון גדולה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

המבקשת נעצרה ביום 13.1.2020 בקשר למעורבותה בפרשה רחבה של הלבנת הון, והיא חשודה בביצוע עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], עבירות לפי חוק העונשין, ועוד. מעצרה של המבקשת הוארך פעמיים, עד לימים 16.1.2020 ו-21.1.2020, עקב חשש לשיבוש הליכי חקירה מצדה, ומכיוון שהמבקשת טרם נחקרה באותו שלב.

ביום 21.1.2020 דחה בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת נ' חקלאי) את בקשת המשיבה להאריך את מעצר המבקשת ב-8 ימים נוספים. בית המשפט עמד על כך שעל פני הדברים, השיקולים הנוגעים לחקירה גופה מצדיקים את המשך מעצרה של המבקשת. כך, המבקשת עבדה בגוף שחלקו בפרשה מרכזי, גם אם תפקידה בו לא היה המרכזי ביותר; מאז נעצרה בוצעו למעלה מ-200 פעולות חקירה הקשורות אליה באופן ישיר או עקיף, ונדרשות פעולות חקירה רבות; ונמצא כי החשש מפני שיבוש חקירה על ידה הוא משמעותי. כמו כן, צוין כי המבקשת אמנם נחקרה כמה פעמים ומסרה גרסה, אך בחרה לשמור על זכות השתיקה במהלך רוב חקירתה. אף על פי כן, בית המשפט סבר כי מצבה הרפואי של המבקשת אינו מאפשר את המשך מעצרה מאחורי סורג ובריח. מהמסמכים שהוצגו לפניו עלה כי המבקשת נמצאת בהריון בסיכון במצב של "הפלה מאיימת", וכי היא זקוקה להשגחה רפואית ולטיפול הורמונלי תומך. לפיכך, ובשים לב להתקדמות המסוימת שחלה בינתיים בחקירה, נקבע כי יש לשחרר את המבקשת בתנאים מגבילים שבכוחם לאיין במידה מספקת את החשש מפני שיבוש חקירה. תנאים אלה כוללים, בין היתר, מעצר בית מלא בפיקוח שתי מפקחות עד ליום 29.1.2020 שעה 14:00; חתימה על התחייבות עצמית בסך של 100,000 ש"ח והפקדת פיקדון של 50,000 ש"ח; חתימת שתי ערבויות צד ג' בסך 100,000 ש"ח כל אחת; איסור גישה לטלפון, מחשב, או כל אמצעי תקשורת למשך 8 ימים; הימנעות מיצירת קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בחקירה למשך 30 יום; הפקדת הדרכון ואיסור יציאה מן הארץ. צוין כי המבקשת תהיה רשאית לצאת לטיפול רפואי בליווי אחת המפקחות ובתנאים שפורטו.

המשיבה עררה על החלטה זו, וביום 22.1.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ) את הערר. בית המשפט ציין כי רק "במקרים נדירים" שבהם לא ניתן להבטיח לעצור טיפול רפואי ראוי במעצר הוא ישוחרר בגלל מצבו הבריאותי; וכי גם במקרים אלה יש לאזן בין טובת העצור לבין הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה משחרורו. נקבע כי בנסיבות העניין האיזון בין השיקולים מוביל למסקנה כי יש להורות על הארכת מעצרה של המבקשת. בית המשפט הדגיש את החשש מפני שיבוש חקירה על ידי המבקשת, ואף סבר כי נשקפת ממנה מסוכנות עקב העבירות המיוחסות לה. עוד צוין כי המבקשת עבדה בעסק שהוא צומת מרכזי בפרשה, וכי מעמדה בו אינו זניח. זאת ועוד, לו הייתה המבקשת משתפת פעולה עם חוקריה ולא שומרת על זכות השתיקה, היה בכך כדי לקדם את החקירה. בית המשפט הורה אפוא על הארכת מעצרה של המבקשת עד ליום 28.1.2020 שעה 16:00. בצד זאת הורה לשב"ס להביא את המבקשת לבדיקה במר"ש כדי לבחון את האפשרות שתיעצר במסגרת זו ושם תזכה לטיפול הרפואי שלו היא זקוקה.

מכאן הבקשה שנדונה בעליון. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי מצבה הרפואי מחייב את שחרורה בתנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום, או לחלופין קיצור משמעותי של תקופת המעצר הנוספת. כעולה מן הבקשה, המבקשת נמצאת בשבוע העשירי להריונה המוגדר כהריון בסיכון גבוה, כשיש חשש ממשי ומוחשי להפלה ולאובדן העובר. המבקשת זקוקה לטיפול הורמונלי רציף שגורמי הרפואה בשב"ס אינם ערוכים לספקו. בהקשר זה צוין גם כי גם הריונותיה הקודמים של המבקשת היו הריונות בסיכון, לרבות צורך באשפוז. לטענתה, המשך מעצרה עלול להביא להחמרה מיידית במצבה ולאובדן העובר, כשעיקר הסיכון נובע מהלחץ הנפשי הנובע מתנאי המעצר ומן החקירות האינטנסיביות שבהן היא נתונה. נטען כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לכל אלה, חרף החומר הרפואי שהוצג בפניו. עוד צוין כי המבקשת היא אם לשלושה ילדים, הקטן שבהם בן חצי שנה, וכי היא נעדרת עבר פלילי.

