החלטה על עיכוב ביצוע ע"א 3381/17 אשכנזי נ' בן שלמה

בבית המשפט העליון

עו"ד נועם קוריס הוא מייסד משרד נועם קוריס ושות' בשנת 2004. משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס בעל תואר מאסטר במשפט, מאוניברסיטת בר אילן. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

 

ע"א  3381/17 – א'

 

לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשים: 1. שאול אשכנזי
  2. ש.א פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ

 

  נ  ג  ד

 

המשיבים: 1. ציון בן שלמה
  2. אבי בן שלמה

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.2.2017 בת"א 9663-06-12 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' מקובר

 

בשם המבקשים:                     עו"ד עופר צור

בשם המשיבים:                     עו"ד בעז בן צור, עו"ד אברהם אברהמוף

 

החלטה
  1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 27.2.2017 (ת"א 9663-06-12, השופטת א' מקובר).
  2.        לצורך הדיון בבקשה דנן אין צורך להידרש לכל פרטי הסכסוך בין הצדדים. אין חולק על כך שהצדדים פעלו בעבר במשותף והתקשרו ביניהם בחוזה שעניינו רכישת מניות. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי השאלה האם בהמשך לכך התקשרו בחוזה נוסף שמכוחו חייב המבקש כספים למשיב.
  3.        המבקש החזיק באמצעות חברה בשליטתו, ש.א. פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ (להלן: חברת האחזקות), בכ-31.5% ממניותיה של חברת אס. פי. אל. תוכנה בע"מ (להלן: אס. פי. אל.). 62.5% ממניותיה של אס. פי. אל. הוחזקו על-ידי מר צבי (צביקה) בארינבוים (להלן: בארינבוים) באמצעות חברה אחרת בשליטתו. יתר מניות החברה הוחזקו על-ידי בעלי מניות אחרים.
  4. בשנת 2004 התגלע סכסוך בין המבקש ובין בארינבוים, אשר במסגרתו הביא בארינבוים לפיטוריו של המבקש מתפקיד מנכ"ל החברה, ופעל לדילול מניותיו בה.
  5. בשנת 2005 פנה המבקש למשיב, ציון בן שלמה, ולבן דודו, אורן סקיזדה (להלן: סקיזדה), והציע להם לרכוש מניות בחברת האחזקות לנוכח הסכסוך בינו לבין בארינבוים. המשיב וסקיזדה נענו להצעה וביום 2.10.2005 נחתם הסכם בין חברת האחזקות לבין סקיזדה, הן בעצמו והן כנאמן עבור המשיב, שלפיו נמכרו להם 5% מהון המניות של חברת האחזקות תמורת סכום של 1,875,000 שקל, וכן אופציה לרכישת 10% נוספים תמורת סכום של 3,750,000 שקל (להלן: הסכם המניות). ביום 14.2.2006 המחה סקיזדה את כל זכויותיו על פי הסכם המניות לבנו של המשיב.
  6. על-פי הנטען על-ידי המשיב, בשלב מאוחר יותר, בדצמבר 2005, נעשה בין המבקש למשיב הסכם נוסף, שעל-פיו התחייב המבקש לשלם למשיב 15% מכל סכום שיקבל בעבור מכירת מניותיו ב-אס. פי. אל. במחיר שיהיה מקובל על המבקש (להלן: הסכם הייזום). בסופו של דבר, ביום 29.12.2006, המניות של חברת האחזקות ב-אס. פי. אל. אכן נמכרו בסכום של 52,180,000 שקל למר איתן אלדר (להלן: אלדר).
  7. בחודש יוני 2012 המשיב ובנו הגישו אפוא תביעה לבית המשפט המחוזי שנועדה לאכוף, כך נטען, את זכותם לפי הסכם הייזום.
  8. הסכם הייזום, שעל-פי הנטען נעשה בעל-פה, מוכחש על-ידי המבקש.
  9. ביום 27.2.2017 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו ובו קיבל בעיקרו של דבר את התביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת התובעים (שיכונו כאן גם המשיבים, הגם שמלכתחילה הבקשה הוגשה כנגד המשיב בלבד) וקבע, בניגוד לעמדת המבקש, כי המשיב והמבקש אכן התקשרו בהסכם הייזום כפי שנטען, וכן כי המשיב היה מי שפנה לאלדר והיה גורם דומיננטי ומעורב ביותר במשא ומתן למכירת המניות של חברת האחזקות ב-אס. פי. אל.. כתוצאה מכך נפסק כי על המבקש לשלם למשיב 15% מסכום העסקה של מכירת המניות – סך של 7,827,000 שקל שממנו נוכו וקוזזו סכומים שונים והתווספו סכומים אחרים, ובכלל זה החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין (להלן: הסכום הפסוק). בבקשה צוין כי סכום זה עומד כעת על כ-10 מיליון שקלים, ובתגובת המשיב אף צוין שהסכום מתקרב ל-11 מיליון שקלים.
