רע"א 3301/17 בדיחי נ' משה

בבית המשפט העליון

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן , עו"ד נועם קוריס כותב ב nrg על הסרה מגוגל , עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היוםעו"ד נועם קוריס כותב ב nrg, עו"ד נועם קוריס כותב ב nfc, עו"ד נועם קוריס כותב ב pc.co.ilעו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר, עו"ד נועם קוריס בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס ביוטיוב, עו"ד נועם קוריס בטוויטר, עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס, עו"ד נועם קוריס קבוצת עורכי דין בפייסבוק, עו"ד נועם קוריס כתבה ב הארץלכתבה בביזפורטל, עו"ד נועם קוריס: 20 אלף ₪ לכל ישראלי 

 

רע"א  3301/17

 

לפני: כבוד השופט מ' מזוז

 

המבקשים: 1. שושנה בדיחי
  2. דבורה בדיחי

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. יהודית משה
  2. אפרים אופיר משה

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.4.2017 בע"א  36102-10-16 (ע"י השופטיםמ' י' הכהן, ע' כהן ו-א' דורות)

בשם המבקשים:                     עו"ד עומר נירהוד

בשם המשיבים:                     עו"ד תומר שניאור

 

החלטה 
  1. בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים מ' י' הכהן, ע' כהן, א' דורות) מיום 4.4.2017 בע"א 36102-10-16, בגדרו התקבלו חלקית ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' אייכנשטיין שמלה) מיום 31.8.2016 בת"א 28235-09-11 ובת"א 24204-09-12.
  2. עסקינן בסכסוך בין שכנים הנובע מעבודות בניה שביצעו המבקשות בקומה שמעל דירת המשיבים בירושלים בין חודש ספטמבר 2009 לחודש ספטמבר 2010. לטענת המשיבים, נגרמו להם נזקים שונים כתוצאה מעבודות אלה, ומשכך הגישו תביעה נגד המבקשות על סך כולל של 530,398 ש"ח, בעילות שונות: נזקים למבנה ולמיטלטלין; ארבעה חודשי שכירות "אבודים" בשל הנזק ליחידת דיור המושכרת על-ידם; עגמת נפש; עלות חוות דעת המומחה מטעמם; פיצוי בגין דיור חלופי לו יזדקקו במהלך השיפוץ; ופיצוי על שימוש המבקשות ביסודות ובגג דירתם לצורך הבניה.

המבקשות טענו כי חלק מהנזקים הנטענים נגרמו כתוצאה מבלאי טבעי של המבנה, ואף הבהירו כי הציעו לתקן את הנזקים על חשבונן, אך הצעתן נדחתה על-ידי המשיבים. המבקשות גם הגישו מצדן תביעה נגדית שעיקרה פגיעה ברכוש המשותף, אך במהלך דיון ההוכחות הן ביקשו למחוק את התביעה ולברר את טענותיהן לפני המפקח על הבתים המשותפים

  1. במסגרת ההליך מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר קבע כי עלות התיקונים של הנזקים הנטענים מסתכמת ב-34,000 ש"ח. בית המשפט אימץ במלואה את חוות דעת המומחה מטעמו וקבע כי המשיבים זכאים לפיצוי בשיעור זה בגין הנזקים שנגרמו להם, וכן פסק לטובתם פיצויים בגין עגמת נפש בסך 7,500 ש"ח.
  2. על פסק דינו זה של בית משפט השלום הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט המחוזי, והמשיבים הגישו מצדם ערעור שכנגד. ביום 24.1.2017 הגישו המשיבים עיקרי טיעון מטעמם, וזאת טרם ששילמו אגרה והפקידו עירבון, ולאחר חלוף המועד האחרון לכך. ביום 19.2.2017 קבע בית המשפט המחוזי (הרשם א' רון) כי "בהיעדר עירבון ובחלוף המועד, נדחה הערעור שכנגד". עם זאת, באותו יום קיבלה מזכירות בית המשפט את סכומי האגרה והעירבון מבא-כוח המשיבים, ולאחר מכן התנהל דיון לגופם של הערעור והערעור שכנגד. למחרת, ביום 20.2.2017, הגישו המבקשות "בקשה לדחיית הערעור שכנגד" בהתבסס על החלטת הרשם האמורה. בית המשפט (השופט מ' י' הכהן) קבע כדלקמן:

"בפתח הדיון שהתקיים אתמול 19.2.17 הציג ב"כ המערערים שכנגד קבלה על הפקדת העירבון בקופת בית המשפט שנעשתה אתמול. זאת לאחר שהוסבה תשומת ליבו להחלטת כבוד הרשם על דחיית הערעור בשל אי התשלום.

המשיבה שכנגד 2 הייתה ערה למהלך זה ולא התנגדה לשמיעת הערעור שכנגד. לפיכך, מוצע לה לשקול אם היא עומדת על הבקשה וזאת עד ליום 22.2.17.

במידה ותעמוד על הבקשה, יגיב עליה ב"כ המערערים שכנגד עד ליום 27.2.17."