המבקשת התייחסה גם לשגיאות נוספות שנפלו לדידה בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהן כי החשש לשיבוש מהלכי חקירה מצדה לא נתמך בראיות לכאוריות ולא הוכח על ידי המשיבה ברמה הנדרשת בפסיקה; כי לא נבחנה האפשרות לאיין את חשש השיבוש בתנאים שנקבעו בהחלטת השחרור; כי לא ניתן משקל הולם למעורבותה המוגבלת בפרשה; וכי בית המשפט לא היה רשאי לזקוף לחובת המבקשת בהקשר זה את שמירתה על זכות השתיקה. עוד נטען כי יסודן של חלק ניכר מהראיות שהוטחו במבקשת במהלך החקירה הוא בטעות, שכן הן אינן מעידות על מעשי המבקשת אלא על מעשיה של אישה אחרת.       

התקיים גם דיון בבקשה במעמד הצדדים. המבקשת חזרה על האמור בהודעת הערר, ואילו המשיבה הדגישה את החשש מפני שיבוש חקירה על ידי המבקשת, כפי שנקבע על ידי שתי הערכאות הקודמות. כמו כן, המשיבה ציינה כי מדובר בתקופת מעצר תחומה; כי במתקן המעצר יש רופא בכל עת; כי המבקשת במעקב רפואי שוטף; וכי המתקן נמצא מרחק קצר מבית חולים שיוכל לטפל במבקשת אם יתעורר הצורך. אשר לאפשרות המעצר במר"ש, נמסר כי על פי חוות דעת של קצין רפואה מחוזי של מחוז דרום בשב"ס מיום 21.1.2020, מר"ש אינו ערוך לספק טיפול גניקולוגי מהסוג הדרוש למבקשת, וכי אין מקום לעצור בו אישה הרה שמצבה דורש מעקב רפואי צמוד במר"ש.

עוד נמסר, כפי שגם עלה בדיון לפני בית המשפט המחוזי, כי אמה של המבקשת צפויה להיחקר בפרשה.

בית המשפט העליון עיין גם בתמצית חומר החקירה ובמידע על אודות פעולות החקירה הצפויות הנוגעות למבקשת, כפי שהוצגו לבית המשפט המחוזי.

לאחר העיון נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי יש לקבל את בקשת הרשות לערור ואת הערר לגופו, שכן מצבה הרפואי המורכב של המבקשת הוא בבחינת נסיבות חריגות המצדיקות זאת (6760/19 אבו כף נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (20.10.2019); בש"פ 1361/13 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 16 (22.2.2013)). כעולה מן החומר הרפואי, המבקשת נמצאת בשלביו הראשונים של הריון בסיכון גבוה, כשישנו חשש ממשי להפלה ולאובדן העובר. המבקשת זקוקה לליווי רפואי וטיפול תרופתי, ומתקני המשיבה אינם ערוכים לכך. על סמך קביעות הערכאות הקודמות והחומר שהוצג, שוכנע בית המשפט נעליון כי הגם שיש חשש מפני שיבוש חקירה על המבקשת כפי שנקבע על ידי שתי הערכאות, הרי שבמכלול השיקולים ובשים לב לטיבו ולעצמתו של החשש הרפואי, תוצאת האיזון הראויה בין השיקולים היא שחרור המבקשת למעצר בית מלא ובתנאים מגבילים. כפי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום, המלווה את חקירת הפרשה עוד טרם החל השלב הגלוי בחקירה, לפי מיטב הערכתו "יש בתנאים האמורים כדי לאיין במידה מספקת את החשש לשיבוש"; הכל כאמור, בהינתן האיזונים המיוחדים הקיימים במקרה זה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

עו"ד נועם קוריס –תביעות ייצוגיות ופרסום מטעה ברשתות החברתיות

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, התייצב מכוח סמכותו הייחודית להליך בקשות לאישור ניהול שתי תובענות כייצוגיות, המתנהל בביהמ"ש המחוזי בירושלים, ועוסק בין היתר בשאלה האם האיסור שבחוק הגנת הצרכן על הצגת פרסומת באופן מטעה באופן שאדם סביר לא יבחין כי מדובר בפרסומת ("פרסום סמוי"), חל גם ברשת החברתית "אינסטגרם", והאם חברות המפרסמות באמצעות ידוענים מוצרים באינסטגרם, תוך שאלה מתייגים את הגורם המפרסם, עדיין נחשבות למי שמבצעות פרסום סמוי מטעה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

הצטרפו לפורטל הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.il

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

בתמצית, עמדת היועמ"ש כפי שהוגשה, הינה כי החוק חל על כל פרסומת ללא הבחנה בדבר אמצעי התקשורת או הפורמט שבה היא מפורסמת. לפיכך, על המפרסמים בעזרת ידוענים ברשת האינסטגרם ליידע את הציבור כי מדובר בפרסומת, ע"י ציון ברור וחד-משמעי שיופיע במקום גלוי לעין (מבלי צורך לבצע פעולה או לחיצה נוספת לגילוי המלל), כי מדובר בפרסומת של הגורם המפרסם. אין די ב"תיוג" או "האשטאג" בעזרת הסימנים @ או # תוך ציון שמו של הגורם המממן את הפרסום, אלא נדרשת הבהרה בפתח הפרסום, כי מדובר בפרסומת או בפרסום ממומן.