  10.  בערעור שהוגש על פסק הדין על-ידי המבקש וחברת האחזקות נטען כי אין יסוד לחיובו של המבקש בסכום כלשהו כלפי המשיב. בעיקרו של דבר, נטען בערעור כי קיומו של הסכם הייזום המוכחש לא הוכח כדבעי. כמו כן, נטען כי ביום 9.1.2007 חתם המשיב על כתב ויתור גורף בכתב כלפי המבקש וחברת האחזקות, שלפיו אין ולא יהיו לו כל טענות או תביעות כלפי המבקש או חברת האחזקות (להלן: כתב הוויתור), ושגה בית המשפט המחוזי כש"התעלם" מכתב הוויתור.
  11.      בד בבד עם הערעור הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. יצוין כי הבקשה הוגשה בשם המבקש בלבד. לטענת המבקש סיכויי הערעור טובים מאד, בעיקר בשים לב לכך שקיומו של הסכם הייזום לא הוכח כדבעי, וכן לנוכח כתב הוויתור אשר שומט את הבסיס לחיוב לפי הסכם הייזום, ככל שזה יוכח. באשר למאזן הנוחות נטען כי אם לא יעוכב פסק הדין ייגרמו למבקש ל"נזקים בלתי הפיכים", בהתחשב בכך שפסק הדין מחייב אותו בתשלום סכום עתק שאותו לא יוכל לגבות בחזרה בשים לב, בין היתר, לכך ששווי נכסיו של המשיב נמוך מהסכום הפסוק. מנגד, המבקש טוען כי לא ייגרמו למשיב כל נזק או חסרון כיס אם יעוכב הסכום הפסוק, שאינו נדרש לו לצורך מיידי חיוני כלשהו כדוגמת פירעון חוב או למחייתו. בהמשך לכך, המבקש מצהיר כי הוא מוכן להפקיד ערבות בנקאית על מלוא הסכום הפסוק, ואף להפקיד את מלוא הסכום בקופת בית המשפט.
  12.      ביום 25.4.2017 הוריתי על הגשת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, וביום 27.4.2017 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן החלטה אחרת.
  13.      ביום 10.5.2017 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה. לשיטת המשיב, הבקשה אינה אלא ניסיון סרק לדחות את הקץ ולהימנע מתשלום של הסכום הפסוק. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי מדובר בערעור עובדתי מובהק על פסק דין שהתבסס על ראיות חפציות וממצאי מהימנות, ועל כן, כך נטען, סיכוייו "קלושים שבקלושים". המשיב מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי אימץ את גרסתו שנתמכה בגרסאותיהם של שמונה עדים מטעמו, ולעומת זאת דחה את גרסתו של המבקש בציינו כי זו אינה נתמכת בעדויותיהם של העדים מטעמו. כמו כן, נטען כי הטענה בעניין כתב הוויתור לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי. באשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי הוא אדם אמיד ובעל ארבעה נכסי מקרקעין באזור המרכז, לרבות נכס מסחרי בעיר גבעתיים  ששוויו כחמישה מיליון שקל (להלן: הנכס המסחרי), וכן טוען כי המבקש לא הציג תשתית ראייתית באשר למצבו הכלכלי של המשיב. לחלופין, המשיב מציין כי על בית המשפט להורות למצער על תשלום סך של 7,646,000 שקל שהוא הסכום שנפסק בגין דמי הייזום, בעוד יתרת הסכום תופקד בחשבון נאמנות ייעודי שייפתח לצורך כך.
  14.      בתגובה נוספת שהוגשה מטעם המבקש ביום 16.5.2017 הועלו טענות כנגד גרסתו של המשיב כי הוא אדם אמיד. בהקשר זה נטען בין השאר כי רבים מן הנכסים שצוינו בתגובתו של המשיב אינם רשומים על שמו, וכי לכאורה שווי הנכסים נופל מן החוב הפסוק, כן צוין כי המשיב כלל לא טען שייגרם לו נזק לנוכח קבלת הבקשה. בנוסף, המבקש הוסיף וחזר באריכות על טענותיו באשר לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות.