ביום 22.2.2017 הוגשה תגובת המבקשות, לפיה לא הוסבה תשומת ליבן במעמד הדיון ביום 19.2.2017 לנושא העיכוב בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון, כמו גם להחלטת הרשם הדוחה את הערעור שכנגד על בסיס כך. המבקשות טענו כי לא נדרשו להביע עמדתן בנושא, וכי בהתאם גם אין כל ביטוי בפרוטוקול לחלק זה בדיון. בתגובת המשיבים לטענות אלה מיום 2.3.2017, נטען כי בטרם החל הדיון, ובמעמד שני הצדדים, הוצגו בפני המותב אישורים בדבר תשלום האגרה והפקדת העירבון על-ידי המשיבים, ואף הובהרה סיבת העיכוב בהסדרתם.

ביום 6.3.2017 ניתנה החלטת השופט הכהן, לפיה בנסיבות אלה אין מקום להמשיך ולהיזקק לערעור שכנגד, ואולם "מאחר שהערעור שכנגד נדון לגופו, הרי ככל שתבוטל ההחלטה על מחיקת הערעור שכנגד, יחודש ההליך". בהמשך לכך, הגישו המשיבים "תגובה" מטעמם, בה הסבירו את פשר העיכוב בהסדרת תשלומי האגרה והעירבון, ביקשו לקבוע כי הם "עמדו בכל תנאי הסף, הפקידו את העירבון הנדרש ואף שילמו מלוא האגרה לטובת קיום ההליך בפני ביהמ"ש הנכבד", ועתרו לרשם "שידחה החלטתו מיום 19.2.2017 וזאת בכדי שיוכלו לקבל החלטות ביהמ"ש הנכבד בהליך שהתקיים בפניהם".

ביום 7.3.2017 ניתנה החלטת הרשם, לפיה "בגבול שורת הדין, ובהינתן שמלוא העירבון מופקד, ותוך שאזכיר שברקע להחלטה זו גם החלטת כב' השופט הכהן מיום 6/3, תבוטל מחיקת הערעור שכנגד".

בהמשך לכך, ניתן ביום 4.4.2017 פסק דינו של בית המשפט המחוזי שעיקרו בחיוב המבקשות לשלם למשיבים סכום נוסף של 20,053 ₪, בגין עגמת נפש ופיצוי על שימוש ביסודות של דירת המשיבים. כן חויבו המבקשות בהוצאות המשיבים בערעור בסך 3,000 ש"ח

  1. כעת פונות המבקשות בבקשה כי תינתן להן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי לא היה מקום לדון, לא כל שכן לקבל חלקית, את ערעורם שכנגד של המשיבים, לאחר שזה נדחה מחמת אי הפקדת עירבון, ומשההחלטה ל"החייאתו" ניתנה מבלי שהוגשה כל בקשה מתאימה לכך מטעם המשיבים ובלא שניתנה למבקשות ההזדמנות להציג עמדתן ביחס לכך. המבקשות סבורות כי עניינן מעלה סוגיות משפטיות כלליות, וטוענות כי ייגרם להן עיוות דין אם לא תתקבל בקשתן.
  2. המשיבים טוענים מצדם כי יש לדחות את הבקשה, ומציינים כי החלטות בית המשפט המחוזי מבהירות כי המבקשות היו מודעות לכל השתלשלות האירועים בתיק ונתנו את הסכמתן לכך. המשיבים טוענים כי ביום 19.2.2017, יום הדיון בערעור ובערעור שכנגד בבית המשפט המחוזי, התייצב בא-כוח המשיבים במזכירות בית המשפט והסדיר את נושא העירבון והאגרה ללא כל קושי, וזאת כמדומה משום שהחלטתו של הרשם על דחיית הערעור שכנגד טרם הוקלדה ונחתמה בשלב זה. נטען כי המבקשת 2 העלתה את טענת הדחייה עוד בטרם תחילת הדיון, ואז הציג בא-כוח המשיבים את האישורים בענין האגרה והפיקדון והסביר את פשר העיכוב בהסדרתם, ולאחר מכן הסכימה המבקשת 2 לנהל את הדיון בערעור ובערעור שכנגד. משכך, טוענים המשיבים כי אין למבקשות זכות להביע כעת את התנגדותן לעצם מתן פסק הדין.
  1. ביום 4.5.2017 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 4.4.2017 עד למתן החלטה אחרת.
  2. לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה, משכל כולה נטוע בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה.

אכן אין להקל ראש באיחורו של מערער לשלם אגרת בית משפט או להפקיד עירבון לטובת הבטחת הוצאותיו של המשיב. עם זאת, אין הדבר מצדיק בהכרח התערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא. מהחלטתו של השופט הכהן מיום 20.2.2017 עולה כי דבר העיכוב בהסדרת האגרה והעירבון הובא לידיעת המבקשות בפתח הדיון בערעור ובערעור שכנגד לגופם, והן מצאו שלא להתנגד לקיומו של הדיון. אמנם דומה כי השתלשלות האירועים בבית משפט קמא לא הצטיינה בהקפדה יתירה על סדרי הדין, ובפרט יש להצטער על כך שלא צוינו בפרוטוקול חילופי הדברים האמורים בפתח הדיון, אולם איני סבור כי יש בהשארת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו כדי להביא לעיוות דין – לא כל שכן לעיוות דין חמור – למבקשות ברמה המצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה; קל וחומר משהמבקשות אינן מעלות כל טענה לגופו של פסק הדין.

  1. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל בזאת. בנסיבות הענין לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"ז (‏24.5.2017).

    ש ו פ ט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

sixteen − 10 =