עמדת היועמ"ש הוגשה במסגרת שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד 21 חברות מסחריות, בטענה שהן מפרסמות את עצמן או את מוצריהן בעזרת ידוענים באינסטגרם, מבלי שמובן מהפרסומים כי מדובר בפרסומת, ולפיכך יש בכך משום "פרסום סמוי" והפרה של סעיף 7(ג) לחוק הגנת הצרכן, הקובע כי "פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תוכנה אינו מטעה". לטענת התובעות, הפרסומים הסמויים מונעים מהצרכנים, ובכללם קטינים, להבחין בין תוכן אישי של הידוענים לבין תוכן פרסומי, ובכך שוללים מהצרכנים את האפשרות לבחור את התוכן שאליו הם רוצים להיחשף.

כאמור, התובענות העלו שתי שאלות עקרונית, הראשונה בדבר תחולת האיסור על פרסום סמוי גם על המפרסמים ברשת האינסטגרם, והשנייה האם פרסומות המפורסמות ע"י ידוענים ומשפיעי רשת באינסטגרם, ללא הבהרה או ציון ברורים שמדובר בפרסומת, עשויות להוביל אדם סביר להניח כי האמור בהן אינו פרסומת, על אף תיוג הגורם המפרסם או הכללת "האשטאג" בפרסום, ועל כן יש לראות בהן כפרסומות מטעות.

בעמדת היועמ"ש, שהוגשה באמצעות עו"ד יואל פוגלמן מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), נאמר כי במאפיינים הייחודים של רשת האינסטגרם, או בפלטפורמות אחרות המשלבות פרסומים אישיים ומסחריים, אין כדי לגרוע מהאיסור על פרסום סמוי, ואף ניתן לומר שמטרת האיסור חלה ביתר-שאת ברשת חברתית שבה משתתפים גם קטינים, שהם אוכלוסייה פגיעה אף יותר.

עוד נאמר, כי פרסום סמוי הפך להיות רווח בשנים האחרונות, בעיקר עם השינויים הטכנולוגיים אשר השפיעו רבות על אמצעי התקשורת והביאו לשינויי המודלים העסקיים לפיהם הם מתנהלים. ממצאי מחקרים מעידים באופן כללי על קושי בזיהוי פרסום סמוי ע"י צרכנים. לעמדה צורפה סקירת מחקר תמציתית שערכה הרשות להגנת הצרכן, ממנה עולה הצורך בהבהרה ברורה לצרכן כי לפניו פרסומת, כדי למנוע הטעייתו בדבר טיב הפרסום וכן עולים ממצאים לגבי האפקטיביות של אופני גילוי שונים על כך שמדובר בפרסומת. מהמחקרים עולה עוד, כי הצרכן הסביר מתקשה לזהות מסר שיווקי אף כשהוא כמעט שאינו מוסווה ואף אם נלווה אליו תיוג. המחקרים מעידים, כי בכל הקשור לפרסום הנעשה ע"י משפיענים ברשת, אין בתיוג משום הבהרה כי מדובר בפרסומת, וכי כדי לשפר את זיהוי הצרכן שמדובר בפרסומת נדרשת הבהרה חד-משמעית שמדובר בפרסומת בתשלום. סקירת עמדת גורמי אכיפה ורגולציה ברחבי העולם בסוגיה זו העלתה כי גם שם העמדה שהתקבלה היא כי אין די בתיוג תמונה עם שם פרופיל העסק עבורו מפרסמים כדי לעמוד בחובות הגילוי לצרכן.

לכן, לעמדת היועץ המשפטי לממשלה במקרה של העלאת פרסום ממומן (בתמורה כספית או כל טובת הנאה אחרת) על המפרסם לדרוש ועל הידוען להבהיר בצורה מפורשת, ברורה, בשפה המוכרת לצרכן (עברית כאשר מדובר בפרסום המיועד לצרכן הישראלי) ובאופן הגלוי לצרכן בעת צפייתו הראשונית בפרסום (ללא צורך בפעולה נוספת), כי מדובר בפרסומת, שאם לא כן ישנו חשש משמעותי שציבור הצרכנים יסברו כי אין מדובר בפרסומת ועל כן יהיה מדובר בפרסום מטעה לפי החוק. היועמ"ש מדגיש, כי אין די בהצגת המותג בתמונה או התייחסות אליו בתוכן הפוסט או בתיוג או האשטאג לצידו. מדובר באמצעי קישור שאינם מבטאים בהכרח כי מדובר בפרסומת. נדרש גילוי ברור שלא יוביל לספק בשאלת מקור מימון הפרסום והיותו דבר פרסומת, שאם לא כן הדבר עלול להוביל את האדם הסביר לחשוב שאין מדובר בפרסומת או לכל הפחות להובילו למצב שבו לא יידע האם מדובר בפרסומת ויראו בכך הטעיה בהתאם לחוק.