דיון והכרעה

  1.      לאחר שבחנתי את הדברים החלטתי, לא בלי התלבטות, שדין הבקשה להתקבל.
  2.      כידוע, צד הזוכה במשפטו זכאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו בסמוך למועד שבו הוא ניתן, והגשת ערעור עליו אינה טעם ראוי לעיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); ע"א 6359/14 קרויס נ' פרידמן, פסקה 10 (16.11.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להוכיח כי סיכוייו של הערעור להתקבל הם טובים וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה בבירור לטובתו. כידוע, שני התנאים האמורים הם מצטברים, ומתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו למשל: ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 22 (18.2.2014) (להלן: עניין נעמן); ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ' יו.בי.אמ. טרוול בע"מ, פסקה 17 (‏9.4.2017) (להלן: עניין מעוז); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן, פסקה 17 (‏26.4.2017)).
  3. במקרה שמעורר סכסוך מסחרי מורכב מסוג זה ראוי לפתוח בבחינתו של מאזן הנוחות. בהקשר זה, הצדדים האריכו בטענותיהם בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, שלו חשיבות מכרעת מבחינת האפשרות של המבקש להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. הצדדים העלו בעניין זה טענות רבות ומפורטות, לרבות כאלה שהטילו דופי זה בזה. לאחר "נטרול" רעשי הרקע דומה שניתן לומר שקיים ספק מסוים ביחס ליכולתו של המשיב לתת מענה מלא להבטחת האינטרסים של המבקש ככל שיתקבל הערעור, בין היתר בהתחשב בעובדה שחלק מהנכסים המוזכרים בבקשה אינם רשומים על שמו, כפי שציין אף המשיב בעצמו. מנגד, המבקש נתן מענה מלא לאינטרסים של המשיב בהציעו להפקיד את מלוא הסכום הפסוק בקופת בית המשפט. אמנם מדובר בפסק דין כספי, והכלל שלפיו אין לעכב את ביצועו של פסק דין חל לגביו ביתר שאת (ראו למשל: ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 8 (‏9.5.2017) וההפניות שם;בן-נון וחבקין, בעמ' 372-371). עם זאת, יש להתחשב גם בכך שמדובר בסכום חיוב משמעותי ביותר ולכן החשש כי המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום הפסוק במלואו מקבל משנה תוקף (ראו למשל: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור, פסקה 10 (24.10.2014); ע"א 7116/14 הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' יהודה, פסקה 7 (‏19.1.2015)).
  4. במקרה מסוג זה שבו מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו של המבקש יש לתת לעובדה זו משקל רב (ראו למשל: עניין נעמן, פסקה 22; ע"א 5120/14 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (20.8.2014); עניין מעוז, פסקה 17; בן-נון וחבקין, בעמ' 371-370). לא ראיתי לנכון לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי. הדברים מקבלים משנה חיזוק בהתחשב באופיו של הסכסוך בין הצדדים שהוא סכסוך מסחרי מורכב, אשר מקשה על הערכת סיכויי הערעור. הערעור הוא עובדתי במידה רבה, ויש בעובדה זו כדי להשפיע על סיכוייו, אך אין בכך בהכרח כדי להכריע את הכף. לא למותר לחזור, בהקשר זה, על דבריו של בית המשפט המחוזי בציינו כי "ההכחשות ההדדיות הגורפות כמעט בכל דבר ועניין לא עוררו אמון רב בשני הצדדים. מתברר כי שני הצדדים אינם טלית שכולה תכלת" (פסקה 219 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
  5.      בבואי לאזן בין כלל השיקולים שפורטו, אני סבורה שיש לתת משקל לצורך להגן על האינטרסים של המבקש נוכח נכונותו להבטיח באופן מלא את האינטרסים של המשיבים.
  6. לקראת סיום, לא ניתן להימנע מהתייחסות לתגובתו הנוספת של המבקש לתגובת המשיב. ביום 10.5.2017 הוריתי למבקש להגיש תגובה קצרה לתגובת המשיב, שבה יבהיר את עמדתו לגבי עניין אחד בלבד – האם הוא מסכים לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי כפי שהוצע על-יד המשיב. תחת זאת, המבקש הגיש "בקשה בהולה" למתן ארכה להגשת תגובה, והגיש בסופו של דבר תגובה מפורטת בת 13 עמודים (בתוספת נספחים המשתרעים על פני 24 עמודים) שהתייחסה שוב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות. הדעת אינה יכולה להיות נוחה מכך, ובמקרים אחרים חריגה מסוג זה מגדרי החלטה עשויה לשמש בסיס לחיוב בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.
  7.      סוף דבר: אני מורה בזאת על עיכוב ביצועו של פסק הדין, בכפוף לכך שעד יום 4.6.2017 יופקד הסכום הפסוק בקופת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. אם לא כן, יתבטל צו עיכוב הביצוע ללא צורך בהחלטה נוספת של בית משפט זה. במכלול נסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"ז (‏24.5.2017).

                            ש ו פ ט ת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 × five =