עמדת היועמ"ש גובשה בשיתוף הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן והמחלקה למשפט אזרחי בייעוץ וחקיקה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בג"צ סירב להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד רוה"מ בנימין נתניהו

בג"צ דחה את עתירתו של פעיל השמאל אייבי בנימין וקבע כי אין להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד נתניהו

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

הצטרפו לפורטל הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

בעתירה דנן ביקש העותר כי בג"צ יורה ליועץ המשפטי לממשלה, הוא המשיב 1 (להלן: היועץ) לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, שצורף לעתירה כמשיב 2, בחשד לביצוע עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

העותר מסתמך על מסמך שכותרתו "עיקרי הנימוקים שלא לפתוח בחקירה פלילית בפרשת המניות" שהוגש על-ידי היועץ במסגרת תשובה לעתירה שכבר הוגשה לבית משפט זה על-ידי התנועה למען איכות השלטון בישראל, ועודנה תלויה ועומדת (בג"ץ 3921/20). לשיטתו של העותר, העובדות המפורטות במסמך זה מקימות חשד לקיום עבירות לכאורה. העותר מציין שפנה בעניין זה ליועץ ביום 7.1.2021 וטרם נענה. כמו כן הוא מציין כי פנה לעותרת בהליך הנזכר לעיל וניסה להביאה להוסיף אף נושא זה לעתירתה, אך משלא עשתה כן פעל בעניין זה בעצמו.

בג"צ קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. כאמור, פנייתו של העותר ליועץ נערכה לפני עשרה ימים בלבד. בנסיבות אלה העותר לא הותיר זמן סביר לבחון את טענותיו ולגבש מענה להן, ומשכך אין לראות בפנייתו מיצוי הליכים מספק (ראו: בג"ץ 355/19 ‏עמותת הרצליה למען תושביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (15.1.2019); בג"ץ 7944/19 פוקס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 9 (1.12.2019); בג"ץ 7387/20 הלב היהודי ברשות אלי יוסף נ' ראש הממשלה (27.10.2020); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 351-348 (2017)).

אשר על כן נקבע, כי העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

לעקוף את הפקקים – מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה

בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (השופטת העמיתה ז' בוסתן) בעפ"ת 38331-08-20, מיום 28.10.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת הבכירה א' וישקין) בת"ד 1445-19-18, מיום 21.7.2020.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

הצטרפו לפורטל הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

 כעולה מכתב האישום, ביום 22.8.2017, המבקש נהג בחוסר זהירות תוך שסטה לשולי הכביש לאחר שהגיע לעומס תנועה, וחסם את דרכו של רוכב אופנוע שנהג בשולי הכביש והתנגש בו

כתוצאה מהתאונה, רוכב האופנוע נחבל בגופו חבלות של ממש, נגרמו נזקים משמעותיים בגופו והוא נזקק לניתוח חירום.

המבקש הודה בעובדות כתב האישום, אשר ייחס לו עבירות של סטייה מקו הנסיעה, לפי תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961 (להלן: התקנות); נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה 21(ג) לתקנות; והתנהגות הגורמת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות – כל זאת, בנסיבות סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

בית משפט השלום לתעבורה שקל בגזר דינו מיום 21.7.2020, את ערך השמירה על חיי האדם וביטחונם שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה; את חוסר הזהירות שהפגין המבקש בנהיגתו; את רשלנותו התורמת של נהג האופנוע; את עברו התעבורתי של המבקש, הכולל 27 הרשעות קודמות; ואת נסיבותיו האישיות, ובכללן מחלת בת זוגו.

לנוכח האמור, גזר בית משפט השלום לתעבורה על המבקש קנס בסך 2,000 ש"ח; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 16 חודשים; פסילה על תנאי למשך 3 חודשים; וכן מאסר על תנאי למשך 3 חודשים לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

יוער, כי לפנים משורת הדין הורה בית משפט השלום לתעבורה על דחיית עונש הפסילה בשלושה חודשים על מנת לאפשר למבקש לסעוד את בת זוגו; וקבע כי עונש הפסילה לא יחול לגבי כלי רכב מסוג מחפרון, על מנת שלא לפגוע במקור פרנסתו.

ערעור המבקש על גזר הדין לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 28.10.2020.

טענות המבקש שלפיהן נקט בזהירות בטרם סטה מהכביש, וכי ביקש לפנות לשדות הסמוכים, באופן המצדיק הקלה בעונשו – נדחו. נקבע כי טענות עובדתיות אלו אינן מבוססות על כתב האישום בו הודה המבקש, וממילא אין לקבלן. בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שבית המשפט השלום לתעבורה שקל כראוי את נסיבותיו האישיות של המבקש – ואף הקל בעונשו לפנים משורת הדין – נקבע כי אין להקל בעונשו.

בבקשתו אל בית המשפט העליון שב המבקש על טענותיו העובדתיות כפי שנטענו בבית המשפט המחוזי, וטוען כי העונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך ורק במקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם עולה חשש שנגרם לו עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני (רע"פ 4766/19 יחיה נ' מדינת ישראל (15.7.2019)).    

זאת ועוד, בקשת רשות ערעור המופנית כלפי חומרת העונש בלבד, לא תתקבל, אלא אם מדובר במקרה שבו ניכרת סטייה קיצונית מרמת הענישה הנוהגת והמקובלת בעבירות דומות (רע"פ 9468/17 לוי נ' מדינת ישראל (5.12.2017)).

בית המשפט העליון קבע שהבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, ועל כן דינה להידחות.

עיקר טענות המבקש הן טענות שבעובדה, אשר אינן מבוססות על כתב האישום, שבעובדותיו הודה. טענות אלו אינן חורגות מעניינו הפרטני, וממילא אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

אף עונשו של המבקש אינו חמור כלל, ודאי שלא באופן המצדיק רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט העליון אף ציין, כי נוכח ריבוי תאונות הדרכים בארץ, יש להשית ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות תעבורה, במטרה להביא להקפדה על כללי הזהירות בדרכים, ולשמירה על חייהם של משתמשי הדרך ועל שלמות גופם (רע"פ 1694/19 יאסין נ' מדינת ישראל (31.3.2019)).

במקרה דנן, בית משפט השלום לתעבורה העניק משקל רב לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובכללן הפגיעה בפרנסתו ומחלת בת זוגו, והקל בעונשו לפנים משורת הדין על מנת לצמצם את הפגיעה שתיגרם לו ולבת זוגו.

בית המשפט העליון אף הביע ספקות האם העונש שהוטל על המערער מבטא את חומרת מעשיו, וזאת בשים לב לנזקים הקשים שגרם לרוכב האופנוע שבו פגע.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

 

הציבור החרדי יהיה מחוייב להגיב רק בדואר אלקטרוני

בית המשפט העליון דחה עתירה שהייתה מכוונת נגד הליך השימוע שפורסם על ידי משרד התקשורת ביום 9.9.2020 בעניין "הוראות לעניין איסור חסימת אפשרות החיוג למספרים מסוימים". העותרים הלינו, בין היתר, על אופן פרסום השימוע וכן על כך שנקבע כי התייחסויות לשימוע תשלחנה בדואר אלקטרוני (להלן: דוא"ל) לכתובת ייעודית. נטען כי הן החשיפה לפרסום השימוע והן משלוח תגובה אליו מחייבות שימוש באינטרנט, הנוגד את אורח חייו של הציבור החרדי.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס – Legal-Articles

העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה בבג"ץ 6507/20 ועדת הרבנים לענייני תקשורת נ' שר התקשורת (26.11.2020) (להלן: עניין ועדת הרבנים). בקצירת האומר, ענייננו בשימוע העוסק בתיקון מוצע לרישיונות למתן שירותי טלפון. התיקון מציע להוסיף מספר הגבלות חדשות לבעלי רישיונות למתן שירותי טלפון, וביניהן האיסור לחסום את האפשרות לחייג למוקדי חירום ומצוקה וכן למספרי טלפון שהוקצו למדינה ומוסדותיה. התיקון הוצע לאחר שהתקבלו תלונות במשרד התקשורת בנוגע לחסימת האפשרות של בעלי "מספר כשר" לחייג למספרי טלפון אלה. השירות של "מספר כשר", הנפוץ בקרב הציבור הדתי והחרדי, מסופק באמצעות מכשיר ייעודי המגביל פעולות מסוימות, ובין היתר, את האפשרות להתקשר למספרי טלפון שנחסמו על ידי ספק התקשורת בתאום עם ועדת הרבנים לענייני תקשורת – עמותה "הפועלת על מנת לקיים מסלולי תקשורת התואמים להשקפת העולם החרדי" (שם, בפסקה 2).

בתגובתם המקדמית, המשיבים עמדו על כך שביום 1.11.2020 פנה עותר 1 (להלן: העותר) למשיב 2 (להלן: משרד התקשורת), בין היתר כדי להודיע על כוונתו לבקש להצטרף לעתירה בעניין ועדת הרבנים וכן כדי להלין על כך שלא ניתן להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה. יוער כי בהתאם למסגרת הזמנים שהוקצתה להגשת התייחסויות לשימוע, בשלב זה ניתן היה להגיב אך לחלק מן התיקונים שהוצעו במסגרת השימוע. למחרת, ביום 2.11.2020, נמסר לעותר, בין היתר, כי ניתן להגיב לשימוע גם באמצעות הפקסימיליה ולשם כך הועבר לו מספר רלוונטי. עוד צוין כי אף שמשרד התקשורת נעתר לבקשת העותר להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה, בפועל העותר העביר אלפי טפסי התנגדות לשימוע באמצעות הדוא"ל. זאת, לצד תגובות נוספות לשימוע, שהתקבלו באמצעות הדוא"ל, מגורמים שונים בציבור החרדי. לשיטת המשיבים, היקף התגובות שהתקבלו באמצעות הדוא"ל מהציבור החרדי בכלל ומהעותר בפרט מעידים כי הן דרכי פרסום השימוע והן מתן האפשרות להגיב לשימוע באמצעות הדוא"ל היו סבירים ואף אפקטיביים בפועל. עוד הוסיפו המשיבים כי נכון ליום 31.12.2020 טרם התקבלה החלטה סופית בעניין השימוע.

בג"צ קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה עתירה מוקדמת. הלכה מושרשת היא כי אין בית משפט זה נדרש להשגות אודות אופן התנהלותו של הליך שימוע בטרם קבלת החלטה של הרשות המוסמכת בעניין (ראו: 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים- חשמל, בפסקה 4 (12.7.2015); בג"ץ 4894/15 הפורום הישראלי לאנרגיה נ' ממשלת ישראל, בפסקות 14-12 (22.7.2015); בג"ץ 2451/19 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, בפסקה 4 (22.5.2019)). המועד המתאים לבחינת טענות העותרים, באשר לפגמים הנטענים שנפלו בהליך השימוע, באופן פרסומו ובדרכים שניתן היה להגיב לו הוא לאחר קבלת החלטה סופית של משרד התקשורת בעניין התיקונים המוצעים. טענותיהם של העותרים תשמרנה, והם יוכלו לתקוף את הליך השימוע במועד המתאים לכך.

זאת ועוד. גם בעניין ועדת הרבנים הועלו טענות בנוגע לאופן פרסום השימוע אך העתירה נדחתה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. דומה אפוא כי העתירה היא בבחינת "שידור חוזר" של אותן טענות ודין העתירה להידחות אך בשל כך.

דין העתירה להידחות גם לגוף הדברים. כפי שנכתב בתגובת המשיבים, ביום 30.8.2020 התקיימה ישיבה של נציגי משרד התקשורת ונציגי ועדת הרבנים לענייני תקשורת בה נמסרו פרטים על אודות התיקון המוצע. דבר השימוע הובא לידיעת כתבי תקשורת, וביניהם עיתונאים וכתבים מהמגזר הדתי-חרדי, וקיבל ביטוי הן בעיתונות החרדית המודפסת (העיתונים המפורטים בסעיף 16 לתגובה) והן באתרי אינטרנט שנחשבים כנצפים ומקובלים במגזר. העובדה שהתקבלו תגובות לשימוע באמצעות הדוא"ל מגורמים שונים בציבור החרדי לרבות העותרים עצמם, כמו גם העובדה שמשרד התקשורת אפשר משלוח התייחסויות לשימוע גם באמצעות מכשיר הפקסימליה – כל אלה מצביעים הן על האפקטיביות של פרסום השימוע ועל המודעות לקיומו והן על נגישות ואפשרות להגשת תגובות ועמדות בהתייחס לשימוע, כך שלא אלמן ישראל.

העתירה נדחתה אפוא על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים, ולא נמצא גם מקום לאפשר תשובה של העותרים לתגובה. בג"צ קבע, כי העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004. הצטרפו לפורטל הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס

 

"שתהיה לך צלקת כל החיים, שתזכור אותי טוב", 7 שנות מאסר בפועל בגין תקיפה

"שתהיה לך צלקת כל החיים, שתזכור אותי טוב", 7 שנות מאסר בפועל בגין תקיפה

בית המשפט העליון דן בערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' פורת) בת"פ 18410-04-19 מיום 18.6.2020, בגדרו נגזרו על המערערים עונשי מאסר בפועל. זאת, בגין הרשעתם בשורת עבירות שעניינן בין היתר באיומיהם על המתלונן, גרימת נזק לרכושו ורכוש משפחתו, ותקיפתו – אשר במהלכה הושחתו פניו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס – Legal-Article

על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, ביום 23.3.2019 נסע מערער 1 ברכבו בסמוך לחנות אשר בבעלות אחיו של המתלונן ולחנות גיסו, קילל את האח, ואיים עליו כי הוא ואחרים ישובו למקום ויגרמו נזק לחנותו. זאת, חרף החלטת בית משפט השלום בחדרה מיום 9.12.2018, בגדרה אסר על בני המשפחות "ליצור כל קשר בעל תוכן מאיים" ביניהן, לשון כתב האישום המתוקן. דקות ספורות לאחר מכן, הגיעו המערערים לחנויות מצויידים באלות ומלוּוים באחרים והסבו להן נזק. זמן קצר לאחר מכן, הבחין המערער 3 במתלונן אשר שהה באותה עת ברכבו בקרבת מקום, ניגש אליו, וניסה להוציאו מהרכב. המתלונן נמלט מהמקום ברכבו בבהלה בעוד המערער 3 רץ בעקבותיו.במנוסתו, נכנס המתלונן לרחוב ללא מוצא. בעת שהחל לשוב על עקבותיו במטרה להיחלץ מהמקום, הגיעו המערערים 1, 2 ו-4 חמושים באלות ובסכין, ברכב בעל לוחית זיהוי מזויפת אשר רישיונו פג זה מכבר.

המערער 2, אשר נהג ברכב חרף היותו בשלילת רישיון נהיגה לצמיתות, התנגש במכוון ובעוצמה בחזית רכבו של המתלונן, במטרה לעצור אותו ממנוסתו. או אז, יצאו השלושה מרכבם, תפסו את המתלונן שהחל לנוס על נפשו, ויחד עם המערער 3, אשר הצטרף אליהם, היכו בו בכל חלקי גופו תוך שימוש באלות מתכת ועץ ובאגרופים, על אף תחינותיו כי יניחו לו – ואיימו עליו כי יגרמו למותו. בשלב מסוים, שלף המערער 1 סכין, התקרב אל המתלונן אשר שב והתחנן על חייו, וקרא למותו. המערערים 2 ו-3 החזיקו בגופו של המתלונן, והמערער 1 אחז בפניו וחתכם לאורכם, ממצחו של המתלונן ועד לאחורי אוזנו השמאלית, באומרו: "זה בשביל לא לשכוח אותי כל החיים, שתהיה לך צלקת כל החיים, שתזכור אותי טוב". המערערים הפילו את המתלונן ארצה, המשיכו להכותו בעודו שכוב על הקרקע, וחתכו את עורו באמצעות הסכין באזור החזה והגב.

עוברי אורח שהגיעו למקום בשל זעקות המתלונן צעקו לעבר המערערים שיחדלו ממעשיהם, אולם הללו המשיכו להכותו תוך שהמערער 1 הפטיר לעברו: "תמות יא מניאק, מפה לקבר". לבסוף, נמלטו המערערים מהמקום רגלית, ואילו המתלונן הובהל לבית החולים תוך שהוא סובל מחבלות חמורות ונזקק לאשפוז למשך ימים מספר.

בגין מעשים אלו, יוחסו למערערים עבירת החזקת סכין שלא כדין בצוותא, לפי סעיפים 186(א) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירת היזק בזדון בצוותא, לפי סעיפים 452 ו-29 לחוק זה.

 נוסף על כך, למערערים 2–4 יוחסה עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בצוותא, לפי סעיפים 333, 335(א)(1)(2) ו-29 לחוק העונשין; ולמערער 1 יוחסה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא, לפי סעיפים 329(א)(1) ו-29 לחוק העונשין.

כמו כן, למערער 2 יוחסו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיפים 67 ו-62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; נהיגה ללא רישיון רכב בתוקף, לפי סעיפים 2 ו-62 לפקודה זו; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

ביום 5.4.2020 הורשעו המערערים, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום המתוקן. לבקשת המערער 3, צורף לגזר דינו תיק נוסף (ת"פ (שלום חד') 2037-05-18) שבו הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת תושבים זרים שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, בנסיבות סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק זה (להלן: התיק המצורף).

בגזר דינו מיום 18.6.2020, עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיהם של המערערים, אשר פגעו בערכים שעניינם בהגנה על בריאות הגוף ושלמותו, ובהגנה על הרכוש, וקבע כי הפגיעה בערכים אלו היתה גבוהה לנוכח חומרת העבירות ותוצאותיהן הקשות. בהקשר זה צוין כי כעולה מתסקיר נפגע העבירה, נגרמו למתלונן נזקים קשים במישור הפיזי, הנפשי והכלכלי, שעמם ייאלץ להתמודד במשך שנים ארוכות.

בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, לנוכח הרשעתו של המערער 1 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ובשים לב לחלקו הדומיננטי בתקיפה ובאיומים על חיי המתלונן, נקבע בעניינו מתחם של 6–9 שנות מאסר בפועל; למערער 2, אשר יחד עם המערער 3 החזיק את המתלונן בעת שהתבצע חתך בפניו, ונהג ברכב על אף שרישיונו נשלל לצמיתות – נקבע מתחם של 40–72 חודשי מאסר בפועל; למערער 3 נקבע מתחם של 35–70 חודשי מאסר בפועל; ואילו למערער 4, אשר לא נטל חלק פעיל בהשחתת פניו של המתלונן, נקבע מתחם של 30–70 חודשי מאסר בפועל.

בקביעת עונשיהם בתוך מתחמים אלו, שקל בית המשפט המחוזי לחומרא את עברו הפלילי של המערער 1, אשר ריצה בעבר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ולחובתו אף הרשעה בעבירה של תקיפת שוטר; ואת עברו התעבורתי של המערער 2, אשר לא היה בו כדי להרתיעו מביצוע עבירות תעבורה חמורות במהלך האירוע דנן.

עוד הדגיש בית המשפט המחוזי, כי המערערים לא הותירו עליו רושם שלפיו הם התחרטו חרטה כנה על מעשיהם, ואף מטעם זה קיים צורך בענישה מוחשית ומרתיעה שיהיה בה כדי לצמצם את החשש להישנות מעשים דומים על ידם בעתיד.

מנגד, נשקלה לקולא הודאתם של המערערים במיוחס להם, אף שזו נעשתה רק בתום פרשת התביעה; היותם הורים לילדים צעירים והמפרנסים העיקריים במשפחותיהם; ומעצרם של המערערים 3 ו-4 באיזוק אלקטרוני למשך 9 חודשים.

לאור כל האמור, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 1 עונש של 7 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 25,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה; על המערער 2 נגזרו עונשים של 45 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה; עונשו של המערער 3 נגזר ל-37 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה, כאשר לכך נלווה עונש בגין התיק המצורף, של 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר, ופסילת מותנית של רישיון הנהיגה שלו; ואילו על המערער 4 נגזרו עונשים של 32 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה.

הערעור שלפנינו מופנה כלפי חומרת עונשי המאסר בפועל שנגזרו על המערערים, החורגת לשיטתם באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים.

עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק להודאותיהם. לשיטתם, אומנם הודאותיהם ניתנו בשלב מאוחר בהליך, אולם "לו כתב האישום היה מוגש מלכתחילה במתכונת המתוקנת היו נחסכים שמיעת המתלוננים ובית המשפט היה חוסך זמן שיפוטי יקר", כלשונם.

נוסף על כך נטען, כי יום קודם לאירועים דנן פנה המערער 1 למשטרה והלין על איומים וקללות מצד המתלונן, ואף סיפר כי הוא חושד שברשות המתלונן נמצא אקדח. לטענתם, משתלונתו לא טופלה, ובשים לב לסכסוך המשפחתי בין הצדדים – הרי שהאירוע "נכפה" עליהם, ואף זאת, כך נטען, יש לשקול לזכותם.

בדיון שנערך לפני בית המשפט העליון ביום 1.12.2020 שבה באת-כוח המערערים על טענות אלו, והוסיפה כי ביום 7.10.2020 נחתם הסכם "סולחה" בין הצדדים. לטענתה, אף מטעם זה יש להקל בעונשיהם.

מנגד, באת כוח המשיבה סמכה ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי וביקשה לדחות את הערעור.

הודגש כי נסיבותיו החמורות של האירוע והנזקים הקשים אשר נגרמו למתלונן, כפי שמשתקפים מתסקיר נפגע העבירה, מצדיקים ענישה מחמירה ומרתיעה. זאת, בפרט בשים לב לכך שהמעשים נעשו תוך הפרה של החלטה שיפוטית שניתנה כשלושה חודשים בלבד עובר לאירוע; ולעברו הפלילי של המערער 1 הכולל עבירת אלימות בגינה נשא בעבר בעונש מאסר בפועל.

לבסוף נטען כי אין לייחס משקל רב להסכם ה"סולחה" שנערך בין הצדדים, שכן אין לדעת מה עומד בבסיסו לנוכח פערי הכוחות בין הצדדים.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בנימוקי הערעור ובנספחיו, ושמע את טיעוני באות כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגיע לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בבוֹאה לגזור את דינו של הנאשם, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שנגזר על ידה. התערבות כאמור תיעשה כאשר העונש שנקבע סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, או כאשר קיימים שיקולי צדק אחרים המטים את הכף לעבר הקלה בעונש (ע"פ 6469/19 אבו דקה נ' מדינת ישראל, בפסקה 10 (27.11.2019)).

בנסיבות המקרה דנן, לנוכח חומרת המעשים בהם הורשעו המערערים ובשים לב לתוצאותיהם הקשות, איני סבור כי קיימת עילה המצדיקה התערבות בעונשם.

המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום המתוקן, שבו הורשעו המערערים, מגוללת השתלשלות אירועים חמורה, קשה ואלימה. המערערים איימו על בני משפחת המתלונן, הסבו נזק לרכושם, רדפו אחריו, פגעו בגופו והותירו מום בפניו, אשר ישמש כ"אות קין", למען יידעו הכול מה עונשו של מי ש"העז" להתעמת עימם. תמונות הממחישות את הפגיעה בגופו של המתלונן אף הוצגו לעיוננו בדיון, ולא ניתן אלא לתהות הכיצד אירוע כה חמור וברוטאלי התרחש לאור יום.

אין להשלים עם האופן בו נטלו המערערים את החוק לידיהם, וביקשו לזרוע הרס, אימה ופחד בקרב המתלונן ובני משפחתו. על בתי המשפט ליתן ביטוי לחומרה שיש לראות בהתנהלות אלימה ובריונית של חבורות עבריינים הפוגעות בתחושת הביטחון הבסיסית בחברה, ונוטלות את הדין לידיהן. על כן, יש לקבוע ענישה חמורה ומרתיעה בגין מעשים כגון אלו, בתקווה כי יהיה בכך כדי למנוע את הישנותם של אירועים דומים.

בהתייחס להסכם ה"סולחה" שנערך בין הצדדים, הרי שכפי שציינה באת כוח המשיבה, אין אנו יודעים מה עמד מאחורי הסכם זה. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור הסכמתם על "שלילת" זכותו של המתלונן לפיצויים אשר נפסק כי על המערערים לשלם לו (וראו גם ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, בפסקה 22 5.11.2019)).

מכל מקום, בית המשפט העליון לא סבר כי יש בהסכם זה כדי לייתר את חיוב המערערים בתשלום הפיצויים שנקבעו לטובת המתלונן, ועל המערערים היה לעמוד בתשלומים כפי שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי – שהרי דינו לעניין גבייתו כדין קנס (סעיף 77(ג) לחוק העונשין).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

מי ידון בתביעה שהוגשה נגד השופטת ?

מי ידון בתביעה שהוגשה נגד השופטת ?

נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט א' חן, הודיע לנשיאת בית המשפט העליון א' חיות, כי הנתבעת והתובעת שכנגד בתא"מ (שלום י-ם) 31899-08-20 (להלן, בהתאמה: הנתבעת וההליך) כיהנה עד פרישתה מכס השיפוט בשנת 2015 כשופטת בבית משפט השלום בירושלים וכי היא מוכרת לחלק משופטי בית המשפט.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריסכותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור – מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס – Legal-Articles

עניינו של ההליך בתביעת לשון הרע שהוגשה נגד הנתבעת מלכה אביב ובתביעה שכנגד שהגישה בעילות של לשון הרע והפרת חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

בהתאם להחלטת נשיאת בית המשפט העליון מיום 30.11.2020, מסרו הצדדים להליך את עמדותיהם ביחס לבית המשפט שבו ראוי לדעתם לנהל את ההליך. גולן דורון התובע והנתבע שכנגד המיוצג על ידי עו"ד רון לוינטל הודיע כי לעמדתו אין מניעה שההליך יתברר בבית משפט השלום בירושלים, והוסיף כי העברת הדיון לבית משפט מרוחק תכביד על הבאת העדים, המתגוררים כולם בירושלים, לדיון ההוכחות. עוד ציין התובע והנתבע שכנגד כי ניתן "לרפא את הסוגיה" באמצעות שיבוץ מותב שמונה בחמש השנים האחרונות לבית משפט השלום בירושלים. הנתבעת מצדה הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בעניין זה לשיקול דעתו של בית המשפט.

בנסיבות העניין ובשים לב לעמדת הצדדים, הנשיאה סברה כי ישנה הצדקה להעברת הדיון בהליך לבית משפט במחוז אחר. וציינה כי הנתבעת פרשה מכהונתה לפני למעלה מחמש שנים, והיכרותה עם חלק משופטי בית משפט השלום בירושלים אינה מקימה עילת פסלות כללית כלפי כל שופטי בית המשפט.

אשר על כן, הדיון בתא"מ (שלום י-ם) 31899-08-20 יוסיף להתנהל בפני בית משפט השלום בירושלים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.